בית אפרים רלד

קי"ל בא"ח סימן תרנ"ב ומ"ש המג"א מסימן תל"א לענין בדיקת חמץ צ"ע דהא התם כתב המג"א טעמא דמ"ד צריך להפסיק משום דכ"ז שלא ביטל הוי בדיקת חמץ דאורייתא ובמלתא דאורייתא התחיל באיסור פוסק משא"כ כאן שהוא מלתא דרבנן ומ"ש הב"ח שם לחלק בין לולב לק"ש לפי שהוא תדיר דחה המג"א שם דהא גם לולב אינו תדיר וגם דמאי פריך מלולב אמנחה ואף שלענ"ד לק"מ על הב"ח כמ"ש במקום אחר דהב"ח כתב חילוק זה לענין התחיל בהיתר שאז אין החשש מחמת שהסיח המצוה מלבו רק הטעם שמא ישכח מחמת הטרדא והיכא שהוא תדיר לא חיישינן שישכח משא"כ בש"ס דסוכה דמיירי לענין התחיל באיסור דהטעם הוא משום דהא חזינן שהסיח דעתו מהמצוה שכבר הגיע זמנה ולא ישים לב עליו אין תועלת בזה שהוא תדיר דהא קמן שהסיח דעתו ממנה ופנה אל דברים אחרים אך אף לפי מ"ש עכ"פ חילוק הב"ח אינו רק לענין התחיל בהיתר במידי דאורייתא משא"כ בהתחיל באיסור במידי דרבנן פשיטא שגם הב"ח מודה דאף שאינו תדיר אינו פוסק וטעמא משום דאף אם ישכח לא עבר אדאורייתא וכמו דקי"ל לענין לולב ואם כן למה נימא בנ"ח דאם התחיל פוסק ואף ע"ג דלגבי ערבית אמרינן כיון דכולי לילא זמנה אתי למפשע כבר כתבו התוס' לחלק דלולב שהוא דבר קל לא אתי למפשע וא"כ ה"ה לענין הדלקת נ"ח. ואמנם הרי"ף שם השמיט אוקימתת הש"ס הא דאיכא שהות ומשמע דסבירא ליה אף במלתא דרבנן אם התחיל פוסק והרא"ש שם תמה עליו ובמקום אחר כתבתי ליישב שיטת הרי"ף באורך ואם כן אפשר דמהרש"ל סובר בזה כרי"ף אבל הט"ז והמג"א שהביאוהו בפשיטות צ"ע עליהם כיון דבסימן תרנ"ב סתמו בפשיטות כדעת הש"ע וצע"ג: ובחידושי כתבתי דבר נחמד בישוב דברי הרי"ף בסוכה דף ל"ח במתניתין מי שבא בדרך ואין עמו לולב שהשמיט שם אוקימתת הש"ס דמוקי ביו"ט שני וליכא שהות והרא"ש תמה עליו ע"ש ונלענ"ד ליישב ומתחלה אמינא לבאר מה שנלענ"ד בישוב קושיית התוספות אהא דאמרינן הא דאורייתא והא דרבנן וכתבו תימא דהא קידוש היום נמי דאורייתא ואפ"ה אמר ר"י בפרק ע"פ דאין מפסיקין כו' ע"ש ולכאורה קשה לפי מ"ש התוס' בשבת דלא מצי לפלוגי בין לולב למנחה דשאני לולב דהתחיל באיסור דמשום דמצפרא זמניה דמשמע ליה דגם במנחה מיירי בהתחיל באיסור כו' ע"ש והנה בפסחים שם לענין קידוש מיירי בהתחיל בהיתר כמ"ש התוספות שם להדיא וא"כ מה קושיא מהא דאין מפסיקין בקידוש דהתחיל בהיתר לכאן דהתחיל באיסור ומצאתי בר"ן שכתב כן כאן ובפ"ק דשבת דהיינו טעמא דר"י דס"ל מקידוש אין מפסיקין משום דהתחיל בהיתר והא דאמר שמואל הלכה פורס מפה ומקדש אע"ג דהתחיל בהיתר משום דקידוש מקמי סעודה ובמקום סעודה אתקון ע"ש והביאו המג"א סימן רע"א ונראה שר"ל דשמואל סבירא ליה דהכא הוי כהתחיל באיסור אעפ"י שהתחיל בעת שלא הגיע זמן קידוש מכל מקום עיקר תקנת הקידוש הוא שיהיה קודם סעודה וא"כ אין לו לאכול סעודה קודם קידוש כלל ולא דמי לק"ש ותפלה דלא תלי מידי בסעודה משא"כ בזה שקידוש וסעודה בהדדי אתו וכיון שכן כל שאוכל סעודה קודם קידוש הו"ל כעושה נגד תקנת חכמים וכהתחיל באיסור דמי אף שעדיין לא הגיע זמן קידוש ולהר"ן פליג שמואל בהא אדר' יוסי דאמר אין מפסיקין דר"י ס"ל דאף בכה"ג מיקרי התחיל בהיתר ושמואל סבירא ליה דהוה כהתחיל באיסור ולפי"ז יש ליישב גם דברי התוספות דהתוספות סבירא להו דלא מסתבר דשמואל יפלוג בהא עם ר"י ובודאי גם ר"י מודה לסברת שמואל בזה וא"ש מ"ש התוספות בפסחים דמיירי בהתחיל בהיתר דהא מיירי שהתחיל מבע"י ומ"ש דבהתחיל באיסור מודה ר"י היינו דכיון שהתחיל בלילה דאיכא תרתי שהגיע זמן קידוש וגם כי קידוש מקמי סעודה אתקין ולכך שפיר מודה ר"י דמפסיק וגם י"ל דכ' כן לפי תירוצא דהכא לפי שיכול לקדש גם ביום והלכך בהתחיל באיסור כיון דקידוש מקמי סעודה אתקין צריך להפסיק הסעודה ואין מועיל שיקדש ביום ומכל מקום קשיא להו בסוכה מהא דקידוש אהך דלולב אע"ג דהכא התחיל באיסור מכל מקום גם בפסחים אעפ"י שהתחיל בהיתר דמי להתחיל באיסור כיון דקידוש מקמי סעודה אתקין וכמו דבאמת ס"ל לשמואל ואפ"ה קאמר ר"י דאין מפסיקין ולא מסתבר להו דר"י יפלוג אדשמואל בהא ויסבור דזהו מיקרי התחיל בהיתר דודאי מסתבר טעמיה דשמואל בהא דלגבי קידוש מיקרי התחלת סעודה התחיל באיסור ואפ"ה ס"ל לר"י דאין מפסיקין ומש"ה קשיא להו מהך דהכא דקאמר בדאורייתא מפסיקין וגם לא מסתבר להו לומר דמתניתין דהכא פליג אר"י וס"ל כשמואל דהלכה כחכמים דפורס מפה ומקדש משום דמסתמא אתיא אף כר"י כיון דריב"ח שם בע"פ פסק כוותיה דר"י ע"ש וכך מבואר הקושיא בר"ן ע"ש ולפי"ז נראה ליישב קו' התוספות הלזו דלפי מ"ש טעמא דס"ל להתוספות דלענין קידוש הו"ל התחיל באיסור אף ע"ג דהתחיל מבע"י היינו משום דקידוש מקמי סעודה אתקין וכמו דס"ל לשמואל מהאי טעמא דפורס מפה אך כ"ז לענין קידוש אבל לענין תפלת ערבית ודאי דשפיר מיקרי התחיל בהיתר וכ"כ הט"ז סימן רע"א ס"ק ז' להדיא וז"ל ופשוט דא"צ להתפלל ערבית אם הוא פורס מפה ומקדש כיון דהתחיל לאכול בהיתר כדין כל תפלת ערבית עכ"ל והיינו מטעם שכתבתי דלענין קידוש קרוי התחיל באיסור ולענין ערבית מיקרי התחיל בהיתר והנה הא דאמר רבא לחלק בין דאורייתא לדרבנן דבדאורייתא מפסיק היינו בהתחיל באיסור וכגון לולב דהכא דמצפרא זמניה הוא אבל בהתחיל בהיתר שפיר י"ל דאף בדאורייתא אינו פוסק וכמ"ש באמת הרמ"א סימן תרנ"ב (והוא מדברי הר"ן ואף