בית אפרים קצז

ע"ז) דליכא למימר דאתי עשה דלולב ודחי לה דכיון דאית ליה הושענ' אחריתי לא דחה לה דהא אפשר לקיים שניהם ולכך באשחור ביו"ט שפיר הוה דיחוי גמור ואין בידו כלל לתקנו שיהיה מותר לצאת בו ולכך הוצרך לאוקמי באשחור מעי"ט וכ"ז למ"ד יש מוקצה לחצי שבת משא"כ אנן לדידן דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת שפיר השמיט הרמב"ם החילוק בין אשחור ביו"ט משום דאף באשחור ביו"ט לא הוי דיחוי שבידו למעט כשיהיה לו הושענא אחריתי וכמ"ש הכ"מ והוא נכון לפענ"ד: ודאנן בהאי ענינא אכתוב מאי דקשיא לי בדברי הרא"ש במ"ש ס"פ אלו מגלחין שכ' וז"ל ועוד דמצות גופייהו פעמים יש דיחוי כדאמרינן פרק לולב הגזול גבי הדס שהיו ענביו מרובים מעליו אם היו שחורות פסול ירוקות כשר וקאמר דאי אשחור ביו"ט פסול משום דיחוי אפילו הוריקו אח"כ ואף ע"ג דגבי כיסוי אמרינן דאין דיחוי אצל המצות שאני התם שיש בידו לגלות הדם ולבטל הדיחוי אלמא גבי מצות גופייהו כשאין בידו לבטל הדיחוי הוי דיחוי וקטן אין בידו לבטל הדחוי שלו עכ"ל. ונפלאתי מאוד מ"ש גבי כיסוי הטעם לפי שיש בידו לגלות וזה סותר למאי דבעי הש"ס למפשט מהא דכיסוי לנקטם ראשו ועלתה בו תמרה אע"פ שאין בידו ועכצ"ל דגבי כיסוי לא הוי בידו מטעם שכ' התוספות שם או כמ"ש בזבחים דף ל"ד. ולכאורה היה אפשר לומר דהרא"ש סבירא ליה דהסוגיא אזלא אליבא דרבא בזבחים שם דמשמע דלא מחלק בין בידו או לא והרא"ש כתב חילוק זה לפום מה דקי"ל כרב אשי דבידו לא הוי דיחוי א"כ אין ראיה מכיסוי דהתם טעמא משום דבידו ולא ס"ל כסברת התוספות דהא מכל מקום יש להפליא על מה דמחלק בין הך דאשחור ביו"ט לכסוי משום דכיסוי הוי בידו שמבואר מדבריו דבהא דאשחור לא הוה בידו והיינו לפי מה שהעתיק הוא מהש"ס אפילו הוריקו אח"כ א"ש דזה אין בידו משא"כ לפי המבואר בש"ס באמת דמיירי לענין אם מיעטן אח"כ גם הא דאשחור הוי בידו למעט כמ"ש התוספות ואפילו תימא דט"ס הוא בהרא"ש מ"ש אפילו הוריקו אח"כ וצ"ל אפילו מיעטן אח"כ וסבירא ליה דאין בידו למעט כיון דאסור למעט ביו"ט מכל מקום הרי מבואר שם דדוקא באשחור ביו"ט דה"ל נראה ונדחה משא"כ באשחור מעיו"ט ודאי דכשר אם מיעטן וכדאמרינן להדיא דחוי מעיקרא תפשוט מיניה ואף ע"ג דאין בידו וא"כ שפיר יש לפשוט משם לענין חיוב אבילות לקטן כדעת הר"מ שם אם לא שנחלק בין מצוה הנדחית לגברא דחויא. ובדוחק י"ל דסבירא ליה לחלק בין אשחור מעיו"ט דעכ"פ קצת בידו מיקרי כיון שעכ"פ בידו למעט באיסור אלא דזה אינו מועיל רק לענין דיחוי מעיקרא ולא לענין נראה ונדחה וכמ"ש הר"ן והתוס' בדף ל"ב אלא דמייתי ראיה כיון דעכ"פ אשכחן דיחוי אצל מצות והיינו בנראה ונדחה אף על גב דהתם הוי