בית אפרים רכג

המצוה לגמרי ולנויי סוכה דמי ולפי"ז שפיר כתב הרא"ש דיתר מכשיעור מותר וא"צ תנאי כלל דכיון שאין בזה ביטול מצוה מה שאוכל היותר מחמת שאין מבטל המצוה אין כאן הבחנה בין חלק המוקצה לחלק המותר כלל וא"צ כלל בזה בירור למפרע שאין נכנס לגדר ברירה כלל משא"כ התוס' בשבת ובשאר דוכתי דס"ל דאף בח"ה שייך מוקצה למצותו אף בלא ביטול מצוה ממילא שפיר נאסר מן האתרוג כשיעור אלא שאין אנו יודעין איזה מקצת נאסר בשעה שהוקצה ואנו צריכין לדין ברירה ולכך הצריכו תנאי דוקא והדברים נכונים וישרים למוצאי דעת: ועפי"ז יש ליישב קושיית אא"ז מהרש"א בהא דכתבו דאיך אכל קודם נטילת לולב דהא איכא שהות וביו"ט שני דרבנן שרי נלענ"ד לפי מ"ש דהטעם דמהני תנאי משום דבדרבנן יש ברירה ובאמת שהר"ן כתב דמוקצה למצותו הוא דרבנן אך מרש"י משמע שהוא דאורייתא אך ביו"ט ב' גופיה מדרבנן פשיטא לכאורה דמוקצה דידיה מדרבנן אך י"ל דהא הא דמוקצה למצותו ילפינן ממ"ש כשם שחל ש"ש על החגיגה כו' ילפינן דמקצה למצוה כמקצה לקרבן והו"ל כנודר ומקדיש ומה לי מצוה זו או מצוה אחרת ולפי"ז י"ל דאף במקצה למצוה דרבנן יש איסור לאוכלו או הנאה אחרת דרך כילוי אסור אפילו מדאורייתא דכיון דהוה כנודר לדבר של מצוה מה לי דרבנן או דאורייתא ולפי"ז צ"ל דס"ל דאף בדאורייתא יש ברירה ולכך מהני תנאי להיותר מכשיעור שהוקצה למצותו דאל"כ אף שיו"ט שני דרבנן מכל מקום המוקצה מחמתו הוא דאורייתא והנה אם נאמר יש ברירה אין הברירה מחמת האכילה דאדרבא י"ל איסורא קאכיל רק דבשעה שיוצא בו מה שנשאר איגלאי מלתא דזהו שנתקצה למצוה ותו לא ובההיא דשני לוגין שע"י ההפרשה מתברר למפרע ולפי"ז י"ל דשפי' קשיא להתוספות מהא דבא בדרך כו' שמא ישכח מלצאת בו וכשישכח לא הוברר הדבר וא"כ יש במה שאכל איסור תורה משום מוקצה למצותו וכמ"ש דאף ביו"ט דרבנן מוקצה למצוה שלו דאורייתא ובדאורייתא אף באיכא שהות חיישינן שמא ישכח וצריך להפסיק וא"ש קושיית מהרש"א ואמנם הך סברא דכתיבנא דמוקצה למצותו אף בדרבנן הוא דאורייתא עדיין לא נתחור לי כל הצורך וצריך בדיקה בש"ס ופוסקים ומ"מ לא נמנעתי לכותבו ע"ד הפלפול ולהגדיל תורה ויאדיר ואשר בקודש נאדר יחזק ויאמץ לבך להיות מקודש תדיר ולתתך עליון וישוה עליך כבוד והדר דברי חותנך שש על אמרתך מתעלס באהבתך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה סמך שאלה לבאר דין נקלף הקרום מעל האתרוג אם יש להכשיר בכולו או במקצתו: תשובה בסוכה דף ל"ה איתא אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהיני סומקה כשרה והאנן תנן נקלף פסול לא קשיא הא בכולה הא במקצתה. והנה רש"י פירש בכולה כשר אמנם התוס' בשם ר"ח פירשו איפכה בכולה פסול דדמי לטרפות דאשכחן בגלודה דטרפה ואם נשתייר כסלע כשר וכ"פ הרי"ף והרמב"ם פ"ח מהלכות לולב ושאר פוסקים: וראיתי בא"ח סימן תרמ"ח שכתב דרש"י שכתב הא בכולה לאו היינו שנקלף כולו רק פירושו שכל מה שנקלף היה במקום אחד והא במקצתה היינו בב' וג' מקומות ולענ"ד ז"א דהא רבא בעי התם נולדו באתרוג סימני טרפה מאי ופריך מאי קמבעיא ליה אי נקלף תנינא ופירש"י נקלף סימני טרפה הוא דהיינו הגלידה ולדברי הב"ח כיון דמתני' לא מיירי בנקלף כולו רק במקצתו בכמה מקומות אם כן שפיר י"ל דרבא מיבעיא ליה בנקלף כולו דומיא דגלודה ממש דשמא אף ע"ג דגלודה טרפה מכל מקום נקלף כולו כשר דהתם אין שם אלא עור אחד בלבד וכיון שנגלד כולו אין כאן מציל משא"כ באתרוג שנקלף קליפה הדקה ועדיין קליפה החיצונה קיימת לריאה דמיא דנגלד כולו כשרה ומאי פריך תנינא אלא ודאי דרש"י מפרש כפשוטו נקלף היינו מקצתו דמחזי כמנומר ונגלד כולו כשר והיינו דפריך אי נקלף תנינא וכוונתו דנקלף כולו ודאי לא קמבעיא ליה דהא רבא גופיה הוא דאמר האי אתרוגא כו' וע"כ דנקלף מקצתו מבעיא ליה דאשכחן כה"ג גבי גלודה דקמיבעיא ליה בניטל מקום השדרה וכולו קיים כו' מהו וקמיבעיא ליה דלמא הכא לית לן בה מה שנגלד מקצתו אהא פריך תנינא דנקלף פסול ובמקצתה מיירי כדאוקימנא לעיל כנלענ"ד ליישב קצת פירש"י מקושית התוספות ד"ה הא בכולה ע"ש והטור כתב על דברי רש"י ולפי זה הוא פסול החוזר להכשירו כו' ובשו"ת בית יעקב סימן פ"ז כתב להקשות מזה על הכל בו שהביא הב"י בי"ד סימן מ"ד גבי כליות ועל רש"ל דמייתי ראיה מצ"ה והו"ל לאתויי ראיה מבוררת מאתרוג כו' וכ"כ אח"כ דתוספות לשיטתייהו דחולקים על רש"י כו' והאריך ודבריו תמוהים דבאתרוג טעמא דמחזי כמנומר וכיון שנקלף כולו הוא כשר ממילא וכמו קטן שנגדל אח"כ כשיעור ובדין אתרוג מבואר ברא"ש וטור גבי חזזית שאם קלפו נכשר ואין מחלוקת בדבר כלל ומה זה ענין לטרפות ואין להאריך: ודרך אגב אכתוב מה שיש לעיין במ"ש בש"ע שם וי"א שצריך שישתייר כסלע והוא נלמד מלשון הרא"ש והטור שכתב דבמקצתו כשר אפילו לא נשתייר בו אלא כסלע משמע דכסלע מיהו בעינן ומלשון התוספות שם אין הכרח כ"כ די"ל דכוונתם דכאן הוי כמו בגלודה שיש חילוק בין כולה למקצתה אבל מכל מקום לענין שיעור סלע אין לנו לדמותן (ובבאר הגולה יש שם ט"ס ע"ש) וכן הראב"ד בספר תמים דעים סימן רלמ"ד כתב וז"ל בכולה פסול