בית אפרים רכח

ראיה מייתי מיניה למעלת תדיר בעלמא לגבי מקודש שג"כ זמנו עכשיו וגם יקשה יותר במאי דקאמר התם בתר הכי תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר כו' ת"ש דאמר ר"י הלכה מתפלל אדם מנחה ואח"כ של מוספין ופרש"י דזמן מוספין אתו ברישא ולדברי מכ"ת אדרבא היא הנותנת משום דמוסף אתי ברישא וכבר עבר זמנה ואינה באה עתה רק לתשלומין בלבד הלכך צריך להקדים של מנחה אע"כ דאין למנחה שום מעלה יותר ממוספין רק מעלת תדיר בלבד כמו בעלמא: וכדי ליישב זה לדעת הרא"ש והטור שהוסיפו מדעתם טעם שמנחה עיקר זמנה דלפי"ז לא מייתי מידי מהא דמתפלל מנחה תחלה צ"ל דהש"ס מדייק מדקאמר ר"י סתם הלכה מתפלל מנחה משמע דבכל גווני מיירי שהגיע זמן מנחה דהיינו שלא עברו ז' שעות אלא עדיין הוא בשש ומחצה דליכא טעמא דמנחה עדיף שהיא עיקר זמנה ואין כאן רק טעם תדיר בלבד ולפ"ז לא הוה מכ"ת צריך לדחוק בברייתא דקאמרי רבנן טעמא דתדיר שהרי הברייתא ע"כ בכה"ג איירי שהרי איירי בה ר"י ופליג על רבנן ואמר של מוסף קודם כו' והיינו שעדיין לא עבר זמן מוסף לדידיה כמבואר שם בדף כ"ז דקאמר אא"ב עד ועד בכלל היינו דמשכחת שני תפלות בהדדי כו' ובכה"ג פשיטא שהוצרכו רבנן ליתן טעם לדבריהם משום תדיר שהרי גם מוסף עדיין עיקר זמנה הוא עתה לכ"ע רק דמנחה שהוא תדיר קודם: אלא דלפי"ז יפלא יותר בלשון הרא"ש שכתב וי"מ דההיא דהיו לפניו שני תפלות מתפלל של מנחה תחלה כו' מפני שהיא תדירה וגם עיקר זמנה (ובלשון הטור איתא וגם עתה עיקר זמנה) כו' ומלשון זה מבואר דבא ליתן טעם על הברייתא והברייתא ע"כ בחצי שבע מיירי וזה הוכחת הרא"ש מש"ס דידן דבמנחה גדולה איירי ע"ש ובדברי תר"י על הרי"ף וא"כ האיך כתב הטעם הקדמת המנחה משום דעיקר זמנה שהרי בחצי שבע לא שייך זה ופשיטא שאין מקום לדחוק דהרא"ש ר"ל שהטעם משום תדיר וגם לפעמים היכא שעברו ז' שעות יש עוד טעם משום דעיקר זמנה שאין הלשון סובל כלל לפרש כן ומכ"ש לפי מ"ש מכ"ת בדעת הרא"ש איכא נ"מ לדינא דבתוך שבע דליכא טעמא דעיקר זמנה יצא בדיעבד משא"כ אחר ז' דלא ה"ל לסתום כולי האי ולמנקט מלתיה אברייתא דודאי בחצי ז' מיירי ומכ"ש שיש לתמוה יותר בלשון הטור סימן רפ"ו דשם מבואר להדיא דקאי על חצי שבע ואיך כתב ע"ז טעמא לפי שמנחה עתה עיקר זמנה וגם שאיך יחדש הרא"ש מדעתו טעם חדש שלא הוזכרו חכמים ומי סני ליה בטעמא דתדיר לחוד ומ"ש מכ"ת שבא להוסיף דמטעם זה אף בדיעבד לא יצא דמוסף אינו רק תשלומין לענ"ד ז"א כמ"ש לקמן: ואשר אני אחזה בביאור דברי הרא"ש בזה ומתחלה אבאר מה שנלענ"ד בשיטת הרא"ש וטור בא"ח סימן רל"ג דסבירא ליה דזמן מנחה לכתחלה הוא מז' שעות ומחצה ולמעלה ודלא כהרמב"ם שסובר שעיקר זמן מנחה הוא מט' שעות ומחצה וזמן מנחה גדולה היינו לומר שאם התפלל מנחה משהגיע אותה שעה יצא ונראה דהרא"ש והטור ילפי לה מההיא דאמרינן מתפלל מנחה ואח"כ מוסף מפני שתדיר קודם והתם בזמן מנחה גדולה מיירי כמ"ש הרא"ש ואם איתא דעיקר זמנה של מנחה בט' שעות ומחצה הוא פשיטא שאין טעם דתדיר קודם מועיל להקדים להתפלל תפלת המנחה בשעה שאינו עיקר זמנה אלא ע"כ דעיקר זמן מנחה הוא זמן מנחה גדולה זמנה נמשך עד ט' שעות ומחצה ומשם ואילך עד הערב זמן מנחה קטנה והלכך כיון שתחלת זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה לכך שפיר דוחה לתפלת מוסף מטעם דתדיר ואין לו לאחר המנחה עד אחר המוסף דתדיר קודם וזה מבואר בדברי הרא"ש דמתחלה מייתי דברי הירושלמי וכתב ע"ז משמע שכך אמר להם דבשעת מנחה קטנה שהיא עיקר זמן המנחה אזי יש להקדים אבל מנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש והיינו לפי שאין עיקר זמנה אז רק כשיגיע ט' שעות ומחצה ולא מהני לזה טעם תדיר קודם דהא אפילו אין תפלת מוסף לפניו כלל מכל מקום יש לו לאחר עד זמן מנחה קטנה וע"ז כתב הרא"ש דגמרא דידן לא סבר הכי דאפילו בשעה ז' פסקינן כרבנן שצריך להקדים תפלת המנחה (ר"ל דמוכח דאמנחה גדולה קאי דפליגי ביה רבנן ור"י דמשכחת שני תפלות בהדדי וכמ"ש תר"י) וא"כ ע"כ מוכח דמנחה גדולה הוא זמן מנחה לכתחלה ודחי למוסף ודלא כהירושלמי דעושה עיקר לזמן מנחה קטנה דוקא דז"א וע"ז כתב וי"מ דהא דקאמר כו' ר"ל דודאי בזמן מנחה גדולה מיירי דהיינו בחצי שבע אלא דמ"מ אין לו להקדים מנחה אלא כשצריך להתפלל שניהם כו' שהיא תדירה וגם עיקר זמנה ואין ר"ל כמ"ש מהראנ"ח שבא ליתן טעם על קדימת מנחה למוסף דהא בחצי ז' מיירי שגם מוסף עתה עיקר זמנה ואדרבא הוי מסתבר להקדים המוסף שלא יהיה פושע עליו ועוד דלא הו"ל למנקט בהאי לישנא אלא הו"ל למימר ועוד לפי שעתה עיקר זמנה שהוא לשון ברור יותר ומהראנ"ח העתיק בלשון הטור מלת ועוד ובאמת ליתא כן בטור רק כך הוא בטור וגם עתה עיקר זמנה ובא ליתן טעם דלמה לא ימתין על מנחה קטנה לזה אמר וגם עתה עיקר זמנה ולא בזמן מנחה קטנה שאחריה דוקא הלכך אין לו לדחותה על זמן מנחה קטנה כיון שצריך לה ועיקר זמנה עתה כמו תפלת המוסף הלכך יש להקדימה מטעם דתדיר משא"כ אם אינו צריך להתפלל עתה יש לו רשות לאחר תפלת המנחה עד סמוך לדמדומי חמה כמו בעלמא שאף עפ"י שזמן המנחה לכתחלה הוא מנחה גדולה מכל מקום יכול הוא לאחר עד זמן מנחה קטנה ולפי"ז לא חידש הרא"ש בזה טעם כלל רק דבריו סובבים כלפי מ"ש בשיטת הירושלמי דמנחה קטנה הוא עיקר זמן המנחה ע"ז כתב אח"כ לשיטת תלמודא דידן דבמנחה גדולה מיירי ואפ"ה לא דחינן לה לזמן מנחה קטנה לפי שעיקר זמנה עתה וכיון שצריך לה עכשיו הרי שניהם חובה עליו להתפלל עתה ומקדמינין למנחה שהיא תדירה משא"כ אם היה עיקר זמן המנחה במנחה קטנה כשיטת הירושלמי והרמב"ם אף עפ"י שהוא צריך לה כגון שרוצה לילך לסעודה ורוצה להתפלל מנחה עתה שיוצא בדיעבד מכל מקום כיון שעיקר זמן תפלת המנחה אינה עכשיו אלא אח"כ אלא שהוא צריך לה להתפלל עכשיו לצאת י"ח בדיעבד מ"מ עכ"פ אין להקדים אותה לתפלת המוסף שעיקר זמנה הוא עכשיו ומזה יש ראיה לסברת מהראנ"ח דכל שהוא עיקר זמנה עדיף מסברת תדיר אך באמת אין הנדון דומה דהתם במילה שלא בזמנה משמיני ואילך כל שעתא חיובא רמי עליה וכמ"ש התוספות בקידושין דף מ"א לענין מ"ע שהזמן גרמא ע"ש משא"כ גבי מנחה גדולה אי נימא דעיקר זמנה הוא מנחה קטנה א"כ בשעת זמן המנחה גדולה אכתי לא מטא שעת חיובא כלל וכיון שזו לא הוטלה עליו חובה רק שהוא רוצה בכך ותפלת המוספין עליו חובה וגם אם יאחרנה יהיה נקרא פושע לכן יש להקדים המוסף לפי"ז ולכך הוצרך הרא"ש לומר דאין עיקר הזמן במנחה קטנה כלל ועוד דמ"מ מאן לימא דאי הוה זמן מנחה קטנה עיקר צריך להקדים המוסף למנחה גדולה הצריכה לו ודוחה מעלת תדיר דדלמא שוין הם במעלה ואיזה שירצה יקדים ולכך הוצרך הרא"ש לומר שעתה עיקר זמנה ועוד דמלשון מהראנ"ח שכתב ופירשו קצת מן המפורשים טעמא משום דמנחה תדיר ומוסף אינו תדיר ועוד שהמנחה הוא עיקר זמנה וכן בשכח ולא התפלל מלשון זה נראה שמהראנ"ח נופרש שמ"ש הרא"ש וטור וגם עיקר זמנה הוא טעם לקדימה דמנחה לגבי מוסף ולענ"ד ז"א כמ"ש ומ"ש בפירוש דברי הרא"ש הוא נכון ואמיתי בלי גמגום וספק כלל בס"ד וכן מבואר לענ"ד למעיין בתשובת הרא"ש כלל ד' סימן ט' שכתב ותפלת המנחה מכי ינטו צללי ערב דהיינו מו' שעות ומחצה כו' ועוד ראיה מהא דאמרינן מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ואף ע"ג ששניהם חובה עליו צריך להקדים תפלת המנחה כיון שהגיע זמנה ולדברי מהראנ"ח צ"ל דראייתו מן חצי שבע דאל"כ מה ראיה מייתי למי שרוצה להתפלל שני פעמים מנחה א' חובה וא' נדבה שצריך להקדים החובה דלמא שאני התם שהמוסף הוא תשלומין לבד וכבר עבר זמנו משא"כ בזה שהוא מתנדב בזמן שעדיין זמן התפלה ההיא אפשר דעדיף טפי אך לפי מ"ש א"ש בפשיטות ובלא"ה תמהני על מהראנ"ח שכתב ראיה מהך דמוסף וכן משכח ולא התפלל מנחה כו' משום דההיא דחובה הוי עיקר זמנו ונראה מדבריו דבחדא מחתא מחתינהו דגם של מוסף אחר ז' תשלומין נינהו ובאמת ז"א דהא קי"ל במוסף שעבר זמנו אין לו תשלומין כל עיקר כמ"ש