בית אפרים רלו

הודאי משא"כ מהך טעמא שמא יטה אסור אפילו באין לו אחר ושפיר כלל שמן שריפה דבשבת איכא תרי טעמא לאיסורא שמא ישתמש ויהנה משמן שריפה וגם מתוך שמצוה לבערו ובחול גם כן אסור מחד טעמא שמא ישתמש לאור שמן שריפה והוא אסור להנות ממנו שלא לשם מצוה ומה"ט חמור טפי משאר שמנים שאסור אפילו בחול אע"ג דבשאר שמנים שרי כשאין לו אחר להדליק בחול שאין להניח הודאי מכל מקום בשמן שרפה איכא איסורא כשישתמש לאורה ויש בזה ליישב בסוגיא דלקמן בענין שמן שרפה וקצרתי ומכל מקום מה שהקשית דאיך מדייק מרב דכבתה אין זקוק לה דהא באין לו שמן אחר מיירי א"ש מדמדליקין בשבת ולא חיישינן דלמא כבתה מבע"י ויש כאן ביטול מצוה אלא ע"כ דאין זקוק לה וכדברי תה"ד וכמש"ל באורך בישוב דברי הרי"ף והרא"ש פקח עיניך ותמצאם ישרים אהובים וברורים ותביט ותציץ ותשתמש לאורם. דברי חותנך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: הלכות מגילה שאלה סד נשאלתי מאחי החריף ובקי מוהר"ר געציל נ"י. לבאר לשון התוספות במגילה דף ז' ד"ה נאמרה לקרות שלכאורה דבריהם תמוהים מאד וראיתי דברי אחי נ"י. וגם בקצת מפורשים דרכים שונים בישוב דבריהם ולא שוה לי. והנלפע"ד בזה מתחלה אבאר מה שצ"ע לכאורה בהא דאמרינן ביומא למ"ד לא ניתן לכתוב מא"ל ולכך הוצרך לדחות' הך דרשא אליביה לגמרי ולאוקמיה כרב בר יפת והא בפשיטות הוי מצי לתרוצי דנהי דלא ניתן לכתוב מכל מקום ניתן לקרות ולכך חשיב ליה סוף כל הנסים דנס דחנוכה לא ניתן לקרות ואפשר לומר דמשום דניתן לקרות לחוד לא אריא דחנוכה נמי הא קבעום בהלל והודאה והלל עדיף כדמשמע לקמן דף י"ד דפריך א"ה הלל נמי נימא לפי שאין אומרים שירה כו' והוא דוחק ויותר נראה דבאמת מה דניתן לקרות הוא משום פרסומי ניסא והרי גבי חנוכה נמי קבעו לו חכמים מצוה לפרסום הנס ע"י הדלקת נרות. ועדיין יש לדקדק דנהי דגבי חנוכה נמי איכא קביעות מצוה לפרסומי ניסא מכל מקום אינו רק מדרבנן לבד משא"כ במגילה שניתנה לקרות עפ"י רוח הקודש. אך באמת ז"א דהא דאמרינן לאמרה לקרות אין ר"ל שעפ"י רוח הקודש נצטוינו לקרות שהרי שמואל לא קאמר רק דברוה"ק נאמרו דברי המגילה הזאת. אבל מכל מקום הצווי לקרות אותה ודאי שאין זה רק מדברי סופרים וככל שאר מצות דרבנן. ועדיין צ"ע דאפשר כיון דברוה"ק נאמרה וכתיב בה והימים נזכרים ונעשים והך זכירה קריאה היא כדאמרינן לקמן דף י"ח ואע"ג דאמרינן נמי התם דאתיא זכירה זכירה מכל מקום הך מ"ד ע"כ דסבירא ליה לא ניתן לכתוב לית ליה הך ג"ש אבל מכל מקום בקריאה כ"ע מודו דברוח הקודש נאמר לקרות לפרסם הנס וא"כ הא לא דמי לנר חנוכה שאינו רק מדרבנן לבד וצ"ל דודאי אין לחלק בזה דהא כל מילי דרבנן אסמכוהו אלאו דלא תסור וכדאמרינן במסכת שבת גבי חנוכה גופא דמברכין וצונו היכן צונו דכתיב לא תסור וכל תקנת חז"ל עפ"י רוה"ק שהופיע בבית מדרשם ובהכי א"ש מ"ש התו' דאי כתיבה מדרבנן קרוי כתיב' חנוכה נמי ניתנה לכתוב במגילת תענית ולכאורה תימא דמה ענין זה לזה דמגילה צריך לקרותה מתוך הכתב ואם קראה בע"פ לא יצא משא"כ חנוכה ולפי מ"ש א"ש דהש"ס ע"כ אינו חושב מעלה לנס דאסתר בשביל קריאת המגילה דבחנוכה נמי הא איכא הדלקת נ"ח רק העיקר משום דניתן לכתוב זכרון בספר לדורות וחנוכה נמי ניתנה לזכרון בספר מגילת תענית. אך לפי זה יש לדקדק על דברי התוספות שכתבו לכך נראה לפרש דלא ניתנה לכתוב ברוה"ק אבל מדרבנן ניתנה לכתוב ולקרות ולפום מאי דכתיבנא אין לחלק בין רוה"ק למדרבנן כלל דרבנן נמי עפ"י רוה"ק תקנו וצ"ל דודאי לענין גוף המצוה אין לחלק בזה דהא לכ"ע קריאת המגילה אינה אלא מד"ס וכדאמרינן לקמן דף י"ט ועליהם ככל הדברים כו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה כו' ומה שהסופרים עתידין לחדש ומה ניהו מקרא מגילה וכן לקמן דף י"ד מ"ח נביאים כו' לא הותירו חוץ ממקרא מגילה מאי דרש כו' אלמא דאין ד"ת אלא דרשא לבד (וע"ש ברש"י מ"ש וא"ת נ"ח כבר פסקו הנביאים כו' ר"ל דאע"ג דאינהו נביאים מ"מ לא הותירו בימיהם על מ"ש בתורה כ"א מקרא מגילה) רק לענין גזירה שגזרו חכמים שהספרים מטמאים את הידים בזה יש חילוק שחכמים לא גזרו רק על הספרים הנכתבים ע"פ רוה"ק שנאמרו בנבואה אבל מה שנכתב עפ"י צווי חכמים כגון מגלת תענית או המשנה אחר שהתירו לכותבה דלא עדיף מקהלת או שיר השירים למ"ד דאינו מטמא משום דס"ל דלאו ברוה"ק נאמר. אך אכתי קשה דאם הכתיבה אינה רק מדרבנן ואינו בכלל ספר המטמא את הידים א"כ אכתי תיקשי למה קראה בע"פ לא יצא דהא ילפינן זכירה זכירה מה להלן בספר אף כאן בספר והרי הך כתיבת המגלה כיון דלא נכתב ברוה"ק לאו ספר הוא והו"ל כקורא בע"פ וצ"ל דודאי אף ע"ג דלאו ספר מיקרי לענין טומאת ידים כיון דלא ניתן לכתוב ברוה"ק אינו בכלל כתובים מ"מ כיון שכתיבת המגילה הוא מדרבנן עכ"פ שפיר מחשב כתיבה לענין זה דזכרון בספר קרינן ביה ולכן אם קראה ע"פ לא יצא. אך לפי זה קשה בההיא דיומא דקאמר ניתן לכתוב קאמרי' וקשה מה בין זה לכתיבה דמגלת תענית דאי משום שזה ניתן לכתוב ברוה"ק וזה לא נכתוב ברוה"ק אין בזה מעלה יתירה ומה שניתן לכתוב מדרבנן רק לענין טומאת ידים אבל לענין מלתא דלזכרון קאתי גם כתיבה דמדרבנן מחשב ספר זכרון