במקצתה כשר והאי בכולה איכא למימר לאו דוקא בכולה אלא אפילו רובה דמדמינן לה לחזזית דתנן כו' והרב ר' יצחק ז"ל כתב שאם נשתייר ממנו מקצת כשר כמו הגלודה שמקצת העור מכשיר בה ומסתברא כוותיה ומיהו מסתברה לן דוקא שנקלף בתפיסה אחת שמקצתו מתוכו אבל אם נקלף בב' וג' מקומות אפילו במיעוטו נמי מפסל משום דהוה כמנומר כו' ויש מי שאומר אף ע"פ שנקלף בב' וג' מקומות ואין מראיה שוין כשרה כו' עיין ברא"ש שהביא לשון זה והעתקתי זה ללמוד ממנו שני דברים חדא דהא קמן שהראב"ד לא הזכיר שיור כסלע כלל ואדרבא הביא דברי הרי"ף ומלשונו מבואר דמכשיר אף בשיור כל שהוא וגם למדנו שמ"ש והאי בכולה איכא למימר לאו דוקא כו' לא בהחלט כתב כן רק דאיכא למימר הכי וע"ז הביא דברי הרי"ף דאף בשיור כל שהוא כשר וכתב דמסתבר' כוותיה ומעתה תימא על הרא"ש שהעתיק ראש לשון הראב"ד בסוף וכתב ע"ז ומיירי שנשתנה למראה פסול אבל למראה כשר אפילו לא נשתייר רק כסלע כשר וזה תימא דא"כ ל"ל להראב"ד לדחוקי דהא דאמרינן בכולו פסול לאו דוקא אלא ה"ה ברובו דל"ל כולי האי דהא בפשיטות י"ל דכולו דוקא ובנשתנה למראה כשר מיירי ונראה שזה דחקו להטור לפרש מ"ש הרא"ש ומיירי שנשתנה למראה פסול היינו שאין מראה הקלוף דומה לשל אתרוג וכן הוא ברמזים. והב"ח השיג ע"ז ע"ש ולפי מ"ש י"ל משום דקשיא ליה להטור דלמה מעייל נפשיה לאוקמי במראה פסול ולכך פירש דהיינו שאין מראהו דומה לשל אתרוג וסתמא דמלתא הכי הוא כמ"ש הרא"ש שם מקודם כי מקום הנקלף אינו דומה כו' אלמא דמסתמא הכי הוי וכן מבואר יותר בלשון הראב"ד גופיה בתמים דעים שכתב וז"ל כי בודאי מקום הנקלף אין מראיו דומין כו' אבל האמת יורה דרכו שאע"פ שכתב מתחלה דאיכא למימר דאפילו רובא דמי לחזזית מ"מ לדינא הביא דברי הרי"ף דאף בשיור כל שהוא כשר והודה לו וכתב דמסתברא כוותיה ולשון הרא"ש בזה צ"ע:. ועיין באליהו רבא שהרגיש ג"כ קצת שיש להקשות על הרא"ש מדברי הראב"ד בתמים דעים ועכ"פ מה שנראה לכאורה מהרא"ש והטור וכן הביא בש"ע דבעינן שיור כסלע צ"ע דאעפ"י שאנו מדמין פסול אתרוג לטרפות מ"מ אין לנו להשוותן בשיעור כסלע דהתם הכי קים להו לחז"ל דאינו מעלה ארוכה בפחות מזה משא"כ לענין אתרוג ממ"נ אם נימא דהא דאמרינן כאן בכולה פסול הוי דוקא א"כ אף בשיור כל שהוא כשר ואם נימא דבכולה לאו דוקא אף ברובא נמי דהא רובא ככולה בכל התורה וכמ"ש לקמן וכן משמע מדברי רבינו ירוחם נתיב ח' חלק ג' שכתב וז"ל והא דאמרינן בכולו פסול ה"ה ברובו כדאמרינן גבי חזזית עכ"ל ולא כתב ע"ז סיום דברי הרא"ש: