בית אפרים רה

רש"י דמסתמא זה עושה ע"ד כן אבל לא אהני ליה מחשבתו לקנות ואף אם התנו בפירוש ה"ל דשלב"ל וגם י"ל דעכ"פ אינו שלו מחמת נטיעתו רק מחמת התנאי ואע"ג דמרבינן גם הלוקח מ"מ מה דאמר קרא כרם דרשינן כרם המיוחד ולקח מרבינן ממי האיש וא"כ י"ל או כולו דנטיעה או כולו בלקיחה וצ"ע ועכ"פ מבואר מהש"ס ולא קרינא ביה כרמו ולפי"ז הדבר ברור דאע"פ שהיחור נושא פרי של עצמו אעפ"כ כח אחר מעורב בו משל עיקר האילן דהא אם עיקר האילן הוא של אחר דיינינן ליה כשותפין דאף שלענין ערלה מתבטל ונעשה כגוף האילן מ"מ לענין שותפים שפיר יש לזה חלק בו (וגם בלא"ה בממון לא שייך ביטול כדאמרינן בביצה דף ל"ט גבי אשה ששאלה מים ומלח כו' מי שנתערב לו קב חטין כו' וכיון שגידול אתרוג הוא ע"י עץ הלימון והאתרוג יחד זוז"ג כמ"ש מדברי רש"י והר"ן (וגם התוס' והרמב"ן מודים בזה אלא דס"ל דלא תלי טעמא בהכי אלא משוה ביטול) א"כ אין זה פרי עץ הדר שאמרה תורה שעץ של הדר הוא יגדל הפרי משא"כ בזה שכח עץ אחר מעורב בו וכאן אין לחלק בין מ"ד זוז"ג אסור או מותר דלא תליא כאן באיסור והיתר כלל ועל גידול האתרוג דיינינן וכיון דמוכח שכח גידולו הוא ג"כ מן העץ שהורכב בו לאו פרי עץ הדר הוא אלא פרי עץ הדר ולימון יחד ואין יוצאין בו ונראה דאף למאי דמייתי הלח"מ מהירושלמי דגם בבית של שני שותפין אינו חוזר היינו משום דס"ל דגם בבית אין תשמיש מיוחד כמו בכרם אבל בתשמיש מיוחד ודאי דחוזר וא"כ הך דלא מוקי בהרכבה מוכיח דאין כאן יחוד לשום אחד אך א"צ לזה דכיון דעכ"פ סוגיית הש"ס דידן הכי רהיטא דאם הרכיב אחד משל חבירו כח שניהם מעורב בו וכן מבואר ממ"ש לעיל לדעת רש"י דחשיב ליה זוז"ג ולפי מ"ש הר"ן לשיטתו גורם היתר מבטל חבירו ולדבריו אפי' שלא במינו היה בטל גורם האיסור בהיתר ואם היה אילן הלימון זקנה. ויחור האתרוג ילדה הוא פטור מן הערלה לפי טעם זה הא קמן דחשבינן להך גידול שהוא ע"י עץ הלימון ואפילו לקולא לפוטרו מן הערלה וא"א להקל בו ולומר שיצא י"ח אתרוג והוי כמו ב' קולי דסתרי אהדדי וכן מוכח בנדרים דף נ"ז גבי ילדה שסיבכה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור וקא פשיט מינה שאין גדולי היתר מעלין את האיסור והיינו לפי שהיה בה פירות מכבר הרי הם נחשבים כעיקר לגבי מה שגדל אח"כ ע"י שהורכב בזקנה ואע"פ שהוסיפו בה גידולי הזקנה מאתים אין מבטלת העיקר אלמא דכל הגדל אח"כ אנו חושבין שהוא מגידול עיקר האילן הנטוע שהוא היתר רק שאין יכול לעלות את האיסור הא קמן שביחור זה עצמו שהוברך חשבינן הפירות שמגדל אחר ההרכבה לגידולי היתר של אילן הזקן שיניקת היחור בטלה וכמאן דלית לגבי היניקה של עיקר האילן וא"כ כאן מה שגדל אח"כ הוה כגידול של אילן לימון ולא גידול של אילן אתרוג ואין נראה לחלק לענין זה בין אם יש פירות בילדה או לא רק לענין שאין גידולי היתר מעלין כיון שהיו פירות בעין חשבינן להו עיקר אבל לענין להבחין גידול של מי הם אדרבא ק"ו הדברים דהא אעפ"י שיש פירות מכבר ביחור זה אמרינן שמה שגדל אח"כ הוא גידולי היתר מאילן הזקן וק"ו היכא שאין פירות ביחור רק שע"י ההרכבה של היחור הולידה והצמיחה מכ"ש דאית לן למימר שהן הן פירות הצומחים מכחו של זקן: ומהך סוגיא דנדרים מותיבנא כלפי סנאי' דהר"ן דלפי מ"ש לתקן דברי רש"י דילדה בזקנה זוז"ג הוא היינו שזה עצמו דין ביטול שהגורם היתר מבטל גורם האיסור ולפי"ז הא דקאמר בהיו בה פירות והוסיפה אין גידולי היתר מעלין האיסור דמהיכא פסיקא ליה לקרותם בשם גדולי היתר דהא גידולי איסור נמי איכא שהרי מה שגורם היחור גופיה גידולי איסור הוא וא"ל דבאמת מהאי טעמא אינו מעלה את העיקר לפי שאינו גידולי היתר ממש אלא מעורב בו מגידולי איסור א"כ תמה על עצמך בהא דאמר התם בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר א"ל שביק מר תרין ועביד כחד דאמר ר"א אמר ר"י ילדה שסיבכה כו' ומאי קושיא דבצל הגידולין שאח"כ חולין גמורין הם ואתו ומבטלי לעיקר משא"כ בזה שהגידולין בני התערובות נינהו ודי להפקיע את עצמם שנאמר שהיתר יבטל האיסור ואתה בא להוסיף עליהם שיבטלו את הפירות שמכבר שחל שם איסור עליהם מכבר ע"י גידולי תערובות הלזה ובדוחק יש ליישב משא"כ לפי מה שאנו מפרשים הדברים כפשטן דילדה בזקנה משום ביטול הוא שההרכבה מחברם כגוף אחד ממילא דהגידולין הבאים אח"כ הם גידולי היתר ממש ושפיר יליף משם דאפ"ה לא אתו ומבטלי לעיקר כלל: והנה עדיין יש פתחון פה לדחות ראיות אלו דמהך דנדרים פשיטא דאין ראיה לפי מש"ל לחלק בין מב"מ למבשא"מ וההיא דנדרים נמי בהרכבת היתר מיירי ולכך שפיר חשיב גידולי היתר דמיד שנתאחה לזקנה חשיב כזקנה ואפילו ילדה בילדה כה"ג בטלה לענין דמונין משעת נטיעה ראשונה כמש"ל מהתוס' והרמב"ן משא"כ במבשא"מ באמת לא חשבינן ליה מגידולי העיקר רק מגידולי המורכב ומונין לו לערלה משעת הרכבה דכיון שהוא מין אחר כל עיקר יניקתו הוא מיחור שלו רק שהוא מושך היניקה מן הארץ דרך האילן הלז ומ"מ גוף האילן לא תוסיף תת כחה לגידול הפרי של היחור כיון שאינו עושה פרי למיניהו של היחור אינו מתעורר נגדו וכן הענין קרוב בטבע כי מצא מין את מינו וניעור לתת כחו לתוך היחור אבל שלא במינו אע"פ שמושך לו יניקת הארץ אינו כמו מעבר לבד אבל לא ממה ששרשיו יונקים מכח הארץ לצורך גופו ורגלים לדבר שהרי לעולם הוא נושא פרי של האילן שנחתך ממנו ואינו רק שינוי מועט המתערב בתוכו לפי שיניקתו מידי עברו דרך האילן הוא מקבל קצת משרפו ולחלוחיתו ולכן בכה"ג שהוא אינו מינו לחודיה קאי ומונין לו שני ערלה משעת הרכבה ובהכי נמי א"ש הך דסוטה דהוינן בה דאהרכבה איסור נמי תיקשי ה"ד כו' ולפי מ"ש י"ל דהא הוה מצי לאוקמי דלשני אכתי לא מלו שנות ערלה וצ"ל כמ"ש התוספות והרמב"ן דמונין לה משעת נטיעה וזה דוקא אם הורכב מאותו המין משא"כ ממין אחר י"ל דשפיר מונין לו בפ"ע משעת הרכבה דלא שייך גביה דין ביטול להיות נחשב כגוף האילן וא"כ בהרכבות איסור משכחת לה שפיר רק על הרכבת היתר קשיא ליה וגם י"ל לפי מה דפריך ונוקמא בכרם של שני שותפין ואמר ר"פ שאין חוזרין לפי שאין מיוחד לכ"א וא"כ י"ל דבהרכבה מין בשא"מ שפיר מיקרי מיוחד לכ"א ודוקא באם הוא מינו אז יש לבעל האילן חלק בגוף הפרי מחמת אילן שלו דהפרי מתרווייהו קרבי ואע"פ שזה התנה שיהיה שלו לא מהני להוציאו מכלל שותפין כמ"ש רש"י לעיל משא"כ באינו מינו שפיר קרינן כרם של השני שהראשון אין לו בגוף הפרי מצד גידול אילן שלו ואע"פ שיש לו מחמת התועלת שעושה אילן שלו בזה מהני שפיר התנאי שהפירות יהיו של המרכיב ולכך לא קשיא ליה אהרכבת איסור דידע דאיכא לדחויי בכה"ג משא"כ בהיתר פריך שפיר דבכה"ג ס"ל דשותפין אין חוזרין וכדמסיק ר"פ ועכ"פ אין ראיה מהך דנדרים דמיירי במין במינו ללמוד מזה על מין בשא"מ וגם מה שהבאתי מהך דסוט' בשותפין דאיכ' לדחויי כדכתיבנ' דבא"מ הוי קרינן כרמו המיוח' לו וא"כ גם לענין אתרוג י"ל דכיון דלאו מינא דהאי אילן הוא עיקר גידולו מיחור שלו הוא שהוא עץ האתרוג וגם יש מקום לומ' דאפילו תימא שהיחור יונק מגוף האילן מכל מקום אף שבתחלה היה שם אילן לימון עליו עתה שהוכן שיוציא פרי אתרוג הרי נשתנה שמו להיות עץ אתרוג שהעץ הוא נקרא ע"ש הפרי ולא מיבעי' אם כבר פסק מלעשות לימון לגמרי אף שתחלת נטיעתו היה לשם לימון מה בכך השתא אזל מיניה אלא אפילו עוד גדילים בו במקצת ענפי' מין לימון מ"מ בחלק הזה המושך יניקה לאתרוג עץ אתרוג מיקרי ואין אחד נוגע במה שמוכן לחבירו ולכך יוצא ממנו תבנית אתרוג במעט שינוי ומכ"ש אם מיחור המורכב הזה שעושה פרי אתרוג לקחו ממנו ענפים ונטעו והבריכו במקום אחר ועושה אתרוגים דלא איכפת לן בבריכה ראשונה כלל דענפים אילו שנתוספו עיקרם מיחור האתרוג הם באים ואין חלק שמיני שבשמינית שמעורב בתוכו מחמת הרכבה הראשונה פוסלו ומוציאו מתורת אתרוג כשר וכן מוכח לענ"ד דהא אם הורכב אילן אחד כלאים כגון אגוז ע"ג פרסק והיחור הוסיף ענבים והוא לוקח ענף מהאגוז המורכב ומרכיבו בתוך אילן אגוז אחר דודאי שרי ולא אמרינן כיון שגידולין אלו שנתוספו אח"כ מאילן הפרסק הם באים וא"כ ה"ל כמרכיב פרסק על אגוז הא ודאי ליתא וכדאיתא בירושלמי דכלאים עכו"ם שהרכיב אגוז ע"ג פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל