בית אפרים ריג

מיני פירות יחד כגון אתרוג ולימון או אתרוג ומראנץ רק אילו גדילים לעצמם ואילו גדילים לעצמם ויש הפרש ניכר בין אילן הלימון שסמוך ליציאתו מן הארץ גזעו עב הרבה ואילן האתרוג אינו עב שמה והם מקפידין על הרכבה ביתר שאת שלא יעשה כן דלא לורעי נפשייהו ע"כ דברי האיש ההוא וכן הוא מן המושכל גם כן שאין מרכיבין עתה כלל והפוסקים דברו לזמנם שהמורכבים היו גדילים בבתי השרים לאכלה ולא לסחורה וכמ"ש אא"ז מהר"י מפדווה בתשובת רמ"א שהמורכבים שמה בבתי השרים רבו כו' אבל עתה למאי ניחוש לה אי לאתרוג הנתלש מאילן המורכב ממש פשיטא דליתא לחשש זה דאפילו תאמר שימצא שם גם בין הגנים המגדלים למכור אין ספק דמיעוטא דמעוטא נינהו ולא חיישינן להו דעבידי דאתו לכאן וכל דפריש כו' ואם לחוש מחמת שינוי הסימנים מסתמא יחורים אילו שהאתרוגים גדלים עליהם היו מורכבים בראשונה וקיבלו הרכבה ואח"כ נעקרו משם ושתלום ולכן יש בהם שינוי כבר ביררנו בירור גמור שהם כשרים בכל גוונא לא מיבעיא היחורים שהיו בעין בשעת הרכבה אלא אפילו אותן שצמחו אח"כ כיון שעתה הוא נטוע לעצמו וגם אפשר לומר שע"י שהם עומדים סמוכים ומעורבבים בפרדס אחד עם אילני לימונס ומרנצין ושארי פירות אף שלא בדרך הרכבה יונקים זה מזה ומקבלין דין מן דין טעמא וריחא וחזותא וכמש"ל אך באמת אין אנו צריכים לזה כאשר כבר הארכנו לעיל דביחור אין שום צד איסור ומכ"ש לפי מש"ל ראיה מדחזינן דאיסי מודה ביחור הגדל באילן המורכב שאינו מקבל תולדות ההרכבה רק הפרי לבד ובפרט היכא דחזינן שהיחור אינו משנה הפרי ובאמת של"ל עוד ראיה נכונה לזה ממ"ש הרמב"ן על התורה בפרשת קדושים בטעם הרבעה והרכבה בשא"מ לפי שהם מתחכמים על יוצר בראשית כו' וגם התולדה מזה בבהמה מין בשא"מ פרדה אינו מוליד וכן בצמחים המורכבים הפרי היוצא מהם אינו מצמיח ע"ש ולפי"ז כיון דחזינן שהיחור מהמורכב נוטעין אותו במקום אחר והוא מצמיח זה האות שהיחור אינו קולט הרכבה כלל וכפי מה שהוגד לי כל עיקר הנטיעות היום הם ע"י שחותכים ענפי' ויחורי' ונוטעים במקום אחר ואפשר שלפי שהאילנות שהם מורכבים אין הפרי שלהם מצליח לעשות נטיעים מגודלים ואמנם אף אם יתברר שגם ע"י הפרי נוטעים מ"מ אדרבא מזה הכרח שהאתרוג מאילנות שאינה מקבלים הרכבה ואע"ג דהרמב"ם וש"ע כתבו כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח כו' י"ל דאע"פ שאינו מקבל הרכבה שיגדל עי"ז פרי אחר והוא מין שלישי מ"מ מועיל לתוספות כח בדרך גידולו וגם בכה"ג הוי כלאים וכמ"ש הירושלמי בזית בתמרה שאע"פ שבין הזית מקבל הרכבה לפי שהוא עתיד למתקה הוי כלאים ומיקרי הרכבה לענין זה ובזה יש ליתן