בית אפרים רלב

ובזה מיושב מה שהקשית לשיטת הט"ז דסובר דצריך לחזור ולהדליק מבע"י דהדרא קשו' לדוכתא משמנים פסולין די"ל כמ"ש דעל קודם ק"ש לא חיישינן שיפשע דאי האי לא מזדקק לה בטלה המצוה לגמרי ולזה לא חיישינן וכמ"ש אמנם נראה דכדברי תה"ד כן הוא אליבא דידן דקי"ל בחול כבתה אין זקוק לה משום דקיום המצוה הוא בהדלקה לחוד משא"כ למ"ד דבחול ג"כ כבתה זקוק לה והיינו לפי שהמצוה על משך הזמן ההדלקה אע"פ שי"ל דאם לא חזר והדליק לא בטלה מצותו למפרע ויש בזה קיום מקצת המצוה במה שדלק מקצת בזמן חיובו וכמ"ש מ"מ היינו דוקא בחול שמה שדלק ממנו היה בזמן המוכשר משא"כ בע"ש כיון שאין נפטר בהדלקה עצמה רק חיוב המצוה על משך הדלקת הנרות וכיון שמשך הדלקת הנרות לא היה כלל בזמן מוכשר שהרי הוא מבע"י ולא נתקיימה המצוה כלל ודוקא למ"ד אין זקוק לה שקיום המצוה הוא בגוף ההדלקה וחובת גברא הוא וא"כ זה שהדליק בע"ש מבע"י יצא ידי חובתו שבע"ש מבע"י הוא והוא זמן מוכשר משא"כ למ"ד זקוק לה שחובה הוא שיהיה לו נרות דולקות בזמן מוכשר וזה אין לו כלל ונ"מ לפי מה שכתבתי בשם הפ"י דאף מ"ד זקוק לה מ"מ אם אין לו שמן אחר מותר דאין לדחות מפני הספק ולכאורה דברי הפ"י בזה אין מוכרחים דהא הא ודאי מה דאמרינן מדליקין ואין מדליקין בברכה קאמרינן כדרך כל נ"ח וא"כ אף כשאין לו שמן אחר אין לו להדליק בברכה כיון דשמנים אילו קרובים לכבות ויהיה ברכתו לבטלה ועובר על לא תשא אך דבאמת ז"א דאף דדינא הוא דכבתה זקוק לה זהו חיוב אחר שהטילו חכמים שיהיה דולק והולך עד שתכלה רגל כו' ואם כבה קודם יחזור וידליק ומ"מ אף אם לא חזר והדליק אע"פ שלא קיים תיקון חכמים בפרטי המצוה מ"מ הברכה שפיר חלה על המקצת שדלק בזמן חיובא אך כל זה בחול משא"כ בשבת דאין כאן אף מקצת זמן חיובא ואם כבתה יש כאן ביטול המצוה לגמרי למ"ד זקוק לה שהמצוה על משך זמן ההדלקה א"כ אף אם אין לו שמן אחר אסור שהרי יש לחוש שמא תכבה מבע"י ובטלה המצוה לגמרי וברכתו לבטלה: ולפי"ז נתיישבו דברי הרי"ף והרא"ש די"ל דקשיא דמנ"ל למימר טעמיה דרב משום דכבתה אין זקוק לה הא רב ע"כ מיירי באין לו שמן אחר דאל"כ קשה משמן שרפה וא"כ אפ"ת זקוק לה מכל מקום מותר להדליק שלא לדחות הודאי מפני הספק ולכך ס"ל דבאמת מחול אין ראיה מטעמא דכתיבנא רק מדמדליקין בשמנים אלו בשבת ולא חיישינן דלמא כבתה מבע"י ויש כאן ביטול המצוה לגמרי מכלל דאי כביה לא מדליק לה ר"ל אפילו כבתה מבע"י קודם ק"ש והיינו משום דעיקר המצוה בגוף ההדלקה וש"מ כבתה אין זקוק לה ועולים יפה דברי הרי"ף והרא"ש כשיטת תה"ד דאם כבתה אין זקוק לה קיים המצוה בהדלקה ואף בע"ש מבע"י אין זקוק לה וא"ש לישנא דמכלל אי כביה לא מדליק לה דמשמע דאי בעי מדליק משום דמיירי לענין אם כבתה בע"ש מבע"י דזמנין דמצי מדליק כגון קודם ק"ש ואפ"ה א"צ להדליק שנית (ובפשיטות י"ל בפירוש דברי הרי"ף והרא"ש דגם אינהו מודו דמחול יש ראיה ג"כ דאם כבתה אין זקוק לה אך שיש מקום לומר דבשבת אם כבה מבע"י זקוק לה כמו שנסתפק בתה"ד וע"ז כתבו ומדמדליקין נ"ח בשבת מכלל כו' ר"ל כדברי תה"ד דמזה מוכח דאף אם כבה בע"ש מבע"י אין זקוק לה וכיוצא דתה"ד אתי לאשמעינן אך לשונם משמע דאף לענין עיקר הדין דכבתה אין זקוק לה אין להוכיח רק משבת ולא מחול וצ"ל כמ"ש): ועפ"י מ"ש הגאון לישוב קו' מהרש"א שהקשה דלפי מ"ש התוס' אליבא דרב שום אדם לא יחמיר כו' א"כ איך כתבו אליבא דר"ה דבא להשמיענו עוד טעם בשבת משום דמותר להשתמש כו' (ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א שם לתרץ זה ועפ"י דרכו שם אפשר לומר בפשיטות טפי דהתוס' כתבו כן על רב שהוא רביה דר"ה דאכתי לא שמענו שיסבור אסור להשתמש לאורה וא"כ י"ל ששום אדם לא יחמיר דהסבר' נותנת דמותר משא"כ ר"ה תלמידיה דרב לבתר דשמע דרב סובר אסור להשתמש לאורה אי הוי קאמר סתם דאי היה מקום לטעות שהטעם רק משום זקוק לה ולענין אסור להשתמש ס"ל כרביה רב ולכך קמ"ל דמלבד הטעם דזקוק לה אסור בשבת משום שמותר להשתמש לאורה ודלא כרב) ולפי מ"ש נראה דא"ש דהנה רש"י כתב טעמא כדי שיהיה ניכר שהוא נר של מצוה והרשב"א והר"ן כתבו כיון שהנרות זכר למנורה אסור להשתמש כמו לאור המנורה ולכאורה קשה למה ניידי מטעם רש"י שהוא טעם פשוט ועיין ברז"ה משמע דאף מ"ד מותר צריך נר אחר משום היכר (ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ט) כדאמר רבא לקמן וצריך נר אחרת ואף דהרשב"א הקשה עליו וגם הר"ן מפרש הך דרבא בענין אחר מכל מקום עכ"פ למ"ד אסור להשתמש הוא טעמא רווחא משום היכר ונראה דא"ש לפי מש"ל דפלוגתת המ"ד אי כבתה זקוק אי לא בהא תליא דלמ"ד אין זקוק לה המצוה בהדלקה לבד ותו לא ולמ"ד זקוק לה המצוה על משך זמן הדלקה ולפי"ז נראה דהך טעמא דכתב רש"י משום דבעי היכר לשם נר מצוה הוא תלוי בפלוגתא הנ"ל דלמ"ד זקוק לה שפיר בעי היכר בשעת הדלקה שמה שדולק הוא לשם מצוה משא"כ למ"ד אין זקוק לה ועיקר פרסום הנס הוא בהדלקה עצמה ומה שדולק והולך אח"כ לא איכפת לן מידי אם ניכר שהוא לשם מצוה או לא ולא עדיף מה שמשתמש לאורה ובטל ההיכר מאם כבתה לגמרי שאין זקוק לה ולפי"ז למאי דקי"ל כרב דכבתה אין זקוק לה ומכל מקום אסור להשתמש לאורה ע"כ דלאו משום היכר מצוה אתינן עלה ולכך כתבו המפורשים טעמא דרב משום זכר למנורה ודלא כרש"י ולפי"ז א"ש קוש' מהרש"א וגם מדוקדק מ"ש התוס' שמסתמא שום אדם לא יחמיר והכי קאמרי התוספות דאי אמר רב מדליקין סתם ה"א דוקא בחול ומשום דכבתה אין זקוק לה וכיון דאמרינן אין זקוק לה ממילא דשום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה דהא לא שייך משום היכר מצוה כיון דעיקר הוא להדליק לבד ובשעת הדלקה א"צ היכר כלל דהא אפילו כבתה שוב אין זקוק לה ולכך צריך רב לאשמעינן דגם בשבת מותר משום דאסור להשתמש לאורה משום זכר למנורה (וגם שיטת רש"י שכתב הטעם משום דבעי היכר לשם נר מצוה יש ליישב קצת דאף ע"ג דאליבא דרב אין זקוק לה מכל מקום אם עכשיו ישתמש לאורה לא יהיה היכר לשם נר מצוה גם בהדלקה עצמה שהרואה שהוא מדליק ומשתמש אח"כ יאמר לצרכו הוא דאדלקה וע"ש לענין נ"ח שהדליקה מבחוץ והניחה מבפנים ומכל מקום אי לאו דאשמעינן רב ה"א דשום אדם לא יחמיר כו' משום דאין זה סברא כ"כ לומר שע"י תשמיש דעכשיו אין היכר בהדלקה עצמה) וכל זה אליבא דרב משא"כ בדר"ה כתבו התוספות שפיר דאשמעינן דמותר להשתמש לאורה דכיון דר"ה סובר כבתה זקוק לה א"כ עיקר פרסום הנס מה שהנרות דולקות והוי סברא פשיטא שצריך שיהיה היכר שהנרות דולקות לשם מצוה וס"ד דאסור להשתמש לאורה וקמ"ל דאפ"ה מותר להשתמש לאורה ונ"מ דאסור בשבת אפילו באין לו שמן אחר כמש"ל והוא כפתור ופרח בעזה"י: והנה במ"ש לעיל דקשה על תה"ד דלמה לא נקט הוכחתו מן שמא יכבה קודם ק"ש לכאורה י"ל ע"פ מ"ש הפ"י בטעמ' דחשש דלמא פשע דהיינו שיסבור דכבתה אין זקוק לה ובאמת ס"ל לר"ה כבתה זקוק לה ע"ש אך זה שייך היכא שהיה דולק קצת בזמן מוכשר להדלקה שאז יש לו מקום לטעות שיסבור דשוב אין זקוק לה משא"כ אם כבה מבע"י י"ל דאדרבא לא טעי בהכי כלל שיסבור דהדלקה זו עולה לו כיון דאכתי לא מטי זימנא דהדלקה וכיון דאין לו מקום לטעות אין לחוש דלמא פשע ולא מתקן ולכך הוצרך התה"ד להוכיח מדלא חיישינן שמא יכבה אחר ק"ש דתו לא מצי לתקן והט"ז חולק וסובר דאחר ק"ש הוי כאילו דלק מקצת תוך שיעו' הדלקה ואין זקוק לה וקודם ק"ש זקוק לה ואפ"ה לא חיישינן שיכבה קודם ק"ש ופשע ולא מתקן משום דבכה"ג שלא דלק כלל בזמן המוכשר סברא פשוטה היא שצריך לחזור ולהדלי' ואין לחוש שמא יטעה ופשע ולא מתקן וכדכתיבנא להתה"ד ובהכי א"ש מ"ש רש"י דלמא פשע דבפשיטות ה"ל למימר שמא ישכח ע"ש ולפמ"ש י"ל דקשיא ליה לרש"י מ"ט מתיר רב בשבת נהי דס"ל אין זקוק לה ואסור כו' מכל מקום ניחוש שמא כבתה קודם ק"ש דאז זקוק לה לדעת הט"ז וא"ל כמ"ש דכה"ג סברא פשוטה היא דזקוק לה ולא אתי למיטעי וכמ"ש ז"א דכיון דהחשש שמא ישכח אין מקום לחלק בזה כלל אלא ע"כ דאין לחוש כלל שמא ישכח רק שמא יפשע משום דטעי