בית אפרים ריט

דדוקא אי אמרינן דדחוי לאו כלום הוא דדנין ע"ש סופו י"ל דגם תולמ"ה לא הוי משא"כ כאן דקיימינן יש דחוי לא אמרינן לענין תולמ"ה הזמנה בעלמא כדמוכח לעיל דאי צריך אגד ויליף לולב מסוכה הוי תולמ"ה ולא אמרינן הזמנה בעלמא לענין זה כן י"ל בדברי התוס' לפי פירוש מהר"מ מלובלין ז"ל: אך לענ"ד הוא דחוק לומר שהתוס' ס"ל דודאי ילפינן כו' וגם דברש"י מבואר בהא דפריך ואי בתר דלאגדי' ופרש"י וס"ל דלא ילפינן לולב מסוכה וא"כ גם להמסקנא י"ל כן וגם תימא על מה שמצוין בתוספות לעיל דף י"א דהא בסוגיא זו גופה גבי בעי' דר"י מבואר כן בעמוד א' וכמש"ל ולכן נראה דהתוס' הכי קא קשי' להו דאם תאמר הזמנה בעלמא לענין דחוי א"כ למה קאמר לעיל דפסול משום תולמ"ה אי ילפינן כו' נימא גם לענין זה דכיון דהזמנה בעלמא הוא לא חשבינן ליה תולמ"ה וא"כ איך החליט הש"ס לומר דאם לולב צריך אגד ילפינן לולב ה"ל תולמ"ה דהא עדיין י"ל דהוי הזמנה בעלמא הוא ונראה שיש חסרון תיבה א' בתוס' וכן צ"ל א"כ למה מפסיל משום תולמ"ה כו' ובהכי א"ש מ"ש התוס' מלעיל דף י"א ולא מהך דלעיל בבעיא דר"י משום דהא דצריך הש"ס לסברא דאגד הזמנה בעלמא היינו משום דבעי לדחויי לעולם יש דחוי אבל אי אין דחוי א"כ מתני' א"ש בפשיטות ומה"ת לחדש הך סברא דאגד הזמנה בעלמא הוא שהרי אין הכרח לזה ממתני' וא"כ גבי בעיא דר"י דהש"ס דחי דכ"ע אין דחוי ולפ"ז י"ל דבאמת האגד לאו הזמנה הוא אלא מעשה גמור הוא ותליא בפלוגתא דמילף כו' (ובעי' דר"י א"ש דלא הוי תולמ"ה דמיירי דנאגד בכשרות כמש"ל) משא"כ לעיל דף י"א דלא מוקמי באוקימתא דהתם בענין דחוי רק לדחות דל"פ בקציצתן כו' א"כ קשה איך קאמר במילף כו' משמע דאי ילפינן ליכא שום אוקימתא ואם איתא דאמרינן אגד הזמנה לענין דחוי גם לענין תולמ"ה אית לן למימר דאינו רק הזמנה ולא עשיה ועכ"פ הוי מצי למימר דפליגי בהכי והיאך החליט לומר דאי ילפינן לולב כו' וצריך אגד דודאי מפסיל משום תולמ"ה שהרי עדיין יש פתחון פה לומר דלא מפסיל משום דהזמנה הוא אלא ע"כ דאי צריך אגד לא שייך הזמנה בעלמא הוא: אמנם כן י"ל דרש"י שפיר גריס גירסא זו וכמשמע מדבריו בקושית הש"ס שכתב דלולב לא ילפינן מסוכה ואם כן משמע דעכ"פ קאי למ"ד צריך אגד וכן נראה מבואר מדברי רש"י שהאריך בהא דקאי הזמנא בעלמא ומפרש משום שנאגד קודם יו"ט דאכתי לא הוה חזי למצוה אלא עם כניסת יו"ט כו' ונראה שרש"י נשמר מקו' התוס' דלענין תולמ"ה נמי נימא הכי ולכן פרש"י דהטעם דמחשיב הזמנה לפי שהוא קודם זמנו בעיו"ט ולכן לא הוי דחוי וא"כ א"ש מה שהוקשו התוס' משום דהתם שפיר אמרינן דהוי תולמ"ה דהא מיירי שכבר נכנס י"ט ועבר וליקטן ביו"ט וא"כ מיד שנכנס יו"ט אין לחשוב האגד להזמנה כיון שחלה עליו עשיית המצוה ובכה"ג יש לחשבו תולמ"ה משא"כ כאן דמיירי הכל קודם יו"ט שפיר קאמר נהי דצריך אגד מ"מ אינו רק הזמנה לצורך יו"ט כיון שעדיין אין כאן חלט המצוה כלל (וצ"ע על התוס' שנראה מדבריהם דלרש"י לא קשה הך צריך אגד הזמנה כו' ולענ"ד מדברי רש"י משמע דסוגית הש"ס דקאמר אי לבתר דלאגדיה קאי למ"ד צריך אגד וכן מבואר ממה שהאריך רש"י להסביר פירושו דהזמנה בעלמא הוא כיון דהוא מלתא יתירתא למצוה בעלמא ולכן נראה דגרס ג"כ ואת"ל צריך אגד הזמנה כו' ומפרש לה משום קודם כניסת יו"ט א"ש נמי קושית התוס' דנימא גם לענין תולמ"ה דהזמנה הוא דז"א דהתם אחר כניסת יו"ט הוא ושפיר ה"ל תולמ"ה: והנה בהא דאם מיעטן כשר לכאורה קשה למאי דקי"ל כרבא דכל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני ומבואר בפוסקים דאף בעבירה דרבנן אמרינן הכי וא"כ כיון דאסור למעט ביו"ט אף אם מיעטן נימא דאי עביד ל"מ וכמדומה שכן הקשה בעהמ"ח שאגת אריה בטורי אבן ונלענ"ד דא"ש עפ"י מ"ש התוס' בתמורה וא"ת צורם אוזן בכור נימא דלא מהני כו' וי"ל דלא גרע מנפל מום מאליו דשרי כו' ע"ש ור"ל דאף דנימא דעובדה דידיה לא מהני מכל מקום הוי כנעשה מאליו ודוקא במלתא דתליא בעשיית אדם וכוונתו ומימר וכה"ג ע"ש ולפ"ז כאן דאם נפלו הענבים מאליהן ונתמעטו פשיטא דכשר גם כן וא"כ לא שייך בזה אי עביד ל"מ דהא א"א לבטל המעשה הנעשה והוי כנתמעט מאליו אך לכאורה אכתי תיקשי למאי דכתיבנא דהסוגיא אזלא למ"ד צריך אגד ולפ"ז מסתבר דילפינן לולב מסוכה ג"כ כמ"ש מהר"מ מלובלין בדברי התוספות ואם כן תיקשי דנימא דהוי תולמ"ה כיון דכאן בנאגד קודם יו"ט מיירי והמיעוט נעשה ביו"ט לא שייך הזמנה וי"ל דהוי תולמ"ה כמש"ל וצ"ל דמ"ט לא הוי תולמ"ה דאמרינן לקיטתן זהו עשייתן כדאיתא לעיל דף ק"א ולפ"ז הדק"ל דהא אי עביד ל"מ וא"ל דהוי כנעשה מאליו ז"א דאם נעשה מאליו ה"ל תולמ"ה דע"כ לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן אלא במתכוין לשם עשיה משא"כ כשנעשה שלא בכוונה פשיטא דלאו עשיה היא וא"כ כיון שצריך כוונה לעשיה זו שוב שייך ביה אי עביד ל"מ וא"כ מאי קאמר תפשוט דלא הוי דחוי דמה בכך דאכתי נימא אי עביד ל"מ אך י"ל לפמש"ל דבנאגד בכשרות לא שייך תולמ"ה דמיירי בנאגד בכשרות קודם דאשחור ומה שהשחיר אינו עושהו דחוי ונשאר האגד הראשון בכשרותו ולית ביה משום תולמ"ה: ולפי"ז מתורץ ג"כ דברי הרמב"ם שלא הזכיר דאשחור מעיו"ט משום דאפילו ביו"ט נמי לא הוה דחוי לפי שבידו למעט ואף שאסור למעט מכל מקום כיון דאם מיעטן כשר סבירא ליה דמיקרי בידו והא דלא משני בש"ס הכי משום דבש"ס אזיל למ"ד צריך אגד וא"כ אין בידו למעט שאם ימעט יהיה פסול כיון דאין להכשיר מחמת תולמ"ה רק שנאמר לקיטתן זו היא עשייתן ואם כן אמרינן אי עביד ל"מ ולכך לא מצי בש"ס לומר דלעולם יש דחוי רק הטעם משום דבידו למעט ז"א דאם דינא הוא דיש דיחוי הרי נדחה האגד ושייך ביה תולמ"ה ואין להכשירו משום לקיטתן זו הוא עשייתן דהא אי עביד ל"מ וא"ל כיון דבידו הוי כלא היה דחוי ז"א כיון דהא בהא תליה לית לן למיזל בתר איפכא לומר כיון שבידו למעט אין דחוי ושוב כשר כשמיעט אלא אמרינן כיון דהדין נותן שהוא דחוי ממילא שאין בידו למעט שאם ימעט יהיה פסול מחמת תולמ"ה אף אם נאגד בכשרות כיון שיש דחוי ולחומרא ודאי דטפי י"ל כן ולכך הוצרך הש"ס לשנויי דבאמת תפשוט מיניה דאין דחוי משא"כ הרמב"ם לדינא ס"ל דא"צ אגד א"כ אפי' תימא יש דחוי מצינן למימר דהכא לא הוי דחוי משום דבידו למעט ואף דאסור מ"מ מיקרי בידו וא"ל דא"כ אי עבד ל"מ ז"א דהוה כנפלו הענבים מאליהם וא"ל דא"כ הוה תולמ"ה ז"א כיון דא"צ אגד לא אמרינן ביה תולמ"ה כלל כמבואר בש"ס ואם ימעט יהיה כשר ולכן שפיר מיקרי בידו למעט ושפיר לא חילק בין אשחור מעיו"ט לאשחור ביו"ט ובכל גווני לא הוי דחוי ודוק: וגם הלום ראיתי מ"ש בישוב דברי הרמב"ם דלא בעי הדר כל ז' מקושית הלח"מ ישרו בעיני אך מ"ש דע"כ רב ביום שני מיירי דאי ביום ראשון ל"ל למימר משום הדר ה"ל למימר דפסול משום חסר ובאמת שכדבריך כן אלא שהיה לך להקשות לפי"ז על הלח"מ דלא מקשה תיכף על תחלת דברי רב בזה וע"כ לומר דלאו כ"ע ס"ל הך דרשה דלקיחה תמה לפסול חסר ואם כן י"ל דרב ס"ל דאינו פסול משום חסר רק משום הדר אך זה דוחק ואפשר לומר דהך מקשן מפרש דמיירי שחסר משיעור אתרוג וקמ"ל דס"ד דלא בעינן שיעור רק משום גמר פירא ואם היה בו כשיעור וחסר ממנו כשר קמ"ל דבעינן שיעור ואם חסר או ניקב באותו כשיעור פסול אבל אם השיעור נשאר שלם לא איכפת לן שיהיה פרי האתרוג שלם דוקא ולכן רב אינו פוסל בנשאר כשיעור רק משום הדר ואינו רק ביום ראשון משא"כ משום חסר לא היה פסול כיון שיש בו כשיעור אלא דלפ"ז קשה מאי פריך אדר"ח ממתני' וצריך לאוקמי כאן ביו"ט ראשון דהא שפיר מצינן למימר אידי ואידי בכולהו יומי ומתני' בחסר מהשיעור פסול בכל הימים ור"ח בחסר מהפרי ונשאר כשיעור ושפיר נפיק ביה דסבירא ליה דחסר אינו פסול משום הדר דשפיר מיקרי הדר אך י"ל דודאי לרב א"ש מתני' דפסיק ותני חסר דמשמע בכל גווני אף שאין חסר מהכשיעור רק הפרי דמ"מ פסול משום הדר ומיירי באמת ביום ראשון אלא לר"ח קשיא דהא חזינן דרב מוקי מתני' אף בחסר מפירי ובהכי משמע פשטא דמתני' דבכל גוונא פסול ומשני דר"ח מיירי ביו"ט שני אך דמכל מקום קשיא דמאי