בית אפרים רג

פ"ז מהל' מלכים דדוקא אם הרכיב מה שחייב בערלה ודברי הכ"מ שם תמוהים דודאי ממקומו מוכרע דבערלה תליא מלתא דחזרה דאם חייב בערלה מיקרי נטיעה וקרינן ביה ולא חללו ומ"ש הכ"מ דהרמב"ם מפרש הרכבת איסור היינו איסור ערלה כבר כתב בלח"מ שהוא תמוה ומשם מוכרח שהדברים כפרטן וכפירש"י ז"ל אלא שהקשה דהו"ל להרמב"ם למכתב הך דינא דש"ס דבהרכבת איסור אינו חוזר ומ"ש דהרמב"ם ס"ל כהך תירוצא דברייתא אתיא כראב"י הוא דחוק כי מה ראה לדחות ב' התירוצים הראשונים וגם דהא מצד הסברא הרכבת איסור אינו חוזר וכמ"ש רש"י מדדרשינן ולא חנכו פרט לגזלן אף עפ"י שיש לחלק ביניהם מכל מקום אין לדחות תירוץ זה מן הדין דהא בש"ס שקיל וטרי ביה (ועיין בתשובה מהרמ"א הנ"ל הביא נוסח לשון הרמב"ם בהל' מלכים ואחד המרכיב זקנה בחברתה כו' בנוסחא דידן ליתא וכ"כ בשו"ת איתן האזרחי הנ"ל ומה שכתב דהרמב"ם סבירא ליה דהך תירוצא דלסייג כו' שינוייא דחיקא הוא ותפס תירוץ ר"נ במבריך אילן בירק הוא תמוה דא"כ היאך כתב הרמב"ם הך דינא דמרכיב חוזר כיון דאנן קי"ל כרבנן דאילן בירק הוא הרכבת איסור אם כן לא משכחת הך דינא כלל): וזה מקרוב זכיתי שבא לידי ספר לקוטי הרמב"ן על ש"ס וראיתי שכתב במסכת ר"ה בנוטע לסייג כו' והרכיב בו מונין להרכבה זו משעת נטיעת האילן ולא משעת הרכבה זו דהא אפילו מחשב על הראשונה תני בתוספתא שמונה משעת נטיעה כו' הלכך לאו בת מהדר הוא למנות משעת הרכבה דאי לא תימא הכי לוקמי ילדה בילדה של שני שנים שיחזור בשביל ההרכבה לאחר שיצאו שני ערלה של ראשונה אלא ע"כ למנין הראשון הם נמנין כו' ועוד ראיתי לרש"י בע"ז דף מ"ח בהא דמודה ר"י אם נטע והבריך והרכיב מותר דזה וזה גורם הוא והכי אמרינן בעלמא ילדה שסבכה בזקנה מותרת ואינו נכון דלאו לר"י איתמר ומשום ביטול נגעו בה (וע"ש בתוס' דע"ז שהקשו גם כן על רש"י בזה) וכי מתרץ נמי במרכיב ילדה בילדה של סייג וקורות לכ"ע הוא ואפילו לר' יוסי דאי ממליך עלה מצי להדורי וכיון שכן החיוב מושך הפטור שאפשר לעשות כמוהו וליכא זה וזה גורם כלל עכ"ל ושוב מצאתי כן גם בחידושי הרמב"ן לע"ז וסיים בה ואין הפטור מושך את החיוב שא"א להיות כמוהו ע"ש ולענ"ד מ"ש שהחיוב מושך את הפטור צ"ע דהתינח אי הוה אמרינן דגם האילן שנטע לסייג מתחייב ונמשך אחר ההרכבה שפיר אבל כיון שהאילן עומד בהיתרו כל זמן שלא חישב עליו נהי דלית לן למימר שהמורכב נמשך אחר העיקר ובטל לגביה כיון שהוא גופי' מסופק ועומד שמא יתחייב והלכך אמרינן דכ"א עומד לעצמו מכל מקום אם באנו לדון אותו בדין זוז"ג אין לנו לדון אלא באשר הוא שם וכיון דהאילן גופא דהיתרא הוא שפיר יש לדין בו דין זוז"ג ואטו משום שאין כחו יפה לבטל הילדה מחמת שאפשר שיתחייב יגרע כחו שלא להיות קרוי גורם של היתר כלל ועפי"ז מצאנו ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט הך אוקימתא לחלק בין הרכבת איסור להיתר משום דלהך תירוצא ע"כ לאוקמא בנוטע לסייג כו' וא"כ ע"כ אתי כמ"ד זוז"ג אסור והוא דלא כהלכתא דהא קי"ל כר"י דזוז"ג מותר וכן הך תירוצא דרנב"י דמוקי מתני' בהרכבת אילן בירק וכמ"ד מותר אתיא דלא כהלכתה דהא קי"ל דאילן בירק אסור ואי בעינן לאוקמי מתני' כהלכתא ע"כ לאוקמא כרב דימי אמר ר"י דברייתא כראב"י דמרכיב אינו חוזר כלל וא"כ מתני' דקתני מרכיב חוזר ע"כ דהיינו בהרכבת איסור דהא לא משכחת מרכיב דהיתר כלל שיהא חוזר עליו כיון דקי"ל כר"י דזוז"ג מותר וכ"כ הרמב"ם בפרק יו"ד מהל' מעשר שני וקי"ל כחכמים דאסרי אילן בירק ולכך סתם הרמב"ם הדברים רק תלה אותם באיסור ערלה דכל דמשכחת מרכיב שהוא אסור משום ערלה נטיעה מיקרי וחוזר עליו ומשכחת לה בילדה בילדה שהרכיב מין בשאינו מינו ומעיקרא לא היה לו רק ג' והרכבה זו שהיא מאינו מינו שפיר חשיבא נטיעה באנפי נפשה וכמש"ל בתירוץ הב' דבכה"ג שפיר הוי ד' וחוזר עליהם ולא איכפת לן מה שהוא הרכבת איסור דהא ע"כ מרכיב דמתני' בהכי מיירי דאליבא דהלכתא לא משכחת בהרכבת היתר כלל ולפי זה מסייע לן גם דעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן דהיחור בטל לגבי גוף האילן לא נאמר כ"א במב"מ אבל לא במין בשא"מ: והנה לפי פירוש רש"י בע"ז דמשמע דהך דילדה שסבכה בזקנה בטלה מטעם זוז"ג אתינן עליה לפי"ז אין מקום לחלק בין מב"מ למבש"מ דבשלמא אי אמרינן מטעם ביטול דהיינו שהיחור בטל להאילן שפיר יש לחלק בין מב"מ למבשא"מ וכמש"ל משא"כ לטעמא דזוז"ג ובטעמא דרש"י דסבירא ליה דמטעם זוז"ג הוא שהקשו עליו דהתם מטעם ביטול אתינן עלה נלענ"ד דלפי טעם ביטול קשה מה שהקשו התוספות במנחות דף ס"ט דלמה נקט ילדה דכך שוה יחור של זקנה שסיבכה בזקנה דאי לאו משום דבטלה היה תורת ערלה עליו וכן פירש שם בסוטה בקונטרס אפילו ליחור זקנה מכיון דנתלש והרכיבו ילדה קרינא ליה ובטל בזקנה ומ"ש התוספות שם לתרץ דאי הוי נקט סתם יחור שסבכו בזקנה בטל לא הוה ידעינן למאי בטל אם לא היה מפרש לענין ערלה כו' נראה שלא היה בגירסא שלפניהם כמו שהוא לפנינו דקאמר בפירוש ואין בה דין ערלה וכן נראה מדברי רש"י שם דל"ג ליה (וגם מה דמייתי התוספות מדברי הקונטרס בסוטה וסיימו בה ובטל בזקנה זה הסיום אינו מהקונטרס אלא חוזר לדבריהם הראשונים דאף זה ילדה הוא ודינו שבטל בזקנה דרש"י גופיה שם לא כתב זה רק לענין סיבכו בילדה דחייב בערלה אף עפ"י שקצצו מזקנה דחוזר להיות ילדה אם היה מתחבר ע"י הרכבה בילדה ע"ש) ולפי גרסא שלפנינו א"א לומר כן ונראה דרש"י לא ניחא ליה בתירוץ התוספות ושבקיה דהוא דחיק ומוקי נפשיה דטעמא דבטלה לפי שזוז"ג הוא וטעמא דמ"ד זה וזה גורם מותר נראה לעניות דעתי דאף על גב די"ל מה חזית דאזלת בתר גורם היתר זיל בתר גורם איסור לחומרא מכל מקום כיון דאם לא ניתנה תורה ונתחדשה הלכה לאסור דבר זה היה מותר הכל ולכן אף שע"י ציווי התורה נאסר הדבר ההוא והאיסור הוא גורם לדבר זה שיבא בעולם מכל מקום ההיתר יש לו דין קדימה בזה למיזל בתרי כיון שמציאות דבר זה גם ההיתר גרם לו שיבא אין לנו לחדש בו איסור מחמת גורם האיסור שיש בו ואנו חושבין עיקר יותר לגורם היתר אף אם שקולים הם ומצאתי און לי בדברי הר"ן בנדרים דף נ"ט ע"ב שכתב וע"כ לא שמעת לרשב"ג כו' ולא תיקשי אמאי דכתיבנא כו' ואפ"ה קתני גדל בפטור פטור אלמא אעפ"י שאין גידולין כעיקר אין מבטלין אותן דהכא היינו טעמא משום דהיתרא לא בטל שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר כו' והנה סתם ולא פירש הטעם ונראה שטעמו של דבר כמ"ש וכן נלענ"ד דמטעם זה סבירא ליה להרמב"ם דספק דאורייתא לקולא אף במקום שהספק שקול משום דההיתר הוא הקודם אם לא היה נאסר ולכן אף היכא דאיתרע חזקה דהיתרא מכל מקום אף בספק השקול מה"ת לחדש איסור וכאילו יש חזקת היתר דמי וכל שהוא שקול צד ההיתר מכריע הכף לגבי האיסור שחידשה תורה ועשאתו איסור ובהכי ניחא נמי מה שהקשו על הרמב"ם מהא דיליף רובא מרישא של עולה כו' דדלמא התם משום ספק הוא ולפי מ"ש א"ש דבספק כה"ג שהתורה חידשה להביא עולה אלא שלא הכשירה לקרבן זה רק כשרה דוקא ואי הוה מספקא לן דלמה טרפה היא לא היה מקום להכשירה לעולה בספק השקול כלל מחמת קדימת ההיתר לאיסור שלא על ההיתר נפל הספק כ"א על יציאת י"ח הקרבן וכן י"ל בכמה מצות עשה ויש ליישב בזה כמה ענינים וקצרתי שלא לצאת מענינינו ועכ"פ לענין גורם חזינן דגורם ההיתר מכריע את גורם האיסור ולכן השמיענו כזאת בילדה שסבכה בזקנה אע"פ שהילדה היתה אסורה מתחלה ועכשיו הוא גורמת איסור מכל מקום כיון שהזקנה גורמת ההיתר כחה דהיתרא עדיף ומותר משא"כ יחור שנקצץ מזקנה שהיה בכלל היתר אלא שאם היו מרכיבין אותו בילדה או נוטעין אותו בארץ היה דינו כתחלת נטיעה מכל מקום השתא מיהא שסיבכו בזקנה אין כאן גורם איסור שאדרבא צמיחתו הוא ע"י אילן ההיתר והיחו' בצד עצמו לא היה עליו שם איסור מעולם ובזה לא היינו צריכין לבטל האיסור שבו משום זוז"ג רק בילדה שסיבכה בזקנה הוצרך להשמיענו דגורם ההיתר של הזקנה מכריע גורם ההיתר של הילדה משא"כ לפי מה שמפרשים התוס' והרמב"ן דילדה שסיבכה בזקנה בטלה היינו שנעשה כגופה של זקנה ואי לא הוה אמרינן בטלה היה נחשב כאילו עכשיו נטעה א"כ אף ביחור שנקצץ מזקנה הוא הדין