בית אפרים רלה

ור"י באמת לא סבירא ליה הך סברא וא"ש קו' התוס' דמצי הש"ס לפלוגי משום דלולב כל יומא זמניה די"ל דהש"ס שם קאמר הכי למאי דקי"ל בקידוש הלכתא כשמואל משא"כ הש"ס דסוכה דבעי לתרוצי סוגיא גם אליבא דר"י ולדידיה מוכח דלא ס"ל הך חילוקא דהא ס"ל גבי קידוש אין מפסיקין שפיר הוכרח לחלק בין איכא שהות לליכא שהות ולפי"ז א"ש דעת הרי"ף דאנן לדידן דאמרינן בשבת הך סברא לענין תפלת ערבית משום אתי למפשע והיינו לפי מה דקי"ל גבי קידוש כשמואל דפורס מפה אף ע"ג דהוא דרבנן כמש"ל דהא קידוש דאורייתא יוצא בתפלה ואפ"ה חיישינן בקידוש על היין דאתי למפשע כיון דזמנו כל הלילה (וא"ל דהתם טעמא כמ"ש הר"ן דמקמי סעודה אתקין דז"א כמש"ל די"ל דהך טעמא אינו לענין דלהוי כהתחיל באיסור וכיון שכתבנו שאין קידוש זה רק דרבנן אפילו התחיל באיסור א"צ לפסוק ומה"ט באמת ס"ל לר"י דאין מפסיקין ולכן מסתברא דשמואל ס"ל דבקידוש צריך להפסיק משום סברת אתי למפשע וכטעמא דתפלת ערבית היכא שהתחיל באיסור) וא"כ שפיר פסק הרי"ף בלולב דאף בדרבנן ואיכא שהות יפסיק משום דחיישינן דאתי למפשע וכמ"ש התוס' והך סוגיא דסוכה קאי אליבא דר"י דלא ס"ל הך סברא גבי קידוש וס"ל דאין מפסיקין וה"ה לענין לולב ואנן קי"ל כשמואל ודוק היטב: ומתוך מה שכתבנו יש ליתן פנים מסבירות לאגדה בשבת דף קל"ט אמר ר' שמלאי משום ר"י מגדלאה מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין ר"י ב"ח אמר אף הם לא טעמו טעם יין דכתיב וישתו וישכרו עמו מכלל דעד האידנא לא הוי שכרות ואידך שכרות הוא דלא הוה שתי' מיהא הוי עכ"ל ואא"ז מהרש"א תמה כיון שלא ידעו שהוא יוסף היאך התירו נדרם היום יותר משאר ימים וי"ל מפני אימת מלכות התירו כו' וכ"כ הרי"ף שם שאף ע"פ שלא גזר יוסף לשתות שאמר שימו לחם וישימו לו לבדו כו' ע"ש והוא דחוק לענ"ד וגם יש לדקדק דמשמע שבא להשמיענו שעד האידנא לא הוה שכרות דמה"ת לחשוב כזאת על שבטי ישורון ועוד כמה דקדוקי' ונלענ"ד דרמז גדול יש בזה שהיה מתנהגים ע"פ התורה וכמ"ש במדרש טבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת כד"א והיה ביום הששי והכינו כו' הדא אמרה קיים יוסף את השבת עד שלא תנתן ובמדרש תנחומא שם אין והכן אלא מיום לחבירו והלא אין דרך מלכים להכין מיום לחבירו אמר ר"י ע"ש היה כו' והגאון בעל נזר הקודש כתב דאע"ג דכתיב כי אתי יאכלו האנשים בצהרים וא"כ מה ענין הכנת שבת לכאן ופירש ע"ד דאיתא במדרש דדוד היו סועד סעודת מלכים בחצי היום ונמשכה עד הלילה וכן יוסף היה סועד סעודת מלכים ואף שהתחיל ביום נמשך סעודתו עד תוך ליל שבת ואתיא כהא דאמר ר' יוסי בפרק ע"פ חבירים