בית אפרים רלג

ויסבור דאין זקוק לה ובכה"ג שכבה מבע"י דסברא פשוטה היא ל"ח דטעי ופשע מחמת זה וממילא גם ר"ה דסובר אין מדליקין משום דזקוק לה לאו מחשש שכחה אתי עלה רק מחשש שמא יפשע דלמה נעשה פלוגתא בזה בין רב ושמואל בחנם ועוד דא"כ תיקשי בדרב"ח מנ"ל דטעמא דשבת אסור משום דמותר להשתמש לאורה דלמא כרב סבירא ליה דאסור להשתמש לאורה ומכל מקום ס"ל לאסור בשבת שמא תכבה קודם ק"ש וישכח מלתקן אלא ע"כ דלשכחה ל"ח רק לפשיעה וזה לא שייך קודם ק"ש דסברא פשוטה היא כמ"ש: אמנם באמת טעמא דהפ"י שכתב דאתי למיטעי ויסבור דאין זקוק לה הוא דחוק וגם לשון אתי למפשע לא משמע הכי. לכך נלענ"ד בכוונת רש"י שהוא ע"ד שאמרו בשבת לענין תפלת ערבית כיון דכולא לילה זמנה היא אתי למפשע וה"נ דכוותא כיון שכבר הדליק בזמנו אלא שכבה יאמר שעדיין יש לו שהות הרבה שהרי להך תירוצא דמשני א"נ לשיעורא זמנה כל הלילה וא"כ חיישינן שיתעצל מלהדליק שנית שיסבור שעדיין יש שהות והיינו דנקט רש"י ופשע ולא מתקן כלישנא דאמרינן התם אתי למפשע ואע"ג דהתם החשש בזה מחמת שהוא עסוק באיזה ענין באכילה וכדומה נראה שהם על סגנון א' דהתם הטעם כיון שהסיר מלבו ענין המצוה בעת שהגיע הזמן א"כ ה"ה כאן כיון שכבר הדליק פעם אחד הסיח מלבו ענין המצוה בזמנו ושוב אעפ' שכבתה לא ישים לב ואתי למפשע ועפ"י נתיישב בפשיטות דברי התה"ד והט"ז דאין הוכחה מן שמא תכבה קודם ק"ש כיון שעכ"פ צריך לאחר ההדלקה עד אחר פלג המנחה סמוך לזמן קבלת שבת ובכה"ג לא אמרינן דלמא אתי למפשע שיתעצל ויאמר עדיין יש שהות כיון שזמנו בהול שא"א לתקן אח"כ בזמן קצר כולי האי לא סמכה דעתיה ויתקן תיכף ולא פשע וכדאמרינן התם מנחה כיון דקביעא ליה זמנא מרתת ולא אתי למפשע אלא שעדיין צ"ע דהא אמרינן וכבתה אין זקוק לה והתניא מצותה משתשקע כו' מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק כו' משמע דמ"ד כבתה זקוק לה מפרש הברייתא דאי כביא הדר מדליק לה וכדס"ד דש"ס וא"כ גם בחול מה שהטילו עליו חובה דאם כבתה זקוק לה זימנא קביעא ליה עד שתכלה רגל מן השוק וא"כ אין כאן חשש שמא יפשע דהא דמי למנחה וא"ל דגם הך מ"ד מפרש הברייתא כתירוץ הש"ס דא"נ לשיעורא דא"כ אדקשיא ליה למ"ד אין זקוק גם למ"ד זקוק תיקשי מברייתא זו דלמה חייש שמא יפשע כיון דזימנא קביעא וגם אליבא דתירוצא קמא דאי לא אדליק מדליק עד שתכלה נראה דגם למ"ד כבתה זקוק לה נמי אינו רק עד שתכלה דמשם ואילך אין זמן הדלקה ולפי מה שאכתוב לקמן דבנ"ח שהוא דבר קל חיישינן בזמן קצר דאתי למפשע א"ש. אך עדיין יש פתחון פה לומר דשפיר יש הוכחה לתה"ד אף מכבתה מבע"י קודם ק"ש דהנה התוספות בסוכה דף ל"ח אהא דאמרינן התם בלולב ביו"ט שני דרבנן א"צ להפסיק כ"א היכא דליכא שהות ביום מהא דאמרינן ערבית כיון דכולא לילה זימנא כו' ותירצו דיש לחלק בין תפלה שצריך שהות זמן מה משא"כ לולב שהוא דבר קל ע"ש ולפי"ז י"ל דגם בהא דאמרינן מנחה זימנא קביעא ליה כו' יש לחלק להיפך דדוקא תפלה שצריכה שהות וזמנו קצר לא אתי למפשע דמרתת פן יעבור הזמן משא"כ בדבר קל לא מרתת כולי האי ויסבור עדיין יש זמן לעשות דבר קל כזה וכיון שזמנו קצר יש לחוש שמא יעבור הזמן ודוקא לולב דכולי יומא זמניה לא חיישינן ובזה א"ש הא דמוקי רב ספרא שם לולב בדליכא שהות ולכאורה בדליכא שהות כלל פשיטא ולא היה צריך התנא להשמיענו דמפסיק שלא יבטל במזיד מצוה דרבנן אך לפי מ"ש א"ש דר"ל דליכא שהות שלא נשאר מן היום רק זמן קצר ולכן צריך להפסיק כיון דלולב דבר קל חיישינן טפי דלמא אתי למפשע כיון שהזמן קצר ולפי"ז גם בהדלקת נ"ח שהוא דבר קל טפי איכא למיחש שמא יעבור הזמן וא"ש מה דכתיבנא לפרש דברי רש"י דשמא יפשע שיעבור הזמן אף דלמ"ד כבתה זקוק לה פירוש הברייתא דכביא הדר מדליק עד שתכלה רגל וא"כ זימנא קביעא ליה משום דבכה"ג שהוא קל גריעותא הוא מה דקביעא ליה זימנא וטפי יש כאן בית מיחוש דלמא פשע שיסמוך מחמת שהוא דבר קל ולא יתקן ובין כך יעבור זמנו כיון שהוא זמן קצר ועפי"ז יש מקום גם כן ליישב דברי הרי"ף והרא"ש שכתבו לדייק הא דכבתה אין זקוק לה ממה דמתיר רב להדליק בשמנים הפסולין בשבת ולא מדייק בפשיטות מחול דא"ל דמצינן לדחויי דלא חייש שמא יפשע דא"כ קשה מנ"ל דר' חסדא סבירא ליה אין זקוק לה דלמא סבירא ליה זקוק לה ואסור להשתמש אלא דלא חייש שמא יפשע וכמש"ל באורך ולפי מ"ש א"ש דבאמת אין ראיית הרי"ף והרא"ש ממה דאין יכול להדליק בשבת דע"ז י"ל דאנוס הוא כמ"ש הפ"י ליישב קושית התוספות ע"ש (ויש ליתן תבלין לדבר זה דבשלמא בחול אי אמרינן דזקוק לה חיישינן דפשע ולא יתקן ואם לא יתקן עובר על דברי חכמים שהטילו עליו חובה שאם תכבה ידליק שנית משא"כ אם תכבה בשבת דפקע מיניה איסור חיובא מחמת איסור שבת וכיון שהוא מנוקה מעון לא חשו מלאסור עליו להדליק בשמנים פסולים דלמא כבתה משום דאי כביא כביא ואין בזה ביטול מצות חכמים דמה שצריך להדליק שנית ואין יכול להדליק אינו מבטל גוף מצות ההדלקה רק שמפרטי המצוה שאם תכבה ידליק שנית וכיון דאנוס הוא מחמת איסור שבת אין כאן ביטול מצוה כלל) רק ראיות הרי"ף הוא מדלא חיישינן שמא תכבה מבע"י קודם ק"ש ואם איתא דכבתה זקוק לה הרי הוא מחויב להדליק שנית וכיון שזמנו קצר א"כ איכא למיחש שמא יפשע ולא מתקן ולכך נקט בלישנא מכלל דאי כביא לא הדר מדליק לה משמע דבר הדלקה הוא אם היה צריך להדליק משום דמיירי בע"ש מבע"י משא"כ מחול אין ראי' דכבתה אין זקוק לה די"ל זקוק לה ואפ"ה מותר להדליק בשמנים פסולים דלא חיישינן דלמא פשע דאפשר דסבר כהך תירוצא דמשני א"נ לשיעורה אבל הדלקה עצמה או אם כבתה שזקוק לה זמנו כל הלילה וכל שזמנו כל הלילה לא חיישינן בדבר קל דפשע כמ"ש התוס' לענין לולב משא"כ בדר"ח שפיר מפרש הש"ס טעמא משום דאין זקוק לה דאז א"ש טפי אף אם נפרש הברייתא כתירוץ קמא דאי לא אדליק מדליק ומכ"ש דאם נאמר זקוק לה שיש לתפוס הברייתא כפשטה לענין דאי כביא מדליק לה עד שתכלה רגל ואם כן שוב יש איסור בחול כיון שהוא דבר קל וזמנו קצר דלמא פשע ולא יתקן משא"כ הרי"ף שרוצה להוכיח כן לדינא דטעמיה דרב משום דאין זקוק. לה בעי לאוכחי משבת דתידוק מינה אף להך פירושתא דברייתא דלשיעורין נאמר דלפום הך פירושא אין הוכחה מחול כלל די"ל דזמנו כל הלילה אך משבת מוכח שפיר כמו שכתבתי ודו"ק: ובפשיטות י"ל בדברי הרי"ף והרא"ש דודאי גם אינהו מודו דיש ראיה מחול דכבתה אין זקוק לה רק דאינהו מיירי לענין דינא דתה"ד בכבה בע"ש מבע"י אם זקוק לה לזה כתבו ומדמדליקין בהם בשבת מכלל כו' ור"ל הוכחה דתה"ד גופיה אלא שנראה שהם מוכיחי' מאם כבתה בע"ש מבע"י קודם ק"ש כדמשמע לישנא מכלל כו' וכמש"ל וא"כ דינו דתה"ד מבואר בדברי הרי"ף והרא"ש ומחמת הוכחה דידי אלא שהוא מוכיח מכבתה אחר ק"ש ועפ"י מ"ש יש ליישב הא דאמרינן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה משמיה דר' יוחנן וקיבלה והוא תמוה דלמה משמיה דר' ירמיה לא קיבלה דהא ר' ירמי' מוכח לה מדרב גם מאי קאמר מאי נ"מ הא גמרה כו' הוא תמוה דנ"מ שהיה מקבל הדין דאסור להשתמש לאורה ולפי מ"ש י"ל דבירושלמי דסוכה איתא דרב סבר על מצות הדלקת נ"ח ור"י שם גבי לולב אמר על מצות זקנים ומיבעיא ליה שם בנ"ח ע"ש וא"כ י"ל דאביי לא קיבלה לדר' ירמי' דאמר הכי משמיה דרב דטעמיה משום דכבתה אין זקוק ליה דכיון דרב סבר על מצות הדלקת נ"ח משמע דבהדלקה גופא מצוה ולא שהחובה על האדם המדליק לבד דאל"כ הו"ל למימר להדליק וכמש"ל וא"כ חזר הדין שי"ל דכבתה זקוק לה אבל משמיה דר"י שפיר קיבלה דלדידיה י"ל שהמצוה היא רק חובה על האדם הדולק לבד ותו לא ואז שפיר י"ל דכבתה אין זקוק לה: והנה בהלכות חנוכה סימן תרע"ב כתבו הט"ז ומג"א בשם רש"ל שלא יאכל ולא ללמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק ולענ"ד צ"ע לפי מש"ל מהך דסוכה דף ל"ח בלולב ביו"ט שני אף ע"ג דמטי זימניה מכל מקום היכא דאיכא שהות אם התחיל אינו פוסק והכי