בית אפרים רז

מאכל כ"ז שמחשבתו ההיא קיימת וכשנמלך למאכל כבר עברו שני שנים משעת נטיעתו והותר שהרי אפילו נמלך למאכל בתוך שני ערלה לא אמרו שיהא מונה לו משעת מחשבתו אלא משעת נטיעתו כדאית' בתוספתא כו' עכ"ל ומכלל דבריו אנו למדין דטעמא דאזלינן בתר שעת נטיעה הוא כיון דבאמת היה האילן הזה מושרש בארץ שנה או שנתים אלא שע"י מחשבתו לסייג עשאו כאילו אינו עץ מאכל אבל מכל מקום לא יצא ע"י המחשבה מכלל נטיעה והרי הוא כאילו לא עשה פירות בשנים אלו שמ"מ מצטרפין למנות לשנות ערלה וכ"ז לענין גוף האילן אבל אם הרכיב בו עץ מאכל לאכילה שזה בא מן החדש ועדיין לא הזקין בארץ שרשו אינו דומה לחלק מן האילן כלל וחשוב כנטיעה מחדש למנות לו משעת הרכבה אלא שעדיין אנו צריכין למודעי דהא באמת איכא תרי גווני ביטול חדא ילדה שסיבכה בזקנה שע"י הסיבוך נעשה גוף אחד ובטל שלא יהיה בו ערלה כלל בגוף האילן ואידך ילדה בת שנה בבת שתי שנים שמתבטלת ונעשית גוף אחד למנות לו משעת נטיעת הראשונה אם כן בילדה בילדה שנטעה לסייג נהי שאין הביטול מועיל שתפטר מן הערלה לגמרי משום דלא דמי לזקנה דהכא בת מהדר הוא ואין הפטור שלה ברור שתפטר ההרכבה וכדמחלק בש"ס מכל מקום לענין זה שפיר בטלה שתוחשב כגוף האילן ונעשית אחד עמו ואם יחשב עליו מעתה לאכילה יהיו מונין לו משעת נטיעתו וממילא גם ההרכבה בכלל זה למנות משעת נטיעה כמו אם חישב על מקצת האילן כמבואר באם מחשב החיצון לסייג ופנימי למכל וה"נ דכוותה במחשבת המורכב: אך באמת ז"א דבס"ד דש"ס דלא אסיק אדעתיה לחלק בין בת מהדר או לא שפיר פריך מ"ש מזקנה דאמרינן שנעשים גוף אחד ופטור מערלה ה"נ בילדה לסייג תבטל ותפטר ומשני דכיון דבת מהדר היא אין כחה יפה לפטור ההרכבה. והרכבתה חייבת בערלה א"כ חזר הדין שאין כאן ביטול כלל אף למנין שנותיה שהרי א"א לכוללן יחד שהאילן בעצמו פטור והיחור המורכב חייב ע"כ דכל חד לחודיה קאי וכנוטע בארץ דמי שאם היינו יכולים לחושבו כגוף האילן היה פטור לגמרי אבל כיון שזה פטור וזה חייב הרי הוא עומד בפ"ע והאילן הזה כשדה הארץ יחשב ויש למנות להרכבה זו משעת הרכבה ולא דמי לחלק אילן שחישב למאכל כיון שנטוע גמור היה וכמש"ל משא"כ בזה מעולם לא נכנס לכלל ביטול להתחשב כגוף האילן ומונה שנותיו לעצמו ומעתה עמדנו על כוונת הרשב"א והר"ן במ"ש הטעם לע' שאין בראשונה משום ערלה כלל ומש"ה אין זו בטלה לגבה עפ"י מה שביארנו שלענין לחייב הרכבה בערלה משכחת בפשיטות בילדה בילדה ושניהם למאכל ואע"ג דמונין לילדה מ"מ סד"א שאין דין ערלה נוהגת רק בנטיעה דוקא ולא מה שבא ע"י הרכבה קמ"ל דגם בזה נוהג דין ערלה (ודוקא לענין חוזר מעורכי המלחמה פריך ות"ל משום ילדה קמייתא) אך עיקר קושייתם הוא דאם לא משכחת רק בכה"ג א"כ הנך למ"ד יום מאי עבידתייהו כיון שמונין לראשון ע"ז כתבו לתרץ דמיירי בנוטע לסייג דבכה"ג שפיר חייב בערלה משום דבת מהדר הוא וכמ"ש הש"ס אלא דאכתי הוה קשיא להו אם נימא גם בזה דמונין משעת נטיעה א"כ הקושיא במ"ע הני למד יום מה עבידתייהו דהא עכ"פ בטלה למ"ד יום למנין ראשון וע"ז כתבו דז"א דדוקא ילדה בילדה ששניהם למאכל ושניהם חייבים בערלה מבטלינן השנית בראשונה ונעשים גוף אחד ואין מונין בו ראשון ושני בענפים המתוספים באילן מה שאין כן בילדה בילדה לסייג שאין בראשונה דין ערלה כלל אם כן אי אפשר לומר שהשניה תהיה גוף אחד עמה כיון דהשניה חייבת ומש"ה אין זו בטלה לגבה אף לענין מנין השנים אלא נמנים משעת הרכבה ובזה פליגי אם למ"ד יום או שני שבתות כו' והדברים נכונים מאד בסברא והוא כפתור ופרח בכוונת הרשב"א והר"ן ז"ל: אמנם סוף דברי הר"ן בזה שכתב בהרכיב באילן סרק מאימת מונין לה משעת נטיעתה תמוה דמה תיקן בזה דאכתי תיקשי מה ענין למד יום לקליטת ההרכבה לכאן כיון דבתר נטיעת האילן אזלינן (ובחידושי הרשב"א לא סיים הא מלתא דירושלמי אך מ"מ תיקשי דהא באמת כן הוא דמונין מנטיעה) וא"ל שהם מפרשים משעת נטיעה ר"ל של האילן מאכל ונטיעה לאו דוקא אלא ר"ל הרכבה זו ז"א כדמוכח בירושלמי שם דפליגי בה ר"י ור"ל מקשו קו' זו ומשני לית כאן מרכיב וכמש"ל ודוחק לומר שכוונתו אסיומא דירושלמי שם דלר"ל בסרק לגמרי מונין משעת הרכבה וכמ"ש הרמב"ן אלא שקיצרו בדבר ויותר נראה דלא נחתי להך קו' דלמד יום רק לאשכוחי איסור ערלה במרכיב דלא ניחא להו לאוקמי בילדה בילדה של מאכל לאשמעינן דאף גדל ע"י הרכבה חייב וכמש"ל דזה פשיטא דלא עדיף מענפי האילן המתוספ' וע"כ דאתי לאשמעינן אף במקום שהאילן פטור ההרכבה חייבת (וכן משמע קצת בלקוטי הרמב"ן דאף בלא קושיא דלמד יום צריך לאשכוחי בילדה לסייג ע"ש) ולפי"ז שפיר כתבו לאשכוחי באילן סרק אך לפי"ז תימא במ"ש טעם החיוב במרכיב בילדה לסייג משום דראשונה אינה חייב בערלה מש"ה לא בטלה דכלפי לייא עיקר הטעם שלא בטלה משום דבת מיהדר לחיוב הוא הא לא"ה היתה בטלה וכמש"ל מדברי הש"ס ובע"כ צ"ל כמש"ל ומה דסיים הר"ן מאימתי מונין כו' סמך לו על מ"ש הירושלמי שם וכמבואר ברמב"ן ז"ל: וראיתי בספר טורי אבן להגאון בעל שאגת אריה ז"ל בר"ה שם עמד גם כן על קושיא זו דמאי ענין למד יום כיון שמונין משעת נטיעה כו' וגם הביא דברי הירושלמי פ"ק דערלה פלוגתא דר"י ור"ל וכיוון ברוח קדשו לדברי הרמב"ן ז"ל ומ"ש שם לתרץ הך קושיא דנ"מ בהני למד יום דהרכבה כגון אם הרכיבה באילן של איסור כגון של אשרה וממ"נ כו' ע"ש לא מחוור וקצרתי שנראה שהגאון ז"ל לא כ"כ אלא לפלפול' בעלמא וע"ש שכתב להוכיח דילדה בילדה מונין לראשונה מהך דסוטה דפריך הך הרכבת היתר כו' מסברא דנפשיה ותמהני שלא הזכיר שכ"כ התוספות במנחות וכ"כ הרשב"א והר"ן בר"ה ומ"ש דגם בילדה בילדה לסייג מונין לראשונה דק"ו היא השתא במרכיב באילן מאכל כו' ועוד דהאי דלסייג גופא אי מימלך כו' כ"ש המורכב בה בעוד לא אימלך כו' הנה במה דכתיבנא בפירוש דברי הרשב"א והר"ן נתיישב כל זה על נכון אולם את זאת אדרוש מ"ש שם בטורי אבן ד"ה אחד הנוטע במה שסיימו התוספות שם וצריך לדקדק אי הוי שייך לשנויי הכי בסוטה גבי חוזר מעורכי המלחמה משום מבריך ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ע"ז כתב ואני אומר מה מקום לדקדק בזה כו' והאריך להוכיח דהיכא דליכא דין ערלה א"ח וא"כ א"א לומר דמיעוטא ולא חיללו להיכא דליכא עלה דין ערלה אתיא דא"כ פשיטא שא"ח עליה וקרא למעוטי ל"ל עכ"ד והנה באמת הדבר פשוט דחזרה מעורכי המלחמה בדין ערלה תליא והוא פשוט ומבואר וכן דעת כל המפורשים וכ"פ הרמב"ם ומה שנראה מדבריו לפרש כוונת התוס' שר"ל שצריך דקדוק אם יש לתרץ גם בסוטה חילוק זה בין נפסק מאביה או לא הדבר ברור שאין זה כוונת התוספות כלל ואף על פי שמצאתי בריב"ש סימן רפ"ג כתב וזה לשונו גם מה שהוקשה לך בסוטה דמשני כאן בהרכבת כו' לישני כאן בשנפסקה הא ל"ק דאי ברייתא בשלא נפסקה לא ה"ל למעוטי מולא חללו כו' ע"ש מ"מ נראה שהתוספות אין כוונתם לקושיא זו כלל אך בדברי התוס' יש חסרון וט"ס כי דברי תוספות אילו נראה בעליל שהם מועתקי' מדברי הר"ש שהוא הר"ש משנץ בעל התוס' הראשון כידוע וז"ל הר"ש פ"א דערלה ותניא נמי בת"כ כו' ההיא כשנפסקה מאביה כו' וגבי מרכיב לא משכחת אלא בילדה בילדה וצריך לדקדק אי הוי שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה כו' ע"ש והמעיין יראה שהן הן דברי התוס' דר"ה אלא שהושמט מיד הסופר תיבות אילו וגבי מרכיב לא משכח אלא בילדה בילדה וצריך להגיהם כמו שהוא בר"ש ואח"כ צ"ל וצריך לדקדק אי הוי הוי שייך לשנויי הכא כדמשני בסוטה גבי חוזר כו' ור"ל דאהך קושיא דמרכיב אמרכיב צריך לדקדק אם יש מקום לתרץ ע"ד שמתרץ הש"ס התם בהרכבת איסור אינו חוזר וממעט ליה מדכתיב ולא חללו ה"נ הא דממעט בת"כ מבריך ומרכיב מערלה בהרכבת איסור הוא וכן הוא באמת דעת הרמב"ן והר"ן והרא"ש דלראב"י אין ערלה בהרכבה כמו דסבירא ליה דא"ח מעורכי המלחמה על ההרכבה דאם היה בו דין ערלה היה חוזר א"כ ה"נ לרבנן בהרכבת איסור כמו דאמרינן דא"ח ה"נ ממעטינן מדין ערלה כך יש מקום לתרץ אלא שצריך דקדוק אם התירוץ עולה יפה אם לאו כן