בית אפרים רכב

כו' ע"ש ועיין בתוס' בביצה דף למ"ד דהא דקאמר רב אסי הפריש ז' אתרוגים כו' ואוכלה לאלתר לאו דוקא קאמר דהראשון אסור לאכול לאלתר משום מיגו דאתקצי ע"ש ולקמן אכתוב עוד בזה ועכ"פ נקטינין מהא דא"א לפרש ר"ח מטביל היינו ביום ראשון שהרי ביום ראשון היה אסור לאכול ממנו וע"כ דביום שני קאמר ואף ע"ג דמה דקאמר יו"ט שני הוא לאו דוקא ור"ל חוה"מ וכדאיתא נמי בדף ל"ח וכן צריך לפרש הא דקאמר דר"ח מיירי ביו"ט שני להפוסקים דחסר ביום שני פסול מכל מקום אין לפרש דכאן בשאר ימים קאי ומטביל ביום א' ונפיק למחרתו דמהש"ס משמע דמיד שהוכשר חסר הוה עביד הכי) ובזה א"ש הא דלא מקשו התוס' הך קושיא בדף ל"ו בהא דר"ח מטביל כו' ומקשו ליה הכא אך לפי מ"ש א"ש ומ"מ קצת קשה דאכתי מצינן למימר דמטביל בה בלילה דאכתי לאו זמן נטילת לולב הוא ונפיק ביה למחרתו ויש ליישב וקצרתי: ועתה אני בא בדבריך שכתבת לתרץ קושיית אביך הגאון נ"י על הר"ן שכתב טעמא משום דבה"ש ספיקא לקולא ואם כן איך קאמר רב אסי כ"א יוצא בו ואוכלו למחר דהא של יום ראשון אסור דבה"ש שלו דאורייתא וספיקא לחומרא וע"ז כתבת דבהפריש ז' אתרוגים דה"ל כאילו התנה וכמ"ש התוס' אם כן ביום ראשון נמי הוה כמתנה שאינו בודל ממנו רק יום ראשון עם בה"ש שלו ולא יותר שאח"כ ליום שני הא חזינן שהפריש אתרוג אחר עכ"ד בקצרה ובאמת שכדבריך משמע קצת בדברי הר"ן גופיה רפ"ק דביצה שכתב בשם הרא"ה הטעם כיון דהפריש ז' אתרוגים כו' הרי התנה בפירוש שאינו מקצהו למצותו ע"ש אך מה שחידשת לומר דכל שאמר איני בודל אחר בה"ש ג"כ מהני הך תנאה צ"ע דבכל דוכת' אמרינן דכל שע"כ הוא בודל ממנו בה"ש לא מהני תנאה אך י"ל דדוקא היכא שהוא בודל מחמת איסור בה"ש כגון עצי סוכה שאסור משום סתירת אהל ואם כן אסור משום הכנה אבל מוקצה למצותו קיל טפי לענין זה דהיכא שמתנה עליו שאינו מקצהו רק לצורך המצוה ולא אמרינן ביה מגו דאתקצי לבה"ש אף בי"ט כן נראה קצת מדברי הר"ן אבל מדברי התוספות דביצה דף למ"ד נראה דמוקצה למצותו בה"ש הוי כמוקצה מחמת איסור בה"ש ולא מהני תנאי שיתנה עליו שיהנה ממנו אחר שיצא י"ח המצוה והנה אם קו' אביך הגאון נ"י הוא מחמת מוקצה למצותו שפיר תירצת דז' אתרוגים כמו התנה וכמש"ל שכ"כ הר"ן בביצה בהדיא אך לדידי חזו לי שקושייתו משום דסבירא ליה דיום שני אכתי יו"ט דרבנן הוא וכיון דהאתרוג של יום ראשון חזי ליה בה"ש של יו"ט שני ה"ל כמו סוכה בשמיני אסור: אך לענ"ד גם זה אינו קושיא שהרי הר"ן שם הקשה דנימא מיגו דאתקצי להאי יומא ממילא דגם בה"ש שלו אסור ותירץ דזה אין שייך רק לענין שבת ויו"ט שצריך שיהיה מוכן בה"ש אבל ביום החול לא שייך זה והר"ן לטעמיה אזיל דסבירא ליה ר"פ קמא דביצה דבמוקצה למצותו אמרינן אתקצי בה"ש אף במוקצה מחמת יום שעבר וכ"כ התוס' בביצה דף ד' ודף למ"ד וע"ז תירץ דבאתרוג שהוא יום החול תופס רק שעה הראוי למצוה ולפי"ז שפיר שרינן לאכול של יום ראשון ביום ב' וא"ל שהרי אתקצי לבה"ש ז"א דבכה"ג ודאי אמרינן ממ"נ שאם תרצה לאסור היום ולומר דשייך ביה דין מוקצה לפי שהוא יו"ט אם כן ע"כ אתמול חול היה והוא ובה"ש שלו מותרין היו ולא שייך בכה"ג מוקצה מחמת יום שעבר כלל ואפ' לפי סברת התוספות והרא"ש גבי סוכה לפי שעכ"פ צריך ליישב בה מאיזה טעם שיהיה מ"מ היינו דוקא גבי סוכה דאמרינן שהבה"ש עצמו של יו"ט היה מוקצה ולא הוכן ליו"ט משא"כ בזה שהאתרוג כבר יצא בו שחרית רק מחמת הקצאתו אתמול בה"ש נימא שהוקצה לכל היום ובה"ש בכלל הוא דבר שא"א לאומרו דא"כ היום חול וא"ת אתמול חול אם כן לא היה אתמול שם מוקצה שיאסר הבה"ש בעבורו והדברים ברורים: אך נראה דבלא"ה לק"מ דאף ע"ג דרב ורב אסי בבבל הוי כדאיתא בביצה דף ד' דפליגי בשני יו"ט של גליות ופריך והא רב אסי מבדיל מיו"ט לחבריה כו' מכל מקום הך פלוגתא דידהו על מנהג א"י שעושין יום אחד קאי דהא קאמר רב אסי ואוכלה למחר ואמרינן דהיינו כשיטת ר"י דאתרוג בשמיני מותר ולדידן דעבדינן תרי יומי קאמר התם דגם שמיני ספק שביעי אסור וכן נראה התם להדיא דתיכף בתר פלוגתא דרב ורב אסי קאמר ולדידן דעבדינן תרי יומי אמר אביי כו' מבואר דפלוגתייהו בסוכת' דעבדי חד יומא ואם כן פשיטא שאין קושית על הר"ן דיום שני הוא חול גמור ולא אמרינן ביה מיגו דאתקצי לבה"ש ומחמת מוקצה למצותו הדין עמך דכיון דמהני תנאי שאינו מקצה רק למצוה וא"כ שפיר יכול להתנות שאינו מקצה רק עד לאחר בה"ש ומהני ביה תנאי כיון דמפסקי לילות וימים ובהפריש ז' אתרוגין כהתנה דמי וכמו שכתבת מדברי התוס' וכבר כתבתי שהר"ן כ"כ בהדיא וע"כ לא הוצרך להר"ן לומר דבה"ש ספיקא דרבנן אלא לענין מוקצה דבה"ש דיום ח' שהוא יו"ט ושייך מיגו דאתקצאי לבה"ש וכמו בסוכה ולזה לא מהני תנאי כיון דמכל מקום לא היה הכנה מחול ליו"ט כיון שהיה מוקצה בה"ש ומכ"ש לפי דמיירי התם משמיני שהוא בלא תנאי משא"כ בהפריש ז' אתרוגין לענין אתרוג דראשון בשני דהכנה אין כאן שהם שניחול ומוקצה למצותו אין כאן דהא קמן שלא הקצה אותו לכל יום השני ודוקא בסתם אמרינן שהקצהו לכל היום בזמן שראוי לצאת בו אף שכבר יצא בו אבל אחר הזמן שראוי לצאת אין בו משום מוקצה למצותו וכיון שהפריש אחר לשני נסתלק זמן הראוי לצאת של הראשון תיכף אחר בה"ש ושפיר דמי לאוכלו בשני ועיין