בית אפרים קצח

דלא ניחא להתוספות למימר הכי כיון דלא הוזכר אגד במתני' ואי הא אתי לאשמועינן ה"ל למימר לאחר שאגדו שזה עיקר הרבותא וטפי ה"ל לאקשויי מקושית המקשן דפריך פשיטא וע"ש שכתב שיש מגיהים בדברי התוספות והוא ז"ל כתב ליישב דברי התוס' עפ"י הנוסחא שלפנינו בדוחק וגם לא הזכיר מקושיא השנית דפריך דאשחור אימת כו' שהיא תמוה קיימת ונפלאתי על הגאון ז"ל שלא הרגיש בזה: ואחר העיון נלענ"ד ליישב דברי רבותינו בעלי התוספות עפ"י הנוסחא שלפנינו דלא תיקשי עלייהו הני תרי תמיה שתמה אחי שי'. וגם לא נצטרך להגיה והדברים ככתבן דהנה לפמ"ש דהיכא דלא היה שעת הכושר לא מהני עבר ותיקנו רק דאשחור מערב יום טוב לא מיקרי לא היה שעת הכושר כיון דעכ"פ היו ירוקים וכשרים לכשיגיע הזמן משא"כ היכא שהם שחורים מתחלת ברייתן בכה"ג שלא הוכשר מעולם ועתה ביו"ט הוא מכשירו דמי לבכור דאם בקרו אינו מבוקר וכן בזה לא מהני מה שממעט באיסור. והנה מדברי רש"י משמע דענבים שחורות לאו מברייתן הם אלא דרך גדולם הם ירוקים וכשמתחיל לייבש משחירים וכפשט' דסוגיא דאשחור אימת כו' והתוספות שכ' שגידולו בפסול צ"ל דודאי יש שהם שחורים בשעת גדולם ומכל מקום ודאי גם לדידהו יש שמשחירים אח"כ כמבואר בסוגיא אלא דס"ל דכיון דקתני סתמא ענביו מרובין מעליו פסול והיינו שחורות ומיירי בכל גווני בין מעיקרא או אח"כ ועלה קאמר אם מיעטן כשר דהיינו נמי בכל גווני אפילו שחורים מעיקרא ושפיר קאמרי התוס' דס"ד כיון דגדולו בפסול ליכא תקנת' ר"ל דעכ"פ הוצרך לאשמועינן תקנתא דלא ליתי למיעטי דבשחורות מעיקרא ליכא תקנתא כלל קמ"ל ולפ"ז נראה ליישב ג"כ הא דפריך אי קמי דלאגדיה פשיטא דהנה הש"ס קאמר ואי לבתר דלאגדיה תפשוט מיניה דיחוי מעיקרא לא הוי דחוי כו' מבואר דלכך בעי לאוקמי מקמיה דלאגדיה כי היכי דלא תפשוט מיניה דחוי מעיקרא. והשתא א"ש דלכאורה ע"כ לומר דלא מיירי משחורים מעיקרא דאם מיירי בכה"ג תיקשי למה עבר ולקטן כשר דאפילו מיירי בשוגג הא ודאי דחוי שאין בידו כלל שאם ימעט במזיד לא מהני כיון שהם שחורים מברייתן ולא היה להם שעת הכושר וקשה על התוספות דמפרשי דמתני' בכל גווני מיירי ועלה קתני ואין ממעטין ביו"ט דדייקיניה מיניה עבר ולקטן כשר. אך י"ל דלמאי דדחי ליה באמת דחוי מעיקרא תיפשוט מיניה יש לומר דדחוי מעיקרא כלא נדחה כלל דמי ואפילו באין בידו כלל לא הוי דחוי וא"כ שפיר מיירי ששחורים בכל גווני אפילו מברייתם וכשר כיון דדחוי מעיקרא הם ושפיר כתבו התוספות דס"ד כיון שגדולו בפסול כו' משא"כ בס"ד דפריך אי מקמי דלאגדי' והיינו