בית אפרים רד

והוא הטעם דאם לא היתה בטלה הו"ל כנטיעה אע"פ שנקצץ מזקנה והשתא א"ש לשיטת רש"י הא דמשני דמיירי בנוטע לסייג כו' כיון דבת מיהדר הוא לא בטלה אע"ג דזוז"ג הוא ומ"ש הרמב"ן ז"ל שאינו נמשך כבר כתבתי שצ"ע דמה בכך שאינו נמשך מ"מ גורם היתר הוא ולפי מ"ש א"ש כיון דבכל זוג"ג דמותר צ"ל דגורם היתר כדאי הוא להכריע לגבי גורם האיסור ואין זה אלא אם הוא ודאי היתר אבל כיון דבת מיהדר הוא שהוא עצמו יכול להיות נהפך לאיסור אינו מכריע לגבי גורם האיסור כלל ואפשר שזה כוונת הרמב"ן מ"ש שהחיוב מושך הפטור היינו בענין הגורם שגורם החיוב מושך גורם הפטור שבתוך פרי היחור של ילדה כיון שאפשר להיות כמוהו אך לענ"ד נראה דא"ש בפשיטות דכיון דנוטע לסייג בת מיהדר הוא ואם היה מחשב עליו לאכילה היה חייב וא"כ כשהרכיב בו יחור וחישב על ההרכבה לאכילה ממילא שעלתה במחשבה לפניו שמה שהרכבה זו יעלה כיונק לפניו מארץ שנטוע בו האילן לסייג דרך אילן זו או משרף האילן עצמו ויהיה לאכילה וא"כ היניקה הזו מתחייבת כמו אם היה מחשב על כל האילן לאכילה דבת מיהדר הוא להתחייב וא"כ אין כאן בתוך הפרי של ההרכבה גורם היתר כלל שיצדק לומר זוז"ג מותר ונפלאתי על רבינו הרמב"ן ז"ל שכתב שהחיוב מושך הפטור כו' שבאמת א"צ משיכה שמעיקרא אין כאן גורם של פטור כלל והדברים ברורים לענ"ד: ודאתאן עלה בשיטת רש"י ז"ל אין לחלק בין מין במינו או בשא"מ כיון דמשום זוז"ג אתינן עלה אך דלפי זה פשיטא דליתא לראיית מהר"מ אלשיך ואדרבא לרש"י אין מקום ביטול כלל בין במינו ובין בשא"מ וכל חד לחודיה קאי ושמו עליו רק הא דשרי בילדה בזקנה משום דיש כאן גורם היתר של הזקנה וזוז"ג מותר ובנוטע לסייג אין כאן זוז"ג כמ"ש דגורם של האילן מתהפך בתוך פירי היחור שנטע לאכילה ומתחייב בכך וא"כ לענין אתרוג מה איכפת לן מהגורם של הפרי האחר שהוא מובלע בתוכו דרך יניקתו מהאילן ומתבטל בתוכו וגם דקי"ל זוז"ג מותר ואף לפי מש"ל בטעמא דהתיר' לפי שכחא דהיתרא עדיף ומכריע לגבי גורם האיסור וזה שייך לענין איסור והיתר משא"כ לענין קיום מצות אתרוג נראה דלא שייך זה מ"מ י"ל דכאן דחזינן שהיחור נושא פרי תבנית הפרי שנושא האילן אשר לוקח ממנו ודאי גורם שלו מחשב עיקר נגד גורם של האילן ועדיף מזוז"ג דעלמא וא"כ מ"ש מהרמ"א ראיה מכאן דבטל ענף האתרוג לגבי הלימון ליתא לשיטת רש"י ז"ל: שוב ראיתי שהר"ן בע"ז כתב שהקשו על רש"י דילדה שסבכה בזקנה אינה מדין זוז"ג אלא מתורת ביטול ואינה קושיא דדא ודא אחת היא שזוז"ג מותר מה טעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכל היכא דכי איתיה לאיסורא בעינא בטל חד בתרי כל היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי א"נ כשנתערב כל היכא דליכא טעמא ה"נ הבא מכח גרמת איסור כל היכא שהאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאילו נתבטל האיסור מש"ה אמר התם ילדה כו' דס"ל זוז"ג מותר כדאפסיקא הלכתא בסוגיין וכ"ת א"כ בסבכה ילדה בילדה הנטוע לסייג אסור הא זוז"ג הוא אינה קושיא דכי אמרינן זוז"ג מותר ה"מ כשגורם של היתר א"א לו לשוב להיות איסור אבל היכא שאפשר לו להיות אסור בטל לגבי גורם של איסור כיון שאפשר להיות כמוהו ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם היתר כיון שא"א להיות כמוהו ודמיא הא מלתא להא דמנחות דף כ"ג אמר ר"ח נבלה בטלה בשחיטה כו' ה"נ זו שנטעה לסייג אילו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה נמצא שגורם זה של היתר אפשר לו לחזור להיות אסור אבל ילדה זו שסבכה שהיא גורם של איסור א"א לה לחזור ולהיות היתר הלכך לא שרי משום זוז"ג והיינו דאמרינן התם או אמליך בת מהדר הוא כו' עכ"ל ודבריו הקדושים הם צ"ע לענ"ד דמ"ש דזוז"ג הוא מתורת ביטול א"כ ליבעי דוקא שיהא גורם היתר מרובה על של איסור דומיא דביטול דעלמא דבעינן חד בתרי וגם יש לעיין בזה לפי מ"ש המרדכי בשם רבינו משולם דכל שתחלת ביאתו ע"י תערובת לא בטל ועפי"ז כתב במשנה למלך פ"א מהלכות מו"מ ליישב דברי הרמב"ם באיבעיא דלגמוע חלבו של בהמה שיש בה אבר היוצא וכתב שאסור מספק הואיל וחלב בא מכלל האברים וכתב דלכך לא מהני ביטול ברוב הואיל ותחלת ביאתו לעולם בתערובות וא"כ ה"נ הפרי שיש בה זוז"ג הרי תחלת ביאת הגורמים בתערובות ולא ליהני ביטול אך סברא זו אינה מוכרחת ועיין במשנל"מ שם וא"כ י"ל שהר"ן לא ס"ל. הכי וגם מ"ש דזוז"ג מותר דווקא שא"א להיתר להיות כאיסור ומייתי עלה מהא דמנחות צ"ע דהתם אליבא דר"י איתמר דס"ל מין במינו לא בטל וס"ל לר"ח דהיכא שא"א למבטל להיות כבטל שפיר בטלה אף לר"י משא"כ לרבנן דס"ל דוקא עולין לא מבטלי אהדדי אבל מב"מ בטל מבואר שם דגם שחוטה בטלה בנבלה אע"ג דלא אפשר למהוי כוותיה ועיין בר"ן דנדרים דר"י ס"ל מב"מ לא בטל כשהוא מב"מ בשמא ורבנן ס"ל דכיון שזה איסור וזה היתר לא דמי למב"מ דדם הפר ודם השעיר דתרווייהו התירא נינהו ע"ש וא"כ בזוז"ג דחד דאיסורא וחד דהתירא שפיר בטל לרבנן אף אם אפשר להיתר שיהיה נעשה איסור כיון דהשתא היתר הוא הו"ל מין בשא"מ וליכא טעמא דבטל ברובא אך לענ"ד הדברים ברורים כמ"ש דכאן ליכא גורם דהיתר כלל שאותו הגורם של האילן העשוי לסייג הרי נמלך עליו לאכילה ומהני מחשבתו כמו דמהני על עיקר האילן דמידי דהוה עלו מאליהן וכמבואר בסוטה שם וע"ש ברש"י שכתב וז"ל הלכך ילדה דקא מירכב בגוה לאכילה חייבת בערלה ואע"ג דלא אמליך אקמייתא הא מיהא לאכילה היא ומהניא מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוה חשיב עלה הוה מהני מחשבה כו' נראה ודאי דרש"י הכא לא נחי' להך מלתא דזוז"ג רק כפשוטי הדברים שבטל אצל גופו של אילן והשתא אסברה למלתא דבכה"ג שמרכיב ילדה בילדה של סייג לא שייך זה דמה בכך שתאמר שנעשה כאלו הוא מגוף האילן מ"מ הרי גוף האילן עצמו שחישב לאכילה מהני א"כ הרכבה זו שאתה חושבו למקצת מן האילן עכ"פ מהני בין מחשבה לאכילה ועיין בפ"ק דערלה אפילו אמר החיצון לסייג כו' ומ"מ גם לפי מ"ש רש"י בע"ז דטעמא משום זוז"ג נמי א"ש מחמת הך סברא גופא דגם הגורם דהיינו יניקת האילן שלסייג הרי חישב על יניקה זו שתהיה לאכילה ואין בה צד פטור כלל ולדעתי הוא נכון מאד לולי דברי הרמב"ן והר"ן ז"ל שנראה דלא נחתי להך סברא ומישבים הך דזוז"ג בענין אחר ולקמן נדבר עוד אי"ה בדברי הר"ן בזה: ועתה נבוא למ"ש מהר"מ אלשיך שם דאפילו אם לא היה היחור של אתרוג מתבטל בלימון אלא שהם בב' מינים מעורבים בשוה אין יוצאין בו ודעת החכם המורה שם להיתר נראה שסובר דאין כאן ערבוב רק יניקת הלימון המתבטל בתוך האתרוג וכבר כתבתי לעיל דיניקה לא פסלה כמו שאין פוסל היניקה מאילנות הסמוכים לו וגם הגאון מוהר"ר אבא כתב דכיון שהיחור נושא פרי אתרוג טעם אתרוג עיקר (וכבר כתבתי שהוא הבין שמהרמ"א מחמת ערבוב טעמים אתי עלה וכבר כתבתי שז"א רק כוונתו על קריאת הש"ס של העץ העושה פרי הלז שאפי' נאמר ששניהם הוציאוהו יחד ושמשו בערבוביה מ"מ אין יוצאין בו) ונראה לענ"ד להביא ראיה לסברת מהרמ"א מהא דאמרינן בסוטה שם ולוקמא בכרם של שני שותפים דכל חד הדר אדידיה אמר ר"פ זאת אומרת כרם של שני שותפים אין חוזרין עליו מעורכי מלחמה ומאי שנא מחמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה דכולן חוזרין התם כל חד וחד קרינא ביה אשתו הכא כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו ופירש"י כרמו המיוחד לו שאין לך בה גפן שאין לשניהם חלק בו והכ"מ בהלכות מלכים הקשה על הרמב"ם למה לא כתב דין זה גם לענין בית של שני שותפין וכתב לחלק דדוקא כרמו אבל בית של שני שותפין דמסתמא יש לכ"א מקום מיוחד להשתמש בו שפיר קרינן ביה ביתו ע"ש ועכ"פ הא קמן דהש"ס מקשה ונוקמא בכרם של שני שותפין ופירש"י כגון שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות ההרכבה שלו ועלה משני דאינו חוזר וטעמא משום שאין מיוחד לו דכמו בכרם של שותפין אין לך גפן שאין לשניהם חלק והוא הדין כאן בהרכבה על כרחך שאין שום פרי מיוחד ויש לשניהם חלק דאם לא כן שוב הוה לן למימר דבכה"ג דמרכיב בשל חבירו דמי לבית שהרי גם בזה פירות ההרכבה מיוחדים לו אלא ודאי דאין כאן יחוד שכל הגדל באילן זה שהרכיב הוא בשותפות ודברי רש"י דנקט בקושית המקשן שהרכיב להיות פירות הרכבה שלו צ"ע דא"כ למה לא נאמר דהוי מיוחד לו ולא דמי לכרם של שותפין ואפשר שכוונת