בית אפרים רב

לומר שע"י חיבור זה נעשו כגוף אחד כיון שזה מין זרעים וזה מין נטיעה ודאי שלעולם הם גופים מחולקים אבל באילנות שהורכבו מין בשא"מ שפיר יש לומר דמיד שנתחבר היחור לאילן חשיב גוף אחד ובטל לגביה ואף ע"פ שנושא מין פרי אחר הרי זה כאילו הוא אילן אחד העושה שני מיני פירות וכגון צלף וכיוצא וכן יש לפרש כוונת אא"ז מהרש"א מ"ש כיון דמינה הוא ר"ל ששניה' מין נטיעה ובהכי נמי הוה א"ש מה דקשיא לן דתיקשי ליה האי הרכבת איסור ה"ד משום דגם המקשן ידע דאיכא לאוקמי בהרכבת אילן בירק דלא בטל לגבה רק על הרכבת היתר קשיא ליה דהא אילן בירק הרכבת איסור הוא וחדית לן רנב"י דאיכא תנא דמתיר הרכבת אילן בירק ושפיר מתוקמ' הרכבת היתר בכה"ג והך ברייתא דמיירי בהרכבת איסור נמי בכה"ג מיירי אלא דאתי' כחכמים דסבירא ליה דהרכבת איסור הוא אך המעיין שם יראה שזה דחוק מאוד בסוגיא והעיקר כמ"ש דאפילו שניהם מין נטיעה אם הוא מין פרי אחר לא בטל כלל שאם היינו אומרים דבטל והרי זה כאילן אחד העושה שני מיני פירות לא היתה התורה אוסרת ההרכבה כיון שנעשה גוף אחד וכמו שנעשה גוף אחד לענין ערלה ואף על פי שי"ל דבאילן של שני מיני פירות יש בכח מתחלתו שרף של שני הפירות משא"כ בהרכבה ששרף האילן הוא של פרי אחר וע"י ההרכבה ממין פרי אחר יונק השרף של האילן שאינו ממינו ולכך מיקרי הרכבה מ"מ הדברים כפשטן נראין דהתורה שאסרה ההרכבה שא"א שיעשו גוף אחד וכל חד וחד לחודיה קאי רק שמורכבים זה בזה וזהו כלאים שאסרה בבהמה שזרע האב לחודיה וזרע האם לחודיה ושניהם מתערבים יחד והם מוציאים תולדה מעורבבת משני כחות וכן הפרי שמוליד אילן המורכב הוא מעורבב משני כחות וכן בכלאי בגדים כל חד לחודי' קאי ואין חוט פשתן בטל בשל צמר ולכך הוי כלאים כמבואר שם וכיון שאם הרכיב נטיעה מין בשא"מ אינה נעשית גוף אחד שפיר הוי הרכבה זו כנטיעה בפ"ע להתחייב בערלה ואי לאו דהרכבת איסור הוא היה חוזר עליה מעורכי המלחמה ולכך מדייק המקשן האי הרכבת היתר ה"ד דאהרכבת איסור לא קשיא ליה דשפיר מיירי בילדה בזקנה ואפ"ה לא בטל וכמ"ש ועיין בתשובת אא"ז מהרש"א שם דאע"ג דהש"ס שם בעי לאוקמי מתני' אפי' כר"י הגלילי דאמר הירא מעבירות שבידו כו' מכל מקום משכחת לה דאריסין הוא שהרכיב מין בשא"מ וגם לענ"ד בפשיטות י"ל שהרכיב ע"י עכו"ם או קטן ואף ע"פ שהרכיב מדעתו אין כאן איסור תורה רק מדרבנן ואפילו את"ל שב"נ מצווה על הרכבת האילן ויש כאן לפני עור מ"מ משכחת לה בענין דלית ביה משום לפ"ע כמש"ל אך מכל מקום גם דברי מהרש"א נכונים דאפילו במורכב שלא מדעתו אם היה של היתר חוזר ושל איסור אינו חוזר כיון דההרכבה עצמה הוא דבר שאסור לעשות כן מה"ת ואם נאמר דאסור לקיים כלאי האילן אם כן בפשיטות י"ל דלכך בהרכבת איסור אינו חוזר אף שנעשה שלא מדעתו כיון שהרכבה זו אין סופה להתקיים בידו שהרי אסור לקיים אותה. אך יש פוסקים דסבירא להו מותר לקיים הרכבת אילן ולדידהו צ"ל כמ"ש וצ"ע: והנה במה דכתיבנא דלכך לא קשיא ליה על הרכבת איסור משום די"ל שסיבכה בזקנה ושא"מ לא בטל יש מקום אתי ליישב בענין אחר משום דלכאורה צ"ע מה שאמר דאי ילדה בילדה ת"ל משום ילדה קמייתא דמאי קושיא דהא בעינן ה' אילני מאכל דוקא וא"כ י"ל דעם ילדה קמייתא לא היה לו רק ד' וע"י ההרכבה נוסף גם הוא והיה חמשה ובספר קרבן העדה עמד בזה והניח בצ"ע אך לענ"ד א"ש דבכה"ג שאין לו רק ד' נטיעות והוסיף להרכיב בילדה ס"ל להש"ס דבכה"ג אין סברא כלל למחשבי' לחמשה דודאי הרכבה זו עושה יחור זה כגוף אחד עם הילדה שמכבר וכחד חשיבי כאילו לא נתחדש דבר ע"י הרכבה וכמו אם הוציאה הילדה עוד ענף עושה פרי דלא חשיב כלל כנטיעה לעצמה ואם לפניו לא היה חמשה ודאי דאינו חוזר מחמת תוספות ההרכבה וע"כ שמבלעדי זאת ההרכבה היה לו ה' אמטי להכי קשיא ליה הרכבה זו למה לי ת"ל משום הך ילדה גופה שהרכיב בה אמנם כן י"ל דדוקא בהרכבת מין [במינו[ שאז י"ל שנעשה גוף אחד דאז הוי כהוסיף ענפים מעצמו שהכל עולה לחשבון א' משא"כ אם הרכיב ילדה בילדה מין בשא"מ דאז לא שייך שיהיה גוף אחד כיון שזה נושא פרי אחרת שאינו ממין של עיקר האילן וא"כ א"ש דלא הוה מצי לאקשויי על הרכבת איסור דבאיסור שפיר משכחת לה שלא היה לו רק ארבע והרכיב יחור שלא ממינו באחד מהני והרכבה זו שפיר הוה חשבינן לה לנטיעה בפ"ע להיות נחשב חמשה והיה חוזר עליה אי לאו משום דהרכבת איסור הוא משא"כ בהרכבת היתר פריך שפיר וכמ"ש דאם היה לו ד' והרכיב ממנו כחד חשיב דודאי בטל לעיקר אילן ונעש' נטיע' אחת ואין לדייק מדנקט ילדה שסיבכ' בזקנה בטלה משמע הא ילדה בילדה לא דפשיטא דז"א דודאי בתרוויהו בטלה לגבי העיקר רק דבילדה בילדה אין נ"מ בביטול זה רק לענין זקנה שלא יהא בו דין ערלה וכן מבואר בתוספות דמנחות דף ס"ט דילדה בילדה לא חשבינן שנות ערלה משעת ההרכבה אלא משעת נטיעה קמייתא וכ"כ הר"ש וכ"כ בלקוטי הרמב"ן שזה מוכרח מהסוגי' וכמ"ש לקמן וע"כ דהיינו טעמא דכיון שסבכה בטלה לגבה ונעשית כגוף הנטיעה וא"כ ע"כ שהיו בידו ה' חוץ ההרכבה וא"כ פריך שפיר הך הרכבה ל"ל כו' וגם זה נכון: ולפי דרכנו למדנו שמה שאמרו ילדה שסבכה בזקנה בטלה לא נאמר אלא בהרכבת מין במינו אבל בשא"מ אע"ג דינקי מהדדי מכל מקום לא שייך בזה שיתבטל טפל בעיקר דכיון שהוא עושה פרי לעצמו הוא עיקר לעצמו כמו גוף האילן ולא מיבעיא לתירוץ קמא דכתיבנא דלפי"ז מוכרח חילוק זה מהש"ס אלא אפילו לתירוץ הב' שכתבתי עכ"פ חזינן דבילדה בילדה במין בשא"מ לאו כחד גופא חשבינן ליה רק כנטיעה אחרת לעצמה וא"כ אין כאן שייכות ביטול שכ"א נחשב בפ"ע ולא נשתנה שמו כלל ולפ"ז מה שהאריך מהר"מ אלשיך ללמוד מהך דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה לכאן דאם הרכיב יחור אתרוג באילן אחר שבטל ונסתלק שמו מעליו אי מקפינן להו לא מידמו דבכה"ג שמו קיים ופירותיו מוכיחין עליו שאינם ממין האילן וכאילו עומד בפ"ע אלא שמושך יניקתו דרך האילן הלז שלא אבד את שמו שנקרא ע"ש עיקר הפרי שהוא מגדל אותו וכדאשכחן בקרא תחת התפוח עוררתיך כו' וכן בלשון חכמים תמרה זו ענבה זו וכן ביכורה בתאנה (ע"ש בהושע ט' וע"ש ברש"י מציין כבכורה בתאנה ומפרש ע"ז מבושלת כתאנה בעץ התאנה כן הוא בכל הספרים והוא ט"ס וכצ"ל שרש"י מציין על תיבת כבכורה ומפרש לה בתאנה מבושלת ואח"כ מתחיל ציון על תיבת בתאנה ומפרש בעץ התאנה והסופרים שבשו הציון גם החליפו וכתבו ב' במקום כף וכף במקום בית ומצוה לתקן) וההרכבה גם כן לא אבד שמו ובכה"ג חייב בערלה גם כן ואי לאו דהרכבת איסור הוא היה חוזר עליו מעורכי המלחמה ואם כן בדינא דידן דהיחור לא אבד שמו ויחור של אתרוג מיקרי י"ל שאין קפידא מה שיונק מהארץ דרך עץ הלימון וגם מה שיונק מן העץ עצמו מהשרף ולחלוחית שבו י"ל דבטלה יניקה זו בתוך פרי האתרוג וכמ"ש מהרמ"א שם בשם החכם שהיה מורה היתר בדבר והרי זה כאילו עומדין אילנות אחרים סמוך ממש לאילן האתרוג דודאי ינקי מהדדי כמבואר בב"ב ומכל מקום פשיטא שיוצאין בהם בלי פקפוק ומה שכתבתי מהרמ"א דהוי כב' מינים יבואר אי"ה אמנם נלענ"ד ליישב דעת הגאון מהרמ"א ז"ל דלא שאני ליה בין הרכבת מין במינו למבשא"מ דלא תיקשי עליו מהש"ס דלא פריך על הרכבת איסור י"ל דהנה במשנה שם מבואר שצריך שיהא לו ה' עץ מאכל ולפי"ז קשה מאי פריך דלמא מיירי שהיה לו ד' עץ מאכל ואילן סרק אחד והרכיב תוך האילן סרק שעי"ז נעשה ה' עץ מאכל דפשיטא דלא שייך בזה ביטול וכמבואר בירושלמי ופסקו הרמב"ם בפרק יו"ד מהל' מעשר שני עכו"ם שהרכיב אילן מאכל באילן סרק חייב בערלה אך דז"א דגם זה הרכבת איסור הוא כמ"ש הרמב"ם וש"ע סימן רצ"ה ולכך נקט הרמב"ם עכו"ם שהרכיב ואע"ג דלהרמב"ם גם עכו"ם אסור בהרכבה כמש"ל מ"מ ישראל לא שכיח שיעשה הרכבה שהיא באיסור ולכך נקט עכו"ם וכיון דאנן השתא בהרכבת היתר קיימינן לא הו"מ לשנויי הכי וא"ל דלא קשיא ליה על הרכבת איסור דשפיר משכחת לה בכה"ג משא"כ בהרכבת היתר ולכך הוצרך לשנויי בנוטע לסייג כו' שהיתה פטורה מן הערלה ולא היה חוזר עליה דילפינן מולא חללו כמ"ש רש"י במשנה ועתה חידש בהרכבה זו נטיעה שיש בה חיוב ערלה וזה דעת הרמב"ם