בית אפרים רי

אפילו מקצת שה וה"ה גבי אתרוג נמי נימא הכי (ובאמת כבר נסתר סברא זו בתשובת רמ"א סימן קי"ו וכ"כ גם כן התוספות בחולין דף פ"ח דאין לדמות הדרשות ובפרטות ביום ראשון דבעי לקיחה תמה) ובתקופתם הכריחו את החזן בבה"כ הישנה והחדשה שיתחיל לברך בקול רם וכשרצה להתחיל עכבוהו מן השמים שנפל האתרוג מידו ונשבר העוקץ מתוכו ואח"כ באו כתבים מגלילות אילו ממדינת אשכנז פולין ומעהרין שכל גאוני ארץ הורו ג"כ למעשה שלא לברך עליהם באותו שנה והגאון בעל ש"ך נתחרט על הוראה זו וקודם מותו צוה לבנו בכתב ידו שיבקש מחילה מאת מוח"ז על ששגג בדבר זה נגדו ובנו הראה כתב ידו למוח"ז הגאון ז"ל ותהיה מנוחתם כבוד ובצל שדי יתלוננו עכ"ל וסיים שם דכיון דהסכמת כל הנ"ל וגם מעשה רב שלא לברך אפילו כשאין אחר בספק ברכה להקל שומעין עכ"ל: ואחרי הודיע כל זאת צריכים אנו לחפש מאין נתפשטה הוראה במדינתינו להקל בזה ואין מדקדקין בסימנים ויוצאין בהם אף שלא הביאו סימנים אילו לפי שהם מהודרים ביותר ואף אם ע"י הטורח והחיפוש יש למצוא מעט שיש בהם סימני אתרוג שאינו מורכב כפי שציינו הפוסקים הם רק מיעוטא דמיעוטא ועל הרוב יש בהם חששות אחרים כגון בלאט פלעק וחזזית ושינוי מראה שצריך בהם צירוף קולות ועכ"פ אינם מהודרים כמו אילו אשר כל שחיתה וחבל לא איתי בהון וזה ימים כביר נדרשתי ע"ז מכבוד חד"ז הרב הגאון המפורסם מוהרר יהודה ליב אווירבך זצ"ל האב"ד דק"ק ווישנאוויץ חילה פני במכתב לתת לב לחקור זאת הן בדברים הנוגעין בגוף הענין והן בענין הלכה למעשה וכן עוד שלמים וכן רבים בעלי חכמה שאלו ע"ז ולא אסתייע מלתא אז אעפ"כ מלתא בלבי נטרית אמינא אזכה ואגמור שמעתא הא דאמור רבנן בטעמא ונימוקא ולערות עד היסוד בה כי דבר קשה הוא לומר שח"ו יכשלו אלפי' רבבות מישראל בברכה לבטלה וגם קשה לומר שסמכו על המקילין אחרי כי ספק ברכה להקל שלא לברך וכמ"ש השבו"י עד מטא זימנא לפרושי מלתא דשאילנא מסביא ואנהירינהו לעיינין מן שמיא כי מנהגן של ישראל תורה שהם מהדרין מן המהדרין ולהם נאה לברך בלי שום פקפוק וכל הפוסקים המחמירין הן הם יודו שיברכו על אתרוגים שלנו כי הם מדברים על אתרוגים מורכבים אשר בזמנם מפרדס גרטיזא שמרכיבין בהם יחור אתרוג באילן של לימון או מראנץ והענפים היוצאים מן האילן הם נושאים פרים למינם והיחור מוציא פריו פרי אתרוג למינהו או אפילו נקצצו ענפי הלימון מן העץ ויוותר הוא לבדו והרכיבו בו יחור אתרוג אז האתרוג שתולשין מן היחור הזה שנסבך באילן הלימון הוא מורכב גמור שהרי נעבדה בו עבירה לדעת הלבוש וגם אינך טעמי כולהו איתנייהו בי' לכל מר כדאית ליה שהרי אילן הלימון עיקר שרשוהי בארעא