בית אפרים רלח

נאמרה לקרות ולא לכתוב על האי קושיא והא"ש אסתר ברה"ק נאמרה משמע דמתרץ דברה"ק נאמרה לקרות ולא לכתוב: ומ"ש דאם הכתיבה אינה רק מדרבנן ואינו בכלל ספר המטמא את הידים א"כ אכתי תיקשי קראה מתוך הכתב נמי לא יצא דלאו ספר מיקרי כיון דמדרבנן הוא נכתב ואינו בכלל ספר ואנן ספר בעינן מג"ש דזכירה זכירה ותהוי הקריאה כקרא בע"פ לא נלענ"ד דאטו בספר משמע דדוקא שיטמא את הידים הלא גבי גט כתיב נמי ספר וכן הרבה מקומות ולא מצרכינן שיהא ברוה"ק ויטמא את הידים ואין הגז"ש מה להלן בספר רק דנכתב ספר אצל זכרון אף כאן כאילו היה כתוב ונזכרין בספר: ועוד נלע"ד דמ"ד דלא ניתן לכתוב כ"א מדרבנן לא ס"ל הגז"ש דלדידיה דס"ל שלשים ולא רבעים בודאי אין ללמוד הגז"ש רק דרבנן התירו לכותבו כמו שהתירו לכתוב מגלת תענית דאמרינן בשבת מי כתבו חנניא וסייעתו שהיו מחבבין הצרות ולחזק זאת שלא ישתכח בריבוי הזמן תקנו נמי שקראה בע"פ יצא והא דמקשה הגמרא מנלן היינו למ"ד ניתן לכתוב ולא תקנו רבנן כלל תקנה בדבר הזה א"כ מנלן (ותדע דעל תקנת חכמים לא שייך להקשות מנלן כ"א מ"ט) אבל למ"ד דרבנן ל"ק מ"ט די"ל דמטעם זה דהתירו חכמים לכתוב דברים שבע"פ חיזוק עשו לדבריהם שלא יצא בע"פ ואף שברי"ף בעין יעקב כתב דהגז"ש היא דווקא למ"ד מדרבנן בער אני ולא אדע דמה גז"ש שייך במידי דרבנן ואם באנו ללמוד ג"ש מדברי המגילה אף אנו נאמר שתטמא הידים כיון דדברו ברה"ק והוא גם היא אמרה דהאי זכירה דמגלה צריך ספר מג"ש גם מ"ש מה מעלה יש בין מגלת אסתר למגלת תענית אם כתיבה מדרבנן מחשב ספר י"ל מעלה יתירה יש בזה דמגלת אסתר אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב כדאמרינן דף י"ח גבי רב חנא משא"כ במגלת תענית רק דלא עליך תלונתי דזה קשה גם ארבינו אלחנן בתוספות דל"ל לתרץ שרטוט וגידין. אך י"ל דלמאן דס"ל דכתיבה מדרבנן לא ס"ל דאסור לכתוב שלא מן הכתב כיון דהכתיבה הראשונה לא ברוה"ק היה אלא ע"פ כתבו המגלה גם אח"כ לא מחמירין ביה לכתבו כ"א מן הכתב שנעתק מן הכתב שכתיבתו הראשונה עפ"י רוה"ק משא"כ למ"ד אסתר ברוה"ק נאמרה אסור לכתוב שלא מן הכתב כמו שאר ספרים שנכתבו ברוה"ק. אך דקשה א"כ הא דשרטוט ותפירה בגידין נמי הא רב יליף לה ממאי דנקראת אגרת ונקרא ספר שמלמד שצריכה גידין ורב אסי יליף שרטוט מדברי שלום ואמת א"כ לשמואל דס"ל כתיבה מדרבנן לא מצריך גידין ושרטוט י"ל דעיקר תירוצו מגידין דבודאי לא פליג שמואל ארב (וכמו שהוכיחו מזה התוספות דשמואל ס"ל דבע"פ לא יצא) ובודאי ס"ל לרב דלא דרשה גמורה הוא דגם רב ס"ל דמדרבנן צריך כתיבה דשמואל לא פליג ארב אבל ארב אסי אי ס"ל דדרשה גמורה הוא פליג רב. ומ"ש דלמסקנא באמת איכא מ"ד לא ניתן לכתוב אף מדרבנן ואי אתה רשאי לכותבו מטעם שלשים ולא רבעים זהו רחוק משכלי וכי לא ראו ולא שמעו קריאת המגילה הכתובה בספר אשר בכל דור ודור והתוס' דהוצרכו להוכיח דשמואל ס"ל דניתן לכתוב מדרבנן דקדקו בדבריהם וכתבו לכתוב ולקרות מדרבנן היינו שיהא הקריאה מתוך הכתב דזה היה פשוט להם דרשאי לכותבן כמו מגלת תענית דאל"כ מאי אשמעינן שמואל דאינה מטמא את הידים פשיטא אם נכתב באיסור דאין לו דין ספר: ועתה באתי לחזק דברי הראשונים בכדי לתרץ הקושיא העצומה של אא"ז מהרש"א דהיכן מצינו מ"ד דאסור לכתוב אף מדרבנן דקשה לכאורה אהני תנאי דשלחו לה הלא כתבתי לך שלישים עד שמצאו מקרא כתוב בתורה דמשמע אי לאו קרא דתורה לא הוי ניתן לכתוב א"כ למה נמשלה אסתר לשחר ומאי קאמר ביומא הניחא למ"ד ניתן לכתוב הלא גם לדידיה יקשה הא אי לאו הקרא נמי ע"כ מוכח דניתן לכתוב מדנמשלה לשחר (וא"ל כתרוצך דהם לא ידעו שיהא חנוכה וסברי הדברים כפשוטן דהוא סוף כל הנסים אף דלא ניתן לכתוב חדא דאין זה סברא דהחכמים והנביאים שהיו בימי אסתר לא ידעו זאת דיהא נס בימי יוונים הלא קרא כתיב לא מאסתים ולא געלתים דשמואל דריש לא מאסתים בימי יוונים והברייתא דריש לא געלתים בימי יוונים ובפרט למה שפירש המהרש"א בח"א דפלוגתתם הוא שזה דרש על ארבע מלכיות וזאת היתה ידוע להנביאים ארבע מלכיות כי נתנבאו בזה ועוד כתב המהרש"א בח"א בדף י"ד על הא דאמר דלא הותירו אלא מקרא מגילה והקשה רש"י והא איכא חנוכה ומשני כבר פסקו הנביאים ופירש דחכמים שאח"כ הוסיפו חנוכה דיש מדרשות על חנוכה. ועוד דבגמרא אמרינן כתנאי כו' בספר מ"ש במגילה משמע שאם לא היה קרא קאי על מגילה היה אסור לכותבו ולא ניתן לכתוב והמה היו אחר נס חנוכה ועוד דודאי א"א לפרש כפשוטו דהוא סוף הנסים וכי יאמר דהמע"ה שלא יעשה לנו נסים אחר מעשה אסתר אלא דמאי דפריך והאיכא חנוכה הוא הוא הקושיא בעצמה וכי יאמר דהמע"ה שלא יעשה לנו נסים ומאי דנקט חנוכה חדא מינייהו נקט או משום דחנוכה מרומז בקרא. ומ"ש רומע"ל אחי נ"י לסתור זה דלדברי יקשה גם אתירוץ דניתן לכתוב קאמרינן דמנא ידע שלא יעשה לנו הקב"ה נסים כאלה שיתקנו חכמי הדור עפ"י רוה"ק שנתנו לכתוב ז"א דאמת דידע וידע כיון דלא הוי הכי עד עתה ואפשר דידע דלא יהיה כן) אך דיש לתרץ קושייתם דהכי פירושו הניחא למ"ד ניתן לכתוב היינו מאן דס"ל דבספר קאי על הנביאים ואעפ"כ ניתן לכתוב מדרבנן משום דהפני יהושיע כתב דאינו מוכרח דקרא דשלישים קאי אמלחמת עמלק ולכך ניתן לכתוב מדרבנן ניחא דנמשלה לשחר דניתן לכתוב דהא דניתן לכתוב מדרבנן קרוי כתיבה אלא למ"ד לא ניתן לכתוב היינו אם לא כתב בתורה בספר דקאי אמגלה אסור לכתוב מקרא דשלישים דקאי אמלחמת עמלק מא"ל למה נמשלה אסתר לשחר א"כ בלא קרא דבספר בודאי שרי לכתבו ומעתה הן הן דברי התוס' וא"ל הא דניתן לכתוב מדרבנן קרי כתיבה ופירש הגמרא הניחא למ"ד ניתן לכתוב מדרבנן כי קרא דשלישים לא קאי אמלחמות עמלק אלא למ"ד לא ניתן לכתוב היינו דקאי אמלחמות עמלק מאי א"ל וכתבו דא"כ הדרא ק"ל והא איכא חנוכה דשרי לכתוב ג"כ מדרבנן א"כ אף למ"ד ניתן לכתוב נמי קשה א"כ למסקנא ליכא למ"ד דלא ניתן לכתוב מדרבנן ומתורץ קושית מהרש"א: ואפשר לומר דהקושיא שלי הוא בעצמו קושית התוס' שכתב ואכתי קשה כו' ולא ביחנו דבריהם מאי הוא קושייתם ויש לפרש דהיינו להוה אמינא דהא דקאמר הניחא למ"ד נית' לכתוב היינו האי דמצאו מקרא כתוב דבספר קאי אמגילה קשה בלאו האי קרא נמי שרי לכתוב דלמה נמשלה אסתר לאילת ואמאי לדידיה ניחא והא דסמכו קושיתם מהא דלשמואל מדרבנן ניתן לכתוב הוא בכדי לסיים דבריהם וא"ל דהא דמדרבנן ניתן לכתוב קרי כתיבה ואין אנו צריכין לדוחק דקושייתם הוא מדנקט סתמא לא ניתן לכתוב וכמו שפי' מהרש"א: ובכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרתי לכתוב לך מה שישבתי קושית הגאון בעל טורי אבן על הא דאמרינן דף ק"ד חיפני ובישני לא ישא כפיו כו' מפני שקורין לאלפין עיינין כו' ופירש"י ואם היו עושים נ"כ היו אומרים יאר יער והוא לשון קללה והקשה הגאון הנ"ל דל"ל דלשון קללה היא הלא סיים רש"י דכשקורין לעיינין אלפין פוגמין תפילתן ונלענ"ד לתרץ דלדבריו יקשה למה ליה למימר לאלפין עיינין ולעיינין אלפין בחדא סגי. לכן נראה לי דהנה החילוק היא דעיין יותר נדגש במבטא מאלף והנה לא נתנו דבריהם לשיעורין דיש אחד שמדגיש אלף יותר משאר העם ואחד מדגיש מעט רק דזה שמדגיש אלף צריך להדגיש עיין יותר מאלף שלו א"כ אין ניכר כשאדם קורא אלף בהדגשה שהוא מחליפו לעיין דאולי ידגיש העיין יותר רק כשקורא אח"כ עיין ואינו מדגיש כמו האלף אז ניכר שהחליף האותיות וזהו דברי רש"י דכשקורין יאר יער לשון קללה הוא ומאין נדע זאת כשעושין לאלפין עיינין פוגמין תפלתן שהתפללו יאר ה': ועוד נ"ל לתרץ דלכאורה יקשה דקאמר חיפני ובישני לא ישא את כפיו והדר קאמר אין מורידין לפני התיבה לא מאנשי בית חיפה כו' ואמאי לא נקט חיפני ובישני לא ירד לפני התיבה לכך נ"ל דהאי חיפני ובישני היינו אפילו כל המקום קורין כן והוא במדינתו אעפ"כ לא ישא את כפיו משא"כ לענין לירד לפני התיבה דווקא במקום אחר לא ירדו דאיכא פגם בתפלה לפני אנשים שאין קורין