דבעי למימר דגם דחוי מעיקרא הוי דחוי אלא דקודם אגד ליכא דחוי וכ"כ רש"י שם אם כן אפס מקום לפרש דמיירי בשחורים מברייתן דא"כ תיקשי סיפא דמשמע עבר וליקטן ביו"ט כשר דהא עכ"פ דיחוי מעיקרא הוא וצ"ל משום שהוא בידו למעט באיסור וזה ניחא באשחור אח"כ אבל בשחורים מתחלה דלא מהני מיעט במזיד שוב אין בידו כלל וע"כ לאוקמי ירוקים והושחרו דהוי בידו וא"כ שפיר פריך פשיטא דהא ליכא למימר דאשמועינן דמהני תקנה בגדולי בפסול ז"א דהא ע"כ לא מיירי בהכי כלל והא דקאמר אי לבתר דאגדיה תפשוט דחוי מעיקרא כו' דמיירי קודם יו"ט והוא בידו ביארתי בתשו' לקמן סימן דלבתר דאגדיה האגד מתבטל ואית ביה משום תולמ"ה וזה תלוי באם נאמר יש דחוי ע"ש באורך והא אי דאשחור כו' היינו לבתר דמשני דקסבר לולב א"צ אגד ואת"ל צריך הזמנה בעלמא הוא ולית ביה משום תולמ"ה א"כ שפיר י"ל דאשחור מעי"ט ולכך לא הוי דחוי כיון דבידו למעט שהרי היה לו שעת הכושר והנה אף כי קרוב הדבר שהתוספות לא כיוונו לזה מ"מ הדברים נכונים וכתבתי לפלפולא בעלמא: אך בפשט דברי התוספות לפי פשוטו נלענ"ד ליישב דסבירא להו דודאי מסתבר לומר דמתני' בכל גווני מיירי אף בגדולם בפסול. אך לפי סברת המקשה הוה סבר דטפי עדיף לאוקמי בנראה ונדחה מלאוקמי בדחוי מעיקרא ע"כ דלא איירי כלל בשחורים מעיקרא דהא צריך לאוקמי באשחור ביו"ט ובסברא זו אזיל גם המקשה דפריך אי מקמי דלאגדי' פשיטא משא"כ למאי דמתרץ דחוי מעיקרא תיפשוט מינה אם כן מיירי באשחור מעיו"ט שוב יש לומר דמיירי בכל גווני אף בשחורים מתחלת ברייתן ושפיר כתב התוספות דאשמעינן דאף בגדולו בפסול אית ליה תקנתא כן נלענ"ד: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה נו שאלה יחור של אילן אתרוג שהורכב באילן עושה פרי אחר שקורין לימוני או מראנץ והיחור ההוא מוציא פרי אתרוג רק שיש בו איזה שינוים מאתרוג הדר באילנו כמבואר בדברי האחרונים והוא שעת הדחק שאין מצוי אתרוג אחר כשר מהו לצאת בו: תשובה הנה בדין אתרוג מורכב האריכו האחרונים וראש המדברים בזה בפוסקים הוא הלבוש ז"ל שכתב שהמורכבים פסולים ד"ת שהרי נעבדה בהם עבירה דהרכבה ואף ע"ג שהרכיבו עכו"ם הא איכא למ"ד דב"נ מצווה על הרכבת האילן וכיון דנעבדה בו עבירה אף ע"ג דמותר לאכילה אימאס לגבוה דומיא דבהמת כלאים אע"ג שמותר באכילה אסור לקרבן מטעם דנעבדה בו עבירה אימאס לגבוה וה"נ הכי עכ"ל והנה מ"ש הא איכא למ"ד דב"נ מצוה כו' לכאורה צ"ע דמה בכך דאיכא למ"ד הכי בש"ס בסנהדרין והוא ר"א דסבירא ליה דב"נ מצווה על הרכבת האילן והרבעת בהמה הא אנן לא קי"ל הכי אלא כרבנן דסבירא ליה דלא נצטוו אלא ז' מצות בלבד ועיין ביו"ד סימן רצ"ז בש"ך שם שגם הלבוש גופיה סובר כן לדינא שכתב וז"ל הב"י ועט"ז והב"ח כתבו הטעם דאסור ליתן בהמתו לעכו"ם להרביעה משום אמירה לעכו"ם והדרישה כתב הטעם משום שהם מצווים על הרכבת אילן והרבעת בהמה וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהל' מלכים כו' והש"ך השיג ע"ז וכתב שלא יצאו הדברים מפיו דאנן קי"ל כרבנן וגם ברמב"ם מבואר להיפך שלא נצטוו כ"א על ז' מצות כו' ע"ש וא"כ מוכח מהלבוש גופיה דפוסק כרבנן דאל"כ ל"ל טעמא דאמירה לעכו"ם שהוא מדרבנן דהא מדאורייתא איכא איסורא משום לפני עור כמו דאסור להושיט אמ"ה לב"נ ופשיטא דלא שייך בזה קאי בתרי עברי דנהרא כיון שהוא נותן לו בהמתו להרביעה ומעצמו לא יעשה העכו"ם את זאת כלל ועיין סימן קנ"א אך אחר העיון דברי הש"ך תמוהין ובחנם השיג על הדרישה עפ"י ט"ס שבדרישה פ"ו מהל' מלכים וצ"ל פרק יו"ד ושם שכתב הרמב"ם שמפי הקבלה ב"נ אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן וע"ש בכ"מ ובלח"מ בטעמא דמלתא ועיין בחידושי הר"ן בסנהדרין ועיין בכ"מ פ"ה מהל' כלאים כתב גם כן בשיטת הרמב"ם שאין ב"נ מצווה על הרכבה אמנם במשנה למלך שם השיג עליו מדברי הרמב"ם אלו וגם הלום ראיתי בפ"י סוף פ"ק דקידושין כתב ג"כ בדעת הרמב"ם דאין ב"נ מוזהר על הכלאים ובק"א בפסק חדש האירו לנגד עיניו דברי הרמב"ם אלו וחזר בו ועכ"פ יפה כתב הלבוש הא איכא למ"ד כו' דנהי דפשיטא דהש"ס והפוסקים נראה שאין לפסוק כר"א מ"מ הא קמן שהרמב"ם פוסק כוותיה וא"כ יש לחוש לדבריו כיון דיש בזה חששא דאורייתא אם נאמר דהוי כנעבדה בו עבירה ודומיא דבהמת כלאים: אך גוף סברת הלבוש בזה ללמוד מבהמת כלאים דמיקרי מאיס לגבוה הוא סברא מחודשת ולכאורה יש להביא ראיה לדבריו מדאמרינן בחולין דף קט"ו דאמר רב אשי דבב"ח אסור באכילה דכתיב ל"ת כל תועבה כל שתעבתי לך הרי היא בבל תאכל ופריך עלה אלא מעתה כלאי זרעים לתסרו דהא תעבתי לך הוא כו' ומשני אתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך היוצא ממנה מותרת אף שדך היוצא ממנה מותר וכלאי בהמה גופה מנ"ל מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי הרי מבואר דבשביל שנעבדה בו עבירה הוא בכלל ל"ת כל תועבה אלא דלהדיוט גלי רחמנא שיהא מותר באכילה משא"כ לגבוה תועבה מיקרי ואפשר שזה כוונת הלבוש מ"ש דומיא דבהמת כלאים כו' ר"ל כיון דגבי בהמת כלאים שמעינן דדוקא להדיוט גלי רחמנא דשרי אבל לגבוה בכלל תועבה הוא ונילף מינה נמי