שביקו והוא הנותן כח לעשות פרי זו משא"כ אם אחר שהורכב היחור של אתרוג באילן האחר ויגדל וילך הלוך וגדל עד כי גדל בדים וישלח פארות וזו דרכם ליטול אח"כ משם יחורים לנוטעם ולהבריכם והם גדלים מאליהם ועושים פרי עץ הדר כחפצם שכל מגמתם בתחלת ההרכבה הוא לפי שאילן האתרוג הצומח לעצמו גדלים בו קוצים הרבה ועי"ז לפעמים הוא נלוז ומליז וגם כי הוא מתקשה על צמיחתו זמן מרובה וע"י עזר האילן האחר עלתה להם ליישר הדורים כחפצם ואחר שהורכב שוב תולדתו כיוצא בו וכל נטיעות שנוטעין ממנו הוא כמותו לצמוח יפה פרי תואר וכבר הבאנו דברי הירושלמי דכלאים באגוז שהורכב ע"ג פרסק נוטל ממנו יחור ונוטע במקום אחר והביאו הר"ש וכן פסק הרמב"ם והרא"ש והטור וש"ע ואם כן פשיטא שלא על זה אמר הלבוש לפסול משום שנעבדה בו עבירה שהרי הנוטע את היחור הזה בהיתר גמור הוא נוטע אותו ואין להתעקש ולומר דמ"מ יחור זה עצמו בא לעולם ע"י שנעבדה בו עבירת ההרכבה דפשיטא דליתא דמיד שנעקר היחור ושבת ממלאכתו אשר עשה עץ בעלמא הוא והתורה התירתו לנטעו בפ"ע לעשות פירות ונטיעה בהיתר גמור הוא ופשיטא שאין ללמוד זה מבהמת כלאים וגם אין מקום לפסול משום שינוי טעם וריח כמ"ש בתשובת הב"ח סימן קל"ו שאין לפסול בשינוי קצת מראה (ר"ל השני גידול האתרוג) או טעם וריח והביא ראיה מבכורות דף י"ד דמצריך קרא להדלה יין ע"ג גפן לפסול לנסכים כו' ועינינו רואות בתפוחים שמרכיבים בערבה כו' כמש"ל בשמו ולענ"ד ראיה ברורה מדאמרינן בב"ק דף צ"ב שמואל אייתי ליה אריסין תמרי אכיל טעים בהו טעמא דחמרא אמר ליה מאי האי א"ל ביני גופני קיימי אמר מכחשי בחמרא כולי האי למחר אייתי לי מקורייהו ר"מ חזא תאלי ביני גופני אמר לאריסין עקרינהו כו' ועיין בתוספות דב"ב דף ק"ו הרי מבואר דע"י סמיכת האילנות זה לזה הם קולטים הטעם של האילנות שאצלו ושואבים ממנו עד שמכחישים בהם כחש גמור ואין לך מי שיסתפק שאם אילן אתרוג הוא גדל בסמיכה לאילן גפן ושואב ממנו עד דטעים טעמא דחמרא שאולי יצא מחמת זה מתורת אתרוג וכן מחמת שינוי הבליטות והעוקץ והגרעינין אין לחוש כלל שיפסל מחמת זה כדמוכח בש"ס דדוקא בעגול ככדור פסול וכן אם אם גדלו בדפוס ועשאו כמין ברי' אחרת פסול ולכאורה י"ל כיון שאין בו בליטות היינו עשאו כמין בריה אחרת ואין לדייק מדנקט עשאו בדפוס הו"ל הרכיבו ועשאו כמין ברי' אחרת ז"א די"ל דס"ל דמורכב בלא"ה פסול מטעמים אחרים: אך באמת ז"א דודאי אין זה כמין ברי' אחרת דאע"ג שנמצאים פירות כאילו שהם בלי בליטות מ"מ גם האתרוג לא בטל תבניתו בשביל זה שיהיה נקרא בשם ברי' אחרת וכן מוכח מדקאמר דאם כברייתא ועבדיה דפי דפי כשר וקצרתי שהדבר ברור שאין זה