בית אפרים רט

להרכיבו עם אילן אתרוג וכדמוכח מסתימת הפוסקים דכל יחור ממורכב שרי לנוטעו במקום אחר ולא חיישינן שמא ירכיב ממנו וכמש"ל אלא שיש לדחות דשמא שרי לפי שדומין במראה וכמש"ל מהשבו"י לדעת הרמב"ם וקצרתי): ועכ"פ הא קמן דהרבה מיני הרכבות שההרכבה משנה אותם למין פרי אחר ומזה נראה שהאילן הנרכב והמורכב מתאמץ לעלות במרכבת הפרי הצומחת ובא ערבוב ובטל השורה בשנותו את טעמו ואת תבניתו לגמרי משא"כ בזה האתרוג שאנו רואים שעמד בו טעמו ומראיתו רק במעט שינוי זה מורה שיחור שלו הוא העיקר וזה תלוי בטבע גידול האילנות שיש מיני פירות שאילנות שלהם ממהרים לחנוט ולהעלות שרף להוציא פרי משאר פירות כדאיתא בר"ה וכה"ג מצינו ג"כ שהפירות חלוקים בגידולם מעת שיוציאו עד גמרם כדאיתא בבכורות ולדעת מהר"מ אלשיך שהוא מעורבב משני מינים צ"ל דדוקא בהרכבת שני מינים חלוקים זה מזה הרבה משתנה הצומח ע"י הרכבה למין אחר אבל אתרוג ולימון או מראנץ שהם קרובים במראיתם זה לזה ודרך גידולם קרוב לזה אין כאן שינוי ניכר ומ"ש שי"ל דהוי כחסר לענ"ד ז"א דהא גבי קדשים שה תמים אמר רחמנא ואפ"ה אי לאו דכתיב או כשב להוציא את הכלאים לא הוה פסלינן ליה משום דלא מיקרי תמים דלא אתי אלא לאפוקי חסרון אבר ובעל מום וכן מבואר בבכורות דף י"ב דקאמר אי מה להלן זכר תמים כו' וכן מבואר להדיא בחולין דף ע"ח ע"ב ד"ה זה בנה אב שכתבו דמיעוט' דכלאים בפסח לא צריך דמשאר קדשים נפקא ואף ע"ג דכתיב נמי בהאי קרא תמים דמשאר קדשים נפיק שמא לשום דרשא נכתב ע"ש וא"כ ה"ה כאן מהא דכתיב ולקחתם דבעינן לקיחה תמה ליכא למשמע מיניה למעוטי כלאים ולומר דלאו לקיחה תמה הוא אך יש לדחות דהתם בכלאים דבהמה דאיירינן בהו התם היינו בעז הבא על התישה או איפכא ששניהם ראוים לקרבן ולא מיפסל אלא משום דאינו כבש ברור רק מעורב בזה ליכא למעוטי מתמי' כיון דגם חציו השני ראוי להקרבה משא"כ בזה כיון דחציו השני לאו מינא דאתרוג אפשר דשפיר איכא למעוטי ולומר שאינו לקיחה תמה: ומצאתי בשו"ת ב"ח סימן קל"ה שם תשובה של הגאון מוהר' וולק הכהן ז"ל בעל הסמ"ע (אע"פ שנדפס חתימת הב"ח הוא טעות הדפוס וכן בתשובה שלפני זה יש טעות בחתימה ע"ש) השיב על מ"ש הב"ח ראיה להכשיר מורכב מדאיצטריך קרא לאסור כלאים בקדשים וכתב דז"א דשם שניהם כשרים לקרבן ע"ש והוא נכון ואם כן גם לענין חסר יש לחלק בכה"ג אך לענ"ד ז"א דהא בבכורות אמרינן דר"א ס"ל פודין בכלאים מפני שהוא שה ופירש"י דבין רחל ובין עז קרוי שה וא"כ לרבנן צ"ל דשה דוקא בעינן וא"כ הוי להו למעוטי קדשים מכלאים מדכתיב שה תמים וע"כ דמהא ליכא למשמע מיניה למפסל כלאים אך י"ל דהתם מג"ש דשה שה נפקא או מבנין אב דרבא כמבואר בב"ק דף פ"א ומ"מ נראה ברור דממ"נ אם נימא דמה דאמרה תורה פרי עץ הדר דהיינו אתרוג לאו כולו בעינן דהוי כמו שה דאמרינן אפילו מקצת שה וכמ"ש הט"ז וכ"כ השבו"י בשם המקילין א"כ פשיטא דגם משום חסר ליכא דהא במקצתו סגי ואין דומה לחסר מגוף הפרי כלל ואי אמרי' דכולו דוקא בעינן אם בשאר הימים דחסר כשר יש לפסול ועיין בט"ז בזה ובאמת שאני תמה על ראייתם מהא דשה אפילו מקצת שה דהא לענין מתנות אע"ג דאמרינן אפילו מקצת שה אינו חייב רק בחצי מתנות בצבי הבא על התישה וכמבואר בחולין דף קל"ב ועיין בדף ע"ח בתוספות ד"ה בין לרבנן ולפי זה לא מהני הך דמקצת שה רק לחיובא כגון לענין או"ב וכסוי דאף מחמת המקצת נמי חייב אבל פשיטא שיהיה יוכל לפטור עצמו במקצת ולומר מקצת ככולו זה לא אמרינן וסברא זו מבוארת בריב"ש סימן שמ"ז על מ"ש הר"ן לסייע לרש"י דאפשר דכל האזרח להכשיר שותפות ומכל מקום שאולה פסול מדכתיב לך דומיא דטלית שאולה פטורה ושל שותפין חייבת והריב"ש כתב ע"ז ואני אומר דהתם אמר רחמנא שלא ישתמש אדם בטלית שהיא שלו אלא בהטיל בה ציצית ואפשר שיחייבהו בשל שותפות כיון דקצתו שלו שהרי הוא משתמש בשלו בלא ציצית ויפטרהו בטלית שאולה שאין לו בה כלום אבל בסוכה א"א לומר כן דכיון שחייבה אותו תורה לישב בסוכה שתהיה שלו איך נאמר שתפטרהו במצוה שלו ואין כאן אלא חצי סוכה כשרה וכן נמי באתרוג עכ"ל (ושם לעיל מיניה כתב דבאתרוג הוי פסלינן של שותפות דכיון דלכך פוסל שאול מדכתיב לכם אמרינן דכולו צריך שיהיה שלו ולא סגי בקצתו דהא אתרוג אמר רחמנא ולא חצי אתרוג) והדברים ישרים ונעימים וא"כ פשיטא דאין כאן מקום להכשיר משום דקי"ל שה ואפילו מקצת שה שאין ראיה מן החיוב על הפטור דבאתרוג שבא לצאת י"ח ודאי כולו בעינן אם לא שנאמר על הדרך שכתבתי שהאילן מורכב אין כחו חזק להחליש כח האילן הנרכב שהוא אינו מינו ואינו מעכב על ידו מלגדל פירותיו כדרכו רק שהוא ע"י סיוע שלו וגרמתו ודרך העברתו ידבק בו מאומה והאי מיעוטה דשלא במינה לא מחריב בה וע"ש בתשובת הב"ח שכתב שהדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן היחור הנרכב לבדו וכן בכל פירות ועינינו רואות בתפוחים המורכבים כשמרכיב יחור שלו באילן של ערבה ונושא היחור מין של התפוחים ממש ואף ע"פ שנשתנה ריחו וטעמו קצת מה בכך ס"ס הוא מין תפוח וה"נ לגבי אתרוג אף ע"ג דאינו דומה לאתרוג מכל צד מכל מקום כיון דהוא מינו יוצאין בו כו' עכ"ל וראייתו מערבה יש לדחות לפי שהוא אילן סרק ולית ליה מגרמיה כלום ושרף שלו אינו מועיל לגדל פרי ואה"נ באתרוג המורכב באילן סרק היה מותר אבל כיון שגידולו בהרכבת אילן של פרי לימון או מראנץ יש לומר שמשתמשים בערבוביא ומכל מקום אין הכרח להיפך די"ל דגם אינו מינו אינו עיקר בגידול הזה רק מסייע לבד וכיון שנשאר במעמדו וצורתו בשינוי מועט לא איכפת לן ועכ"פ מבואר ממה שכתבנו שיש צדדים להכשיר האתרוג המורכב והב"ח שם כתב שמבטל דעתו נגד הסמ"ע במקום שיש כשר אחר לפנינו אין לברך עליו לכתחלה אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שמברכין עליהם אך קשה לסמוך ע"ז מאחר שאא"ז הגאון מוה' יודא מינץ כתב לאא"ז רמ"א דזיל קרי בי רב הוא שלא לצאת בהם אפילו בשעת הדחק ור' יהודה היה נותן בהם סימנים לדעת איזה מורכב שאינו מורכב יש לו בליטות ועוקץ שוקע ומיץ מעט והמג"א הוסיף עוד סימן בשם הע"ש שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך כו' והע"ש לקח זה משירי כנה"ג שכתב שמעתי כו' ובאמת הוא סימן שאינו מובהק כאשר בדקנו כמה פעמים וגם הסמ"ע בתשובה הנ"ל כתב גם כן שהגרעינים של הגערצי אינם מגודלים מעין הגרעין של האתרוג וגם הטעם באכילתן כו' וגם הריח כו' ע"ש ולענ"ד פשיטא דמחמת שינוי גידול הגרעיני' אין מקום לפסול וגם מחמת גידול העוקץ או בליטות אין לפסול דמאן לימא לן דפרי הדר תלוי בזה ובחד מין פירות נמצאו כמה גידולים ואף אא"ז מהר"י מינץ וכנה"ג לא באו לפסול מחמת סימנים אילו רק לומר שזה סימן לדבר שהוא מורכב וכל שהוא מורכב הוא פסול מטעמא שכתב מהר"מ אלשיך ומדברי הסמ"ע נראה שיש בו פסול מחמת שינוי הגידול ועל זה חולק הב"ח שם אך הסמ"ע סובר דמחמת רבוי השנויים יצא מכלל אתרוג שהרי נשתנה במראה וריח וטעם וגידול לאו מין אתרוג הוא ונראה שזה ג"כ כוונת המג"א שכתב ולי נראה דפסול משום דלא מיקרי אתרוג כלל: ועיין בתשובת מהר"מ אלשיך שכתב שאין חילוק במורכב רק שהמיץ בתוכו מרובה משא"כ שאינו מורכב המיץ מועט והקליפה עבה מאד ובשו"ת שבות יעקב מקשה אהדדי עם מ"ש מהר"י מפדווה ולפי ענ"ד שזה תלוי בהפרי שמרכיבין אותו עמה יש שתבניתו משונה ורחוק יותר מתבנית אתרוג ויש שממהר להעלות שרף שלו ומשפיע במדה גסה ותתאה גבר להטות פני עליון ולשנותו לגוון אחר והאלשיך כתב שכל חכמי צפת העידו על הקדמונים שהיו מחזיקים באיסור וכ"כ הסמ"ע ששאל לזקנים ומנהיגים בקהלות גדולות ואמרו שמעולם שמעו לפוסלם וגם בשבו"י הסכים לזה וכתב שם וז"ל ושמעתי שפה פראג בימי מוח"ז הגאון המפורסם מוהר"ר שמעון זצ"ל בשנה אחת ע"י איזה מקרה הביאו אתרוגים המורכבים בסימנים אילו והורה שלא לברך עליהם אך איזה תקיפי ואלמי ארץ היו רוצים להמרות פיו וצרפו אליהם בחלקלקות שבפיהם הגאון בעל שפתי כהן שהיה בעת ההיא אורח נטה ללון פ"פ והורה להתיר לברך עליהם בשעת הדחק ועיקר טעמו היה עפ"י הסוגיא דשה