בית אפרים כב

חשיב כאלו נראה הנגע במטלית כו' ע"ש אבל מ"מ התפירה חיבור גמור הוא כדחזינן בסיפא בטולה מן המוסגר בטהור וחזר למטלית תשמש הבגד הב' בסימנים לפי שהוא מחובר עם המטלית ואע"פ שיש להקשות לפי זה ברישא נמי נימא שהטמא אוחז את הטהור עמו דהיינו המטלית ויצטרך לשמש בסימנים כבר כתב המשנה למלך בזה בסוף החלוקה הד' שם דשאני רישא דמתניתין דלאו ברצונו חיבר הטהור עם הטמא אלא גזרת הכתוב הוא כו' ואף ע"פ שכתב שלא נתקררה דעתו בזה לפענ"ד יש לומר דאפשר דממעט מקרא דואם תראה בבגד באש תשרפנו וכיון דהאי נגע אכתפא דבגד שוור ותולין הקלקלה בו ולאו לתא דמטלית הוא אמרינן תשרפנו לזה ולא לאחר דהיינו המטלית המחובר עמו ואיך שיהיה נלמוד מכאן דהתפירה חיבור הוא וכ"כ הר"ש שם גבי ב' דפי חלוק שנראה נגע בא' מהם דלא כעין חלוקים שלנו שמתכוין ומחברים בתי הזרוע ושאר חתיכות בתפירות של חיבור דהאי הוא ודאי חשוב בגד אחד אלא דלא מחובר כולי האי כו' והשתא אי ר' נחמיה לפרושי אתי היאך יתכן הא אמרי' גבי טולה מן המוסגר כו' ואי ר' נחמיה מפליג פליג דההיא כרבנן ומתניתין דקתני ב' דפי חלוק אין מצטרפין לא פליגי דדלמא הנ"מ כשלא נתחברו יפה כו' עכ"ל הר"ש וכ"כ הרא"ש והר"ע ברטנורה שם הא קמן דתפירה חבור גמור הוא ובדרך אגב אמינא מ"ש המ"ל שם דלשרוף הבגד אף שלא היה במטלית ג' ע"ג הבגד טעון שריפה דהא קיימא לן בתופר מטלית שאין בהם ג' ע"ג מטמא בנגעים דכולו בגד אחד הוא כמו שפסק רבינו אבל לענין המטלית צריך ג' ע"ג כו' ואין זה מוכרח לפע"ד דאפשר שאני מטלית שאין בהם גע"ג שחיברם יחד כיון דאין בשום אחד מהם תורת בגד שפיר הוי התפירה מועלת לעשותם בגד אחד משא"כ היכי שיש כאן תורת בגד מעיקרא אלא שהוא מחבר עליו חתיכה שאין בה גע"ג אף שחיבר הנגע למטלית זו אין הבגד טעון שריפה ומסתייע הך סברא ממה שכתב רב עמרם לענין ציצית ומביאו הרא"ש גבי טלית שנקרע חוץ לג' כו' דתוך ג' לית ביה תורת בגד וכמאן דפסיק דמי ולא רמינן ביה ציצית והגיה שם מהר"ש דלהרא"ש אף אם לא תפרו ואחר כך עשה בו ציצית לא מהני וכ"כ המג"א שם א"כ ה"נ דכוותיה כיון שאין במטלית גע"ג אף על פי שתפרו אינו חיבור לבגד ואין טעון שריפה כלל: אך הט"ז שם חולק וס"ל דגם הרא"ש בשם רב עמרם מודה דבכה"ג שתפרו מתחלה ודאי חיבור גמור הוא עיין שם ואיך שיהיה מדברי כולם נלמוד דתפירה חיבור וכחד חשוב וכן משמע לשון הרמב"ם והר"ש והרא"ש והראב"ד וא"כ לענין הבתים נמי יש לומר כל שתפרן יחד זכרון אחד מיקרי: סיומא דפסקא כבר הראיתי פנים דאף אם כל בית נעשה בפני עצמו ונתחבר על ידי תפירה יש מקום להכשיר וכבר כתבתי שכך כתב הגאון מוהרמ"ע מפאנו זלה"ה וז"ל להכשיר בדיעבד עכ"פ מ"מ יש למנוע מזה כמ"ש הב"י בשם סה"ת שטוב ונכון לעשותם בעור אחד וכ"כ שאין ראיה מוכרחת ממתניתין דכלים להכשיר החיבור ע"י תפירה ואם נעשה כולו מעור אחד אע"פ שהם מחותכין מצד המעברתא לצד שכנגדו יפה כיון הרב המשיב להלכה ולמעשה שאין כאן בית מיחוש כיון שעכ"פ מעור אחד הם לא שייך למעוטי מהא דזכרון אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' זכרונות ועדיף טפי מהך דגיטין דאמרינן כיון דמעורה מיקרי ס' אחד כ"ש בהא שמחובר לגמרי מיקרי זכרון א' ואין לחוש לפי שמצד המעברתא ושכנגדו הוא פתוח ואף ע"פ שהוא חוזר ומדבק סרח העודף מזה ומזה לכסותו ומדבקו בדבק מ"מ דבק לאו חיבור הוא וכאלו עדיין פתוח דמי ולא מיקרי בית כיון שמצד המעברתא ושכנגדו אינו מחובר רק בדבק לבד שלפי ענ"ד בכה"ג יש לומר לדבק טוב הוא כיון שהוא מאותו העור עצמו וכיון שהוא סתום ומכוסה בית קרינן ביה בין שהוא בדבק או בתפירה וכבר הבאתי לשון המשנה למלך פרק י"ב מהלכות ט"צ מה שכתב לחלק בין תפירה בבגדים לבונה מן המוסגר בטהור דלא מיקרי חיבור ואפ"ה חזינן דמיקרי בית וה"נ כיון שהוא מוקף בעור מד' רוחותיו אע"פ שהוא על ידי דבק שפיר דמי ומכ"ש בזה שאף העור הזה הוא מעצמות הבתים ומעורן ומי שסיפק בידו לעשות בדפוס בעור אחד ממש בלי תפירה וכמו שצייר הרמב"ם ורש"י מצוה מן המובחר הוא ובפרט אם גם המעברתא והתיתורא מעור הזה עצמו אבל אין להחליט שם פסול אף על הבתים הנעשים בתפירה וכדכתיבנא ומכ"ש היכא שהם מחותכים מעור אחד כיון שהפרשיות עוטים עור כשלמה מעור אחד ממש אין מקום לפסול כלל מטעם ב' וג' זכרונות דזכרון אחד לכולם: ומ"ש הרב המשיב שיש מקום לפסול אותם לפי שתולה עליהם עור והוי א"ר את האויר. לכאורה יפה השיב ע"ז מדברי התוס' והרא"ש בזה שכתבו גבי מעברת' היינו רצועה קטנה שמעבירין על התפלין של יד אין לפוסלן משום בית החיצון שא"ר את האויר דלא שייך אלא בחיבור להם בית אחר או דלא שייך אלא בשל ראש דשינה אחד מן הבתים מקומן כו' א"כ בזה שלא הוסיף בית וגם לא שינה מקומו אין לפוסלו ומכ"ש לפמ"ש התוס' כיון שהבית רואה את האויר מצד המעברתא ומצד שכנגדו כשר וה"נ הבית רואה את האויר מצד השינין וא"כ אין מקום לפסול מחמת זה אך לפענ"ד צ"ע לפי מ"ש התוס' במנחות דף ל"ה וז"ל והנותנה אם אין דינה להיות פוסלת דנמצא דאין בית רואה האויר דלא דמו לטולה תפלין ש"ר ועושה אותן של יד עכ"ל והדברים מגומגמים ואא"ז מהרש"א ז"ל נדחק בזה לפרש דבריהם וגם הגאון בשו"ת נודע ביהודה סי' א' כתב בזה פירוש מדעתו וגם הרב המשיב נ"י כתב שלפי דעתו חילוף הדברים ועליונים למטה כו' ואני נתתי לבי אל דברי התוס' בזה וראיתי שאין מקום לנטות בכוונת הדברים כ"א ע"ד שכתב הגאון מוהרש"ק ז"ל בבה"ז ואף שנצטרף עוד קצת הג"ה שיבואו דבריהם על סדר נכון אין בכך כלום דהא קמן שהוא משגגת המעתיק שהשמיט כמה תיבות כי בודאי דבריהם מכוונים עם מ"ש המרדכי בשם ר"י ז"ל וכנראה לעין ברוב המקומות שם וכצ"ל גם כאן בלשון זה ויש לספק דשמא עיקר פירושו דמעברתא כפי' קמא וא"צ לתת רצועה על הבית והנותנה אם אין דינה להיות פוסלת כו' כ"צ להגיה או בלשון אחר הנמשך לכוונה זו וכדאיתא במרדכי וז"ל ועוד דבש"ס אמרינן לעיל טולה עליו עור ומניחן כ"ש הכא שהבית רואה את האויר ומיהו אומר ר"י דאדרבא איפכא מסתברא דהיכי דכולו מחופה בעור עדיף טפי דנראה הכל כעור אחד ומה לי עור אחד או ב' וגבי של ראש נמי הכשרנו לעיל לכורכו בקלף משם הגאונים אבל היכא שניכר שאין מעור התפלין יש לפסול טפי ויש לספק בדבר כו' וזה כוונת התוס' מ"ש ולא דמי לששה וכו' א"כ הא קמן שיש ספק בדבר אף בשל יד היכא שאין כולם מחופה בעור שמא יש לפסול מצד שא"ר את האויר אע"ג דשפיר חמי מצד המעברתא ומצד שכנגדו וא"כ גם בשל ראש יש לספק בזה אע"פ שהשינין רואים את האויר שמא כיון שאינו רואה את האויר מצד המעברתא ומצד שכנגדו ואין כולם מחופה בעור יש לפסול ועוד שהרי במרדכי שם אהא דאמר רב חננאל החליף פרשיותיו כו' כתב וז"ל וכתב רבינו שמשון קצת נ"ל מדאמרינן בית החיצון שא"ר את האויר משמע דוקא בית החיצון קפיד אבל לא באחרים מדלא תני בית שא"ר האויר שלו פסול והוי משמע כולהו בתי ומיהו פוק חזי מה עמא דבר ופסול עכ"ל. הרי מבואר דאף בבתים האמצעים דתפלין כתב דעמא דבר לפסול והרי הבתים האמצעים לעולם א"ר את האויר אלא מצד המעברת' ומשכנגדו ואפ"ה כתב דאם גם שם א"ר את האויר פסול אע"פ שהחיצונים מצד השינין שפיר רואה את האויר. גם מלשון הרי"ף שהביא במרדכי משמע דאין ליתן רצועה בשל ראש כלל שכתב וז"ל ורי"ף פי' מעברתא וכו' ותיתורא רצועה עליונה של זרוע שלא תהא כטוטפת שאין לה אלא רצועה א' אלא צריכה רצועה אחרת כו' מבואר מזה דטוטפת דהיינו של ראש אין לו כ"א רצועה אחת ואע"פ שלא נמצא כן בלשון אלפסי שלפנינו מ"מ ראיתי בס' התרומה שהביא לשון זה בשם הלכות גדולות של הרב אלפסי כלשון שכתב המרדכי בשמו עיין שם. אך י"ל כיון דהתוס' פקפקו בדבר דשמא רצועה פוסלת בשל יד אם אין דינו להיות מחמת שא"ר האויר ואפ"ה נהגינן להעביר רצועה זו כמ"ש בד"מ ובסימן ל"ב בהג"ה ודוחק לומר דסמכינן אהך פירושה דמעברתא או תיתורא היינו רצועה זו דהא משמע מרוב הפוסקים דפי' מעברת' או תיתורה היינו כמו שאנו מפרשים כפשוטו אלא צריך לומר שנהגו כן לחזק כמ"ש הרא"ש או כמו שכתב הל"מ משום קמטים וא"כ ע"כ הא דאין חוששין לה משום שא"ר את האויר ע"כ שאנו סומכין בזה על מ"ש התוספות והמרדכי מתחלה שאין בזה משום שא"ר האויר