בידו קצת ממילא שיש לנו ללמוד מזה אף לדיחוי מעיקרא היכא שאין בידו כלל כגון ההיא דקטן שאין בידו כלל לבטל דיחוי שלו אלא שקשה להעמיד כן בלשון הרא"ש ז"ל וצ"ע: דברי מחו' הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד והנה במה דכתיבנא שיש מקום לחלק בין אשחור מעיו"ט למעט באיסור משא"כ באשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה אינו מועיל ולמד הרא"ש לדיחוי מעיקרא היכא שאין בידו כלל לענ"ד מדברי הש"ס יש להוכיח דאף היכא שאין בידו כלל דיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי דהא אמרינן דאשחור אימת אי מאתמול תפשוט דיחוי מעיקרא אי דאשחור ביו"ט תפשוט נראה ונדחה ולכאורה הוא תמוה דכלפי לייא ואיפכא ה"ל למימר דהא נראה ונדחה מסתבר טפי למימר דהוי דיחוי מדחוי מעיקרא כדמסיק הש"ס באמת ובפ"י שם כ' דסברת המקשן הוא דדיחוי מעיקרא גרע וכ"כ שם בלשון רש"י דף ל"ב דאיכא סברא למימר דדיחוי שלא היה ראוי בתחלת זמנו גרע טפי מנראה ונדחה ע"ש והוא כהלכתה בלא טעמא ונלענ"ד טעמא דמלתא ע"פ מ"ש התוספות בשבת דף מ"ג בהא דקאמר טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן דמשמע אפילו במזיד וגבי בכור אמרינן בביצה דף ך"ז דכיון דאין רואין מומין ביו"ט אינו מבוקר והפ"י שם כ' לחלק בין בכור שהיה בחזקת איסור משעה שנולד ובין טבל שקודם שראה פני הבית לא היה בחזקת איסור ולכן מהני תיקון בדיעבד ע"ש וכוונת הדברים דדבר שהיה אסור מתחלה והיום בשבת וביו"ט עושה בו תיקון להוציאו מאיסור שהיה בו חשוב תיקון גמור ואפילו עביד לא מהני אבל בדבר שהיה מותר ונתחדש עליו איזה איסור והוא מתקנו עתה שיחזור להיות מותר אין זה תיקון גמור שאינו רק מחזירו להיתר שהיה בו בתחלה ולכן אף שלכתחלה אין לעשות תיקון זה בדיעבד שרי ולפ"ז בסוגיא דידן היכא דאשחור מעיו"ט דחשיב ליה דיחוי מעיקרא ואם כן למה מהני אם מיעטן ביו"ט כיון שמעולם לא היה עליו שם ראויה למצוה וצ"ל דבאמת אם היה עושה במזיד לא הוי מהני רק דאנן דדייקינן ממתני' דקתני ואין ממעטין ביו"ט הא עבר ולקטן כשר היינו אם עבר ולקטן בשוגג וכמ"ש הר"ש בפ"ב דתרומות גבי טבל מוכן כו' דהך שאם עבר הוא בשוגג ע"ש. וה"ה הכא יש לפרש דבשוגג מיירי ובשוגג אין לחלק בין אם היה פ"א בחזקת היתר או לא כיון דמ"מ עתה מתוקן הוא ולא עבד איסורא (וי"ל דגם התוס' מודים לסברת הפ"י רק דקשיא להו מבכור דמשמע להו דמיירי אף בשוגג ע"ש שצ"ע בדבריהם) ולפי"ז נראה דבכה"ג דהוי דיחוי מעיקרא אף אם עבר בשוגג י"ל דהוי דיחוי וא"ל שבידו למעט באיסור כמ"ש התוס' בדף ל"ג ז"א שאם יעבור וימעט במזיד באמת לא מהני כיון שלא היה לו שעת הכושר וא"כ אינו בידו כלל משא"כ באשחור ביו"ט דמעיקרא כשר היה ונפסל שפיר הוא חוזר להכשירו ע"י שיתקן אותו אפי' במזיד ואם כן כשמיעט בשוגג כל שכן מהני דמה שנדחה היה בידו לתקן ומעתה י"ל דסברת המקשה היה דטפי גרע דיחוי מעיקרא שאין בידו כלל מנראה ונדחה שבידו למעט באיסור ולכן אקדמיה ברישיה לאשחור מעיו"ט שהוא דיחוי מעיקרא ואין בידו וקאמר תפשוט דלא הוי דיחוי ואם תאמר דכיון שאין בידו כלל אף דיחוי מעיקרא הוי דיחוי רק דהכא מיירי באשחור ביו"ט והוי בידו למעט באיסור עכ"פ תפשוט דנראה ונדחה כה"ג שבידו למעט באיסור לא הוי דיחוי והתרצן השיב לו דאין בדבר הכרע דאיכא למימר נמי דדחוי מעיקרא תפשוט אף ע"פ שאין בידו ונראה ונדחה הוי דיחוי אע"פ שבידו למעט באיסור וכיון שיש להפך הסברות לכאן ולכאן א"כ תו ליכא למשמע מינה ולא מידי דזיל הכא קמדחו ליה כו' כן נלענ"ד פי' נכון בסוגיא: ואמנם מה דכתיבנא דאשחור מעיו"ט הוי כלא היה לו שעת היתר צ"ע קצת דאפשר דאף ע"ג דלענין דיחוי חשבינן ליה דיחוי מעיקרא כיון שלא הגיע זמן המצוה מ"מ לפי מה דמיירי הסוגיא זו שהענבים הם ירוקות מתחלה ומינא דהדס הם ולא מחריב בה שפיר חשיב שעת הכושר שהיה ראוי למצוה כשיגיע זמנו ובשביל דאשחור בעיו"ט הוא צריך תיקון להחזירו כמות שהיה ראוי כבראשונה ובכה"ג י"ל דשפיר מהני תיקון אף במזיד כמו טבל ואינך (ולכאורה לפי מ"ש התוס' שם דטבל במזיד דמהני היינו בלית ליה פירי אחרינא והכי מוקי לקמן פלוגתא דרבנן וראב"ש באית ליה הושענא אחריתי וא"כ בכה"ג מיירו חכמים דאמרו אין ממעטין ובכה"ג י"ל דמיעוט במזיד לא מהני וע"כ כמש"ל דבשוגג מיירי וכן צ"ל לכאורה דאל"כ ה"ל מה"ב כמ"ש המרדכי ועיין בשער המלך ובמקום אחר כתבתי מזה): ובזה יש מקום אתי ליישב מה שהקשה אחי המופלג החריף מוהר"ר יעקב שי' בסוגיא זו דפריך אהא דקתני ואם מיעטן כשר אימת אי מקמיה דלאגדיה פשיטא כו' ומאי קושיא שהרי בריש מכילתין אהא דקאמר סוכה דאורייתא תני פסולה כ' התוס' דהא דגבי הדס תני פסולה ותקנתא דסד"א כיון שגדילו בפסול תו לית ליה תקנתא כלל וא"כ שפיר י"ל דמיירי מקמיה דלאגדיה ואשמעינן דמהני תקנתא אף ע"פ שגדולו בפסול. וגם קשה דהא אמרינן דענבים ירוקות כשר רק כשהשחירו אח"כ פסול וכדפריך דאשחור אימת כו' ולדברי התוספות דמתניתין מיירי בגדולו בפסול מאי פריך דאשחור אימת דהא ודאי שהיו שחורים מעיו"ט שהרי לכך איצטרך למיתני תקנתא ע"כ דברי אחי שי'. ולפום ריהטא עמדתי משתאה על רבותינו בעלי התוספות שיהיה דבריהם סותרים הסוגיא במקומה ובינותי בספרים וראיתי שהגאון בפ"י בריש סוכה הקשה מדברי הש"ס אלו אלא שהפ"י מקשה ממאי דמשני לבתר דאגדיה וה"ל לתוספות למימר דסד"א כיון דאגד ליה בפסול. ובאמת שזה אינו קושיא כ"כ