בית אפרים רכו

שע"י שרי' במים יחזרו לכמות שהם במשמוש ומראה אבל משילבינו פניהם אף אם תשרה כמה ימים ולילות לא יסיר שם היבש עכ"ל והביאו הרא"ש ג"כ (באשר"י איתא בזה"ל לא יחזרו למראיהן והרי הן כעץ יבש שאפילו תשרה כו') עכ"פ מבואר דאזלינן בתר המראה להחמיר דאף שאין נפרך בציפורן פסול כל שכלה מראה ירקות שבו וצ"ע: דברי זעירא הק' אפרים: הלכות חנוכה שאלה סב אל כבוד מחותני ידידי הרב הגאון כו' מוהר"ר אריה יהודא ליב תאומים נ"י אשר הוא כעת הגאב"ד דפ"ק בראד: ראיתי דבריו הנעימים וקראתי לשבת עונג והנה מה שהקשה על הט"ז סימן תרפ"א דהא מהתה"ד נראה דאפוקי יומא עדיף טפי לענ"ד נראה דא"ש דברי הט"ז ומתחלה אבאר בדברי תה"ד סי' סמ"ך שכתב שסופרין קודם הבדלה כדי לאחורי אפוקי יומא ומה"ט סופרים אחר הקידוש כדי להקדים עיולי יומא כדאיתא בפרק ע"פ אפוקי יומא מאחרינן עיולי יומא מקדמינן כו' ולענ"ד הדברים צ"ע שהרי שם בע"פ דף ק"ה אמרינן איתביה כבוד יום כו' ואם איתא לשבקיה עד למחר ולעביד ביה תרתי א"ל חביבה מצוה בשעתה ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתא והא תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת כו' ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתא א"ל אנא לא חכימא אנא כו' שאני לן בין עיולי יומא כו' ופירש"י והרשב"ם לא חכימא אנא דלא אמינא להא מדעתאי דחביבה מצוה בשעתה כו' מבואר מזה דגם למאי דקאמר משום עיולי יומא מקדמינן היינו משום דחביבה מצוה בשעתא וכן מבואר להדיא ברשב"ם שם ד"ה עיולי יומא מחבבין ליה ועבדינן קידוש מאורתא כי היכא דלינקטי' עילוון הייא דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצות עכ"ל ולפ"ז קשה מאי ראיה מייתי התה"ד מהא דיש לספור אחר קידוש כדי להקדים עיולי יומא שהרי אין טעם בהקדמת עיולי יומא כ"א משום חביבה מצוה בשעתה וזה א"ש לענין הא דקשיא ליה לישבקיה עד למחר כו' דעכ"פ עתה אין שם מצוה לפנינו רק זו בלבד יש לו לחבבה ולהיות מן הזריזים מקדימין למצוה משא"כ לענין ספירה וקידוש כיון דהשתא חל עליו מצות ספירה ג"כ מניין לנו שיש לחבב זו ולהיות זריז להקדים לה ולהניח האחרת ואימא איפכא שיש לחבב מצות ספירת העומר ולהיות זריז להקדימה והרי איכא למ"ד דספירה דאורייתא ואף למ"ד דרבנן מ"מ קידוש י"ט נמי דרבנן הוא ואיזה שירצה יקדים וא"ל דכיון דיו"ט קדים דהא מבעוד יום הוא קדוש דתוספות יו"ט דאורייתא או דרבנן וכיון שכבר חלה עליו קדוש היום וספירת העומר אינה אלא בכניסת הלילה ממש יש להקדים הקידוש ז"א כדאמרינן בזבחים דף צ"א דאע"ג דזמן מוספין אתו ברישא כיון דמטי זמן תפילת המנחה כמאן דשחיטי תרווייהו דמי וה"נ מאי חזית דמחבבת להאי דקידוש ואיידי דחביבה אקדמה ברישא אימא אית ליה לחבובי מצות ספירה דאתא עונתה האידנא ולאקדומי לה ברישא: ולכן נלענ"ד דודאי מעלת עיולי יומא אין לה מקום להקדימה למצוה אחרת כלל מטעם חבוב המצוה רק דעכ"פ חזינן דהש"ס מחלק בין עיולי יומא לאפוקי דבעיולי יש לחבב למנקטיה עלן הייא א"כ ממילא שיש להקדימה למצות ספירה וכדאמרינן בזבחים שם כל המקודש מחבירו קודם את חבירו ואיבעיא לן התם תדיר ומקודש איזה מהם קודם כו' ת"ש ד"א ברכת היין תדירה כו' אף ע"ג דברכת היום קדישא. ומשני אטו שבת לברכת היום מהני לברכת היין לא מהני ור"ל שהרי גם ברכת היין קדושת יום השבת גרמה לו שיבא וזה א"ש לענין ברכת היין משא"כ לענין ספירה פשיטא דיו"ט לברכת היום אהני לספירה לא אהני וכיון דקידוש דיו"ט וספירה תרווייהו שווין בענין תדיר פשיטא שיש לנו לילך אחר הכלל כל המקודש מחבירו כו' ויש להקדים הקידוש וזהו עיקר מעלת עיולי יומא לגבי מצוה אחרת משום דברכת היום קדישא ולפי"ז א"ש מ"ש בתה"ד אח"כ וא"ל דאדרבא יש להקדים הקידוש של יו"ט ולכך יספרו