בית אפרים ריב

ועתה ניחזי אנן בדין אתרוג הגדל ביחור שהרכיבוהו באילן לימון או מראנץ כתב הלבוש שיש שרצו להכשיר והוא חלק עליהם להחמיר מטעם נעבדה בו עבירה ונראה מדבריו דאי לאו האי טעמא היה מקום להכשיר וגם האלשיך כתב שחכם אחד הי' מורה להכשיר והוא ז"ל חלק עליו וכתב שחכמי העיר חולקים ומעידים שהראשונים פסלו ג"כ ואא"ז רמ"א סי' קנ"ז כתב ג"כ לפסול דלא מיקרי אתרוג כל שהוא מורכב וע"ש שכתב לחלק בין הדס מצראה וזה נראה כוונת מג"א במ"ש לעיין בתו' ריש דף ל"ג וקצרתי והרמ"א סיים והנה לא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה בשעת הדחק מ"מ לא שבקינן היתר שלא לברך שלא בדוחק גדול עכ"ל ואא"ז מהר"י מפדווה שם בסי' קכ"ו כתב דקרי ביה רב הוא בארצינו שאין יוצאין בו אפילו בשעת הדחק ור"י נותן בהם סימנים בין אתרוג למורכב וכן דעת בעל הסמ"ע לפסול ודעת הב"ח להכשיר עכ"פ בשעת הדחק וגם דעת הגאון מו' אבא הלוי להכשיר וכן נראה דעת הפנים מאירות להכשיר וכבר כתבתי בזה צידי צדדין שאין ראיה ברורה לפסול אפס גם אין ראיה ברורה להכשיר ואנן בכל מנהגינו בתרייהו דרמ"א והט"ז והמג"א גרירן וכן מסיק השבות יעקב לפסול ואפילו בשעת הדחק אין לברך דבספק ברכות שומעין להקל: אך כל החרדה הזאת נאמר על אתרוג מורכב גמור הנתלש מאילן שהוא נטוע בארץ והוא לימון והורכב בו יחור אתרוג דאז שייכי הנך טעמי של הפוסלין שכתבנו אבל אם הרכיבו יחורי אתרוג בלימון ונסבך בו עד שקלט בו כחו ע"י ההרכבה זו והולידה והצמיחה ענפים ויחורים ושוב עקרו ממנו והבריכו במקום אחר נראה ברור דלא מיבעיא אם שתל מאותם יחורים שהיו בעין באילן האתרוג המורכב שאין כאן בית מיחוש כלל שאעפ"י שקלט בתוכו מכח אילן הלימון בעת היותו מחובר לו ונאמר דבטל לגביה בההיא שעתא (וכבר כתבתי שגם בזה מסתבר לומר דאינו מינו לא מבטל) מ"מ השתא לקבעיה קמא הדר וחוזר לעבודתו ולשמו הראשון והיניקה שנשארת בו מחמת ההרכבה אעפ"י שקלט קצת מטעמו וריחו ודרך גידולו לא ירעו ולא ישחיתו לפסול ולהוציאו מתורת אתרוג כלל והדבר מבואר במנחות ובנדרים גבי ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אעפ"י שהוסיפה מאתים אין גידולין מבטלין העיקר וע"ש בר"ן דכ"ש הוא דאין איסור מבטל היתר ואפילו הוסיף היחור ליגדל קצת אחר ההרכבה נראה דבטל ברוב היתר דאתו עיקר ומבטל גידולין ועיין בפסחים דף כ"ה ד"ה מה לערלה כו' הקשה ריב"א נילף מערלה שהיה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר"י כו' והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני תערובות האיסור ואם היה יכול להבדיל אותו הענף ממה שגדל אח"כ היה מותר עכ"ל התם לענין ערלה ביטול במאתים בעינן וגם דהוי כניכר האיסור כיון שגמר פירותיו היה בחיוב ערלה אבל בגוונא דידן שפיר בטל אך נראה ברור דאפילו היחורים שנולדו באילן האתרוג אחר ההרכבה אם תלשם ונוטעם במקום אחר ומוציא אתרוג ולא ימצא במוטות ענפים פרי אחר כלל שהוא כשר גמור וכל הפוסלין במורכב גמור מודים בזה שלטעם הלבוש שנעבדה בו עבירה ליתא כיון שנטיעת היחור הוא בהיתר גמור ואף שלידת היחור היה בהרכבה מ"מ אנן בתר שעת גידול הפרי אזלינן והרי היה גדל בהיתר כמש"ל וא"כ פשיטא דהלבוש שלא הזכיר טעם אחר ודאי דמתיר בפשיטות בזה מטעם מהר"מ אלשיך דבטל לגבי עץ הלימון פשיטא דלא שייך כאן שלא אמרה אלא במחובר בגוף האילן כההיא דילדה שסבכה בזקנה מה שא"כ בזה דכיון שנעקר משם ונשתל לעצמו הו"ל חדשות בא לכאן וקונה לעצמו בשנוי מקום שנוי השם דמעיקרא היה דבוק בעץ הלימון ובטל לגביה ועכשיו ע"י הכנתו לעצמו לגדל פרי אתרוג שם הפרי ישוה לו לעצו להיות נקרא בשם עץ אתרוג וגם טעם דהרמ"א ומג"א שאין שם אתרוג עליו ליתא כאן שזה לא נאמר אלא בההיא שעתא דאסיקו ביה באילן הלימון שע"כ כשתולשין אותו משם יש לו שם לויי מקום שבא משם שהרי נראה לעין שלא נתגדל בעץ אתרוג לבד רק ע"י אילן לימון הנטוע משא"כ בזה שפיר נקרא שם אתרוג עליו אחר שנעקר משם ונבדל לעצמו ואינו מגדל דבר אחר רק אתרוג והשינוי מעט פשיטא שהוא מיעוטו שאין להקפיד ואינו חוצץ לפוסלו מחמת זה וכמש"ל דכל הנך שינוים אינם פוסלים מצד עצמם כלל רק שהם סימנים של פעולות ההרכבה וזה לא נשאר בו רק הפעולה ולא ההרכבה ואי משום דמ"מ הפרי מורכב מחמת שהיחור נולד אחר ההרכבה ויש כאן עירבוב שני מינים כאן לא שייך זה דבמורכב גמור אמרינן שעולה השרף מאילן הלימון שהוא כעץ העיקר ונכנס לתוך הפרי בשוה עם יחור האתרוג שמצמיחו ויש כאן ערבוביא אבל אחרי שניטל משם ועומד לעצמו וחזינן שמוציא פרי אתרוג ולא לימון הא קמן שבא מגזעו כולה זרע אמת של אתרוג לבד רק דפעולת האילן סיועי מסייעי בהדייהו. וכה"ג אשכחן בערלה בבריכה שנפסקה כו' מקום שכחה יפה כו' ובירושלמי שם שלפעמים חיה מן הזקנה פעמים מן הילדה וסימן בעלין שהופכין פניהם עיין שם וגם כאן לפעמים עיקר יניקתו אינו רק משרשו ובפרט שזה מינו וזה אינו מינו רק שנעשה לו כסילון לקבל דרך עליו וכמש"ל באורך ומכ"ש לפי מ"ש דאומדנא דמוכח שאין היחור מושך מהאילן הנטוע רק לצורך הפרי אבל לא לצורך לידת ענפים כדמוכח מהא דמודה איסי בהא דשרי לנטוע היחור בפ"ע ואינו חושש משום כלאים אע"ג דבכלאי בהמה חייש ואסור לרכוב על הפרדה אלא ודאי דלצורך הוצאת היחור א"צ שרף של אילן הנטוע רק לצורך הפרי יתן חלקו ומכ"ש דאין מקום לחוש בזה לענין יום ראשון ולומר דהוי כחסר דז"א דודאי הוא אתרוג שלם במה שנשאר בו טעם וריח או איזה סימני גידול מיניקת ההרכבה אינו מזיק כלל וכמו שהוכחתי הוכחה גמורה מיניקת אילנות כדאמרינן דטעים ביה טעום חמרא וכן אמר עולא אילן סמוך למיצר תוך י"ו אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים ואף ר"י לא קאמר אלא משום שע"מ כן הנחיל יהושע כו' (ויש קצת ראיה מזה דמשמע דוקא מן האילן עצמו אין מביאין כיון שיונק בכל שעה מהמיצר אבל אם נוטל ממנו יחור ונוטעו במקום אחר שפיר מביאין ממנו משמע דללידת היחור אין לחשוב פעולת היניקה וקצת יש לדחות ולחלק בין הרכבה ליניקה ועיין בב"מ דף ק"ז וצ"ע) ואפ"ה לא חיישינן לאתרוגין העומדים סמוכים לשאר אילנות ויונקים מהם ומכחשים זא"ז משום דאין זה מעלה ומוריד וכמש"ל לענין הבליטה והעוקץ שהם בשינוי אין פוסלים כדמוכח מאתרוג בדפוס וכן באתרוג הכושי אעפ"י שנוטה לשחרות כשר כיון שדרך גידולו שם כן הוא וכאן נמי דרך גידול אותן הגדילים בפרדסים כן הוא ואף שעשו לו פעולה כי טרם יצא חוטר מגזע האתרוג הורכב באילן אחר השתא מיהא לאו רכוב הוא רק מהלך לדרכו הלוך וגדל כדרך האילנות המגדלים אתרוגים ופריו אתרוג בכה"ג אין ספק כלל דלא שדינן ליה בתר האילן המושרש כ"א בתריה דיחור האתרוג שדינן ליה שהוא היולדו ומחזוקו והוא אתרוג לכל דבר: והנה הארכתי בזה הרבה וכל מה שטרחתי לא טרחתי אלא בשביל למצוא פתח ההיתר לברך על אתרוגים אלו הבאים אצלינו מאי קורפו וזה בערך שלשים שנה ויותר רבים באים לעולם ומביאים מהם הרבה מאד למדינתינו ונתפשט המנהג לקנות אף במקום שיש למצוא הבאים ממחוז יענווא לפי שקשה מאד למצוא בהם שיהיה נקי בלי שום דופי ואותן שבאים מקורפו מהודרים ביותר ומברכין עליהם אפילו ביום ראשון ואפילו שלא בשעת הדחק ויש מקומות מפקפקים בזה ובוחרים לעצמם מאותן הבאים מיענווא בכדי לצאת י"ח בברכה בלי ספק ואם היו מדקדקים על עצמם לברור הכשרים גמורים בלי ספק החרשתי כי רשאים להחמיר על עצמם אבל אחרי שהם לוקחים הטובים עם המוקצים שבהם יחד ולעומתם משבחים ואומרים כשר לכל אשר יאמר העם הזה כשר ורבת המכשלה לבעלי המון אשר להרע ולהטיב לא ידעו והרבה יש לדבר בזה אבל קשה עלי להפסיק מד"ת בפטפוטים ולבי אומר לי כי אותם שהחמירו בזה לא שמו לב לדקדק ולחקור הענין וחשו לדבר מחשש מורכב גמור שגדולים בחכמה ובמנין פוסלין אותם ואני הצעיר ראיתי ונתון אל לבי שדבר רחוק הוא שבמחוז ההיא שהגנות ופרדסים מלאים באילנות אלו לאלפים ולרבבות הלהן יגדלו רק בדרך הרכבה דהיינו שיהיה האילן הנטוע ממין אחר וענפיו ישאו אתרוגים או שני מיני פירות יחד וחקרתי ע"ז והוגד לי ושמעתי מפי אדם כשר ישר ונאמן רוח ואינו נוגע בדבר כי היה שמה באי קורפו זמן מה והי' שמה בכל הגנות ופרדסים ולא אחד בהם שימצא שהוא מגדל שני