בית אפרים ריד

א"ח ז"א דגזלן פשיטא ליה דא"ח דלא קרינא ביה כרמו רק בשותפין הוה ס"ד דשפיר קרינן ביה כרמו דמעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו לכן פריך ולוקמא כו' ועיין בתשובתי שכתבתי ליישב מ"ט באמת לא אמרינן הכי וגם י"ל דטפי ניחא ליה לאשכוחי בהיתרא דשותפין ולפי מה דמשני בשותפין א"ח כ"ש גזלן וגם שאם היה מקשה מגזלן היה צריך להאריך לרבנן בלא יהיב דמי דוקא ולריה"ג ביהיב דמי הלכך מקשה בפשיטות ולוקמא בשותפין והוא נכון לענ"ד: אמנם כן יש מקום ליישב מה שהקשיתי בתשובתי דלמה פריך אהרכבת היתר ולא פריך על הרכבת איסור ולפי מ"ש י"ל דאברייתא לא הוי מצי לאקשויי דהוי מצי לשנויי דאתיא אליבא דריה"ג וכמ"ש מהרש"א ז"ל שם שהרכיב אריס דידיה באיסור או בגווני אחרינא שכתבתי שם בתשובה וא"כ י"ל דילדה ראשונה היתה גזולה אצלו דיהיב דמי ולית בה דין שותפין דשפיר קרינן ביה כרמו כיון דכולה דידיה הוא ומ"מ א"ח עליו כיון דמעיקרא בגזלה הוא משא"כ בהרכבת היתר דקאי אמתניתין דאתיא נמי כרבנן ולרבנן לא משכחת לה דאי יהיב דמי לוקח הוי ואי לא יהיב דמי שותפין הוי וכמש"ל אך כי מעיינת בה משכחת דשפיר הקשיתי שנלענ"ד לידון בדבר החדש דהנה בברייתא לא נקט הך דינא דגזלן א"ח רק לענין בנה בית חדש ודריש ליה מולא חנכו ולא נזכר שם דין כרם הגזול רק הרמב"ם כתב דגזל כרם א"ח וע"ש בכ"מ ולח"מ דמשמע ליה להרמב"ם ללמוד כרם מבית דמה"ת לחלק ביניהם אך זה א"ש לרבנן דמיירי בגזלן סתמא אבל לריה"ג חידוש הוא שחידשה תורה דאפילו גזלן דיהיב דמי הואיל ואתי לידיה בגזלה מעיקרא אין לך בו אלא חידושו דבית רבי רחמנא ולא כרם וטעמא רבא איכא לחלק ביניהם דבשלמא בית שזה רוצה לחזור בשביל אותו הבית עצמו דאתי ליה בתורת גזלה בזה מיעט הכתוב דא"ח משא"כ בכרם ודאי אי לא יהיב דמי שפיר יש ללמוד כרם מבית שאעפ"י שהכרם הולך וגדל ובכל יום מתחדש שריגים וענבים הרי כולם גזל הם כדקי"ל שהנגזל טורף הקרקע עם הפירות וה"ה בהל' גזלה כתב שמקרא מלא הוא השב לה את כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ עד עתה משא"כ בעבד תשובה ויהיב דמי הרי כל מה שגדל משעה ההוא הוא שלו ואף לריה"ג חוזר על נטיעה זו אי יהיב דמי דמה שמתחדש מעתה לא אתי לידיה בגזלה וכיון דלא אשכחן דמיעטי' קרא בכה"ג רק היכא שהחזרה הוא על דבר שבא לידו בגזלה ואין לו בו חידוש בהיתר כגון בית י"ל דכה"ג לא אימעוט כלל והוא נכון מאד ולפי"ז שפיר הקשיתי דהו"מ למפרך גם על הברייתא דמיירי בהרכבת איסור דא"ל דאתי כריה"ג וביהיב דמי ז"א דבכרם כה"ג אף לריה"ג חוזר וא"כ קשה ת"ל משום ילדה ראשונה (וגם בלא"ה י"ל דלא מסתבר לאוקמי כריה"ג דוקא ולא כרבנן דהא חזינין דמהדר הש"ס לאוקמי ככ"ע אפילו כריה"ג ומכ"ש שאין להעמיד כריה"ג ולא כרבנן ויש לדחות קצת די"ל דהוה דחיק ומוקי נפשיה כריה"ג וכדחזינין דרנב"י ו"י מוקי למתניתין כמ"ד דמתיר ירק באילן או כראב"י אך אפילו היה מקום לומר כן לא מתרצא מה שהקשיתי בתשובה שם דלמה נטר עד דמייתי ברייתא ומחלק בין הרכבת היתר דאמתניתין גופא הו"ל לאקשויי האי מרכיב דחוזר ה"ד ומתני' א"א לאוקמי כריה"ג ולא כרבנן כמש"ל) ומכ"ש דלפום הך סברא לא קשיא מה שהקשיתי אהא דפריך הרכבת היתר ה"ד דאפילו תימא דגם רבנן מודו דאפילו יהיב דמי א"ח מ"מ לא מצינן לאוקמי בגזלן דבכרם כה"ג י"ל דחוזר לכ"ע וכמ"ש: והנה בתשובתי כתבתי כמה דרכים ליישב הא דלא פריך גם על הרכבת איסור וראיתי שכתבת לתרץ קושיא זו לפי מה דאמרינן בבכורות דאילן חרוב אינו טוען פירות עד שבעים שנים משעת נטיעתו וכן אמרינן בתענית בההוא גברא דאשכחי' חוני המעגל דקא שתיל וא"ל דקא שתיל בשביל בריה א"כ מסתבר דאין לו לחזור עליה ואם הרכיב בו ממין אילן אחר ענף שעושה פירות אם חוזר עליה הרי הוא חוזר על הרכבת איסור משא"כ בהרכבת היתר לא משכחת לה ע"כ דבריך ובאמת שז"א דלפי דבריך גם בהרכבת היתר נמי משכחת לה שהרכיב בו מאילן חרוב שכבר מלאו ימים והיא עושה פירות או קרוב לזמן ההוא שיעשה פירות וא"כ אף שעיקר אילן החרוב נטעו מחרוב מכל מקום מין במינו הוא והו"ל הרכבת היתר ועוד מי הגיד לך שהרכבה מועלת בחרוב טרם שהוא מגיע לזמן גידול הפירות שאם לעצמו אינו מוציא לאחרים לא כ"ש שלא יוסיף תת כחו לגדל מה שהרכיבו בו וע"כ דמהרכבת אילן סרק ילפת לה שיש בו כח לגדל הרכבת אילן שהעושה פירות א"כ חרוב זה למה הלא בפשיטות יש לומר בהרכבת אילן סרק אלא דלא מוקמינן בהכי דהרכבת איסור הוא וכמ"ש בתשובתי והבאתי שם דברי הרמב"ן בלקוטיו שכ"כ על פלוגתא דר"י ור"ל ע"ש אך אי הוה מצינן לאוקמי בחרוב אף בהרכבת היתר הוה משכחת לה שפיר אך באמת נראה דגם בחרוב ושאר אילנות הטוענים לזמן רב כגון מוכססין בנות שוח שטוענת לשבע שנים כדאיתא בבכורות ועיין בר"ש פ"א דדמאי מכל מקום נראה שאחר ג' שנים יצא מידי ערלה ופירות טעינה ראשונה מותרים מיד דכשעברו ג' שנים משעת נטיעה שוב יצא מכלל שם נטיעה לשם אילן רק קודם ג' שנים קרוי נטיעה כמבואר פ"ק דר"ה וכשעברו ג' שנים הועילו לו להתיר הפגין והשרף דקטפו זהו פריו עתה ועיין פרק קמא דנדה ושאר דברים דחשיב במתניתין דערלה שערלה נוהגת בהם ואף עפ"י שעדיין לא גמר פריו וכן לענין חזרה מעורכי המלחמה לאו באכילת פירות תליא מלתא אלא כל שהוא קרוי נטיעה הוא חוזר עליה אף על פי שלא יעשה פירות עד זמן רב דסתמא קתני מתני' ה' אילני מאכל ולא מיעט אלא אילן סרק לגמרי שאינו עתיד לעשות פירות כלל כנלענ"ד: ואשא עיני וארא בירושלמי דסוטה פריך אמתני' במה אנן קיימין אם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הם ואם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מין במינו נוטע כבתחלה הם אלא כן אנן קיימין כשהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה עכ"ל ובקרבן העדה פירש ע"ג סרק מין במינו היינו דהו"ל כמין במינו ומותר והוא תמוה מאד דהא אילן מאכל ע"ג סרק אסור ופירות עבירה הם כמבואר בירושלמי דכלאים ובת"כ הביאו הרמב"ן (ומ"ש בנוסחא שלפניו בירושלמי דערלה אף עפ"י שישראל רשאי לעשות כן כתב דמשובשת היא ועיקר כנוסחא אע"פ שאין ישראל כו' וכן הוא בנוסחא שלנו וכ"כ הרא"ש וכל הפוסקים ובפני משה ראיתי שהרגיש בזה וכתב לפרש דאילן סרק היינו ילדה שאינה עושה פירות עדיין כו' ורוצה להעמיס בירושלמי קושיית הש"ס וגם בתירוץ הירושלמי ע"ש ובמראה הפנים מ"ש בשם הרמב"ם והוא תמוה מאד מלבד שהוא דחוק ואתי מרחוק ואיני רוצה להאריך בסתירת הדברים ואורו עיני לפרש לשון הירושלמי כדת ומתחלה אבאר דבירושלמי פ"א דערלה פליגי ר"י ור"ל בהרכיב אילן מאכל ע"ג סרק דמונין משעת נטיעה סבירא ליה לר"ל דוקא בדברים שהם באים במחשבה כגון חרובי צלמונה אבל בערבה שהוא אילן סרק גמור לא דהו"ל כנוטע בארץ ומונין לאילן מאכל שהרכיב משעת הרכבה ור"י ס"ל אפילו בערבה וכבר הבאתי בתשובתי שהרמב"ן ז"ל בלקוטיו כתב לתרוצי אליבא דר"ל הא דלא מוקמינן בסוטה בהרכיב באילן סרק גמור משום דהרכבת איסור הוא וכתב דע"כ גם לר"י צ"ל כן דאל"כ שפיר הוה מצי לאוקמי בכה"ג דהא על אילן סרק א"ח וע"כ משום דהרכבת איסור הוא ואמנם יש מקום לומר דודאי לר"י צריך לומר כן אבל לר"ל אין אנו צריכן לזה דר"ל דמחשב הרכבה זו כתחלת נטיעה בארץ אף אם נאמר דאף על הרכבת איסור חוזר מכל מקום א"א לאוקמי בהכי דהרכבת באילן סרק פשיטא דחוזר שאין עליו שם מרכיב כלל אלא שם נוטע ממש ומתני' דקתני מרכיב דחוזר ע"כ דבאילן מאכל אתי לאשמעינן דשם הרכבה עליו ולכך לא מוקי בכה"ג ואפשר דהרמב"ן סבירא ליה כיון דרנב"י מוקי לה במרכיב אילן בירק אע"ג דבזה ודאי דמונה משעת הרכבה והו"ל ג"כ כנוטע בארץ וא"כ ה"ה באילן סרק ויש לדחות דשמא רנב"י כר"י ס"ל דמרכיב בערבה נמי מיקרי הרכבה ולא נטיעה וא"כ ה"ה בירק משא"כ לר"ל נראה דס"ל דכה"ג לא מיקרי הרכבה כלל אלא כנוטע בארץ וא"כ א"צ לטעמא דהרכבת איסור אליבא דר"ל דבלא"ה לא מצי לאוקמי בהרכבה בסרק וכמש"ל ואף את"ל דש"ס דידן לא ס"ל הכי מכל מקום הירושלמי שפיר מצי סבר כמ"ש דכה"ג לא מיקרי הרכבה והנה בירושלמי דכלאים אמרינן תני מנין שאין מרכיבין עץ סרק ע"ג עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