בית אפרים רכ

פריך מדר"ח אדרב דהא רב ביום ראשון קאמר ואשמעינן דפסול אף בחסר מהפרי וגם ר"ח מודה בהא אלא דביום שני מיירי וזהו באמת קושיית הלח"מ על הרמב"ם מהא דמקשה הש"ס מדר"ח אדרב אבל מרב גופיה לא קשיא ליה דיש לומר כמ"ש דאתי לאשמעינן ביום ראשון בחסר מהפרי הוא פסול משום הדר והוא נכון לענ"ד: ומ"ש לפרש קושיית. הש"ס דמשני שאני עכברים דמאיסו שר"ל דדוקא באינו הדר כזה שמאיס פוסל רב כל ז' וכדברי הפוסקים ביו"ד בשומן שנפל בו עכבר אסור להדלקה בבה"כ משום דמאיס והקריבהו כו' הנה יש לסייע לדבריך ממה שהביא הטור בשם בה"ג לפסול בנקבוה עכברים כל ז' (ועיין בט"ז שהאריך בזה בענין הסרת ניקור העכברים וכתב דלהג"א דאף שחתך היבישים והמנומר פסול י"ל דפסול אף כשמסיר הניקור ע"ש) משום מיאוס וכתב שכ"כ רב נטרונאי גאון והך דינא דיו"ד בשומן שנפל כו' הוא גם כן דברי הר"ן בשם גאון ועיין בא"ח סימן קנ"ד במג"א שם ס"ק י"ט שכתב דמשמע בת"ח דאפילו במקום שמותר באכילה אסור לגבוה אם הוא מאיס וכ"כ הבחיי ע"ש וא"כ שפיר י"ל דזהו שיטת הגאון דלאו משום שאין הדר בא לפוסלו רק משום דמאיס אסור לגבוה ואשכחן כה"ג בע"ז דף מ"ז דקמבעיא ליה המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה כו' כי תבעי לך אליבא דרבנן לענין מצוה מאי כלפי גבוה או לא כו' מבואר דגם לולב דמצוה יש לפסול מאיס דצורך גבוה מיקרי ועיין במג"א סימן תקפ"ו שכתב דלכתחלה לא יטול אפילו אחר שנתבטל דמאיס כלפי גבוה וכ"כ סימן קכ"ד סעיף י"א ור"ל דשם כתב הש"ע הך דינא דשומן שנפל בו עכבר שאסור להדליקו והנך רואה שדמיונך עולה יפה מה שהבאת מהך דשומן לכאן ואף שהמג"א כ"כ לענין לכתחלה כתב כן לטעמיה שם דבעי לתרוצי סוגיא הכי וליישב קו' התוספות בסוכה אבל אין זה שיטת הפוסקים ובביאורים למג"א הארכתי בפירוש דברי המג"א אלו ומצאתי בספר כפות תמרים שהעיר ג"כ בסוגיא זו אהא דעכברים מאיסי מהך דינא דשמן שנפל בו כו' ומ"ש לחלק אינו מוכרח לענ"ד ואין הפנאי מסכי' לעמוד על דבריו שם: אך לענ"ד נראה בישוב דברי הרמב"ם עפ"י דברי התוס' לקמן דף מ"ו שהקשו אהא דר"ח מטביל ונפיק שהרי הוקצ' למצותו ותירצו דיותר מן השיעור לא אתקצי ואף ע"ג דביום ראשון צריך לכולו מכל מקום כיון דמפסקי לילות מימים היה מתנה שבודל מכולו ביום ראשון וממקצתו בשאר הימים כו' ולכאורה קשה דתנאי דאינו בודל ל"ל כיון שהביאו דברי הש"ס דביצה דמפסקי לילות מימים באתרוג ולא דמי לסוכה א"כ י"ל דאף תנאי א"צ להיותר מכשיעור כיון שע"י הפסקת לילה הופסקה המצוה של יום ראשון והותחלה המצוה ביום שני מחדש ולמצות יום שני לא הוקצה רק הצריך