שהיו מסובים וקידש עליהם היום אין מפסיקים ועולה לסעודת שבת ולכן סעודה זו שיהיה נכלל בה סעודת שבת שייך בה הכנה ע"ש שכתב בזה דברים ערבים כדרכו ז"ל. והנה בנזיר אמרינן דשרי ביין קידוש ואבדלתא דגם קידוש על היין דאורייתא ופשיטא שהיו זקוקים לשתות (ואפילו לדעת ר"ת שם י"ל כיון שקיימו אפילו מצות דרבנן כמ"ש חז"ל קיים אברהם אפילו עירובי תבשילין ודאי מעיקרא לא קבלו עלייהו לאסור בזה) וכוס של קידוש צריך רביעית שיש בו משום שכרות כדאיתא בתענית ובכריתות אך כיון דאין קידוש אלא במקום סעודה ויין שלפני המזון אינו משכר כמ"ש הרשב"ם בפרק ע"פ שבין ראשון לשני ישתה וא"כ אע"פ דשתי' הוה שכרות לא הוה וכן בהבדלה י"ל שאכלו מיד סעודת מ"ש. והנה כבר הבאתי לעיל דברי התוספות פרק ע"פ דלר"י דאמר אין מפסיקין ומקדש אחר הסעודה ושוב אינו סועד כלל צ"ל דבהך סעודה דקמי קידוש הוי כקידוש במקום סעודה לדידיה וא"כ מה שאכלו בסעודה עד תוך הלילה ולא הפסיקו שתו אח"כ שתיה בשביל קידוש היום שחובה לשתות רביעית (ויש קצת סמך למ"ש בשם תשובת באר עשק עי"ן במ"ש אא"ז מהרש"א ז"ל אך חלילה להקל וכמ"ש האחרונים ז"ל) וכיון ששתי' זו היה אחר הסעודה ושוב לא אכלו אחר הקידוש שוב יש בה משום שכרות דיין שלאחר המזון משכר וזה שרמזה לנו התורה וישתו וישכרו עמו דהשתא הוי שכרות משא"כ עד האידנא אע"ג דשתיה הוי שהיו צריכים לשתות קידוש שכרות לא הוי כיון שהיה הקידוש קודם סעודה משא"כ עתה שהקידוש היה אחר הסעודה ויצאו בזה ידי קידוש במקום סעודה כמ"ש התוס' אליבא דר"י וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. גם פירשתי בענין זה מ"ש הכתוב ויכינו את המנחה כו' אך לפי שאין עסקינו עתה באגדה קצרתי וכתבתי זה המעט אע"פ שהוא דרך דרוש מאחר שעלה במחשבה לפני בדרך עיוני בענין זה וע"ד שאמרו השכים ונפל פסוק לתוך פיו כו' ולכן לא נמנעתי מלכותבם כאן ולענ"ד הם ישרים ונכונים ערבים לאוזן שומעת: ועתה אני בא בדבריך שכתבת בטעמא דהירושלמי שהביא הפ"י דדוקא כשאין לו שמן אחר משום דאם יש לו לא שייך מצות לאו להנות ניתנו כיון דמשתרשי ליה והוי כפורע חובו מאה"נ הוא טעם נכון לענ"ד דלא דמי ללולב ושופר ומנעל חליצה דאף אם עושה המצוה בשלו אינו מתקלקל עי"ז אע"ג דשופר י"ל דמתקלקל קצת מתקיעתו כמ"ש המג"א מכל מקום לא מחשיב הנאה כולי האי מה שמרויח שלא היה צריך לתקוע בשלו משא"כ כאן שלולי השמן שריפה היה צריך להדליק בשלו והיה כלה ומבוער לגמרי וא"כ חשיב הנאה גמורה הבאה ע"י שהוא מדליק בשמן שריפה ולכן בעינן דוקא שאין לו שמן אחר ועיין בטורי אבן בר"ה דף כ"ח שמתחלה רצה לומר בשופר ולולב של ע"א אם יש לו אחר לא מחשב הנאה והיה יוצא בו לולי מטעם כתותי מכתת שיעורא ומדמי להא דסוכה דאית ליה הושענא אחריתי ושוב חזר בו ומחלק דשם אין כאן תיקון משא"כ בזה דמכל מקום נהנה מע"ז ובמקום אחר כתבתי בזה: ועוד נלענ"ד להוסיף בטעם דברי הירושלמי בזה דלכאורה י"ל דאסור אע"ג דמצות לאו להנות ניתנו היינו כשאין שום הנאה אחר רק קיום המצוה משא"כ כשיש הנאה אחרת כגון ישיבת סוכה וכמו נודר הנאה ממעיין וא"כ פשיטא דאף אם אינו משתמש לאורו מ"מ מה שהנר מאיר בבית הוא הנאה כמו נר שבת שהוא חובה או מצוה משום שלום ביתו וכאן מיירי שאין לו נר אחר רק זה אך י"ל כמ"ש התוס' בסוגיא זו גבי מבלאי כהנים כו' דהא דאמרינן אשה בוררת חטים לאור בית השואבה דייק בירושלמי דקול ומראה וריח אין בו משום מעילה אך בתוס' פסחים דף ק"ו קשיא להו עלה מהא דאמר התם מעילה הוא דליכא אבל איסורא איכא אך כאן י"ל כיון שאין זה רק איסורא דרבנן אתי מצוה דחנוכה דרבנן ודחי לאיסורא דרבנן דהנאת שמן שריפה לישראל שלא ברשות כהן ולפי"ז שפיר קאמר הירושלמי דוקא כשאין לו שמן אחר דאז המצוה דרבנן דחי לאיסורא משא"כ כשיש לו שמן אחר נהי דנימא דגם בכה"ג שייך מצות לאו להנות ניתנו כמו בלולב אף שיש לו לולב אחר ושופר אעפ"י שמתקלקל קצת בתקיעתו ומרויח מה שתוקע בזה מ"מ אסור מטעם דהא אית ליה נמי הנאת אורה אע"ג דמראה כה"ג שהוא מדליק בשביל דבר המותר וממילא נהנה אין בו משום מעילה כההיא דבוררת חטים וה"נ דכוותה מ"מ הא איסורא מיהא איכא ולא אתי מצוה ודחי לה כיון שיש לו שמן אחר הרי אפשר לו לקיים שניהם. ונראה דגם התוספות אזלי בשיטת הירושלמי בהא שמה שהקשו דמנ"ל דלר"ה אסור להשתמש לאורה כו' ולכאורה י"ל לפי מ"ש הפ"י דר"ה שכולל כל השמנים ואף שמן שריפה בכלל היינו טעמא משום דס"ל מותר להשתמש לאורה ויש לחוש שיהנה משמן שריפה וא"כ לק"מ קו' התוספות דהא י"ל דלאו משבת מוכיח הש"ס דמותר רק מדכלל לאיסור שמן שרפה וצ"ל דס"ל כמ"ש הירושלמי דאם יש לו שמן אחר אסור ור"ה ע"כ ביש לו שמן אחר מיירי כמ"ש הפ"י דאל"כ מה בכך דכבתה זקוק לה שאין לדחות הודאי מפני הספק ולכן שפיר הקשו מנ"ל דלר"ה מותר להשתמש ואי קשיא לך שמן שריפה דאסור התם בלא"ה אסור להדליק בו כיון דמיירי ביש לו שמן וע"ז תירצו התוספות דמוכח מדברי ר"ה דאיכא עוד טעמא בשבת כיון דמותר להשתמש שמא יטה (ועיין בלישנא דר"ה שהקדים שבת לחול משום דר"ה אמר אין מדליקין ולפיכך הקדים שבת דאיכא תרי טעמי והוא דרך לא זו אף זו ורב דאמר מדליקין הקדים חול לשבת ג"כ דרך לא זו אף זו לומר דאף בשבת מדליקין) ונ"מ בהך טעמא דמשום טעמא דזקוק לה אין איסור באין לו אחר דעכ"פ יש לתפוס