בית אפרים רלא

מלתא אם ירצה להדליקו או לא וז"א דהא בשבת מיירי והכי ה"ל למימר מכלל דמצי להדליק בפתילות ושמנים פסולים אע"ג דאי כביה לא מצי מדליק לה ודבריהם צריכים ישוב וגם יתיישב מתוך הדברים מה שהקשה אא"ז מהרש"א ז"ל על התוס' שכתבו אליבא דרב דמסתמא שום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה ועל זה הקשה דאם כן איך כתבו מתחלה אליבא דר"ה דלכך קאמר בין בשבת בין בחול לאשמעינן דאיכא בשבת עוד טעם שמא יטה משום דמותר להשתמש לאורה ולמה צריך להשמיעני כזאת דממילא הכי הוא דשום אדם לא יחמיר לאסור: ונראה ליישב הכל ומתחלה אבאר מה שנלענ"ד להצדיק דברי התה"ד דמייתי מן אחר ק"ש לקודם ק"ש והוא אחר שנבין טעם הפלוגתא אי כבתה זקוק לה אם לא. ונראה דבהא פליגי דמ"ד כבתה אין זקוק לה ס"ל שלא הטילו חכמים על האדם רק שיתן בנר שמן כשיעור וידליקנה ועיקר חיובא אקרקפתא דגברא רמי רק להדליק וזהו ענין פרסום הנס במה שמדליק ושוב לא הוטל עליו חובה שיהא דולק והולך משך הזמן השיעור ואף אם כבתה לא איכפת ליה בהכי שכבר יש פרסום הנס במה שהדליק פתילה בנר שיש בו שמן כשיעור הזה ויש בזה זכר למנורה משא"כ למ"ד כבתה זקוק לה לא כלתה המצוה במה שהדליק לבד שבאמת הוטל עליו חובה שיהא הנר דלוק כשיעור הזה ולכן כשכבה עליו חובה לחזור ולהדליקו דהך מ"ד ס"ל דגם משך הזמן הדלקה היא המצוה להיכר ופרסום הנס וכן מבואר בט"ז סי' תרע"ג על מ"ש בש"ע הדלקה עושה מצוה לפיכך כבתה אין זקוק לה ופירש הט"ז דר"ל דמיד שמדליק כבר קיים מצותו ושוב אין זקוק יותר ע"ש ומ"ד זקוק ס"ל דלא קיים מצותו במה שהדליק לבד שהמצוה זמנה נמשך ג"כ כל משך זמן שיעור ההדלקה וכדכתיבנא (ונלענ"ד שפלוגתא זו תלוי בנוסח הברכה דאנן מברכינן להדליק והב"י הביא השיבולי לקט בשם הירושלמי נוסח הברכה על מצות הדלקת נ"ח והב"ח הביאו ובמג"א כתב דהירושלמי מיירי באחר מברך וא"א לומר כן למעיין בירושלמי שם אך נלענ"ד דמאן דמברך להדליק סבר כבתה אין זקוק לה רק דאקרקפתא דגברא מונח חיובא להדליק לבד ותו לא ומאן דסבר על הדלקת נ"ח יש במשמע שהמצוה הוא על דליקת הנרות מצד עצמן והוא כל משך שיעור ההדלקה וא"כ אם כבתה זקוק לה) ולפי"ז דברי התה"ד נכונים דכיון דמברכינן להדליק כו' ע"כ דנקטינן דעיקר חיובא הוא מה שמדליק ותו לא דהא אם כבתה אין זקוק לה וכיון דבע"ש זמן הדלקה הוא מבע"י ומקיים המצוה של להדליק בהדלקה זו ומברך עליו ממילא דתו לא איכפת לן אם כבתה אח"כ דבע"ש הוה זמן ההדלקה מבע"י המצוה בשלימותה כמו בחול בתחלה הלילה וע"ז מייתי שפיר ראיה מדחזינן שמותר להדליק בשמנים פסולים בע"ש ואם איתא דנימא דאע"ג דבעלמא כבתה אין זקוק לה היינו משום שהדליק בתחלת לילה שהוא זמן חובה משא"כ בע"ש ההדלקה מבע"י אינו רק הכשר מצוה על מה שיהיה דולק אח"כ בלילה ולכן אם נכבה מבע"י וסיפק בידו לחזור ולהדליקו לפי שהוא עדיין קודם ק"ש צריך לחזור ולהדליקו ז"א דאם נימא דבמצוה זו תלוי במשך הדלקה לענין מבע"י עכ"פ תמה על עצמך האיך הותר לכתחלה להדליק בשמנים פסולים דשמא יכבה במשך ההדלקה מבע"י ולא יוכל להדליק ולא יקיים המצוה כתיקונה (ובכה"ג שלא יוכל להדליק אסור להדליק בו וא"ל דיהיה מחשב אנוס ז"א דהא יש לו שמן אחר ולמה לא ידליק בזה ועיין בפ"י שכתב ליישב קושית התוס' ע"פ דברי רש"י שכתב דבכה"ג חשוב אנוס ולפי מ"ש התוס' קשיא להו שפיר לפי מ"ש הפ"י גופיה דר"ה ביש לו שמן אחר מיירי וא"כ לא שייך אנוס דאיך יעשה לכתחלה להדליק בזה שקרוב שיכבה ולא יוכל לחזור להדליק וכמבואר מהתוס' דגם בכה"ג שלא יוכל להדליק אח"כ אסור לו להדליק בתחלה ובזה נדחה מ"ש הט"ז דכמו דקי"ל אם הדליק בחול משתשקע החמה אין זקוק לה כיון שדלק קצת בזמן החיוב ה"נ בע"ש אם דלק קצת אחר זמן ק"ש סגי בהכי ואחר ק"ש הוי כמו שבת עצמו: והמעיין בתה"ד יראה דס"ל דודאי אין לספק דכיון דקי"ל אין זקוק לה כל שהודלקה בהכשר די בכך ושוב אין זקוק לה אלא דמספקא ליה כיון דכתב המרדכי דמצות נ"ח משעת סוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים אבל לא קודם שהוא שרגא בטיהרא וא"כ מה שמדליקין בע"ש מבע"י א"א לומר שבזה נתקיים מצות נ"ח בהדלקה זו שהרי עדיין אינו זמן מוכשר להדלקה שהוא שרגא בטיהרא וע"כ שהדלקה שמבע"י אינה רק הכנה והכשר מצוה שעי"ז יהיה דולק והולך גם אחר צאת הכוכבים ועיקר קיום המצוה הוא במה שהוא דלוק אחר חשיכה א"כ כשנכבה מבע"י לא נתקיים המצוה ואם נאמר כסברא זו א"כ פשיטא דגם באם כבה אחר ק"ש ועדיין הוא יום אין כאן קיום המצוה שהרי עיקר המצוה מתקיימת אחר חשיכה שאור הנר ניכר אלא שאחר ק"ש מה יעשה שהרי א"א לו להדליק משא"כ קודם ק"ש שכבה קודם התחלת קיום המצוה וע"ז כתב מדמברכינן כו' ע"כ משום דא"א בענין אחר חשיב הכשר מצוה וא"כ הדלקה מבע"י של ע"ש זמנה הוא כמו הדלקת חול אחר חשיכה וכיון שיש קיום מצוה בהדלקה זו ממילא דכבתה אין זקוק לה כמו בחול דעיקר קיום המצוה בהדלקה ולא במשך זמן שאחריו וה"נ בע"ש כיון שיש קיום מצוה בהדלקה זו והותחלה המצוה בזמן המוכשר סגי בהכי וע"ז מייתי ראיה מפתילות ושמנים פסולים דלא חיישינן שמא יכבה אחר ק"ש ואין כאן התחלת קיום המצוה כלל וא"ל דמה אית ליה למעבד אנוס הוא ז"א דמה"ט אין לו