בית אפרים רל

לר"י למימר הלכה מתפלל של מנחה כו' דהו"ל למימר הלכה כרבנן דשל מוספין כל היום וממילא ידעינן דמנחה קודמת ולפי מ"ש י"ל דסד"א כיון דאמר ר"י דנקרא פושע א"כ יש להקדים של מוסף דג"כ שעה עוברת מיקרי שלא יהיה נעשה פושע עליה שיצטרך להתפלל אחר ז' קמ"ל הלכה מתפלל מנחה תחלה כו': ועוד י"ל דסד"א כיון דזמן מוסף קדים ברישא הו"ל כקדים ושחיט לאינו תדיר ברישא וכדקאמר בזבחים קמ"ל דאף בכה"ג תדיר קודם או כדמשני התם כיון דמטא זמן מנחה כמאן דשחיטי תרווייהו דמי וכן נראה מדברי בה"ג שכתב דברי ר"י וכתב עלה מ"ט דכיון דמטא כו' משמע דר"י אתי לאשמועינן הא מלתא ולאפס הפנאי קצרתי: דברי מחותנו הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד ואחר כתבי זמן רב בא לידי ספר צל"ח על ברכות וראיתי שכתב ג"כ ליישב הא דלא קאמר הלכה כרבנן משום דסד"א דנקרא פושע (וגם בפ"י גופיה כתב מזה ע"ש) אך מ"ש בצל"ח שם לפרש דברי רש"י דאף ע"ג דהוה שעה עוברת שעי"ז יהיה פושע על מוסף ע"ז כתב רש"י דא"כ יהיה פושע על מנחה שיהיה סמוך לערב ולייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה ולענ"ד לשון רש"י לא משמע כן וכמ"ש וגם הלום ראיתי בצל"ח לתמוה על המג"א ס"ס רפ"ו שכתב דסמוך לערב מוסף קודם דמנחה מהני תשלומין שזה תמוה מהירושלמי שהביא הרא"ש דבאין שהות ודאי מנחה קודם וביש שהות פליגי ע"ש וכן יש לתמוה על הגאון בעל שאגת אריה בתשובה שמסתפק בזה ופשיט לה מדאמר ר"י הלכה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף הך ואח"כ מוסף למה לי אלא לאשמעינן דדוקא באיכא שהות וכתב דהכי מסתבר ותימה עליו מהירושלמי שהביאו הרא"ש במקומו: אך לענ"ד נראה ליישב לפי מה שמבואר בש"ס ופוסקים דדווקא בטעה או נאנס מתפלל ערבית שתים אבל בביטל במזיד אין מועיל לו תשלומין וא"כ א"ש דהמג"א מיירי בנאנס עד סמוך ללילה דליכא שהות להתפלל שתיהם דאז המנחה יש לו תשלומין משא"כ המוסף אבל הירושלמי מיירי בביטל במזיד דגם מנחה אין לה תשלומין ולכך מנחה קודמת ועיין בשאגת אריה סימן מ"ש בהא דאמר ריב"ל כל המתפלל אחר ז' שעות לר"י עליו הכתוב אומר נוגי כו' ומדבריו מבואר דדוקא אליבא דר"י הוא וכן נראה מהפ"י אך לענ"ד מדהביאו דברי ריב"ל בה"ג והרי"ף והרא"ש משמע דלרבנן איתמר ומדבריהם הגרסא אחר שבע שעות לר"י ור"ל דאף דרבנן פליגי עליה דר"י מ"מ אסרי לאחר התפלה עד שבע שעות שעבר זמן תפלה לר"י וכן נמצא בש"ס כמה פעמים מזה ועיין במע"מ מזה וראיתי בשו"ת יד אליהו סי' מ"א שכתב ראיה דזמנו קבוע לא מהני דאל"כ למה אמר דמתפלל מנחה תחלה משום תדיר דת"ל דמנחה זמנו קבוע ומוספין נדחה זמנו כו' ובאמת ז"א כמ"ש דהתם בחצי שבע מיירי וגם מוסף אין זמנו קבוע עתה אלא שהוא עוברת שאם יקדים המנחה אפשר שלא יהיה שהות עוד להתפלל וקצרתי: שאלה סג שאלה בהיותי מעיין בהל' חנוכה ראיתי מה שהשיג הט"ז סי' תרע"ג סק"ט על התה"ד שכתב להסתפק במדליק נר חנוכה בע"ש וכבה מבע"י אם זקוק לה לחזור ולהדליק או לא ומתחלה כתב די"ל זקוק לה כיון דעיקר מצותה בלילה ושוב כתב להוכיח מדמברכינן להדליק ש"מ דכיון דלא אפשר הוי זמנה אז לחשוב הכשר מצוה והביא ראיה משמני' פסולים דשרי אליבא דרב וקשה ניחוש דלמא כבתה בע"ש אחר קבלת שבת דא"א להדליק ואעפ"כ יהיה עדיין מבע"י בתוספות שבת או בה"ש כו' ע"ש והט"ז השיג עליו והאריך וכתב לחלק דדוקא אחר קבלת שבת כיון דא"א הוי כזמן הדלקה ממש אבל מבע"י קודם ק"ש כיון דאפשר להדליק אז ודאי זקוק לה ע"ש ומשמע מהט"ז דלדבריו נתיישבה ראיות התה"ד ואנכי לא ידעתי דלהט"ז הוכחת תה"ד במקומו עומד ולא ע"ד שכתב התה"ד לפי דרכו רק עפ"י הדרך שכתב הט"ז לומר דקודם ק"ש זקוק לה א"כ איך מתיר בשמנים פסולים נהי דליכא למיחש שמא כבתה אחר ק"ש דהוה כזמנה דאמרינן אין זקוק לה מ"מ אכתי ניחוש לה דלמא כבתה מבע"י קודם ק"ש ופשע ולא מדליק לה דהא חזינן בש"ס דאי לאו דאמרינן כבתה אין זקוק לה כ"ע הוו מודו בהא דחיישינן שמא יפשע וא"כ נהי דאמרינן כבתה אין זקוק לה מ"מ לדעת הט"ז בע"ש וכבתה מבע"י זקוק לה למה מתירין בע"ש ניחוש דלמא כבתה מבע"י שמחויב לחזור ולהדליק ויפשע ולא מדליק לה והוא תימא על הט"ז ז"ל ועוד דקשיא ליה בסוגיא בשבת שם דאמרינן דרב סבר כבתה אין זקוק לה ולכך מותר דמנ"ל הא לפי מ"ש הפ"י דר"ה ביש לו שמן אחר מיירי דאל"כ לא שייך חשש שמא תיכבה ופשע ולא מדליק לה ואטו משום הא לא ידליק כלל ואין לנו לדחות הודאי מחמת הספק אלא ע"כ ביש לו שמן אחר מיירי ע"ש. ולפ"ז קשה דהא רב מלתא באנפי נפשיה קאמר וא"כ י"ל דמיירי באין לו שמן אחר ומותר משום דאין לדחות הודאי כו' וא"ל דמסתמא בכל גווני קאמר דמותר אכתי קשה לפי מ"ש הפ"י לתרץ הא דנקט ר"ה סתם ונכלל בו שמן שריפה אע"ג דלא שייך שמא יטה והאי טעמא לא שייך בחול מ"מ אסור מטעם אחר דמיירי בשמן שריפה ביד ישראל שלא ברשות כהן ואסור להנות ממנו רק דנ"ח שרי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וע"ש שכתב בשם הירושלמי דדוקא כשאין לו שמן אחר אמרינן הכי ע"ש ונראה לי שטעמא בזה משום דבשלמא אם אין לו שמן אחר נמצא שאין כאן הנאה אחרת רק מה שמקיים המצוה וקיום המצוה לא חשיב הנאה כמ"ש רש"י בר"ה דהמצות לעול על צואריהם ניתנו משא"כ כשיש לו שמן אחר כיון דאם לא היה לוקח שמן שריפה להדליק בו בע"כ היה צריך ליקח שמן אחר של חולין לצורך הדלקה וזה שפיר חשיב הנאה דקא משתרשי ליה שפורע חובו משמן שריפה והוא נכון לדעתי וא"כ מוכח דרב באין לו שמן אחר מיירי דאל"כ איך קאמר סתם מדליקין ונכלל בו שמן שריפה הא נהי דרב סבר אסור להשתמש לאורו מ"מ אם יש לו שמן אחר אסור מטעם הנאה וכמש"ל אלא ע"כ באין לו שמן אחר וא"כ י"ל כמו דהיתר בשמן שריפה מיירי באין לו אחר כמו כן היתר דשאר שמנים באין לו אחר הוא ולכך מותר שלא לדחות הודאי מפני הספק ולעולם כבתה זקוק לה ונפשי בשאלתי ממורי חותני הגאון המפורסם נ"י יאיר עיני בזה וישיבני מלא דבר. דברי חתנו ותלמידו: הק' יעקב יהושע הלוי איש הורוויץ תשובה אהובי חתני ידידי הרב כו' ראיתי דבריך והם נכוחים ודברי הט"ז בזה צריכים לפנים ויפה הקשית דהוכחת התה"ד אליבא דט"ז לא זזה ממקומה אלא שאני תמה עליך שהרי קושיא כזו יש להקשות גם על התה"ד גופיה שביאר ראייתו מהא דלא חיישינן שיכבה אחר ק"ש ומוכיח מזה דאף אם כבה קודם ק"ש אין זקוק ומי סני ליה לאוכחי מהא דלא חיישינן דלמא כבתה קודם ק"ש ופשע בה דהיינו הך דינא גופא דמיירי מיניה ונמטי לך אפריון שעוררתני לעיין בזה ונחדשו לי דברים נאותים בעזה"י בישוב דברי התה"ד והט"ז וגם נתיישב לי דברי הרי"ף והרא"ש שדבריהם תמוהים לכאורה שכתבו אהא דאמר רב מדליקין כו' דכיון דמדליקין בהם בחנוכה בשבת מכלל דאי כביה לא מדליק וש"מ דכבתה אין זקוק לה והוא תמוה דהא הך דאין זקוק אין לה הוכחה משבת דוקא רק מחול מוכח ג"כ הכי וא"ל דמחול אין הוכחה דמצינן למימר דרב לא ס"ל חששא דלמא פשע ולא מדליק שכתב רש"י אליבא דר"ה ולעולם כבתה זקוק לה ולכך כתבו ההוכחה משבת דאם איתא דזקוק לה שמא יכבה ותו לא מצי להדליק ז"א דאם אפשר לומר דאף אם זקוק לה מ"מ אין לחוש שמא יפשע א"כ מנ"ל להש"ס לומר טעמא דר"ח משום דס"ל אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה אימא איפכא דסבר זקוק לה ואסור להשתמש לאורה ומ"מ א"ש דבחול שרי דלא חייש שמא יפשע ובשבת אסור דהא בע"כ לא יהיה אפשר להדליק אם תכבה וגם לישנא דהרי"ף והרא"ש שכתבו מכלל דאי כביא לא מדליק לה הך לישנא משמע דבדידיה תליא אבא