אח"כ דרשב"ם פירש דלכך קי"ל כרבא דיקנה"ז דאי מבדיל ברישא מחזי עליה קדושת שבת כמשא אלמא זהו עיקר הטעם ולא מטעם הקדמת הקידוש ולכך לענין ספירה נמי אזלינן בתר האי טעמא עכ"ל: ולכאורה צ"ע דמה"ת יש לנו לומר בזה להקדים הקידוש משום עיולי יומא כיון דיו"ט שחל במ"ש הוא ואכתי קדושת שבת מיתלי תלי וקאי עד דאתי קדושת יו"ט אז מקבל עליו קדושת יו"ט ומפקיע ממנו קדושת שבת ע"י ההבדלה וא"כ איך שייך לומר בזה מעלת עיולי יומא כלל וכבר הרגיש גם מכ"ת בסברא זו וגם צ"ע הא דמוכיח מהרשב"ם דיהיב טעמא משום שיש לאחר ההבדלה ולא יהיב טעמא משום הקדמת הקידוש והיא גופא קשיא דמנ"ל להרשב"א למנקט טעמא משום אפוקי יומא דלמא באמת הטעם משום עיולי יומא הוא כיון דבש"ס מדמינן להו ואמרינן עיולי יומא כל כמה דמקדמינן כו' אחורי יומא מאחרינן ליה כו' אלא נראה ברור דהרשב"ם סבירא ליה דודאי אין בזה כדי ליתן טעם משום עיולי יומא דדוקא התם דמיירי בקידוש היום דכל שבתות דעלמא שפיר אמרינן שיש להקדים עיולי יומא משא"כ בזה שהוא יו"ט אחר השבת דאמרינן התם דאיכא מ"ד הבדלה קודם שבתחלה מלוין המלך ואח"כ יוצאין לקראת האפרכס ואם כן פשיטא שאין טעם דעיולי יומא טעם טעמא כלל דמה חשיבות יש לצאת לקראת האפרכס עד שהמלך במסבו ומכ"ש שזה סיבה שנצטרך ללות המלך ועוד דכבר כתבתי דאין לעיולי יומא מעלה רק משום חבוב מצוה וכיון דאיכא נמי מצות הבדלה שהגיע זמנה ליכא למימר האי טעמא כלל. וא"ש הא דכתב הרשב"ם אהא דאמר רב יקנה"ז סבירא ליה קדושת היום עדיפא מהבדלה א"נ דכי מבדיל ברישא מחזי דהוי קדושת היום עליה כמשאוי כו' ולכאורה מ"ש דקדושת היום עדיף מהבדלה צ"ע דאם כוונתו משום דקדושת היום עיולי יומא הוא דא"כ לא הו"ל למנקט בהאי לישנא אלא הו"ל למימר דסבירא ליה דעיולי יומא מקדמינן א"נ אפוקי יומא מאחרינן אלא נראה דאין כוונתו כלל משום עיולי דל"ש בהא כלל וכמ"ש רק כוונתו משום דקדושת היום שהוא מקודש מהבדלה עדיף טפי ואח"כ כתב די"ל הטעם משום אפוקי יומא ולכן אח"כ בד"ה והלכתא יקנה"ז כתב הטעם משום דאי מבדיל ברישא דמחזי כמשוי משום דמסתבר ליה האי טעמא טפי מטעמא קמא והוא טעם פשוט יותר וא"כ שפיר מדייק התה"ד מהרשב"ם דשביק טעמא קמא משום הקדמת הקידוש שהוא קדוש יותר ונקט טעמא משום שיש לאחר הבדלה מכלל שזה טעם פשוט יותר וא"כ לגבי ספירה טפי יש להקדימה על אפוקי יומא ולספור קודם ממה שיש להקפיד להקדים קדושת הקידוש זה הנלענ"ד בכוונת התה"ד: ואמנם לכאורה מ"ש דל"ש בהא עיולי יומא היכא שיש לפניו עוד מצוה אחרת רק היכא דקדושה טפי ולפי זה קשה הא דאמרינן בברכות בפרק א"ד דברכת היום עדיפא דפריך מהבדלה שאם אין לו אלא כוס אחד כו' ומשני קסברי ב"ש עיולי יומא מקדמינן כו' ולפי מ"ש קשה דהא הכא יש לפנינו שני מצות ברכת היין וברכת היום ומאי חזית דמחבבת לברכת היום אימא יחבב לברכת היין וכמש"ל לענין ספירה וא"ל דר"ל משום קדושה ז"א דהא מבואר בזבחים דף צ"א דגבי ברכת היין וברכת היום ל"ש זה משום דאטו שבת לברכת היום אהני לברכת היין לא אהני ואע"ג דשם אמרינן הכי לב"ה מכל מקום הא מצינו דלא פליגי בהאי סברא כלל: אך באמת ז"א דע"כ לא אמינא דל"ש טעמא דעיולי יומא לגבי הקדמה למצוה אחרת אלא דוקא לגבי ספירה שהיא חובה המוטלת על האדם והוא ענין בפ"ע שאינו מחובר לקידוש היום כלל משא"כ ברכת היין שמצד עצמו אינו חובה כלל עד שנאמר אימא לחבב לברכת היין ולהקדימו שהרי אין זו חובה המוטלת על האדם לשתות יין ולברך ופשיטא דחביב טפי להקדים מצוה אחרת כגון עיולי יומא רק בזה שהקידוש על היין הוא חובה והוא גורם ליין שיבא ויקדש עליו אם כן פשיטא שכשבא לחבב מצות שבת בקידוש יש לו להקדים ברכת היום לברכת היין דאתי מחמתיה וזה מבואר בדברי ב"ש מפני שהיום גרם ליין שיבא כו' ושפיר קאמר הש"ס הך סברא