ע"ג דהר"ן יליף לה מהא דאמר ר"י גבי קידוש אין מפסיקין אע"ג דהוא דאורייתא והתוספות סבירא להו לתרץ הך קו' בענין אחר מכל מקום נראה דלא פליגי אהך דינא אלא דטעמייהו דהתוספות דלא מצי לתרוצי הכי משום דסבירא להו דקידוש. הוי נמי התחיל באיסור וכמש"ל ובהכי ניחא מ"ש בש"ע סימן תרנ"ב הך דינא דהר"ן בסתם) והנה המג"א סימן רע"א ס"ק א' כתב דאף דקידוש דאורייתא מכל מקום בקידוש שאומר בתפלה סגי דכתיב זכור את יום השבת כו' עיין שם ולפי זה אתי שפיר מה שהקשו התוספות מקידוש אלולב דאמרינן כיון דהוא דאורייתא צריך להפסיק ולפי מ"ש א"ש דאף ע"ג דקידוש מצד עצמו הוא דאורייתא מכל מקום היינו כל שלא התפלל ערבית וכיון דלענין תפלת ערבית הוי התחיל בהיתר ואינו מעותד לשכוח תפלת ערבית וכשיתפלל ערבית שוב אין חיוב הקידוש על היין רק מדרבנן שוב לא איכפת לן מה שהתחיל באיסור דהא בדרבנן אף אם התחיל באיסור אין מפסיקין כמו גבי מנחה וא"ל דאם שכח הקידוש ממילא דהוי תפלת ערבית דאורייתא ולא מהני התחיל בהיתר ז"א דהתחיל בהיתר מהני אף בדאורייתא וכמ"ש לעיל מדברי הש"ע סי' תרנ"ב בשם הר"ן ואף התוספות מודים בזה וכמש"ל ודוק היטב: ועתה נבא ליישב שיטת הרי"ף שראה מדבריו דאף ביו"ט שני דרבנן ואיכא שהות צריך להפסיק וזה לכאורה נגד תירוץ רב ספרא דמוקי בליכא שהות דאל"כ אינו מפסיק כמו גבי מנחה ולפי מ"ש א"ש דהנה התוספות כתבו אהא דמוקי ביו"ט דרבנן דאכתי הוה מצי לפלוגי כדמפליג בשבת לענין תפלת ערבית כיון דכולי יומא זמניה הוא אתי למפשע ולכאורה צ"ע מה שציינו דבריהם הכא בסיום הסוגיא דהא בריש הסוגיא דמקשה מלולב אמנחה ה"ל למימר דמאי קושיא דלמא שאני לולב. דכולי יומא זמניה גם קשה דלפי"ז ה"ל להקשות אהך דתפלת ערבית מהא דר"י דסבירא ליה גבי קידוש אין מפסיקין אע"ג דכולי לילה זמניה היא. ולכאורה י"ל דע"כ לא אמרינן הך סברא דכיון דכולי לילה זמנה לא מרתת ואתי למפשע אלא לענין תפלת ערבית דרבנן משא"כ במידי דאוריית' אף שיש שהות כל הלילה שפיר מרתת דלא ליגע באיסור דאורייתא ולא אתי למפשע ולפי"ז א"ש דבתחלת הסוגיא דהוה ס"ד לולב דאורייתא לא הוה מצי לפלוגי מטעמא דאתי למפשע משא"כ עתה דמוקי ביו"ט שני דרבנן שפיר כתבו לפלוגי בכה"ג וגם מקידוש לק"מ דשאני קידוש דאורייתא לא חשש ר"י משום דאתי למפשע אך לפי מ"ש לעיל קידוש על היין לאו דאורייתא דעיקר קידוש דאורייתא יוצא בתפלה א"כ הדרא קושיא לדוכתיה למה סבירא ליה לר"י אין מפסיקין ניחוש כיון דכולי לילא זימניה הוא אתי למפשע וצ"ל דהש"ס דשבת דמחלק כה"ג לענין תפלת ערבית ס"ל דמהאי טעמא גופא פליג שמואל ופוסק כחכמים דפורס מפה ומקדש משום דאתי למפשע