לשיעור ותו לא וראיתי בדבריך בסוגיא דלקמן במה שכתבת בישוב קושיי' אביך הגאון נ"י כתבת דר"ח שלא היה לו רק אתרוג אחד יש לומר שהיה בדעתו שיהיה כולו שלם ולא חסר שאף שחסר כשר ביום ב' מ"מ שמא היה בדעתו להיות לו להידו' מצוה ע"כ צריך להתנות כו' עכ"ד ויפ' כיוונת ונתישב דעתי בזה שהצריכו התו' תנאי ליותר מכשיעור משום הידור מצוה בסתמא אתקצי כולו ולשיטתייהו אזלי בב"ק שכתבו לפרש בהידור מצוה עד שליש שאם אחד גדול ממנו שליש יקנהו ואפילו לשאר מפורשים שם י"ל דודאי יש הידור מצוה טפי בשלם מבחסר (ואשכחן לענין בציעת הפת שיש לבצוע על השלם וה"נ אמרינן ביומא דף י"ז ע"ב ומודו רבנן בפרוסה דלאו אורח ארעא למיתבה לכה"ג ופירש"י דלאו אורח ארעא למפרסי' ולמיתביה פרוס לכה"ג ועיין במנחות דף ע"ד לענין תרומת לחמי תודה שלא יטול פרוסה) ולכך צריך תנאי דוקא אך דמ"מ אין זה מוכרח ואיכא למימר כיון שבגדלות אין הידור מצוה להנך מפורשים אין חילוק בין שלם לחסר ונראה דתליא מלתא אם נימא דאתרוג שהוא חסר תו לא מקרי הדר או דמכל מקום שפיר נקרא הדר וכמ"ש הר"ן שאותו חלק בפ"ע הוא הדר ואם נאמר דחסר הוה הדר א"כ א"ל בזה שהיותר משיעור אתקצי בשביל הידור מצוה שהרי גם כשהוא חסר הדר הוא משא"כ אם נאמר דחסר אינו הדר אף דנימא הדר כשר מכל מקום פשיטא שהשלם יש בו משום הידור מצוה שהרי התורה הצריכה להדר ביום ראשון עכ"פ שיהיה שלם ולכן גם ביום ב' שאין קפידא על השלם מכלל הידור מצוה לא נפיק ולפי"ז נראה דא"ש דברי הרמב"ם דקשיא ליה קושית התוס' דהאיך אכל ר"ח הא אתקצי למצותו ומ"ש התוספות לתרץ שר"ח היה מתנה איני בודל הוא דחוק (וגם י"ל דסבירא ליה להרמב"ם דאפי' תנאי לא מהני בזה אף ע"ג דבז' אתרוגים מהני משום דמפסקי לילות מימים משום דשם כל חד לחודיה קאי משא"כ בזה שהוא גוף אחד ואם נימא דיש בו משום הידור מצוה היותר מכשיעור שייך לכשיעור וחלה עליו קדושה ולא מהני בי' תנאי ועיין בדברי הריטב"א והר"ן בזה) וגם מה שתירצו הר"ן והריטב"א שאכל מאתרוג שהפרי' לאכילה לישנא דמטביל ונפיק ביה משמע באתרוג הידוע שהפרישו לאכול ממנו ולכן מפרש הרמב"ם הסוגיא ע"ד זה דאתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר ואף דביום ראשון בלא"ה פסול משום חסר מכל מקום נ"מ גם לענין יום שני להידור מצוה וגם אם יכול לאכול ביום שני היותר מכשיעור דכיון דאין זה הדר א"כ גם המותר מכשיעור אתקצי משום הידור מצוה והשתא א"ש קושית הש"ס מדר"ח מטביל ביה ונפק ואין הקושיא מהא דנפיק ביה כיון דביום שני מיירי ולית ביה משום הדר רק קו' הגמרא הוא קושיית התוס' עצמה דהיאך אכל ממנו כיון דרב ס"ל דחסר אין זה הדר א"כ גם היותר מכשיעור אתקצי גם ביום שני משום הדור מצוה והיאך הוה מטביל ביה וע"כ דסבירא ליה דחסר שפיר מיקרי הדר וכמ"ש הר"ן שאותו חלק יש בו הדר וא"כ קשיא הא דרב ומשני אמר לך רב שאני עכברים כו' אבל שאר חסר שפיר מיקרי הדר ואין בו משום הידור מצוה ולא אתקצי יותר מהשיעור ושפיר הוה ר"ח מטביל ביה וא"כ דברי הרמב"ם עולים יפה לדינא דהדר אינו צריך אלא ביום ראשון ואדרבא יש סיוע לדבריו דלדידיה לא צריכין לדחוקי דר"ח התנה כו' וגם דלמה מייתי כלל דר"ח מטביל ביה דמה נ"מ בזה ובפשיטות היה לו להקשות והא ר"ח נפיק באתרוג חסר ומה נ"מ אם היה מטביל ביה או לא ולפי מ"ש א"ש דעיקר קושיית הש"ס הוא בהא דמטביל ביה דלרב היה אסור משום דאתקצי למצותו וכקושיית התוס' ודו"ק: ואמנם בשיטת התוספות שהצריכו תנאי וכתבת טעמא משום דבלא תנאי י"ל דאתקצי אף היותר מכשיעור משום הידור מצוה הנה הרא"ש והטור לא הזכירו בדבריהם תנאי והב"י כתב שגם הם ר"ל ע"י תנאי כדברי התוס' והמג"א כתב דהרא"ש והטור מיירי שהפריש אתרוג ליום ב' שלא בירך עליו ביום א' כלל ודלא כהב"י ע"ש סימן תרמ"ט ולדבריך דמטעם הידור מצוה בעי תנאי אין לחלק בין בירך עליו ביום א' או לא בירך ואמנם לענ"ד מ"ש המג"א דהרא"ש והטור מוקי לה בלא בירך ודלא כהב"י לענ"ד הדין בזה עם הב"י דלפי מה דקי"ל בסוכה כל זמן שלא ישב בה מותרת דהזמנה לאו מלתא היא ולפי"ז נראה דה"ה באתרוג כל זמן שלא עשה בו מעשה המצוה במה שהפריש אותו לא אתקצי והתוספות והרא"ש שהקשו דהא אתקצי היינו משום דר"ח ביום שני מיירי וכבר בירך עליו ביום ראשון והוי כמו סוכה שישב בה פעם אחת אבל בהזמנה לבד שהפריש ליום ב' א"צ לומר דיתר משיעור לא אתקצי דאפילו כשיעור לא אתקצי (והט"ז סימן תרס"ד כתב לחלק בין אתרוג לסוכה והושענא ודבריו תמוהים לענ"ד ע"ש וקצרתי) וא"כ א"א לפרש דברי הרא"ש כהמג"א וצ"ל כמ"ש הב"י דבאמת מיירי בהתנה אלא דהוא גופא קשיא על התוספות והרא"ש דמי הכריחם לפרש דמיירי שבירך ביום ראשון וקשיא להו דאתקצי לימא דמיירי שלא בירך ביום ראשון רק הפרישו ליום שני ובאמת היה מותר לאכול אם היה רוצה ואפילו נאמר דסבירא ליה כהט"ז דבאתרוג הזמנה מלתא עדיין מצי לאוקמי שלא הפרישו למצוה רק לאכילה ובאמת שכן תירצו הריטב"א והר"ן ע"ש שהריטב"א כתב שאין צריך לדוחק ועל כל פנים על התוספות והרא"ש קשה דה"ל לשנויי ברווחא: ונלענ"ד דא"ש עפ"י מ"ש מהרא"י בתה"ד הא דחסר כשר ביום ב' היינו שחותך לאכילה ומברך על השאר דהוי שיורי מצוה כדאשכחן גבי ציצית ואזוב כו' ע"ש שמבואר דאף ע"ג דחסר שנחסר מאליו כשר מכל מקום בכה"ג שחותך במתכוון מן