להדליק לכתחלה בשמנים פסולים אלו כמ"ש התוספות דמחמת דלא מצי מדליק בשבת אין לו להדליק לכתחלה בשמנים אלו וא"ל כמ"ש הט"ז דאחר ק"ש הוה כמו שבת עצמו ז"א דזיל בתר טעמא דטעמא מאי בעינן למימר דכבה מבע"י קודם ק"ש זקוק דהדלקת נר ביום הוה שרגא בטיהרא והמצוה אינה מתקיימת אלא אחר חשיכה מה לי קודם ק"ש או אחר ק"ש סוף סוף אכתי יממא הוא ואין כאן התחלת קיום המצוה אלא שע"כ דגם בע"ש מבע"י כיון שא"א להדליק מחשיכה הוי עיקר זמן ההדלקה מבע"י וסגי בהכי דלא איכפת לן אם כבתה אח"כ ומ"ש הט"ז דאין דנין אפשר משאי אפשר ז"א דלא שייך בזה א"א כיון דמתירין לו להדליק לכתחלה בשמנים פסולים אלו שקרובים לכבות וע"כ דלא קפדינן כלל בזה שיכבה שכבר נתקיימה המצוה בהדלקה אע"פ שהיתה מבע"י: ובמה דכתיבנא א"ש מה שהקשיתי דל"ל להוכיח מן אחר ק"ש ה"ל להוכיח מן קודם ק"ש דהיינו האי דינא גופיה דמיירי מיניה אך לפי מ"ש א"ש דודאי הא דחיישינן דלמא פשע החשש הוא למ"ד כבתה זקוק לה שהוטלה עליו חובה שיהיה הנרות דולקות במשך הזמן הזה אבל מ"מ אם דלק זמן מה בחיוב וכבתה ולא חזר והדליקה אין זה מבטלה ענין המצוה לגמרי דהא שהוא זקוק לחזור ולהדליקה אינו רק מפרטי המצוה וכמו בדיקת חמץ אם בדק מקצת אע"פ שגם השאר עליו חובה ועבר ולא בדק מ"מ לא בטל המצוה שבדק המקצת ואין ברכתו לבטלה וכן תפילין שמצוה שיהיו מונחין כל היום ואם חלצן חובה עליו לחזור ולהניחם מ"מ אם לא חזר והניחם הברכה חלה על מה שהניח עד עתה וכן ציצית וסוכה וכיוצא בו ולכן חיישינן כיון שכבר עשה קיום המצוה בהדלקה ודלק זמן מה בזמן חיוב אפשר שיתעצל להדליק שוב כשיכבה ולא יגמור המצוה בכל פרטיה כתיקונה ויאמר בלבו יש די במה שקיימתי ממנה אבל אין לחוש שמא יפשע במה שעי"ז יהיה ביטול המצוה לגמרי זה לא חיישינן כמו דלא חשוד לן שלא ידליק כלל וא"כ אין כאן הוכחה משמנים פסולין דניחוש שמא יכבה קודם ק"ש ויפשע מלחזור ולהדליק אלא ע"כ דמתקיים המצוה בהדלקה לבד דזה היה אפשר לדחות דאימא איפכא דאם כבה מבע"י בטלה כל המצוה לגמרי וא"כ אין לחוש שיפשע ולא יחזור להדליק שזהו סיבה לביטול המצוה לגמרי וברכתו לבטלה ולהא לא חיישינן כמו דלא חיישינן שלא ידליק ומכ"ש בזה שכבר הדליק והא קמן שרוצה בקיומה של מצוה זו ומה"ת נימא שיפשע ויבטל המצוה לגמרי לכך כתב התה"ד הוכחתו דאם נימא דבכה"ג זקוק לה דבהדלקה שמבע"י אין כאן התחלת קיום המצוה ניחוש שמא יכבה אחר ק"ש ולא יהיה אפשר לו להדליק שנית ומצותו בטלה לגמרי על כרחו אלא ודאי שבהדלקה שמבע"י מתקיימת המצוה וממילא שדי בהדלקה זו ואין זקוק לה אם כבתה כמו בחול: