בית אפרים רא

בלתי מורכב שהמיץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד (שם בתשובה איתא שהחמיץ בתוכו כו' ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל שהמיץ בתוכו כו' והוא מלשון מיץ חלב וחמאה שהוא המוהל ומשקה שבתוך הפרי ומ"מ אפשר גם כן שהדברים ככתבם שהלימוני היא חמוצה וחריפה יותר מאתרוג ועל ידי ההרכבה מקבל האתרוג חמוץ רב אך מסיום לשונו והקליפה עבה משמע דעל מיץ ומוהל שבתוכו קאי והוא אחד מהסימנים שהעיד אא"ז הגאון מוה' יהודה מפדווא לשרמ"א כמ"ש בתשובת רמ"א והביאו המג"א) וחכם אחד מורה להקל וכל חכמי העיר חולקים ומעידים שהראשונים פסלו גם כן ומה שאמר המורה שנתבטלה יניקת הלימון באתרוג המורכב וכאלו כולו אתרוג הנה ראינו בהר"ן שכתב בר"ה עלה דההיא אחד הנוטע כו' דקי"ל ילדה שסיבכה בזקנה בטלה והוא גמר' ערוכה וא"כ ה"נ בטל ענף האתרוג לגבי הלימון וכאלו כולו לימון והתורה אמרה אתרוג וליכא וכן דעת רש"י בסוטה כו' וכ"כ הר"ש בפירוש המשנה כו' ע"ש שהאריך עוד בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה ובחבורו והנה בשו"ת איתן האזרחי סי' ל"ט נדפס שם תשובה אחת מהגאון מוהר"ר אבא הלוי ז"ל שכתב להשיג על תשובת מהר"מ אלשיך דלפי דבריו בטל טעם של אתרוג בלימון ובטעם תליא מלתא ואין טעמו מוטעם כי מה שנאמר בגמרא בטלה היינו משום שהזקנה עיקר והילדה שבטלה לגבה כו' וגם הביא שם דברי התוס' שכתבו דאי לא הוה נקט ילדה לא הוי ידעינן לענין מה בטל ואם כדעת זה החכם למה לא הוי ידעינן לכל דבר הוא בטל אלא ודאי בטלה שאמרו לא לענין טעם קאמרי אלא אמרו הטפל בטל לגבי העיקר דבתר עיקר אזלינן כו' עכ"ל ונפלאתי עליו מאד שבמחכ"ת הוסיף מדעתו על דברי מהר"מ אלשיך ולא מצאתי בדבריו ז"ל ולא עלתה על לבו שיש בזה ביטול טעם ואדרבא כתב בראש דבריו שאין הפרש רק שהמיץ מרובה רק מייתי מהא דחזינן שאין נוהגין ערלה בהרכבה דילדה בזקנה לפי שהיחור בטל לגבי האילן ואם היה היחור הזה קונה שם לעצמו להיות נקרא עץ עושה פרי עץ הדר היה לנו לחשב מיום שהרכיבו וע"כ כיון דמבטלינן ליה לגבי הזקנה ואנו רואין האילן הוסיף עוד ענף חדש שאין בו דין ערלה שהכל הולך אחר השורש וא"כ גם בזה בטל הטפל שהוא יחור האתרוג לגבי לימון שהוא עיקר האילן וכאילו פרי זה הוציא עץ הלימון ואין מן הדין לצאת בו י"ח אתרוג ועוד כתב בתשובה ההיא על מ"ש מהר"מ אלשיך והתורה אמרה אתרוג וליכא דהיכן כתוב בתורה אתרוג רק פרי עץ הדר ומין זה הדר הוא ודר משנה לשנה באילן עכ"ל תמהני דודאי היה מקובל לחז"ל דהך פרי הדר על אתרוג נאמר ובאו התנאים ואסמכוה אקרא אבל לא שסמכו עיקר מלתייהו אדרש זה דהדר היינו שדר באילנו ושאר דרשות דשם וכ"כ להדיא בחידושי הריטב"א אהא דפריך ואימא פלפלין דודאי קי"ל דהדר היינו אתרוג ולא היו מסופקים בדבר שעשו מימות משה אלא שעל שרוצה להוכיח מן הכתוב פריך דאין הוכחה אלא שקבלנו כן ואמרינן נמי זה הדר באילנו כו' לא שיהא זה הוכחה גמורה שזה אתרוג שהרבה אילנות אחרים יש שהם כך אלא שהקבלה העידה לנו כו' ע"ש והא דפריך התם אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים ע"ש ברש"י ונראה דגרס אטו כולהו אילני לית בהו כו' אך בתשובה הנ"ל הביא מדברי רש"י בדף ל"א ע"ב שכתב דמהכא שמעינן דאתרוג אמר קרא שאין פרי אחר עושה כן וכ"כ רש"י בחומש וזה סותר למ"ש הריטב"א אך באמת ז"א דהא טובא דרשות דרשינן להוכיח שהוא אתרוג אלא דהש"ס מדייק ודלמא פלפלין או פירות שיש להסתפק בהם ואותן אין דרים משנה לשנה וקצרתי משום דאפילו תימא דדרשא גמורה היא מ"מ פשיטא שאין להכשיר מה שיצא מכלל הקבלה שפרי זו תהיה מעץ הדר שהוא אתרוג ועוד דאם לקח פרי אחר ובתחבולות יעשה פעולות אדם שיהיה דר משנה לשנה יוכשר פשיטא דליתא שאין זה אלא סימן ורמז שהתורה מרמזת לנו שפרי זו שדרך גידולה כך הוא לדור באילנן אותה יקחו למצוה וא"כ מה יושיענו זה אם התפוח יקבל הרכבה מאתרוג ויתקיים עי"ז משנה לשנה פשיטא דפסול וגם דלפי הדרש דבעינן טעם עצו ופריו שוה א"כ אם אנו אומרים שהילדה בטלה בזקנה ואם כן היחור שהאתרוג גדל בו כלא חשיב ועיקר עצו הוא עץ הלימון אשר הזקין בארץ גזעו והיחור כמאן דליתא א"כ איך אתה קורא בזה טעם עצו ופריו שוה והדברים ברורים לענ"ד: אמנם בעיקרא דמלתא שכתב הגאון מהר"מ אלשיך ז"ל ללמוד מהא דילדה שסיבכה בזקנה לכאן לומר דבטל היחור של אתרוג לגבי אילן הלימון מטיבותי' דהגאון ז"ל אמינא שלענ"ד אין הנדון דומה ונציע דברי הש"ס בקצרה שם בסוטה דף מ"ג ע"ב ת"ר אשר נטע כו' ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן אחד המבריך ואחד המרכיב אמר רבי זירא אמר ר"ח לא קשיא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר האי הרכבה היכא דמי אי לימא ילדה בילדה תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה והאמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה אמר ר' ירמיה לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע להך קמייתא לסייג ולקורות כו' ע"ש והנה צריך להבין בהא דפריך האי הרכבת היתר ה"ד דמשמע דבהרכבת איסור ניחא ליה דהיה הדין נותן להיות חוזר מחמת ההרכבה ומיעטי' קרא דא"ח לפי שהוא הרכבת איסור ובאמת שז"א דהא אהא דמצריך קרא למעוטי הרכבת איסור נמי קשיא הך קושיא גופא דאי בילדה בילדה כו' והו"ל למפרך סתמא האי הרכבה ה"ד כו' וגם קשה דאגופא דמתני' או הברייתא הו"ל למפרך דהאי הרכבה ה"ד וא"ל דאברייתא