בית אפרים רכא

האתרוג ואוכל שאם לא שנדון המשוייר שבו לשיורי מצוה לא הוי שרינן לברך עליו דחתיכת אתרוג מיקרי ע"ש ולפי"ז צדקו דברי התוספות שמפורשים דהך דר"ח שעכ"פ בירך על אתרוג זה ביום ראשון ולכן ביום שני כשחתך ממנו ובירך על השאר הו"ל שיורי מצוה משא"כ אם לא בירך מעולם על אתרוג זה ולא אתעביד ביה מצוה אין כאן שיורי מצוה ואסור לחתוך ממנו ולברך על השאר וכיון דע"כ שבירך עליו ביום ראשון מיירי שפיר קשיא להו להתוס' דאתקצי כולו ביום ראשון דחסר פסול כו' והוצרכו לפרש דמיירי בהתנה ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתא על הרא"ש וטור שלא הזכירו תנאי בדבריהם ואפשר לומר דהרא"ש סבירא ליה דאף בכה"ג שבירך עליו ביום ראשון לא אתקצי לשאר ימים כ"א כשיעור מצותו ולא דמי ליותר משיעור הכשר סוכה דהתם כיון שעשה יותר מצריך לשיעור וישב בה גלי דעתיה שהוא מקצה את כולה ודמי לקרבן חגיגה דילפינין מיניה כשם שחל ש"ש כו' ובקרבן חגיגה אף אם הפריש בהמה גדולה היא קדושה אף ע"ג דבשני כסף סגי משא"כ כאן אף עפ"י שביום ראשון בירך על כולו מ"מ אין הכרח מזה שהקצה את כולו ליום שני דביום ראשון בע"כ היה צריך לברך על כולו דחסר פסול וביום ראשון כולו בשלימותו זה שיעורו משא"כ בשאר הימים כיון דמפסקי לילות ואין לו צורך בכולו לא אתקצי רק כשיעורו וא"ל כיון דאתקצי לבה"ש קמא אתקצי לכל שבעה רק לענין מה שצריך לכל שבעה למצות האתרוג ואף בזה תנאי מהני כיון דמפסקי אבל היותר מכשיעור י"ל שא"צ תנאי אף שביום הראשון בירך על כולו אין זה דחיה בידים על שאר הימים משום שהיה מוכרח לכך (וקצת צ"ע אם שייך הא מלתא דדחיה בידים לענין מוקצה למצותו דאפשר שלא אמרו כן אלא לענין מוקצה מחמת איסור דכיון דדחי' בידים אין זה מן המוכן משא"כ באתקצי למצותו דלאו משום הכנה הוא אין לחלק בכך ועיין מ"ש לקמן בזה) וא"כ שפיר כתבו הרא"ש והטור דיותר מכשיעור לא אתקצי ושרי אף בלא תנאי: ובשיטת התוספות צריכין אנו לבא למה שכתבת דלכך הצריכו תנאי דבלא תנאי אף דביום ב' חסר כשר מכל מקום הידור מצוה יש בו ואתקצי כולו ובזה מתיישב ג"כ שפיר מה שהקשיתי דמנ"ל להתוספות שבירך ביום ראשון על אתרוג זה דלמא בירך על אחר ולפי מ"ש י"ל דא"ש עפ"י מ"ש התוספות בשבת דף מ"ד לחלק דבסוכה רעועה שעומדת מזמן גדול מהני תנאי משא"כ במותר שמן שעתה מקצהו ודחי' בידים לצורך שבת ע"ש א"כ גם כאן אם הוא מפרישו בה"ש דיום שני לצורך יום שני לא מהני מה שאומר איני בודל דהא קמן שמדחהו בידים ומקציהו לצורך מצות אתרוג ואף היותר מכשיעור נמי חל המצוה עליו משום שיש בו הידור מצוה (ואין לחלק ולומר דשאני מותר שמן שהוא מדחהו עתה שיהיה