טעם למה השמיט הרמב"ם הדין דירושלמי שהרכבת זית בתמרה אסור שהרמב"ם דרכו בזה לכתוב דינים המפורשים בירושלמי ולפי מ"ש א"ש וכמש"ל דלאו דוקא זיתים דיש כמה מינים שאין מקבלים הרכבה וגם אתרוג ותפוח כאחד מהם ולכך נקט להני וממילא דכל כה"ג אע"ג דאין שינוי בפירות רק מעט מ"מ כיון שהם שני מינים ומועיל הרכבה קצת למתק או להוסיף לחלוחית וכיוצא הו"ל הרכבה וצ"ע בדברי הרמב"ם ואיך שוהים לענין גוף הפרי המורכב אבל היחור שלוקח מהמורכב ונוטעו במקום אחר ומוציא פרי אתרוג למינייהו נראה ברור שהפרי היוצא ממנו אין לו דין המורכב כלל ובפרט באתרוגין שלנו ברובם יש קצת בליטות קטנים וגם יש לפעמים עוקץ שוקע וגם בפנים לאותו מועט ויש להדר אחר זה שלא יהיה חלק לגמרי עם עוקץ בולט שאין זה רק מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח ועיין ברמב"ן על התורה שכתב דבמורכב הגרעינין נראים כמו משני מינין ע"ש: סיומא דפסקא שהאתרוגים הבאים בזמנינו מאי קורפו או ממקום אחר שידוע שהם באין ממקומות שבעלי גנות ופרדסים מגדלים אתרוגים למכור אין לחוש להם לפוסלם מדין מורכבים ומותרים לברך עליהם לכתחלה אפילו שלא בשעת הדחק אם לא שרואים שנשתנה הרבה ויצא מתמונת אתרוג לגמרי שאז יש לחוש שהוא מתולדת הרכבה ראשונה אבל אינו מצוי כלל ואף אותם הנוהגים סלסול בעצמם שלא לברך על אילו חייב לראות עצמו אם אינו מוצא אתרוג שיהיה יפה ונקי משאר חששות ומומין הפוסלין באתרוג מוטב שיצא י"ח באילו שהרי פשט בכל ישראל להכשיר בלולבים אף שהם יבישים דלדידן כשעת הדחק דמי וכמ"ש כל הפוסקים ועיין בספר יריאים ומכ"ש בזה שאפילו מורכב גמור יש גדולים שמכשירים וגם דעת רמ"א להכשיר בשעת הדחק וא"כ כשאין לו אחר הכשר בבירור פשיטא דהו"ל כשעת הדחק לדידיה ומכ"ש באתרוגים אילו שבודאי באים מיחורים הנטועים שסלקנו מהם חשש מורכב לגמרי ונוטלין אותם ביום ראשון ומברכים עליהם בלי שום פקפוק והמנהג לבחור באילו לפי שהם מהודרים ביותר הוא נטוע לרבים ויסודתו בהררי קודש והנח להם לישראל אם אינם נביאים כו' ולבי אומר לי כי כאשר יכנסו בעלי תריסין ויתנו לב לכל הדברים האלה ישמעו ויאמרו אמת נכון ואף ידם תכון לפרסם ההיתר לעשות נחת רוח לבני מדינות אילו אשר נהגו ההיתר שלא יהיה לבם נוקפים ולא יחושו למנינם אשר לבעבור זאת העמדתי הענינים על יסוד מוסד ועשיתי כוונים לברר ההיתר בטעמים ונימוקים והראיתי לדבר כמה פנים וצור ישראל יסיר מאתנו צור מכשול וינקנו משגיונים: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה נז תשובה לכבוד אחי החריף ובקי בחדרי תורה מוהר"ר אליקום געציל נ"י ראיתי דבריך אשר נשאת ונתת באמונה בסוגיא זו דסוטה דף מ"ג שהבאתי בתשובתי והנאני כי המה באורח ומה שהקשית בהא דפריך תלמודא האי הרכבת היתר ה"ד אי לימא ילדה בילדה ליהדר משום ילדה קמיית' וע"ז הקשית דהא לעיל מינה אמרינן ולא חנכו פרט לגזלן ופריך לימא דלא כריה"ג דאמר הירא מעבירות שבידו חוזר ומשני דעביד תשובה ויהיב דמי ופריך א"ה ה"ל לוקח ולהדר ומשני כיון דבגזלה אתי לידי' לא ולפ"ז קשה מאי פריך ליהדר משום ילדה ראשונה וצריך לדחוקי בנוטע לסייג ולקורות דבפשיטות מצי לאוקמי דקמייתא גזילה הוי ויהיב דמי ואפ"ה אינו חוזר עליה משום דבגזלה אתי לידיה רק מחמת ההרכבה שפיר חוזר עליה ויפה הקשית והיא צריכה לפנים וכעת קאמינא במילי אוחרא ומלתא דא מיני אזדא אפס למען חיבתך נתתי לב לעיין בזה והגעתי לישוב הקושיא אפ"י מה שראיתי בדברי הרמב"ם הל' מלכים שכתב הך דינא דגזל אינו חוזר כפשטא דברייתא ולא הביא אוקמתת הש"ס דמוקי לה דאפילו עבד תשובה ויהיב דמי א"ח אך באמת הדבר פשוט דהש"ס דבעי לאוקמי הברייתא אפילו כריה"ג ולדידיה לא משכחת לה כ"א בדיהיב דמי דאל"כ בלא"ה אינו חוזר מחמת עבירות שבידו ומעוטא דלא חנכו ל"ל וע"כ דממעט אפילו בכה"ג משא"כ הרמב"ם שם דפוסק כרבנן ולא איכפת לן בעבירות שבידו מתוקם קרא למעט גזלן סתמא אבל גזל ואח"כ יהיב דמי הוי לוקח והדר וכדעת המקשה ואע"ג דמעיקרא בתורת גזלה היה בתר השתא אזלינן דלקוחה היא בידו וע"כ לא אמרינן הכי אלא לריה"ג דמיעוטא ע"כ ע"ז קאי משא"כ לרבנן והנה מבואר דהא דמהדר הש"ס לאוקמי אף כריה"ג היינו הברייתא אבל מתניתין ודאי דאתיא כרבנן דהא בסיפא דמתני' קתני עלה פלוגתא דריה"ג ואפילו את"ל דרישא דמתני' אתי אפילו לריה"ג מ"מ עכ"פ אפס מקום לומר דאתי כריה"ג ולא כרבנן ולפי זה א"ש הא דפריך הרכבת היתר ה"ד דא"ל בגזל ויהיב דמי ז"א כיון דמתניתין כרבנן ולדידהו לוקח הוי ושפיר הדר עליה ות"ל משום ילדה קמייתא וא"ל דלרבנן מצינן לאוקמי בגזל סתם דלא יהיב דמי דממעיט מולא חנכו שא"ח ז"א דנהי דלרבנן לא איכפת לן בעבירות שבידו מ"מ כיון דלא יהיב דמי א"כ קרקע אינה נגזלת ואכתי ברשותה דנגזל קיימא ולא גרע מכרם של שני שותפין דא"ח ולא מיבעיא אם נימא דאין יאוש לקרקע דא"ש אלא אפילו נימא דמהני יאוש לקרקע כשנשתקעו שם בעליו ועיין בתוספ' דסוכה דף למ"ד גבי אוונכר מ"מ א"א לאוקמי בהכי דכיון דעכ"פ קני לה והיא שלו הו"ל כלוקח דהא בעבירות שבידו לא איכפת לן לרבנן וגם לדידהו אין קפידא בהא דאתי ליה בגזלה אם כן זה שקנה. ביאוש כיהיב דמי דמי ולוקח הוא ואין לומר דאם כן הא דפריך ולוקמא בכרם של שותפין הו"ל לאקשויי ולוקמי בגזלן כיון דלא ידע דר"פ דשותפין