לא מצי למפרך דהוי מוקמינן בילדה בזקנה ולכך א"ח מטעם דבטלה א"כ השתא נמי מי הכריחו לאוקמי בהרכבת איסור נימא דמיירי בכה"ג דילדה בזקנה וע"כ לומר דא"א לאוקמי בהכי דהא מלתא דפשיטא היא כיון שבטלה בזקנה וליכא חיוב ערלה בשום אופן בטל שם ילדה לגמרי ואין כאן נטיעה שחוזר עליה וכמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים וא"כ קרא למעוטי למה לי וגם הברייתא לא צריך להשמיענו הך דינא כלל ולפי זה מה תיקן בתירוצו דמיירי בהרכבת איסור אכתי קשיא ממ"נ במאי מיירי אי בילדה בילדה באמת צריך לחזור משום ראשונה ואי בזקנה הא אף בהרכבה בטלה ואם כן הו"מ לאקשויי אברייתא ומכ"ש אגופא דמתני' בלא הך שינויי דכאן בהרכבת היתר כו' ולכאורה היה אפשר דבהרכב' איסור הוה ניחא ליה דמיירי בילדה בילדה ולא תיקשי ת"ל משום ילדה ראשונה די"ל דכיון שהרכיב עליה באיסור אזל ליה חיוב חזרתו מהמלחמה מחמת נטיעה זו כיון דגרועי גרעה במה שהבריכה במין אחר ועשה איסור אך באמת ז"א דע"כ לא ממעטינן הרכבת איסור אלא על היחור שמבריך עתה בילדה ראשונה שזו ההברכה היא האיסור אבל נטיעת ילדה ראשונה שעשאה בהיתר גמור פשיטא שלא אבד זכות חזרתו בשבילו דבשביל שנעשה איסור בהברכה השניה לא פקע זכות הראשונה (ולקמן אבאר דלא קשיא לימא מתני' דלא כריה"ג דאמר הירא מעבירות שבידו דמיירי שהוא לא עשה ההברכה בעצמו וכמ"ש אא"ז מהרש"א שם): והאמת יורה דרכו דע"כ לא אמרינן דילדה בטלה בזקנה אלא בהרכבת היתר דכיון דחד מינא הוא שפיר בטלה שמיד שנאחז היחור ממין אחר אין נוהג בו דין ביטול כלל שהרי אף אחר שנסבך הוא מובדל ועומד לעצמו ונושא פרי של אותו המין שניטל ממנו ולא בטל לגבי האילן כלל והשתא א"ש דעל הרכבת איסור לא קשיא ליה דשפיר משכחת לה בילדה בזקנה ואף עפ"כ נוהג בו דין ערלה ועיין בלח"מ הל' מלכים ולכן הוה סד"א דחוזר וקמ"ל קרא כיון דהרכבת איסור אינו חוזר והשתא א"ש דאגופא דמתני' לא הו"מ לאקשויי האי הרכבה ה"ד משום דכיון דאכתי לא ידע החילוק בין הרכבת איסור להיתר שפיר הוה מצינן לאוקמי בהרכבת איסור ומכל מקום שפיר חוזר אך השתא דמשני ליה בהרכבת איסור אינו חוזר משום דאיכא איסורא בהרכבה זו רק דמתני' בהרכבת היתר שפיר פריך הרכבת היתר ה"ד והוא נכון וברור לענ"ד: שוב עיינתי במהרש"א וראיתי שכתב בהא דמשני התם במבריך אילן בירק והאי תנא כו' והכא לא מקשינן מ"ש ילדה בזקנה דבטל ומ"ש אילן בירק דלא בטל דהא אילן בירק אי ממליך לאו בת מהדר הוא די"ל דילדה בזקנה כיון דמינה הוא בטל לגבה משא"כ אילן בירק כיון דלאו בת מינה הוא לא בטיל לגבה עכ"ל ושמחתי שמצאתי רב לדברי ואף שי"ל דדוקא התם גבי ירק אף ע"פ שהיחור שהבריך נסתבך בירק הזרוע ונשרש בארץ מכל מקום א"א