דמה"ט אמרינן דלשמואל קראה בע"פ לא יצא דבעינן זכרון בספר אלמא דהך דנכתב מדרבנן קרוי ספר וגם א"ל שיש מעלה יתירה במגלת אסתר ממגלת תענית דאילו מגלת אסתר קראה בע"פ לא יצא משא"כ במגלת תענית ז"א דאין זה מצד מעלת הכתוב בספר רק מצד שלא תיקן חכמים קריאה בחנוכה ותיקנו לזכרון הדלקת נרות אבל אי הוו מתקנו רבנן קריאה בחנוכה הרי מגלת תענית כמו מגלת אסתר וכיון שמצד הספר אין מעלה יתירה ממגילת תענית דאע"ג דזה ניתן לכתוב ברוה"ק וזה מדרבנן מ"מ סוף סוף גם זה זכרון ספר הוא כמו מגלת אסתר למ"ד לא ניתן לכתוב רק מדרבנן והעיקר מה שאנו דורשין מגלת אסתר נחשב סוף כל הנסים הוא מחמת שנתחייבנו לכותבו בספר זכרון לדורות ומה לי שנתחייבנו ברוה"ק ומצד הקריאה לא שייך מעלה כמש"ל דהתקינו כנגדו הדלקת נר חנוכה ואם היו מתקנים קריאה היה מועיל להם ספר מגילת תענית לקרות בו דבשלמא אם נאמר דמה שאמר שמואל לא ניתן לכתוב פליגא אמתני' דקורא בע"פ לא יצא א"כ י"ל דלא מיקרי ספר כ"א מה שניתן לכתוב ברוה"ק משא"כ דבר הניתן לכתוב מדרבנן אינו חשיב כתיבא ולא מקרי ספר כלל וא"כ שפיר קאמר ניתן לכתוב קאמרינן דהיינו המגילה שהיא כתובה ברוה"ק משא"כ מגלת תענית שהוא מדרבנן בעלמא אינו קרוי ספר כלל ולאו שמיה כתיבה משא"כ השתא דאליבא דשמואל ע"כ מוכח דגם מה שניתן לכתוב מדרבנן קרוי ספר וכתיבה דידיה כתיבה היא א"כ מגלת תענית נמי וצ"ל דודאי גם מה שניתן לכתוב מדרבנן שפיר קרוי כתיבה ובכלל ספר הוא מיהו דווקא במאי דתקון כעין דאורייתא לכותבה כדין ס"ת ולתופרה בגידין ושרטוט ושארי דברים ולכן שפיר חשבינן ליה ספר זכרון אע"פ שהוא מדרבנן בלבד אליבא דמ"ד לא ניתן לכתוב והקורא בע"פ לא יצא משא"כ מגלת תענית דלא קפדי רבנן אכתיבה דידה להיות כעין ס"ת לא חשיבא כלל כתיבה ושפיר קאמר הש"ס ניתן לכתוב קאמרינן דהיינו מלתא דחשיב כתיבה משא"כ מגלת תענית דלא מחשב כתיבה דידה כלל והא לא קפדי רבנן אכתיבה דידה לעשותו בשרטוט ושאר דברים כאמתה של תורה: הנה הרחבנו הביאור בזה והמשך דברי התוספות כך הם דעל מה שתרצו דשמואל לא פליג אמתני' דקראה בע"פ לא יצא משום דניתנה לכתוב מדרבנן ולפי זה צ"ל דכתיבה מדרבנן נמי חשיב כתיבא וזכרון בספר קרינן ביה וע"ז הקשו מש"ס דיומא דפריך והאיכא חנוכה כו' וא"ל דהא דניתן לכתוב מדרבנן קרוי כתיבה ר"ל דמשם מוכח הכי שא"ל כמ"ש אליבא דשמואל דאף דרבנן חשיב כתיבה דא"כ הדרא קושיא לדוכתיה כו' וכוונתם כאילו כתבו וא"כ א"ל דהא כו' ובהכי א"ש מה שיש לדקדק בדברי התוספות שהעתיקו דברי הש"ס ולא ביחנו דבריהם לפרש ענין קושיתם כדרכם תמיד