בית אפרים יט

וראיתי בספר יראים לר"א ממיץ שכתב במצוה ל"ב הך דהנחנקין ומקשה עלה מדאיתא בסיפרי מנין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית כו' ולולי שפירש רבינו שלמה בסנהדרין אנו אין לנו אלא תפילין ועובר על ב"ת הייתי מפרש הא דסנהדרין בזקן ממרא לבד ולא משום איסור ב"ת עכ"ל וגם הסמ"ג בל"ת שס"ד הביא דברי הסיפרי וכתב אותה ברייתא כמ"ד לולב צריך אגד וכו' ויש לפרש שמה שאומר באותו פרק והאיכא לולב וכו' ודוחה שאין דבר זה בהם לענין זקן ממרא דוקא הוא עכ"ל ונראה כוונתם בזה דס"ל דעובר ב"ת אף היכא דלחודיה קאי אלא דמ"מ אין המצוה נפסלת בכך כיון דלחודיה קאי והלכך אין הזקן ממרא חייב עליה כיון שאם הוסיף לא גרע אע"ג דעובר בב"ת אין זה גרעון וכ"כ התוספות בסוכה דף ל"א לענין לולב אין צריך אגד אין זה גרעון מ"מ עובר בב"ת ומ"ש בספר יראים לולי דברי רש"י ר"ל דמשמע מדברי רש"י שכתב ואם הוסיף גורע דקעבר בב"ת ולא עבד מצוה משמע מדבריו דעד שעובר בב"ת המצוה נפסלת ע"ז כתב דלולי דבריו היה אומר דההוא בזקן ממרא דוקא שאינו חייב לפי שאין המצוה נפסלת ובאמת שכן הוא דעת הראב"ד בהלכות ציצית וכתב דהא דאמרינן גבי ציצית גרוע ועומד הוא משום חציצה שהחוט היתר חוצץ בין החוטים העיקרים והקשר כו' ולדבריו גם גבי לולב דאמרינן גרוע ועומד הוא ע"כ דמהאי טעמא אמרינן עלה דאיכא חציצה ומ"מ קשה מה יענה בההיא דתפילין דאמרינן אי דעבד כו' חמשה בתי גרוע ועומד הוא וקשה מאי גרעון יש כאן דאע"פ שעובר בב"ת מ"מ לא נפסלה המצוה דהא אכתי לא ידע מהא דר"ז בית חיצון כו' וצ"ל דודאי כיון שאמרה תורה לא תוסיפו על הדבר והוא מוסיף אין המצוה כתיקונה ופסול וכמ"ש הסמ"ג בשם ר"י שאם מתחלת עשיית המצוה עושה בה יתור ותוספות אין כאן תורה מעולם כו' הלכך אמרינן דגרוע ועומד הוא מה שאין כן עם עושה מתחלה כתיקונה אף על גב דודאי עובר כשהוסיף אח"כ עליה משום ב"ת מכל מקום לא נפסלה המצוה שהיתור הזה לחודיה קאי וכיון שלא גרע המצוה אין הזקן ממרא חייב עליה והיינו כמש"ל שהמ"ע כתב בשם ר"י בתשובה ולשיטת הראב"ד צ"ל הא דקאמר גבי תפילין גרוע ועומד הוא אף על גב דלא אסיק אדעתיה הא דר"ז מכל מקום היה סובר דטטפת אמר רחמנא דהיינו ארבע ולא חמש ולא דמי לציצית לשיטתו דמשמע מדבריו דאי לאו חציצה כשר אף ביותר מן ד' משום דגדילים לאו דוקא ד' כמ"ש התוספות במנחות דף ל"ח והרא"ש שם ולא אתי למעוטי רק בציר מד' משא"כ בתפילין דלר"ע טטפת פירושו ארבע דוקא בעינן וטפי מארבע פסול והתוספות בסנהדרין דף ד' כתבו בד"ה טט פירוש וכו' א"נ הא דלא דרשינן בתים טובא משום דלא מצינו בתורה