מעלה ומוריד להכשיר או לפסול כלל וכן מוכח מדברי מהר"מ מפדווה שאין זה רק סימני מורכב ואם היה מקום לפסול מחמת זה עצמו מה איכפת לן אם הוא מורכב או לא אלא ודאי כמ"ש שאינו רק סימן למורכב אבל מצד עצמם אינם פוסלים ואם באנו לפסול האתרוג הגדל ביחורים הללו משום טעם האלשיך והסמ"ע דילדה שסבכה בזקנה בטלה פשיטא דליתא שזה לא נאמר אלא בעודנו נאחז בסבך אילן הלימון המושרש בארץ ובטל אצלו אבל היחור הניטל משם אין שייך בו ביטול ולא מיבעיא אם נוטל יחור מן אותן ענפי אתרוג עצמם שנטל מאילן הזקן של אתרוג והרכיבו כאן ואחר שעמד כאן זמן מה ונסבך בלימון נוטל ממנו יחור ונוטע במקום אחר דפשיטא דלא שייך בזה דין ביטול ומיד שנעקר מכאן אף ע"פ שע"י שהיה מורכב כאן קיבל טעם וריח וגם נתקן השרף שבו להקל צמיחתו והוצאת פריו מ"מ בשביל זה לא נתהפך מאתרוג ללימון והוא עומד בשלו להיות אילן של אתרוג ולגדל אתרוג כבראשונה אף ע"פ שקליטה זו של ההרכבה מסייעתו וכן מבואר מהא דנדרים ומנחות בילדה שסבכה בזקנה ובה פירות דהפירות שהם בעין בדוכתייהו קיימי ואפילו לענין ערלה לא בטלה בתוספות הגידולין שאין גידולי היתר מעלין את האיסור ע"ש וכן ענפים אילו שהיו בעינם בשעת ההרכבה לא בטלה אך אפילו אם אחר ההרכבה הוציא היחור של האתרוג ויגדל ענפים ויחורים הרבה ומשם נטל לנטוע בפ"ע מ"מ נראה דאתרוג הגדל ביחור זה הנטוע בפ"ע אתרוג גמור הוא דא"ל כיון שיחור זה נצמח בעת שהיה האילן של אתרוג מורכב בהלימון הרי הוא נצמח משניהם עכ"פ בנ"ד שאז היה האתרוג בטל לגבי אילן הלימון שהיה מושרש בארץ דז"א כמש"ל דאם איתא שזה היחור דין מורכב יש לו דהיינו כאילו מקצתו עץ הלימון איך אמרו בסתם בכל אילנות מורכבים שנוטל ממנו יחור ונוטע במקום אחר דניחוש ליה שלאחר זמן ישתכח שניטל ממורכב ויסבור שהוא גדל מעצמו וירכיבו במינו דהיינו ממין שנושא הפרי ואם כן יבא לידי מכשול שיטע כלאים וא"ל דכיון דעכ"פ מקצתן ממין זה אין כאן כלאים גם זה אינו דהא איתא במשנה ופסקוה הפוסקים השיזפין והרימון אף ע"פ שדומין זה לזה כלאים הם ואיתא בירושלמי הביאו הרא"ש והטור ורמ"א דשזפין היינו הרכיב זתים ורמונים יחד נפיק מבינייהו שזפין הרי מבואר דשזפין שהם ההרכבת הרימון הם כלאים עם הרימון לפי שע"י הרכבה נשתנה למין אחר וכמש"ל ואין לדחות ולומר דשזפין היינו מהרכבת זתים ורמונים שהם משבעת המינים ורימון דקתני במתני' שהוא כלאים עם שזפי' הוא מין אחר דחשיב ליה בריש דמאי והש"ס בברכות מפרש ליה רימון כנדי דא"כ י"ל דדוקא מין אחר לגמרי הוה כלאים אבל מהרכבה שיש בו צד אחד ממינו לא הוה כלאים: אך ז"א דבאמת ט"ס הוא בלשון הפוסקים הנ"ל דנקטו זיתים