בית אפרים קצו

שבועה אינה אלא לר"י דסבירא ליה כולל ע"י עצמו שפיר משני ליה מלתא דאיתא בשאלה לא קתני ולא מצי לאקשויי והרי חמור דחייב משום מוקדשין דז"א דשפיר חשיב ליה דאף דאיתא בשאלה מ"מ אם ישאל עליו יהיה עוקר ההקדש למפרע והו"ל דידיה מעיקרא ושוב לא יחול עליו החיוב משום מחמר כיון דפקע ליה הקדש ודידיה הוא ואפשר דמעיקרא הכי מתרינן ביה משום מוקדשין ואם ישאל עליו משום מחמר וכיון שאף אם ישאל עליו יתחייב מלקות לא חשיב איתא בשאלה ואע"ג דבלא"ה חייב על יו"ט בחרישה מכל מקום אליבא דר"י מצינן למימר דיש חילוק מלאכות ליו"ט ושפיר מחייב משום מחמר (ואף דר"י אמר בשבת דמחמר פטור היינו בשבת דוקא וכמש"ל דביו"ט שפיר קאי אף לר"י) ולכך פריך והרי נזיר והוא נכון לפענ"ד: ומדי עברי בזה ראיתי להגאון בעל ש"א ז"ל בספרו טורי אבן באבני מילואי' לחגיגה דף י"ח שכ' שי"ל מתוך שהותרה חרישה לצורך חרישה דמצוה כו' ע"ש באורך ולענ"ד הדברים תמוהים דע"כ לא אמרינן מתוך אלא היכא שהותר לצורך א"נ והיינו כיון שמלאכה הנוהגת באוכל נפש לא נכנסה בכלל דל"ת כל מלאכה שהרי חזר הכתוב והתיר מלאכה זו אמרינן דהותרה לגמרי ולא נכנס בכלל זה רק מלאכה שאינו צורך היום כלל משא"כ דנימא מתוך שהותר מחמת דחיית עשה פשיטא דלא אמרינן דאין זה מחמת שפרט הכתוב להתיר רק שהלאו נדחה מפני העשה לא שייך מתוך דאל"כ בכל האיסורים נוכל לומר מתוך שהותרו ע"י דחיית עשה הותרו אף במקום שאין עשה לדחות הלאו אלא ודאי ליתא ודברי הגאון ז"ל צ"ע הנלענ"ד כתבתי: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה נד שלמא למר כו' כבוד אהו' הרב הגאון כו' מוהרר ישעיה נ"י שמח לבי ויגל כבודי אשר שלח ידו בשלומי וגם בפיו מילא לאמר ולהשמיע לאזני מהו דתמוה למר על הרמב"ם שהשמיט מתני' דמנחות שני שעירי יוה"כ מעכבין זא"ז ומטיבותי' דמר אמינא דודאי מתני' לא מיירי כשמת אחד מן השעירים לאחר הגרלה ואין לו אחר במקומו דא"כ לא שייך מעכבין דמיד שהגריל אתעביד ליה מצותו כדאיתא ביומא דף ס"ה וע"כ דאתחלת הבאה קאי שצריך להביא שנים כדכתיב יקח שני שעירי עיזים וא"כ כיון שכבר כ' הרמב"ם דהגרלה מעכבה תו לא צריך למכתב דמעכבה הבאה דהא לא משכחת הגרלה בענין אחר כך נלענ"ד לפום ריהטא כי אין הזמן מוכשר כי הנוסעים אצים במשלחתם למהר נפשי אוותה דרוש שלומו ואמינא אנקוט בידי כל דהוא (והנה כתבתי להגאון ז"ל כמה השמטות שהשמיט הרמב"ם ועוד ענינים בתוספות ולא נשאר העתקה רק רשום בקצרה והנחתי מלהעתיקם רק אעתיק פה ממ"ש לו ז"ל בתשו' שבסימן ט"ו שנשמע משם שעליהם השי' הגאון ז"ל בסימן ט"ז כדי שיובנו הדברים) ואשאלה ממנו מענה לשון תלמידי רבינו יונה בברכות פרק תפלת השחר וז"ל שאין מקדשין החודש אלא ביום כו' וכתיב דינו לבוקר משפט וכ"כ הנ"י בב"ב פרק י"נ דף קי"ד ותמהני דבסנהדרין יליף מהאי קרא דרשא אחרינא גבי ד"נ ולענין ד"מ ילפינן מביום הנחילו גם תמהני בתוספות דסנהדרין דף י"ב שכ' דאסור לבא על הישינה כדאיתא בנדרים והעתיקו הב"י והט"ז והש"ך ביו"ד סי' קפ"ד ובאמת ליתא שם בנדרים כלל גם צ"ע על רש"י ביומא דף מ"ז והערוך ערך זריד מ"ש דבש"ס דברכות מפרש חולקא חיטי דמתברי כו' וליתא שם (וגם מ"ש רש"י בברכות דבמ"ק מפרש זריד חדא לארבע כו' וליתא ועיין בס' עטרת תפארת שהרגיש בזה אך מ"ש שם להגיה ומפרש מדעתו הוא תמוה ובמ"כ אשתמיט ליה רש"י דיומא) ועיין בהר"ש והרא"ש במס' מכשירין שהראו ג"כ מקום למס' ברכות והוא תמוה ועוד הארכתי בזה בהל' ברכות ולפי שידע לבו כי שלשה אלה לא נפלאו ממנו כו' וגם בגוף ספר השאלתות בסדר משפטים סימן נ"ט ואע"ג דמקטנותה כו' לא מיבעיא לאבוהו לקדשא עד דבגרה ולשון זה צ"ע דהא גם נערה מצי לקדש כדאיתא שם נערה אין קטנה לא כו' גם שם בד"ה ברם כו' נראה דגרס בדרב ושמואל נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה ואין זה נוסחת הפוסקים והתוס' והרא"ש ע"ש (ע"כ נשמט מתשובה הנ"ל ועיין בסימן ט"ז מה שהשיב לי הגאון ז"ל וע"ש בשאלתות ד"ה א"נ ברם צריך כו' עד בת אחת עשרה שנה וששה חדשים היא קטנה כו' והוא תמוה ובודאי שהוא ט"ס והגאון ז"ל שכח מלציינו וראיתי בשו"ת חיים שאל שראה בשאלתות ישן על קלף הנוסחא כתיקנה עד בת י"ב שנה ויום אחד היא קטנה כו' ועיין בספרי בית אפרים בק"ה שם תשובת הגאון ז"ל ומה שכתבתי ויתבאר גם כן בחלק יו"ד אי"ה): הלכות סוכה ולולב שאלה נה גפן על מים רבים שתולה. כסו הרים צילה. שרשה פתוח אל מי הברכה העליונה למעלה. מחניו קדוש וסביב כל גבולה. ה"ה כבוד אהו' שארי ומחו' הרב הגאון כו' מוה' צבי הירש הלוי נ"י עד כי יבא שילה א"ס: מידי עברו בקרב מחנהו מחנה לוי ראיתי בסוגיא דסוכה דף ל"ג ישובי' לדברי הרמב"ם שם דברים ערבים על אוזן שומעת ישרים למוצאי דעת. ומלתא אגב אורחא אמינא על מה שהקשה מכ"ת דהא אסור ללקוט הענבים שלו לאכילה כיון דבה"ש ירוקות היו ומינא דהדס נינהו איתקצאי למצותיו: ולפענ"ד צ"ע לדינא דאף ע"ג דאמרינן דענבים ירוקות כשר דמינא דהדס נינהו היינו שאין פוסלים ההדס משום מנומר שהרי מראיהן שוה לעלין ודיין שאין דוחין אבל אין מכשירי' ומכל מקום פשוט דהכשר ההדס אינו תלוי כלל בענבים רק בעלים ולא אתקצאי הענבים למצוה כלל וקצת יש להסתפק אף בהדס שיש. בו יותר מכשיעור דשמא מותר להריח בו כההיא דר"ט מטביל ונפיק שכתבו דיותר מהשיעור לא אתקצי או שמא דשאני התם דחותך ממנו ואוכל משא"כ שרוצה להריח בו בשלימות קודם קטימ'. ויש ללמוד דבר זה מההיא דעצי סוכה ונר חנוכה בסימן תרע"ב ועת לקצר. ועכ"פ שנוטל ממנו הענבים לאכילה ואין בהם סרך מצוה רק שאין פוסלים בהדס לית לן בה למימר כלל אתקצו למצוה. ועפי"ז נ"ל גם כן לבא לישוב דברי הרמב"ם דלכאורה קשה למאי דבעי לאוקמי באשחור בי"ט אפילו תימא אין דיחוי אצל מצות אפילו בכה"ג מ"מ אכתי קשה למ"ד יש מוקצה לחצי שבת שהרי בה"ש אתקצי למצותו שהרי באותו שעה כשר היה וכיון דאתקצי למצותו שוב אסור להנות ממנו אפילו להריח בו ואפילו לאחר שנפסל אסור וא"כ כשחזר ונפסל ביו"ט ממצוה גם כן תו לא חזי למידי והרי הוא כאבן ואסור לטלטלו ואף ע"ג דהדר אחזו למצוה ע"י מיעוט הענבים תו לא מהני ואסור לטלטלו לצאת בו משום דהוי מתקן מנא והוי פסיק רישיה אף כשרוצה ללקטן לאכילה וא"ל דמיירי דאית ליה אחריתי ז"א דהא השתא קאי אמתני' דקתני אסור למעט ביו"ט א"כ ע"כ מיירי בלית ליה אחריתי בשעה שהושחרו וממילא שהוקצה ההדס לגמרי. אך י"ל דלכאורה קשה בהא דפריך והא מתקן מנא דמה בכך כיון שצריך לצאת בו יבוא עשה דלולב וידחה אע"ג דיו"ט עשה ול"ת מ"מ מתקן מנא אינו אלא מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל וצ"ל משום דלא הוי בעידנא. וראיתי שכ"כ הוד כ"ת וזה א"ש לענין מתקן מנא משא"כ לענין מוקצה שפיר אמרינן דאתי עשה דלולב ודחי לה דהא בעידנא דמביא לה ועבר אאיסור מוקצה אז נפיק בה י"ח לולב. והשתא א"ש מ"ש הכ"מ בטעם הרמב"ם שלא כתב החילוק באשחור ביו"ט פסול. והכ"מ כתב משום דבידו למעט כשיהיה לו הושענא אחריתי. וע"ז הקשה דאכתי למה לא משני הש"ס הכי. ומ"ש הב"י והכ"מ ע"ז הוא דוחק ולפמ"ש א"ש בפשיטות דהש"ס לא מצי לשנויי הכי משום דבאמת אין בידו כלל בהיתר דאם יבא לו הושענא אחריתי ויוכל למעט ג"כ לא יוכל לצאת בו משום מוקצה (דאף ע"ג דנימא כסברת הכ"מ לענין דלא מיקרי דיחוי לפי שבידו למעט כשיהיה לו אחרת מכל מקום לענין מוקצה ל"ש לומר כן ומן הסתם בשעה שנפסל הוקצהו מדעתו דלא אסיק אדעתיה שיהיה לו הושענא אחריתי ואינו יושב ומצפה