מוקצה מחמת איסור מכבה משא"כ כאן מכל מקום גם בזה מדחהו בידים מיקרי וכמ"ש רש"י בביצה לענין מחובר דמיקרי דחי בידים מדלא לקטינהו מאתמול כו' וה"נ כיון שעתה מפרישו כמות שהוא שלם ואינו חותך ממנו היותר מכשיעור איגלאי מלתא שמקצהו גם כן להידור מצוה) ואף שאומר שאינו בודל מעשיו סותרים את דבורו ולא דמי לנוי סוכה דשם כשאומר איני בודל לא בטלי לגבי סוכה כלל ולא חל עליהם שם קדושת סוכה דגופא אחרינא הוא משא"כ באתרוג דגוף אחד הוא וכמ"ש הריטב"א בהא דר"ח מטביל כו' ולכך הוצרכו התוס' לפרש שגם ביום ראשון לא היה לו אתרוג אחר רק בירך על אתרוג זה וא"כ לא דחיה בידים במה שלא חתך ממנו שהרי בע"כ היה צריך להניח כך בשעת הפרשה מחמת יום ראשון וכשהגיע יום שני הו"ל כסוכה שעשויה מכבר דלאו דחי' בידים הוא ושפיר מהני התנאי דשעת הפרשה בעי"ט מה שאומר איני בודל בה"ש דיום שני: ובזה יש ראיה לסתור מה שכתבת בשם כבוד אביך הגאון שי' לתרץ מ"ש התוס' דאיך אכל ר"ח שהרי היה מוקצה דמיירי ביו"ט ב' של גליות וסבירא ליה כר"י דאתרוג גדול משיעור שיאחז פסול ומיעט אותו ע"י אכילה וכדאמרינן שליקטן לאכילה כו' וכתבת דאף ע"ג דלית ליה אחרינא מכל מקום לא הוה פסיק רישיה לשיטתך דאם אוכל מיד לא איכפת לן בהכי וכיון דר"ח מטביל ואכל מיד שפיר הוה מצי למעבד הכי ע"כ דבריך ומימר שפיר אמרת ליישב דברי אביך שי' בזה אבל בלא"ה קשיא אדרב בתרתי חדא דלפי מ"ש שפיר הקשו התוס' כיון דע"כ מיירי שבירך עליו ביום ראשון אם כן ע"כ שלא היה פסול מעולם מחמת גדול מכשיעור ואם נאמר שלא בירך עליו אתמול בלא"ה לק"מ דהא שפיר י"ל שלא הקצהו למצוה קודם אכילה כלל וכמ"ש המג"א (וגם צ"ע אם שייך תיקון בזה דאע"ג דבהדס אמרינן דהוה מתקן מנא במה שמוכשר לצאת בו היינו משום דההדס עצמו לאו בר אכילה הוא שייך ביה תיקון מנא ומדרבנן בעלמא גזרה שמא יבא לתקן כלי ביו"ט משא"כ בדבר שהוא פרי ואוכל נראה דאין תיקון כלי באוכלין ואם כן מ"ש לתרץ בזה הא דאכל קודם נטילת לולב משום שהיה צריך ללקט לאכילה לאו מלתא הוא ושפיר הוי אפשר ליה לחתוך ולהניח עד אחר נטילה אך קצת משמע בביצה דף י"ח דגם בזה שייך תקון ועיין בא"ח סימן שכ"ג לענין ביטול איסור ביו"ט ואף ע"ג דהתם מתקנו שיוכשר לאכילה י"ל דה"ה תיקון לצאת בו וכמו הדס דמי וצ"ע) ואפשר ליישב דבריו בזה לפי מ"ש הרא"ש דבשעת הדחק שפיר דמי לצאת בפסול א"כ י"ל דביומא קמא כיון דחסר פסול אם כן לא היה לו תיקון שימעט שיעורו והו"ל שעת הדחק לדידיה מה שא"כ ביו"ט שני דאפשר ליה בתקנתא לחסר ממנו ע"י אכילה ממילא לא הוי שעת הדחק ולכך הוי מטביל ביה ולכך לא אתקצי כולו ביום שני קודם שמיעטו והעמידו על שיעור הראוי אך בלא"ה תמוה מ"ש דר"ח מיירי ביו"ט ב' של גליות דא"כ גם חסר הוא פסול כמ"ש בסימן תרמ"ט ואם רוצה לתרץ למ"ד חסר ביו"ט שני כשר מ"מ ממ"נ היה יכול לחתוך ממנו בפשיטות בלא אכילה דאם היום יו"ט א"כ תיקונו זהו קלקולו שהרי נעשה חסר ופסול ואם היום חול אין איסור משום מתקן ופשיטא דכה"ג אמרינן ממ"נ אף למ"ד קדושה אחת הוא ונולדה בזה אסורה בזה דמ"מ אין לאסור בזה משום דמחזי כמתקן מנא ביו"ט דאם יו"ט יש כאן תיקון אין כאן וקצרתי: ובאמת לפי מ"ש לעיל דאף ע"ג שבירך עליו ביום ראשון מכל מקום אפשר דאכתי לא אתקצי כולו ביום שני רק כשיעור נראה דא"ש מה שהקשו התוס' דאיך אכל ר"ח קודם נטילת אתרוג עפ"י מה דאמרינן ביבמות דף צ"ג למען תלמד ליראה אלו שבתות ויו"ט ומזה למדו שם להזהר שלא לבטל עונג שבת ויו"ט בשביל תיקון הטבל בפירות שצריך לעשר אי לית ליה פירי אחריני והתירו אפילו שלא מן המוקף ע"ש ולפי"ז י"ל דר"ח לא היה לו פירי אחרינא לאכול והוצרך לאכול מזה משום עונג יו"ט ואם היה מברך עליו בשלימותו שוב היה אסור לאכול ממנו משם דאתקצי למצותו שהרי דחיה בידים להיות נוי לאתרוג ולא חתך מקודם וכמש"ל ולכך אכל תחלה ואח"כ יצא בו ומצות עונג יו"ט דחי לאיסורא דרבנן שאין להתחיל לאכול קודם נטילה וגם היה אסור לחתוך ולהניח ויברך עליו ואח"כ יאכל דז"א דכיון דאתקצי בין השמשות הראשון ליום הראשון לכולו ולשאר הימים כשיעורו לבד וע"כ לומר דמה שחותך ואוכל היינו דבדרבנן יש ברירה ואמרינן שעתה הוא בורר את ההיתר מן האיסור ובורר ביו"ט להניח אסור רק לאכול מיד ואם יברך תחלה יאסור משום מוקצה ואם יברך אחר שיחתוך להניח אסור משום בורר ולכך הוצרך לחתוך ולאכול מיד אך באמת צ"ע על קושיית התוס' בזה דמי הכריחם לומר דבאותו יום גופיה דהוה מטביל ביה נפיק ביה כיון דביו"ט שני מיירי א"כ י"ל דאתמול אחר שיצא בו הוה מטביל ביה ונפיק למחר ודוחק לומר דקשיא להו למאי דפריך הש"ס לעיל לר"ח קשיא מתניתין אלמא דבעי לפרושי ביו"ט ראשון ואם כן איך אכל קודם דפשיטא שאין זה קושיא דעדיפא מקשה ממתני' דחסר פסול ואיך נפיק ביה ואפשר שהוא נמשך לדבריהם הקודמים שהקשו דהא אסור מטעם מוקצה ותירצו שהתנה איני בודל וזה לענין שאר ימים אבל ביום ראשון דחסר פסול וע"כ בדיל מיני' אסור לאכול ממנו ביום ראשון ואפילו ר"ל מודה בזה דאף ע"ג דר"ל סובר דלמצותו אתקצי ומותר לאוכלו בשביעי אחר שיצא בו מכל מקום ביום ראשון שהוא יו"ט אמרינן מיגו דאתקצי בה"ש ו"ש הט"ז סימן תרס"ד על הירושלמי דאתרוג שנפסל מותר לאוכלו ביום א' די"ל דסובר כר"ל ע"ש דבריו תמוהים דביום אחד אף ר"ל מודה כמ"ש וזה כוונת הב"י שיש לתמוה דאית לן למימר מיגו דאתקצי