כתובים אלא בארבע פרשיות כו' עיין שם: והנה לפי מה שכתבתי לעיל דעת הב"ש דדבק הוי כמו תפירה ומקרי אות אחד מבפנים ומינה מייתי ראיה לשאר דוכתי דדבק הוי כמו תפירה אם כן יש לומר דגם לענין הבתים אם הם דבוקים זב"ז בדבק זכרון אחד מיקרי ולכאורה היה סתירה לזה מדברי הרמב"ם פ"ב מהלכות ממרים שכתב להדיא וז"ל והוא שיעשה ד' בתים כהלכתן ויביא חמישית וידבק בחיצון שהבית החיצון שא"ר את האויר פסול עכ"ל מבואר מזה דאי לאו הא שא"ר את האויר היה כשר משום דהאי לחודיה קאי אלמא דדבק אינו חיבור לפסול וה"ה להכשיר אך לפי מ"ש י"ל דאף על גב דהוי חיבור מכל מקום שפיר אמרינן האי לחודיה קאי שלא יפסול התפילין שכבר נעשו כהלכתן. איברא דבלא"ה איכא לדחויא דאין ראיה משם דדוקא לענין לפסול אמרינן שאין הדבק הזה חיבור כדי לפסול האחרים כיון שהוא יתר שאין ראוי להיות שם וכנטול דמי אין הדבק מועיל להחשיבו חיבור משא"כ לענין שיחשבו זכרון א' כיון דדינא הוא שיהיו מחוברים מועיל הדבק כמו שמועיל גבי פרשיות להיות נקרא אות אחד מבפנים אך כבר כתבתי לעיל שראיית הב"ש מהא דאמר ר"י וצריך לדבק יש לדחות ע"ש: ועוד י"ל דאין ראיה מדלא מוקי בתפר או בשייר עור מגוף הבתים משום דנראה לענ"ד דודאי אם עשה בית ה' והניחו ריקם ולא נתן בתוכו פרשה כלל אין לדון בזה דין גרוע ועומד הוא ואף מהא דר"ז ליכא למיפסליה כלל רק עיקר הקפידה כשהוסיף בית ובתוכו פרשה וכן משמע מהמג"א סי' ל"ד וא"כ י"ל דאף בעושה ה' בתים ובכל בית פרשה אע"ג דהבתים מחוברים בעור אחד ואגודים ע"י עור אחד מ"מ שפיר שייך לומר האי לחודי' קאי כיון דעיקר קפידא על הפרשיות והפרשיות אינם מחוברים ואע"ג דהבתים מחוברים מ"מ הוי כמו הטיל למוטלת דלא אמרינן שהם אחד ע"י הבגד המחברם כמ"ש בשם התוס' דאע"ג דעובר בב"ת מכל מקום אינו נפסל בכך וא"כ הכא נמי כיון שהגוף הפרשה לחודיה קאי אינו נפסל ע"י חיבור עור הבתים והא דאמרינן אי מעיקרא עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא היינו שהניח הארבע פרשיות בה' בתים וכדאיתא בירושלמי דסנהדרין עפ"י התורה אשר יורוך אמרה תורה ארבע טטפת של ארבע פרשיות עשאן חמש טטפת של ארבע פרשיות חייב ע"ש ובכה"ג ליכא למימר ולחודי' קאי אהא קאמר דגרוע ועומד הוא והשתא ניחא דלא הוי מצי לאוקמי בתפר בית או בעשה בית מעור המשויר דס"ס שייך לומר האי לחודי' קאי כיון שהפרשה שניתן בתוך הבית אינו מחובר ולחודי' קאי וע"כ לומר דמעיקרא עבד ד' פרשיות בה' בתים דלא שייך לחודי' קאי ולכך הוצרך לומר מטעמא דר"ז. (והירושלמי דקאמר בכה"ג שעשה חמש טטפת של ד' פרשיות לא קאי התם אליבא דר"א דאין מחייב בגרוע ועומד אלא דוקא אם גורם בהוספתו והירושלמי שם לא ס"ל הכי רק אח"כ אי' שם בשם ר"ז ע"ש) והרבה יש לפלפל בדברי הט"ז ומג"א סי' ל"ד בענין שני זוגות תפילין ובדברי הרמב"ם והראב"ד והה"מ בהלכות לולב ע"ש. וקצרתי בזה: ועתה אבא אל דברי קונטריסו של הרב המשיב נ"י מה שכתב להקשות על הט"ז עיין שו"ת ב"ח סימן מה שכתבו לחלק בין דבק לתפירה שהדבק סופו להתפרק וכל העומד לפרוד כפרוד דמי ותמה על הח"מ והפר"ח סי' קכ"ד שנעלם מהם דהכי פסקינן ביו"ד סי' ר"ב לענין ידות הכלים כו' ולענ"ד יש לחלק דשאני התם שהדבר מצד עצמו ומתחלתו נעשה ע"מ כן שיקצצו משם ומעולם לא נכנס זה בכלל יד וכלי ולא דמי להך דהכא שאדרבא נעשה לשם חיבור ואע"ג דאפשר שיתקלקל ויתפרד מכל מקום השתא מיהא מחובר הוא ונעשה לשם מחובר וגם בהא דלח"מ ופר"ח שאין הענין מצד עצמו רק מצד המצוה סבירא ליה דלאו כפרוד דמי וע"ש בחולין בתוס' ד"ה חיבורי אוכלין ובשו"ת שער אפרים סימן א' ובשו"ת ח"צ סי' ס"ב וס"ג שהאריכו בהך דכל העומד לחתוך ולקצר אני צריך והתוס' בסוטה דף כ"ה ד"ה לאו כתבו וז"ל וטעמא דר"מ דכבצורות דמיין משום דבידו כו' והכי אמר בפרק בהמה המקשה גבי ידות הכלים דאין מטבילין אלא עד מקום מדה משום דעומדים ליקצץ וגבי כל העומד ליגזז קאמר בסנהדרין דמודה ר"מ דלאו כגזוז דמי משום דשבוחי משבח כל מה דקאי כו' והני דר"ש טעמא אחרינא אית בהו ולא אמר אלא במקום מצוה כו' אבל בהני דר"מ ורשב"ג לא שייך האי טעמא כו' עכ"ל הרי שהתוס' הראו פנים לכאן ולכאן וכתבו שיש סברא דמצוה עדיפא ובמקום מצוה אמרינן דכזרוק דמי אליבא דר"ש. ולר"מ כתבו שיש סברא לומר לפי שהוא דבר שבידו ורצונו לקצצו משא"כ בשערו שאינו רוצה לגזזן דאשבוחי משבח אבל אם אין רצונו בכך רק שאתה דנו ע"ש סופו שיתקלקל ויתפרד זו מנין לנו וכל תפור עשויה היא שתתקלקל ותרקב לאחר שנים רבות ואפ"ה אין אנו באים לדונה ע"ש סופה א"כ דבק נמי כיון דהשתא מיהא מחובר הוא אין לנו לומר כפרוד דמי ואין לחלק לענין זה בין מעט להרבה. ומ"ש ובהכי אשכחנא פתרי למ"ש הרמ"א באה"ע סימן ק"ל כו'. ולפמ"ש דוקא תפירה מהני ולא דבק כו' תמהני שהרי הב"ש הקדים שם בשם הד"מ דה"ה אם תפר פסול וכן הוא בד"מ בשם הא"ז ומ"ש לתרץ קושית הב"ש מהא דבעינן אות אחד בפנים לר"י ושרי ע"י דבק וחילק משום דגט עשוי לראיה והולך מיד אל יד עתיד להתפרד וכפרוד דמי והוא הדין בתי התפילין מה שאין כן בפרשיות: וראיתי בד"מ בא"ח סימן ל"ב שכתב בשם א"ז אם כתב תפילין שני דפין בעור אחד ואפילו בשני עורות ודבק יחד כשר עכ"ל ולכאורה דברי הא"ז סותרין דהא באה"ע כתב הד"מ בשם