בסוכה דף יו"ד ע"ב בתוס' שם מ"ש מהא דרב אסי דהכא דלא אמרינן אתקצי מחמת יום שעבר והיינו מחמת היתר שמיני וע"ש וקצרתי: ומה שכתבת בדברי המג"א סימן תרס"ט שכתב דהך סברא דכאילו התנה א"צ אלא למ"ד אוכלו לאלתר כו' שפיר כתב המג"א לפי מש"ל שהעתיק דברי התוספות והרא"ש דלא אמרינן אתקצי מחמת יום שעבר כו' ואעתיק לך מ"ש בהגהת וביאורים להמג"א וז"ל שם במג"א סק"ג ולא אמרינן כו' ר"י ר"ן כו' לענ"ד תיבת ר"י הוא ט"ס וצ"ל ב"י ר"ן ור"ל שהב"י כ"כ בשם הר"ן ולכך כתב המג"א ולפי מש"ל א"צ כו' ר"ל להקשות על הב"י שהביא דברי הר"ן בזה שהם אמורים לתרץ למ"ד אוכלו לאלתר דנימא מוקצה למצותו חמיר וע"ז כתב דהוי כהתנה ע"ש אבל למ"ד אוכלו למחר דקי"ל כוותיה לא קשיא כלל דדוקא סוכה שהוקצה בה"ש למצותה אבל אתרוג לא הוקצה לבה"ש של יום אחר כלל ועיין לעיל סימן תרנ"ב מ"ש המג"א דמדברי הר"ן מבואר שא"צ ליטול בה"ש בר מיום ראשון ולפי"ז באתרוג של יום ראשון אסור לאוכלו בשני אך י"ל לפי מה דמשמע הכא דמיירי לדין א"י דאי בח"ל אף אתרוג של שביעי אסור בשמיני אם כן גם של ראשון בשני מותר דהא יום חול הוא כו' ועוד כתבתי שם מענין זה וקצרתי כאן: שוב ראיתי כי הך טעמא שכתבתי בדברי התוספות שהצריכו תנאי הוא משום הדור מצוה וצ"ל דהרא"ש והטור לא סבירא ליה הכי וכמ"ש שהם לא הצריכו התנאי אינו מוכרח דבהכי פליגי וי"ל דלשיטתייהו אזלי דלכאורה היכא שאומר איני בודל מן היותר מכשיעור תלוי בדין ברירה שאח"כ הוברר הדבר למפרע שחלק זה הוקצה וזה לא הוקצה וכדמוכח בביצה גבי עומד ואומר מכאן אני נוטל וצ"ל דבמוקצה דרבנן יש ברירה והנה התוספות לעיל דף כ"ה בסוגיא דשני לוגין כו' וכן בדוכתי טובי כתבו שדין ברירה דוקא במתנה ומברר דבריו ולפי"ז א"ש דבעינן תנאי שמברר דבריו שאינו בודל שאם לא התנה אלא מאליו אתקצי מתוך האתרוג הזה כשיעור והותר היתר מכשיעור שוב י"ל דאין ברירה ופשט מוקצה מחמת מצוה בכולו ולכך הצריכו התוס' תנאי והרא"ש אזיל לשיטתו בתשובה כלל כ"ד שכתב שם דמוקצה למצותו לא אסרינן כ"א ביו"ט ולא בחוה"מ והא דבאתרוג אסרינן ליה אף בחוה"מ היינו משום דכשאוכל אותו מבטל המצוה לגמרי וע"ש שכתב דעצי סוכה אפילו נפלה אכתי שייך אתקצי למצוה אף בחוה"מ דמ"מ יש ביטול מצוה שצריך לעצים אלו שנפלו לחזור ולבנות הסוכה לצורך מצותה משא"כ נויי סוכה דבזה לא מבטלא מצות סוכה כשנוטל הנויין לא אמרינן בחוה"מ אתקצי למצותו כלל ולכך צריך טעם משום בזוי מצוה ע"ש ולפי"ז נראה דבאתרוג אם משייר השיעור ואינו אוכל רק היותר מכשיעור לדעת הרא"ש לא שייך בזה אתקצי למצותו כלל שהרי אין בזה ביטול