בית אפרים רכז

דעיולי יומא דהוה כאילו אין שם מצוה אחרת כלל רק מצוה זו של קידוש היום אלא שהיה לנו להניח מצוה זו ולברך מתחלה על היין בשביל שהוא תדיר כדס"ל לב"ה ובהא סבירא ליה לב"ש דליתא אלא דלא משגיחין בתדיר וברכת היום שהוא עיולי יומא עדיף טפי מברכת התדיר דברכת היום מטעם חביבה מצוה בשעתא אתינן עלה ועדיף מתדיר וב"ה ס"ל דאף בכה"ג שהוא עיולי יומא ואיכא למימר חביבה מצוה בשעתא מכל מקום כיון דברכת היין תדירה היא קודמת: ולפי"ז נראה דע"כ לא קאמר התה"ד דמוכח מהרשב"ם דטפי יש להקפיד על אפוקי יומא ממאי דקפדינן על הקדמת הקידוש אלא התם דל"ש סברא דעיולי יומא מטעם חביבה מצוה בשעתא וכמש"ל רק מטעם דקדוש טפי ובהא שפיר מסתבר ליה דאחורי אפוקי יומא עדיף טפי שיש בה סרך ביזוי מצוה משום דמחזי שבת כמשאוי משא"כ היכא דיש מעלת עיולא יומא מטעם חביבה מצוה בשעתה דג"כ איכא הך סברא גופא כיון שכבר הגיע זמנה והוא מניח מלעשותו ומתרשל בה הוי כעין בזוי מצוה ומחזי עליה קבלת שבת כמשוי פשיטא דבני ביקתא חדא נינהו ולב"ש דס"ל דתדיר אינו דוחה עיולי יומא ה"ה דאינו דוחה אפוקי יומא ולב"ה דסבירא ליה דמעלת תדיר דוחה מעלת עיולי יומא ומאחר אותה עד שגומר התדיר א"כ ה"ה דמעלת התדיר דוחה סברת אפוקי יומא דתרווייהו סברא חדא היא דלא להוי מתחזי עליה כמשוי ואדרבא כ"ש היא דבכמה דברים הוי טפי איסור שבת בעיולי יומא מבאפוקי יומא ר"ל כגון לענין תוספת שבת עיין סימן רס"א וסימן רצ"ג ועכ"פ כי היכי דדחינן מעלת עיולי יומא בשביל התדיר כן יש לדחות מעלת אפוקי יומא בשביל תדיר וכדמשמע בש"ס דקאמר עיולי יומא מקדימין כו' אפוקי יומא מאחרין כו' נראה ששקולים הם וכמות זה כן זה שניהם נדחים מפני מעלת תדיר כנלענ"ד. נכון בכוונת הט"ז בזה: ולפי מ"ש הדבר נכון גם טעמא דהרשב"ם דפירש מתחלה שני טעמים דקידוש קודם להבדלה משום דקידוש עדיף א"נ משום דאי מבדיל מחזי כמשוי ושוב אח"כ נקט רק טעמא בתרא לחוד ולפי מ"ש א"ש דלפום סברת המקשה דמקשה מהא דהנכנס לביתו במ"ש כו' מניחו לאחר המזון ולא סבירא ליה סברת אפוקי יומא מאחרינן ליה א"כ ליכא למימר בטעמא דרב משום אפוקי יומא ולדידיה י"ל טעמא קמא משום קידוש עדיף מהבדלה משא"כ במלתי' דש"ס דמסיק יקנה"ז פירשב"ם לפום קושטא דמלתא דמסיק הש"ס דאפוקי יומא מאחרינן ליה מש"ה מקדשין ברישא דההיא טעמא רויחא טפי מטעם קדימת הקידוש להבדלה: אמנם מ"ש הט"ז דמעלת עיולי יומא הוא בכלל מעלה שכבר נכנס היום כו' ולענ"ד צ"ע דאין זה ענין לזה ובזבחים אמרינן דכל דמטי זימניה השתא כמאן דשחיטי תרוויהו דמי ולא איכפת לן במה שזה נכנס ראשון וא"כ ע"כ הך סברא דשכבר נכנס היום כו' לב"ש איתמר ולא קי"ל כוותייהו וא"כ כיון דאמרינן התם וכן מורין בבי מדרשא כוותיה שאני עיולא יומא כו' ע"כ דעיולא יומ' מלתא אחריתי הוא וקי"ל כוותיה ולא מטעמא דכבר נכנס כו': איברא שי"ל דודאי גם ב"ה מודו דכיון שנכנס תחלה עדיף רק דס"ל דהכא נמי איכא תרתי דהיינו מעלת תדיר דוחה למעלת דכבר נכנס והא דאמרינן התם דכמאן דשחיטי תרווייהו דמי היינו היכא דחד תדיר דלא תימא דהוי כשחטיה לאינו תדיר ברישא קמ"ל כיון שהגיע זמן התדיר הוא קודם ולא הוי כאילו כבר נעשה מעשה בחבירו קודם לו כיון דקודם שהתפלל כבר הגיע זמן המנחה משא"כ אם אין כאן תדיר ודאי דהוי מעלה מה שזה נכנס קודם וכבר חלה עליו חיוב קבלת שבת ויש לו לחבבו ולהקדימו דאל"כ מיחזי כאילו הוי עליו כמשאוי ואינו חפץ בקדושתו וזהו ענין מעלת עיולי יומא דמקדימין ליה ומחבבין ליה כנלענ"ד וכן מבואר בפירש"י בזבחים דהש"ס רוצה להוכיח מהא דברכת היין תדירה כו' אע"ג שאינה תדירה קדים ובא שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ואהא משני כיון דאתיין תרווייהו כו' ומ"מ כל שאינו תדי' ודאי מעלת שכבר נכנס מעלה הוא: ומה שהקשה מכ"ת על מהראנ"ח שכ' בסימן ע"ט דמילה שלא בזמנה ופדיון הבן היה אפשר דהפדיון קודם שהוא עיקר זמנו ודמי למ"ש הטור סימן רפ"ו גבי תפלת המנחה ותפלת המוספין וע"ז הקשה מכ"ת דאכתי הא מילה הוא תדיר לגבי פדיון מנ"ל להחשיבו מעלת עיקר זמנה נגד זה ומייתי ע"ז מהש"ס דזבחים דקאמר מילה תדיר לגבי פסח ונפלאתי דלא מבעיא להך תירוצא דקאמר שהיא תדירה במצות והיינו משום שנכרתו עליה י"ג בריתות א"כ אין זה מעלת תדיר דעלמא רק מעלה אחרת והוא ענין הקדושה שיש במילה שע"ז נכרת הברית וזה באמת דעת מהראנ"ח שם מה"ט להקדים המילה כמ"ש שם משום דהמילה היא אות הכנסה בדת כו' ואלמלא קבלת הברית וההכנסה בברית אברהם אבינו אין חיוב למצות פדיון כלל עכ"ל אמנם אף לפי האיבעיא אימא דמילה לגבי פסח כי תדיר דמיא ולפום הך תירוצא גם מה שמצוי הרבה בכלל תדיר הוא וקודם לחבירו מכל מקום הדבר פשוט שלא נאמרו הדברים אלא לענין מילה בזמנה משא"כ שלא בזמנה לא שכיח כלל ואדרבא אפשר דפדיון הבן מקרי מצוי לגבי מילה שלא בזמנה וראיתי שמכ"ת הרגיש בזה וכתב שזה דוחק דשם מילה תדיר הוא כמו דחשיב זמן תדיר לגבי סוכה הואיל ושם שהחיינו הוא תדיר בשנה יותר מסוכה ע"ז נפלאתי כי לא מן השם היא זה אלא הטעם כמ"ש רש"י שם שזמן הוא תדיר בכל הרגלים וכיון דברכת הזמן הוא באה בשביל רגל ג"כ שהוא תדיר הוא קודם ובכל כי האי לא אזלינן בתר שמא אלא בתר טעמא כיון דטעם הקדימה של מילה הוא בשביל שהוא מצוי וכיון דמילה שלא בזמנה דחשיב ליה מהראנ"ח לתשלומין ומדמי לה למנחה ומוספין או לאם לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים א"כ מצוי מצות תשלומין זה לגבי מצות פדיון הבן ועכ"פ שקולים הם: וזה נלענ"ד סברת הלבוש שהביא הט"ז בסימן ק"ח שכתב דמעלת חובת שעתיה על תפלת תשלומין הוא משום שהוא תדיר כו' ולכאורה ז"א דהא גם תפלת המנחה תדירה הוא אלא ע"כ דז"א דמה בכך דתפלת המנחה מצד עצמה היא תדירה מכל מקום בזה שאינה באה כ"א לתשלומין לבד אין זה בכלל מצוי ותדיר כלל ולכך חובת שעתיה קודם והט"ז השיג על זה דא"כ בדיעבד יצא אלא ע"כ דחובת שעתיה מעלתיה יותר ממעלת תדיר ועוד נראה דאפילו תימא דגם מילה שלא בזמנה הוא תדיר לגבי מצות פדיון הבן כמו מצות זמן לגבי ברכת סוכה מכל מקום הא התם גופיה קי"ל כר"י דאמר חובת היום עדיף ומקדימינן סוכה לזמן אע"ג דזמן הוא תדיר ומינה דכל שהוא חובת שעתיה עכשיו הוא קודם לחבירו אף ע"ג שחבירו הוא תדיר וכן דעת הט"ז בסי' ק"ח דמעלת חובת שעתיה עדיפא ממעלת תדיר ע"ש ומ"ש הט"ז מהא דחביבה מצוה בשעתה דקידושין צ"ע דטפי הו"ל לאתויי מהא דפסחים דהך דקידושין אינו ענין לזה כלל ע"ש: ומ"ש הדרת מכ"ת בישוב דברי מהראנ"ח דמוכח מהטור שהוסיף טעם זה דמנחה עיקר זמנה דאפילו בדיעבד לא יצא משא"כ משום תדיר יצא בדיעבד ונדחק ליישב הא דבש"ס לא נקט רק טעמא דתדיר משום דהברייתא אליבא דרבנן וזמן מוסף כל היום משא"כ לדידן דקי"ל כר"י דאמר דנקרא פושע והיינו משום דחושש לדר"י וא"כ אחר ז' הוא רק תשלומין לבד ויש להקדים חובת שעתיה ברישא ואם לאו לא יצא עכ"ד בקצרה ונפלאתי מאד דמה יענה מכ"ת בש"ס דזבחים דף י"ב דקאמר ומי איכא מידי דאי שחיט מצפרא אמרת זימניה הוא וכי מטו בין הערבים אמרת יאוחר דבר אין דהאמר ר"י הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין עכ"ל ואם איתא דהתם מטעם עיקר זמנה הוא אליבא דר"י א"כ מאי ראיה מייתי מדר"י דהתם המוספין אינם עיקר זמנם מה שאין כן בפסח אע"ג דאי שחיט ליה מצפרא כשר מכל מקום השתא נמי עיקר זמנה הוא ולמה יודחה בשביל התמיד ואפילו תימא דהתם לא מיירו מדר"י רק לענין דעכ"פ לפעמים כשמשהין דבר עד שהגיע זמן מצוה אחרת מקדימין השניה וה"נ כיון שהשהו הפסח עד עתה אמרינן יאוחר דבר אף על פי שלא שוו בטעמא מ"מ א"א לומר כן בזבחים דף צ"א דמיבעיא ליה תדיר ומקודש איזה מהם קודם כו' וקאמר ת"ש דאמר ר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין ולדברי מכ"ת התם אליבא דר"י קיימינן ולדידי' הטעם משום דמנחה חובת שעתיה ומוספין אינם רק תשלומין ומאי