בית אפרים כ

הא"ז בגט לפסול מספק ולפמ"ש הרב המשיב לחלק בין גט לפרשיות שהם מבפנים הוי א"ש אבל באמת אין זה נוח לי ולכאורה י"ל דסבירא ליה להא"ז דדוקא במזוזה דילפינן כתיבה כתיבה ואמרינן ספר אמר רחמנא שפיר מפסל לרש"י בב' עמודים ולהתוס' בב' עורות אע"פ שדבקם משא"כ בתפילין כיון שמדובקים יחד סגי אבל צ"ע דמלשון הירושלמי שאמר שתפילין ומזוזות נכתבים בעור אחד מבואר דתרווייהו חד דינא אית להו ולפי מ"ש לעיל מוכח משם דאפילו בתפירה פסול דהא קאמר שבזה חלוק תו"מ מספרים וצ"ע: ואמנם בלא"ה מ"ש הרב המשיב לחלק דדבק עתיד להתפרד הנה לפמ"ש הד"מ בשם הא"ז להסתפק בגט אף בתפירה אם כן ע"כ דלאו מהאי טעמא אתי עלה ואמנם אפילו תימא דבגט בדבק פסול שסופו להתפרד מכל מקום צ"ל דוקא גט כיון דכתיבה ע"ד המתקיים בעינן וכמ"ש התוס' דף כ"א ע"ב ד"ה על עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים וכ"כ הר"ן הביאו הרמ"א בהגה סימן קכ"ד סעיף ב' והלכך אם אינו באופן שאינו מתפרק כדבר שאינו של קיימא דיינינן ליה ופסול משא"כ בבתי התפילין היכן מצינו דבעינן שיהו מדבר המתקיים ויהי' זכרון א' קיים לעד דלמא כל שעתה הוא דבוק לפנינו והארבעה טטפת יחדיו יהיו תמים על ראשו באגודה אחת סגי בהכי להיות נקרא זכרון אחד ואע"פ שלאחר זמן יתפרד החבילה בתר השתא אזלינן והא מחובר. ומ"ש הרב המשיב ראיה מהירושלמי דפריך על העלה של זית ולא כמקורע הוא וקשה דהא איכא למימר דמיירי בדבק שדבק עלין זל"ז ובשלמא בתפירה י"ל דלא שייכא בעלין משא"כ בדבק אלא ע"כ דדבק לא מהני עכ"ל: ולכאורה יש לדקדק ג"כ מש"ס דידן בגיטין דף כ' גופא שלחו מהם כתבו על איסורי הנאה כשר אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא על העלה של זית דלמא שאני עלה של זית דחזי לאצטרופי ופרש"י דחזי לאצטרופי עם עלין הרבה לשכב עליהם או למאכל בהמה כו'. ולכאורה קשה מאי דוחקי' למימר משום דחזי לאצטרופי לימא דמיירי בדבק עלין הרבה וכתב הגט עליהן ושפיר חזי למאכל בהמה ואף אם אין שם רק כשיעור פי פרה או פי הגדי חשוב כדאשכחן לענין שבת אלא ע"כ דהש"ס דילן נמי קשיא ליה קושית הירושלמי דהוי כמקורע ואע"ג שדבקן יחד מ"מ חשוב כמקורע וע"כ לומר כתירוץ הירושלמי אפילו כתב אני פלוני מגרש אשתי כשר דזה יכול לכתוב על עלה אחת לכך איצטריך לדחויי טעמא משום דחזי לאצטרופי אלא דלפ"ז היה מקום להכריח מזה דגם אם חיבר ע"י תפירה פסול: ומ"ש הרב המשיב שהחוש יעיד שהעלים מזיתים אינם יכול להתפר יחד שנקרעים וכו' לא ידעתי הבדל בין עלה זיתים לעלה תאנים שמקרא מלא דיבר הכתוב ויתפרו עלה תאנה ותרגומו וחטיטו להון טרפי תאנה ופירושו תפירה ממש וכמ"ש התרגום על ומתפרות כסתות ביחזקאל י"ג ועיין בערוך ערך חט והר"א בן עזרא כתב שם ופירוש ויתפרו ידוע וכן שק תפרתי עלי גלדי והמבקשים מחט מבהילים כי בעץ דק יעשו דרכם עכ"ל: ומ"מ מש"ס דידן איכא לדחויי דסבירא ליה דלישנא על העלה של זית משמע ליה דבחד עלה דמיירי דאל"כ ה"ל למימר על עלי זית ואע"פ דמיירי בתפרן יחד שייך למינקט הכי אלא ע"כ דבחד מיירי אך הירושלמי דפריך ולא כמקורע הוא משמע דסבירא ליה דאיכא לפרושי מתני' שכתב על כמה עלין אלא דמ"מ קשיא ליה דהא הוי כמקורע בהא איכא לאקשוי' דהא שפיר איכא למימר שנתחברו יחד על ידי תפירה ובכה"ג אלא ע"כ דלא מהני ואפשר דגם הירושלמי סובר דבשלמא אם כותב על ב' וג' עלין שאין מחוברים יחד שפיר שייך למינקט על העלה כיון דכל חד באפי נפשיה חד עלה הוא משא"כ אם לא משכחת לה רק כשמחבר כמה עלין יחד וכותב עליהן א"כ ה"ל למינקט על העלין של זית וע"כ כשלא חיברן א"כ ה"ל כמקורע ומשני ליה דבחד נמי כשר: והנה הרמב"ם והש"ע נקטו באמת בלשונם על העלין אך נראה דמ"מ לא אתו להכשיר בכתב על העלין הרבה דהא במזוזה ס"ל דתפירה לאו חיבור הוא או י"ל דהרמב"ם לשיטתו שהשמיט הך דינא דספר אחד ולא ב' וג' ספרים וע"כ טעמא משום דס"ל ספר לספירת דברים אתי וא"כ שפיר מותר לכתוב על כמה עלין וראיתי שבקרבן העדה כתב כן אך לענ"ד גם הרמב"ם מודה דאף דלספירת דברים אתי אית לן למימר סיפור אחד אמר רחמנא כו' רק אתי לאוריי דבכל מיני העלין אע"פ שאינו של זית כשר כמבואר בדברי הה"מ ועיין פר"ח וכבר בארתי לעיל דאפילו תימא דבגט לא מהני דבק לתפירה וכדמשמע מפשיטות דברי הירושלמי וכמבואר מהתוספת' דת"ק פליג עליה דרשב"א וס"ל דדבוק הקרעים לא מהני ומזה פריך הירושלמי בפשיטות ולא כמקורע הוא דלא משמע ליה דלשנוייא דמתני' כרשב"א אתיה מ"מ אין זה אלא גבי גט וכה"ג כיון שהתפירה או הדבק ניכר ונראה לעינים ששנים היו וקירב את הרחוקים בזרוע ע"י תפירה או דבוק כדמעיקרא דיינינן ליה משא"כ לענין בתי התפלין שהתפירה בין בית לבית אינה ניכרת ונראת כלל והבתים גופייהו אדרבא צריך להיות נראה מבחוץ שהם חלוקים וצריך להיות חריץ עד התפר הלכך אפשר אע"פ שהוא שוה מבפנים ע"י תפירה לית לן בה דזכרון אחד מיקרי ויש קצת ראיה לזה מהא דאיתא בעירובין דף פ"א אמר ר"ח תפרה בקיסם מערבין לו בה והתני' אין מערבין לא קשיא הא דידיע תפירה הא דלא ידיע תפירה ופירש"י ידיע תפירה ניכר מקום תפירתה והוי כפרוסה כו' ע"ש מבואר מזה דכל שהתפירה ניכרת כחלוק לשנים דמי וכל שאין התפירה ניכרת כחד דמי והוי חיבור ומשם למד הרוקח והובא בש"ע סימן קס"ח דאם יש לו שתי חצאי לחם יחברם יחד בעץ או בשום דבר כדי שלא יהא נראה ודינו כדין שלם ולמד כן מהאי דעירובין וגם בשו"ת בית יעקב סימן קמ"ב לענין אתרוג שניטל עוקצו וחיבר ע"י מחט כשלם דיינינן ליה ולא כחסר והביא ראיה מהך דעירובין ובשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ה השיג עליו דהתם משום איבה וכל שחיברו ליכא איבה וגם בפנים מאירות בחידושיו לזבחים כתב דמהתוספתא דמייתי התוספות שם אתרוג שנפרץ כו' חיבורי אדם אינו חיבור מוכח דלא כרוקח דמייתי ראיה מעירובין לענין שנקרא לחם שלם על ידי חיבור דז"א דהתם טעמא משום איבה (ועיין בסימן ל"ג לענין רצועה של תפלין דבעינן קשירה תמה שיש שסוברים שכל שתפרה ואין התפירה ניכרת שפיר דמי ויש שחולקין בזה וקצת יש לדחות) ועיין באליה זוטא ובשו"ת שבסוף הס' שם: ואם אמרתי אבא העיר על דבריהם יאריך הענין רק אמינא אחת מהנה בהא דכתב השבות יעקב באתרוג שנשבר פטמתו ועדיין הוא מחובר במקצת שלימה ותמה מיקרי מדאמרינן בחולין דף י"א דלמאי דפתח ובדק לה כו' אבל היכא דלייף לית לן בה הרי דפשוט להש"ס כל היכא דמחובר בו מיקרי תמימה ושלימה כו' ובאמת אין זה ראיה דשאני התם דכשפותחין את הבהמה מצד אחד ומצד השני כל האורך מחובר לגמרי משא"כ באתרוג שפטמתו נשבר ונפרד במקצת מרוחב האתרוג: וכמדומה ששמעתי מדודי מ"ו הגאון נ"י שאמר לחלק בזה. ולפענ"ד נראה דאם נשבר רובו הוי ככולו כדאשכחן גבי גרגרת ודכוותיה טובא שיש חילוק בזה ואף ע"פ שעדיין הוא מחובר ויכול להתקיים כך מ"מ כיון שנפרד רובו ככולו ולאו לקיחה תמה הוא ומההיא דחולין אין ראיה וכדכתיבנא ואין להביא ראיה מהך דגיטין דפריך דת"ל דס' אחד וכו' ומשני ל"צ דמעורה אלמא דאם הוא מעורה ומחובר במקצת ספר אחד מיקרי שיש לדחות דאע"ג דבכה"ג לא מיקרי ב' וג' ספרים כיון דמעורים במקצת מ"מ תמים לא מיקרי ויש לדון בדבר ממתני' דטבול יום כל שאוחז בגדול כו' דמייתי מיניה ראיה לענין בציעה ולפי שאינו מענינינו ראיתי לקצר: ומ"ש הרב המשיב נ"י ממתני' פרק י"ח דכלים אנכי הרואה שהגאון קדוש ה' מוה' מנחם עזריה בתשובותיו סי' כ"ב פתח פיתחא להדא פרשתא מהכא וז"ל עוד שמעתי שיש כאן מתחכמים לעשות הבתים של הראש בארבעה עורות ואפשר שיצא להם זה ממה ששנינו במס' כלים תפלה ארבעה כלים ואין זה דקדוק נכון שהרי מפורש בברייתא פרק הקומץ כותבין על ד' עורות ומניחין בד' בתים בעור אחד ופסקוה כל בעלי הלכות ואין ספק שכך מצוותו ותנאי לא פליגא שאין זה לעכב אלא אפילו על ד' עורות כשרים ובלבד שיהיו תפורים זל"ז ואם לא תפרן עד שישובו כעור אחד פסול כי אין ללמוד יותר מזה מאותו משנה וכן הוא שיטת הב"י סימן ל"ב מסכים עם ס' התרומה עכ"ל (ומ"ש הב"י שטוב לעשות בעור אחד הוא לשון