בית אפרים רטו

מאכל מין בשא"מ ת"ל את חקותי תשמורו חוקים שחקקתי בעולמי כו' מעתה אסור להרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה א"ר אבין לא מכלאי בגדים אתה למד מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין זה ממין זה וזה ממין זה אף כלאים שאסרתי לך בב"מ כו' עכ"ל ויש לי ללמוד מזה שאף שאסור להרכיב אילן סרק באילן מאכל היינו שהאילן הוא ממין אחר אבל אם הוא ממין זה כמו שנמצאו כמה מיני אילנות שהם מאותו המין אלא שאין עושין פירות שפיר מותר להרכיב דלא דמי לכלאי בגדים שהם שני מינין לגמרי משא"כ בזה שהם מין אחד אלא שזה אינו מגדל פרי וכן מבואר להדיא בפסחים דף נ"ו מרכיבין דקלים כל היום מנחי כופרא דוכרא לנוקבתא ופירש"י ענף רד של דקל זכר ומרכיבו בסדק של דקל נקבה מפני שדקל נקבה אינה עושה פירות והזכרים עושים פירות ועיין בתוס' דמנחות דף ע"א ד"ה מרכיבין מ"ש בזה ומה שהקשו על רש"י שם צ"ע דהמעיין בלשון רש"י בפסחים דף נ"ג לק"מ וע"ש מ"ש בשם הערוך והר"ע מברטנורה כתב כפירש"י ועיין בתי"ט שם וקצרתי הא למדנו שכל שהאילנות גופייהו מין אחד הם אעפ"י שזה עושה פירות וזה אינו עושה פירות מותר ומ"ש בירושלמי מנין כו' מין בשא"מ קאי גם ארישא אעץ סרק במאכל דוקא מין בשא"מ אבל סרק במאכל מין במינו שרי: ואחרי הודיע כל זאת דברי הירושלמי דמתחלה קאמר באילן מאכל במאכל מין בשא"מ דאז שפיר קרוי הרכבה כיון דאילני מאכל הם קשה הא פירות עבירה הם וממילא נמי דא"א לומר באילן מאכל בסרק שא"מ דג"כ פירות עבירה הם אך שעדיין יש פתחון פה לומר דמיירי באילן מאכל שהוא מין במינו שהאילן סרק הוא ג"כ מאותו המין אלא שאינו עושה פירות וכגון דקל נקבה וכיוצא דהשתא לאו פירות עבירה הם ע"ז הקשה כנוטע בתחלה הוא (בנוסחא שלנו כתוב נוטע כבתחלה ואף לשון זה יוכל להתפרש כמ"ש) ר"ל דאין ע"ז שם הרכבה דאיצטריך מתני' לאשמעינן אחד הנוטע ואחד המרכיב דהרכבה כזו בכלל נטיעה בתחלה הוא שהרי זה כנוטע בארץ והיינו אליבא דר"ל (ור"י בלא"ה פתר לה כראב"י ע"ש) ולא מסתבר ליה דר"ח יפלוג בהא אדר"ל ומשני דמיירי שהרכיב תאנא שחורה ע"ג לבנה דשפיר הו"ל הרכבה והוא הרכבת היתר כיון דשניהם מין אחד הם ומכל מקום לא בטלה אף ע"ג דירושלמי גופיא סבירא ליה בערלה ילדה שסבכה בזקנה בטלה מכל מקום בזה כיון שעכ"פ הם חלוקים בענינם שזו שחורה וזו לבנה אינם בטלות זה בזה והפירוש הזה לענ"ד ברור ונכון כפתור ופרח בס"ד ואפריון נמטי לך שעל ידך נתעוררתי בזה וזכיתי לעמוד על המכוון בירושלמי וטובה טיפה א' של אמת וקלורין לעינים מכל קילורין חריפין שבעולם וממוצא הדברים אתה למד דהירושלמי סובר דאפילו אם הפרי עצמו הוא מין אחד אלא שחלוק במראית הפרי וכיוצא לא אמרינן בזה דין ילדה שסבכה בזקנה בטלה שהרי חזותו מוכיח עליו ומכ"ש באינו מינו ממש וזה מבואר מתחלת דברי הירושלמי דלא דחי הך דמאכל במאכל במין בשא"מ אלא משום דפירות עבירה הם והו"ל לדחויי מטעם ביטול (וטפי הו"ל לאקשויי במאכל בסרק בשא"מ פירות עבירה הם דהא ר"ח דמוקי ברייתא מחמת פירות עבירה ע"כ בהכי מיירי) אלא ודאי דס"ל דכל שאינם מין אחד לגמרי לא שייך ביטול וש"ס דידן נראה דסבירא ליה דגם בשחורה בלבנה כיון דמין אחד שייך ביטול ולכך לא מצי לשנויי בכה"ג אבל באם הם שני מינים לגמרי נראה דלא פליג הש"ס דידן על הירושלמי דבכה"ג לא שייך ביטול והיינו דלא פריך הרכבת איסור ה"ד משום דמשכחת לה שפיר בשני מינים דליכא ביטול והיינו כמ"ש בתשובתי ודברי הירושלמי מסייעין ליה דאפילו בשחורה ולבנה סבירא ליה דלא הוי ביטול ומ"ש שם לתרץ אליבא דמהר"מ אלשיך דלא פריך אהרכבת איסור משום דמצי לאשכוחי באילן סרק מיפריך מדברי הירושלמי אלו דסבירא ליה דכה"ג לא מיקרי הרכבה אלא בנוטע בתחלה אך בפשיטות י"ל דבהרכבת איסור הוה פשיטא ליה לאוקומי באילן בירק אך בהיתר לא הוה ניחא ליה לאוקמי כמאן דמתיר כיון דחכמים אוסרים וקי"ל כוותייהו ולפי מש"ל דמהך דמוקי באילן בירק מוכח דס"ל דאף כה"ג לא מיקרי נוטע בתחלה ודלא כהירושלמי ממילא שוב י"ל כמ"ש דבהרכבת איסור הו"מ לאוקמי בסרק וקצרתי: והנה במ"ש על דברי מהרש"א דאליבא דריה"ג מיירי שהאריס הרכיב דאכתי קשה הא מקיים כלאים העירותי מזה בתשובה וגם בטורי אבן כתב מזה ולהך סברא קשה גם לרבנן דריה"ג דבפשיטא דא"ח שהרי לא יתקיים בידו ודוחק לומר דזהו דאשמעינן קרא למעוטי דא"ח ומהאי טעמא ואמנם באמת לריה"ג יש לומר דשפיר כתב מהרש"א שהאריס הוא כבר החזיק לצאת למלחמה וקמ"ל דא"ח אף ע"ג דביני ביני יתקיימו הכלאים דכיון דדינא הוא דא"ח אין ע"ז שם מקיים כלאים כלל וגם איכא דס"ל דמקיים אינו אסור רק בכלאי הכרם אבל בהרכבת האילן מותר לקיים עיין בריטב"א פ"ק דקידושין ומהרא"ש אין נראה כן ובברכי יוסף האריך בזה ואין פנאי לעמוד על הדברים וע"ש דמסיק דאסור מדרבנן: ומה שכתבתי דאיכא לאוקמי בילדה פחותה מטפח דאסורה כל שנותיו מדרבנן וא"ח עליו רק על ההרכבה דהא מתניתין לאו מקרא נקט לה הנה גוף הדין צ"ע אם א"ח בכה"ג שאין איסור רק מפני מראית העין וגם י"ל דבכה"ג כל שהרכיבה והוגבהה על ידי ההרכבה שוב החזרה על עיקר הנטיעה ולאו מדין מרכיב צריכין למיתי עלה ובאמת ודאי דמצינן לאשכוחי כמה גווני כיון שהיתה הילדה ראשונה אסורה בהנאה מחמת ע"ז או כלאים וההרכבה מותרת משום זה וזה גורם וכר"י דקי"ל כוותיה ומכ"ש לשיטת רש"י דילדה שסיבכה מטעם זוז"ג הוא וכיון דהכא פריך מילדה שסיבכה אלמא דמקשה למ"ד זוז"ג מותר וא"כ שוב משכחת לה כדכתיבנא ויש ליישב זה: דברי אחיך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה נח בין כסא לעשור תקע"ו לפ"ק. שוכן שחקים יחתמיהו לחיים טובים בספרן של צדיקים: אהו' ידיד נפשי ולבי ה"ה מורי ורבי וחותני הגאון המפורסם מופת הדור מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות נ"י כאור הבהיר: את זה ראיתי ונתן בלבי לתרץ דברי הרמב"ם מה שהקשה הכ"מ וא"א הגאון בעל מחנה לוי מתרץ דבריו בשלשה אופנים יע"ש בדברים הנחמדים ואנכי נלענ"ד לתרץ מדברי הרמב"ם בדבר פשוט ובקשתי ממעכ"ת להשיב לי על דברי בכדי שאדע היעמדו דברי אם לא ואתי תלין משוגתי: הנה הרמב"ם בפרק ח' מהל' לולב כתב וז"ל היה ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט לפי שהוא כמתקן עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר והקשה עליו הכ"מ שני קושיות א' למה הוצרך הרמב"ם לכתוב שליקטן אחד אחד לאכילה הלא בגמרא אמר סתם כגון שלקטן לאכילה. ב' למה לא כתב דהיינו בדאית ליה הושענא אחריתא דוקא כמסקנת הגמ' ומה שנלענ"ד לתרץ דבריו דהנה לכאורה אין כאן התחלת קושיא כלל מה שלא הביא הרמב"ם באית ליה הושענא אחריתי דהא אוקימת' דגמרא דאית ליה הושענא אחריתא דוקא לר"א בר' שמעון הוא דאמר דממעט לכתחלה וע"ז הקשה הגמ' והא מתקן מנא וע"ז תירץ הגמ' באית ליה הושענא אחריתי אבל לרבנן דאמרי אין ממעטין ביו"ט לכתחלה לא מהני באית ליה הושענא אחריתי כמ"ש הפ"י על מה שהקשה הגמ' לר"א בר"ש והא קא מתקן מנא והקשה בספר הנ"ל דהא האי תיקון לא הוי אלא שבות וא"כ הא אשכחן בכמה דוכתא שלא העמידו דבריהם אפילו במקום עשה ותירץ דהך פלוגתא דרבנן ור"א בר"ש מיירי באית ליה הושענא אחריתי דאל"כ אפילו רבנן הוי מודו דשרי יע"ש וא"כ לרבנן דאמרי אין ממעטין בי"ט ע"כ באית ליה הושענא אחריתי מיירי והרמב"ם דפסק ואין ממעטין בי"ט שפיר כתב או שליקטן ולא הוצרך להביא הך אוקימתא דאית ליה הושענא אחריתי דממילא ש"מ דאל"כ אפילו לכתחלה ממעטין וכמ"ש הפ"י: אך לכאורה ז"א דא"כ מאי פריך דהא אביי ורבא דאמרי מודה ר"ש בפ"ר ומאי קשיא ליה דהא ע"כ באית ליה אחריתי מיירי דאל"כ מ"ט דרבנן נלענ"ד לתרץ חדא מגו חברתא דהקושיא