בית אפרים ריא

ורמונים וצ"ל זיתון ורימון וזה מוכרח ממ"ש חז"ל דזתים אין מקבלין הרכבה וכמו שפרש"י בתהלים קכ"ח בניך כשתילי זתים מה זתים אין מקבלין הרכבה כך אין בבניך פסול וכ"כ הרד"ק שם (ובפירוש המחזור כתב בשם רוקח אשתך כגפן פוריה מה גפן אינו מקבל הרכבה ממין אחר כו' וזה צ"ע ואפשר שגם הגפן הוא כן וכמ"ש דזית לאו דוקא קאמר שהרבה אילנות כן הוא וצ"ע) ומוצא הדברים מהירושלמי דכלאים אמתני' דאין מביאין אילן באילן תני אין מרכיבים זתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן ר' יודא בעי ולית הדא פליגי על ר' לוי בניך כשתילי זתים מה זתים אין בהם הרכבה אף בניך אין בהם פסולת שניא היא הכא שהוא עתיד למתקה כהדא ר"ש ברבי הוי משקי פרסקי יין מבושל בשביל למתקה עכ"ל הרי מוכח דהרכבת זתים אין עושין מין אחר כלל ולכן הדבר פשוט דזתים האמור כאן הוא מין אחר וכדאשכחן בשבת זיתים המצרי וכן רימון האמור כאן היינו הך דדמאי וכ"כ הרמ"א בהג"ה שרימון הוא מין פרי קרוב לזית אך מה דמשמע מדבריו שזית כמשמעו לענ"ד ז"א עמ"ש וא"כ מוכח דהמורכב עם הצד שהוא ממינו גם כן כלאים והכי קי"ל נמי לענין כלאי בהמה וא"כ איך התירו ליטע יחור ממורכב במקום אחר שהר' קרוב הדבר כי ממנו יקח וירכיב במינו ולא ידע להזהר כי הוא כלאים ובשלמא באותן שדרכם להוציא מין אחר כגון זיתים ורימון וכיוצא אין חשש שהרי פירותיו מוכיחין עליו שהם מין אחר אבל הפוסקים סתמו הדברים ומשמע דבכל המורכבים דינא הכי וא"כ מה נעשה לאותן פירות שטבען שהמורכב מוציא מיין הענף שנינל ממנו כמ"ש רש"י בסוטה וכגוונא דאתרוג איך שרינן ליה דשמא אח"כ ירכיבו על אתרוג גמור ולא מסתבר לומר דע"י שינוי מעט יהיה ניכר וידע להזהר שלא להרכיבו אלא ודאי דבאמת מותר להרכיבו במינו כמש"ל דכיון שאינו משתנה לעשות פרי אחר סימן לדבר שעיקר גידולו הוא מעיקרו שהוא היחור שהורכב והוא תלוי בטבע גידול האילנות שיש שעצו קשה לקבל הרכבה לגדל פרי מין אחר וכמו זתים שאינם מקבלים הרכבה דהיינו לגדל פרי מין אחר רק שהוא נותן עירוב קצת בטעם וריח ומחמת זה הוא כלאים כמו זית בתמרה וכמ"ש במפרש שם והא דנקט זיתים שאין מקבלים הרכבה לא שזתים הם מיוחדים בזה משאר אילנות דודאי איכא טובא כה"ג וכמ"ש רש"י בסוכה אלא חדא מינייהו נקט שזיתים הוא ממין שאין מקבל הרכבה רק שמתמתק ע"י הרכבת התמרה ומה דנקט שתילי זתים נלענ"ד שהוא עפ"י מ"ש בע"ז די"ט והיה כעץ שתול אמרי דבי ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב א' כו' ופרש"י שתול נעקר מכאן ונשתל במקום אחר נטוע היינו מעיקרו שאינו זז משם לעולם עכ"ל ואם היה יחור זית מקבל הרכבה שיוציא פרי מין אחר אז היה היחור שגדל אחר ההרכבה יחור מורכב משני מינים ואם עוקרו מכאן ושותלו במקום אחר יש בו זית ועוד מין אחר משא"כ בזתים דאין היחור מקבל ההרכבה לגדל פרי אחר גם היחור הנצמח אינו מורכב רק זית זך לבד וזהו שמדמה לשתילי זתים דכמו זית ששותלין אותו דהיינו שעוקרין אותו מאיזה מקום שהיה נטוע שם ונשתל במקום אחר אף אם עוקרים אותו ממקום שהיה מורכב הוא עומד בשלו לבד שהרי לא קיבל הרכבה כך לא יהא בבניך פסולת דהיינו הרכבת שני מינים יחד ביחור אחד (וזה דלא כמשמעות הרד"ק שהזית הנטוע אין מקבל מה שמרכיבין בו מאילן אחר אלא נהפוך הוא שאם מרכיבין יחורי זית באילן אחר אין מקבל הרכבה ממנו רק שמקבל הרכבה מתמרה כדי למתקה ויש לכוין בזה מ"ש חז"ל באגדה והנה עלה זית כו' אמרה יונה רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך כו' ובמ"ר מהיכן הביאה כו' מהר המשחה ע"ש והענין כי אמרו בעירובן למדנו עריות מיונה שאין נזקקת אלא לבן זוגה ודור המבול זה עסקם להרביע ולהרכיב מין בשא"מ והיונה הלכה אצל הזית שג"כ אינו מקבל הרכבה מאחרים דוגמתה ואף הרכבת התמרה כדי למתקה לא קבלה ובתמרורותיה עומדת ולכך לא נמחה וזהו שרמזה יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורים בידך שלא תצטרך לקבל מד"א שאינו מינה וכמ"ש מהרש"א שם וק"ל ולפי שאין עסקינו עתה באגדה קצרתי: ועלה בידינו ממה שכתבנו דבאותן מיני פירות שהיחור המורכב אינו מוציא את שאינו מינו אלא עושה פרי למינהו זה האות שאינו מקבל בהרכבה לגדל כאחד ואף שהפרי הגדל בו בעודנו מחובר בו י"ל שבטל לגבי העץ המושרש ואינו פרי עץ הדר דמתרגמינן אתרוג מ"מ אם נוטל יחור ונוטע במקום אחר והוא מוציא אתרוג הא קמן שלא קלט ההרכבה בדרך תערובות כלל רק לדרכו הוא מהלך ואין פועל בו רק שינוי מעט בשביל שצמח בעת יניקתו מהאילן ולכן אדרבא העץ הלוא הוא נמשך אחר הפרי שגדל בו ובשם עץ הדר יקרא ומכ"ש לפי מה דקי"ל בברכות דף מ"ה דעיקר אילן ארעה הוא ולכך אם בירך על פירות האילן בפה"א יצא וכמ"ש רש"י שם דעיקר כל הפירות היא הארץ והכל גדל ממנה ולא משגיחין באילן כלל וא"כ פשיטא דבכה"ג שנוטע יחור במקום אחר לית לן בה דאפילו תימא דבעודו בו אזלינן בתר עיקר האילן שהיה מוציא לימון לפי שגם הארץ היתה מוכנת אל העץ אשר הכין לו וכדאמרינן בשבת פרק ר"ע בני שעיר החורי שהיו בקיאין בישובה של הארץ שהיה אומרים מלא קנה זה לזית כו' חורי שמריחין את הארץ חיוי שטועמין את הארץ כחויא ופרש"י שטועמים הארץ לאיזה דבר ידוע ראויה ע"ש וכן אמרו במד"ר בשלמה המלך ע"ה משא"כ עתה כשנוטע יחור זה במקום אחר והארץ מוציאה פירות אתרוג גם העץ נגרר אחר הפרי והאדמה אשר הם עליה ואין לנו לחוש להרכבה ראשונה ובתר השתא אזלינן וכ"ע מודו בזה דכה"ג פרי עץ הדר הוא: ועוד נלענ"ד לידון בדבר החדש שי"ל דאע"ג דגידול הפרי של המורכב באילן אחר שניהם שותפים בו לפי שהפרי מושך יניקתו גם מהשרף של האילן הנטוע ועי"ז הוא חונט מ"מ ענף עץ הגדל ממנו זו כחו מגזע שהוא יוצא ממנו וא"צ לקבל ולקלוט כח האילן הנטוע ואם לוקח האילן שהרכיב מאילן זה ונוטע במקום אחר כל הענפים כולם אף אותם שצמחו אחר ההרכבה כולם מכחו של הגזע ההוא לבד ואין דנין בהם תולדות ענף מורכב כלל וראיה לזה ממה שהבאתי לעיל דברי הירושלמי פ"ח דכלאים וכן הוא בתוספתא הביאו התוס' בחגיגה דף ג' איסי בן עקביא אומר אומר אסור לרכוב על הפרדה מק"ו ומה אם בבגדים שאתה מותר ללבוש זה ע"ג זה אתה אוסר בתערובתן בהמה שאתה אסור להנהיג זה עם זה לא כ"ש שאתה אסור לרכוב עליה כו' ולכאורה יש לתמוה דלמה אמר איסי דינו על פרדה דה"ל לאקדומי בפרק א' שאסור ליטול יחור מאילן המורכב לנוטעו במקום אחר מחמת האי ק"ו גופי' ואדרבא הירושלמי שם מייתי ברייתא בפשיטות דנוטל יחור וזורע במקום אחר ואע"ג די"ל דהא כרבנן אתיא דפליגי אאיסי ולא חיישי להך ק"ו וס"ל דלא קפיד רחמנא רק על שני מינים וכמ"ש התוס' בחגיגה והרא"ש בהל' כלאים ע"ש מ"מ אם איתא דאיסי ס"ל לאסור ביחור של כלאים מחמת הק"ו ה"ל להירושלמי והתוס' לאתויי מלתיה אהא שהוא בתחלת המסכתא ומצאתי במעדני מלך הל' כלאים שכתב הטעם בשם הלבוש דלכך מותר ליקח יחור לנוטעו לפי שאין האיסור ניכר בו והוא השיג עליו שאינו מן הצורך דלא אסרה תורה הפרי והעץ רק בכלאי הכרם והוא מחוקי התורה כו' ולענ"ד י"ל דהלבוש בא ליתן טעם דבזה אפילו איסי מודה לפי שאין האיסור ניכר ביחור משא"כ בפרדה שהוא ניכר אך לענ"ד צ"ע דאם מוציא פרי מין אחר ודאי דניכר בו האיסור ולכן נראה כמ"ש דהיחור עצמו שהוא גדל בהרכבה אינו קולט תולדות ההרכבה כלל ואע"פ שיש יחורים שמקבלים הרכבה כגון ההוא דחשיב בירושלמי שהם עושין מין פרי אחר כגון אגוז ע"ג פרסק כו' מ"מ אין לך אלא אלו ושאר האילנות רובם שהם נושאים אח"כ הפרי שהוא מתולדת גזע המורכב לא אמרינן כלל שקיבל כח מהאילן הנטוע וא"כ שרי לנוטעו בפ"ע אף לאיסי ואע"ג דאפשר דבהנך דחשיב הירושלמי ס"ל לאיסי לאסור ולכך חשיב הני לרבותא דרבנן דלדידהו אף בהנך שרי מ"מ לא נקט מלתיה דאיסי ביחור כלאים כיון דלא פסיקא ליה דרובא שריין ונקט מלתיה בפרידה שהוא מלתא דפסיקא לדידיה וכיון שהוכחנו ביחורי מורכבים שרי איסי לנוטעם בפ"ע בעושים פרי למינם מוכחא מלתא שהיחור שהוא עץ בעלמא אין בו תולדות הרכבה כלל כשנוטעו במקום אחר ולא דמי לגוף הפרי שמושך יניקתו בחוזק ומצרף אליו שרף האילן הנטוע גם כן משא"כ היחור עצמו וכמ"ש: