בית אפרים רח

נלענ"ד ואם לא נגיה בדברי הר"ש תיבת כדמשני י"ל דפירושו וצריך לדקדק אי שייך לשנויא הכי בפרק כו' והוא לשון מהופך ור"ל דהך תירוצה דמרכיב לא משכחת אלא ילדה בילדה צריך לדקדק ולעיין פרק משוח מלחמה גבי כו' דמשני כאן בהרכבת כו' ר"ל בסוגיא דהתם צריך לראות אם יעלה תירוץ זה יפה וכאילו אמר וצריך לדקדק בפרק כו' אם שייך לשנויי הכי ולישנא דשייך לאו דוקא אלא אם התירוץ נכון ואין דוחק לפרש כן למי שיודע ורגיל קצת בלשון הר"ש ז"ל בפירושו לזרעים וטהרות וקצרתי ועיין בתשובת מהר"מ אלשיך שכתב בביאור דברי התוספות דאמבריך קאי ע"ש באורך וגם הוא לא הביא דברי הר"ש ולענ"ד כמ"ש ומ"ש התוס' והר"ש גבי מבריך הוא ט"ס וצ"ל מרכיב או לאו דוקא נקטי מבריך דהא התם עיקר התירוץ הוא על מרכיב ומהרמ"א האריך שם דאיך יתורץ מבריך וכשיטת הרמב"ם ויש ליישב וקצרתי: ונחזור לראש הנה הבאתי מראשית דברי הלבוש שרוצה לפסול ד"ת משום דמאיס שנעבדה בו עבירה כיון די"א שאף עכו"ם מצווה על הרכבת האילן ובאמת לדעת הש"ך אין העכו"ם מצווה אך אם היה הש"ך רואה דברי הרמב"ם בפרק י' מהל' מלכים לא היה כותב כן ואני מצאתי סעד להרמב"ם מדברי השאלתות דרב אחאי פ' קדושים ע"ש וגם בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ו כתב גם כן שדעת הרמב"ם דאין ב"נ מצוה על כלאי אילן וליתא גם מ"ש שם לדחות ראיית מהרמ"א מסוטה דילדה שסבכה בזקנה בטלה דהתם גזירת הכתוב הוא דכתיב ונטעתם פרט למרכיב וליכא למילף מיני' דה"ל שני כתובים הבאים כא' דגבי חוזר מעורכי המלחמה תניא ולא חללו פרט למבריך ומרכיב אבל לעולם לענין אתרוג אזלינן בתר הנוף שתוחבין בו וכמ"ש רש"י בסוטה כו' עכ"ל כבודו הגדול במקומו מונח וכאן דבריו תמוהים מאוד דאף ע"ג שהרשב"א והר"ן כתבו דהא ת"כ דתני' ונטעתם פרט למבריך ומרכיב בילדה שסבכה בזקנה הוא ואפילו בילדה בילדה מונין לילדה ראשונה משום ביטול מ"מ הדבר פשוט דמיניה ילפינן בכל דוכתי דבטלה ומ"ש דה"ל שני כתובים דגבי חוזר מעורכי תניא ולא חללו פרט למבריך ומרכיב הוא תמוה מאד פה קדוש יאמר דבר זה דהא להדיא מוקי לה התם בהרכבת איסור ובהרכבת היתר דאמרינן חוזר פריך עלה מהא דאמר ר"י ילדה שסבכה בזקנה בטלה משום דהא דחוזר בדין ערלה תליא וכמ"ש באורך ולמאי דקאמר התם רב דימי אמר ר"י ראב"י היא נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא ולאו משום ילדה שסבכה בזקנה בטלה אתינן עלה דאפילו בילדה בילדה לסייג דלא בטלה נמי ס"ל דאינו חוזר ועיין במרדכי דר"ה כתב לתרץ דהת"כ דקאמר פרט למבריך ומרכיב היינו כראב"י וא"כ הך דילדה שסבכה לרבנן קאתי דלא ס"ל הך דרשא דונטעתם וע"כ דמצד הסברא אתינן עלה ולא מגזירת הכתוב כלל וקצרתי דבלא"ה כתבתי דאין משם ראיה לומר דבמין בשא"מ גם כן בטלה ומה שנדחקו ברשב"א ור"ן לאוקמי באילן סרק ובירושלמי קאמר לית כאן מרכיב ולא מוקי לה במין בשא"מ כבר כתבתי לעיל מזה ומ"ש בשבו"י שם על טעם הלבוש די"ל דכאן לא נעבדה עבירה דאף דהרכבת אתרוג בתפוח אסור כמ"ש הרמב"ם מכל מקום אתרוג בלימון אפשר דהוי מין במינו ואין בו איסור כלאים וכמ"ש הרמב"ם שאם דומה זה לזה דמיון גדול לא חששו לכלאים כו' דבריו נכונים לפי מ"ש הרמב"ם בפירוש דברי הירושלמי אבל הר"ש פי' דברי הירושלמי להחמיר ועיין בתוי"ט פ"א דכלאים ומדברי הסמ"ג נראה כדברי הר"ש בזה וקצרתי דבלא"ה כתבתי לעיל שאין טעם זה עולה יפה דהשתא דגלי לן קרא דפרי היוצא מהרכבה מותרת הוא מוכח דאין המעשה מתועב רק העושה ואפילו תאמר דהמעשה מתועב מכל מקום דבר הנצמח על ידו אינו מתועב דאל"כ היה אסור אף להדיוט משום קרא דל"ת כל תועבה וכיון דגלי קרא דשרי ע"כ דאינו תועבה כלל וממילא דשרי לגבוה וכ"ש לדבר מצוה ובהמת כלאים שאני דגזירת הכתוב הוא ואפי' לא נעשה ע"י אדם אסר רחמנא ומכ"ש לפי מ"ש התוספות בע"ז איבעיא דר"ל אי מאיס למצוה אינו רק לכתחלה וגם לפי מ"ש התוספות בסוכה רבא פליג עליה דר"ל בהא ומפשט פשיטא ליה ומשמע דיש לפסוק כרבא וי"ל בזה פרפרת נאה ליישב קושית התוספות דמקשו מהא דר"ל אדרבא עפ"י מש"ל דאם שרי להדיוט ע"כ לאו תועבה היא ולא מאיס ולפי"ז למאי דבעי התוס' למימר דר"ל אפילו דיעבד מיבעיא ליה קשה דהא ר"ל בנטעו ולבסוף עבדו קמיבעיא ליה דשרי להדיוט וא"כ למה נפסלין למצוה משום מאיס דהא מוכח דלאו תועבה הוא אך י"ל דר"א קאמר שם למילף בב"ח מל"ת כל תועבה ור"ל התם קאמר משום דכתיב ובשל מבושל כו' ע"ש ולדידיה לא מפרשינן קרא דל"ת כ"ת על דבר שנעשה ע"י עבירה כלל ומההיא ליכא למילף בב"ח דלא קאי רק על גוף האיסורין ומוקי ליה לדר"ח דאמר מנין לכל האיסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז דכתיב ל"ת כ"ת ורבא בע"ז קאמר בתר שמא אזלינן ופריך עליה ממתני' דתבלין ב' וג' שמות כו' ומשני ר"מ היא דאמר מנין לכל איסורין כו' ולרבא ע"כ לא דרשינן קרא כדר"מ על גוף האיסורין שמצטרפין וע"כ לאוקמי דקאי על דבר שנעשה בעבירה דאסור לאכלו משום תועבה ולפי"ז א"ש דר"ל לשיטתו דסבירא ליה דל"ת כ"ת קאי על גוף האיסורין וא"כ שפיר י"ל מצד הסברא דכל שנעשה בעבירה מתועב לפני המקום ואסור לגבוה ואפילו למצוה הוא מאיס ושפיר מיבעיא ליה בנטעו ולבסוף עבדו דאע"ג דלהדיוט שרי מכל מקום י"ל דמאיס לגבוה משא"כ רבא לטעמיה בע"ז דאמר בתר שמא וע"כ לא ס"ל דקרא לכדר"מ וע"כ דקרא מיירי באותן שנעשו בעבירה ה"ל תועבה ממילא כל דשרי להדיוט מוכח דלאו תועבה היא דאל"כ היה נכלל בכלל ל"ת כ"ת ולפי"ז שפיר קאמר בלולב של אשרה אחר ביטול דשרי להדיוט ע"כ דלאו בכלל תועבה היא ממילא דאם נטל יצא ועיין בבכורות דף ל"ד בצורם אוזן בכור מ"ש על הספרי שם ולפי שהדברים דרך פילפול בעלמא קצרתי. ואגב ראיתי דבר תמוה בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל בסוכה על התוספות שכתבו דבע"ז משמע דבדיעבד לא יצא מדחשיב ליה דיחוי כו' וע"ז כתב מהרש"א דבפרק מ"ח משמע דלפירוש קמא ניחא והיינו כמ"ש התוספות בע"ז דרבא קודם ביטול ור"ל אחר ביטול ולכתחלה והתוס' דהכא מיאנו בזה מדחשיב ליה דיחוי ע"ש ודבריו תמוהים דהתוספות בע"ז קיימו בלישנא קמא דר"ל דמיבעיא ליה משום מאיס ובזה כתבו דמיבעיא ליה לכתחלה אבל בלישנא בתרא פשיטא דגם התוספות בע"ז מודים דלענין דיעבד מיבעי ליה וגם במ"ש התוספות בע"ז דר"ל מיירי אחר ביטול כתב מהרש"א דלאו דוקא כיון דבנטעו ואח"כ עבדו מיירי אך סיים שם ואפשר דנקטי הכי משום רב דימי דקאמר באשרה שבטלה אך זה תמוה דמאי שיאטיה הכא שהרי סיימו דר"ל מיבעיא ליה אי מאיס לכתחלה ואילו בעיא דרב דימי משום דיחוי קאתי עלה ודבריו הקדושים צ"ע: אמנם בשו"ת שבו"י שם מסיק דעיקר הטעם לפסול אתרוג המורכב משום דשני מינים מעורבבים הם וכמ"ש בשו"ת מהר"מ אלשיך שם (ושם כלאים מוכיח ע"ז כתרגומו שהם מעורבבים) וגם דהוי כחסר כו' עכ"ל גם בזה כבר הארכתי לעיל דכאן י"ל דאין כאן ערבוביא ממש שאינו רק מושך היניקה דרך האילן אחר ומידי עברו יקח קצת מריחו וטעמו מידי דהוה אאילנות הסמוכים זה לזה דינקי מהדדי אבל מכל מקום עיקר גדולן הוא מהיחור שלו שיפה כחו מכח האב שבא ממנו ע"י השרף ולחלוחית שבו ורגלים לדבר שהוא נושא תבנית האתרוג כמקדם במעט שינוי ואף שמדברי רש"י בסוטה משמע שכן דרך המורכבים לא בכל הפירות הוא כן שהרי בירושלמי אמרו עכו' שהרכיב אגוז ע"ג פרסק נוטל ממנו יחור ונוטע במקום אחר מה נפק מינהון קדרי פרסקין הרכיב תריד ע"ג דרבין נוטל הימנו זרע כו' מה נפיק מינהון כו' זיתין ורימון מה נפיק מינהון פיסטקין עכ"ל והובא בר"ש שם (ומזה ראי' למש"ל לפרש דמה דקאמר נוטל יחור כו' היינו לאשמעינן דלא תימא דיש בו עצמו משום כלאים כיון שיש בו הרכבת שני מינים קמ"ל דלא דדוקא הרכבת שני מינין אסרה תורה כשכ"א בפ"ע ולכך קאמר בתר הכי מה נפיק מנהון כו' דאל"כ אין כאן רבותא במה שמותר לנטוע במקום אחר והמפרש שם כתב מה נפיק מנהון דכל מה שיוצא מהם הוא כלאים עם כ"א ואחד שהוא בא מב' מינים שהם כלאים עם כ"א וא' ולענ"ד דודאי אם גדל עליו מין אחר היוצא מתוך ההרכבה יש לאסור מטעם שהוא מין בפ"ע אבל אם אינו מין אחר הניכר רק כגון הרכבת אתרוג שהוא מוציא פרי אתרוג ודאי שרי