בית אפרים קצד

וגם בשבת שאסור בו מחמר אם הוא בבהמתו דוקא או אפילו בבהמת חבירו: תשובה הנה דבר זה נפתח ברבוותא הגאון בעל שאגת אריה בתשובותיו סימן ע"ב ודעתו דמחמר נוהג ביוה"כ וראייתו מהא דאמרינן בחולין דף ק"א שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ריה"ג ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת ופריך מהא אדריה"ג התם דאמר אין אחע"א בכולל ומסיק איפוך דר"ע לריה"ג ומזה מוכח דמחמר נוהג ביוה"כ דאל"כ ל"ל שבת היא לומר דחל על יוה"כ דהא ק"ו הוא מה יוה"כ שחל על שבת משום כולל דאיסור אכילה מכ"ש שבת דחל איוה"כ בכולל דהא שבת הו"ל כולל לגבי יוה"כ דיוה"כ אין מחמר נוהג בו וע"כ דנוהג וא"ל דע"י מחמר לא חשיב כולל כיון שאין בו חיוב חטאת לא מהני כולל שלו לחייב חטאת ז"א דמוכח ממתני' דיש אוכל אכילה אחת דאמרינן מוסיף בכה"ג וכיון דאתוסף לגבוה אע"ג דאין בו חטאת מכל מקום מועיל להיות נחשב איסור מוסיף וא"כ ה"ה לענין כולל אמרינן הכי ע"ש שהאריך ולכאורה היה אפשר לדחות לפי מ"ש הלח"מ בהלכות מ"א דבב"ח לא הוי איסור מוסיף אע"ג דאסור בהנאה משום דאין לוקין על הנאה ולפ"ז י"ל לפי מה דאמר ר"י בשבת דף קי"ג מחמר פטור מכלום דאע"ג דאיכא לאו לאו שניתן לאזהרת ב"ד הוא כו' ולפי"ז י"ל כמו דאיסור לאו בלא מלקות אינו מועיל להיות מוסיף כמו כן אינו מועיל להיות כולל וא"כ אפילו תימא דמחמר אינו נוהג ביוה"כ לא מיקרי שבת כולל מחמת שכולל לאו בלא איסור. ואפשר לומר כיון דלמאי דאפכן ר"ע הוא דקאמר להנך רבויי דשבת הוא יוה"כ הוא ובריש אלו הן הלוקין אמרינן דר"ע סבירא ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ותיקשי לדידיה דהא כולל לאו דמחמר שיש בו מלקות לר"ע ול"ל שבת היא ושפיר מוכח דגם יוה"כ נוהג בו מחמר ואין כאן כולל: אך לפי זה י"ל דא"צ למאי דאסברה לן הש"א ז"ל דגם באיסור לאו מיקרי כולל כיון דאשכחן הכי גבי מוסיף דבפשיטות י"ל דר"י בשבת שם קאמר דפטור מחטאת משום דהוקש לע"ז דעביד מעשה בגופיה ולכך פטור מסקילה כיון שאין שגגתו בחטאת וע"ש בפירש"י דע"א קעביד מעשה בגופיה שמשתחוה לה משא"כ מחמר שמנהיג בקול והתוספות שם בדף ע' אהא דהוקשה כל התורה לע"א הקשו דהא ר"ע סבירא ליה דקרא במגדף היינו מברך השם כתיב ותירצו דלר"ע אין ה"נ א"נ דהוקשה כל התורה למברך השם ולפי זה אליבא דר"ע י"ל דשפיר איכא חיוב חטאת במחמר דהא מברך השם נמי ליכא מעשה אלא דבור בלבד ומחייב עליו חטאת ואם כן שפיר הו"ל שבת כולל במחמר לגבי יוה"כ ואם כן כיון דהכא למאי דאפכן ר"ע הוא דאמר להנך לימודים וקשה לדידיה שבת היא ל"ל ומוכח דיוה"כ נוהג מחמר. אך באמת יש לדחות דלמאן דסבר מחמר חייב חטאת שוב הוא נכלל בכל מלאכה ופשיטא דנוהג ביוה"כ ואין כאן כולל רק כי מספקא לן אליבא מ"ד דמחמר אינו רק לאו י"ל שאינו בכלל מלאכה ואינו נוהג ביוה"כ וא"כ אין ראיה מר"ע דלדידיה ודאי ליכא כולל ואיצטרך שבת היא משא"כ למאי דקי"ל דהוי לאו י"ל דאינו נוהג ביוה"כ: והנה בשאגת אריה שם כתב לדקדק אהא דאמרינן התם שלח ר"י בר גיורא משמיה דר"י למאי דאפכן ואליבא דריה"ג שגג בשבת והזיד ביום הכפורים חייב שגג ביוה"כ והזיד בשבת פטור דל"ל למימר למאי דאפכן אליבא דריה"ג דהל"ל הכי אפי' כפי דהוה ס"ד מעיקרא דר"ע אמר אינו חייב אלא אחת ולא שמעינן הך דינא אליבא דר"ע וכתב שאם היינו מפרשים טעמא דהך דריה"ג משום דשבת חל על יוה"כ הוי כולל באיסור חמור כו' הוי אתי שפיר דדוקא לריה"ג דאשכחן דמחלק בהכי משא"כ לר"ע דלא אשכחן לחלק כו' ומזה כתב גם כן להוכיח דמחמר נוהג ביוה"כ דאל"כ ה"ל לפרושי משום האי טעמא והיה מדוקדק ג"כ הך דקאמר למאי דאפכן ע"ש. ולענ"ד יש מקום לפרש דלכאורה לפי דעת כמה פוסקים קי"ל דתוספות יוה"כ היא מדאורייתא ותוספות שבת וי"ט לאו דאורייתא והנה התוס' בפסחים דף ל"ה ובשבועות דף ל"ד כתבו גבי אוכל נבלה ביוה"כ פטור משום דמחיים היתה אסורה מחמת איסור שאינו זבוח ואיסור זה לא פקע גם אחרי שנתנבלה ולא מצי יוה"כ למיחל עליו אף שנתנבלה ביוה"כ ע"ש. ולפ"ז י"ל דערב יוה"כ כשמגיע זמן התוספות חל עליו איסורא דאורייתא ואכתי ליתא לאיסור שבת בהאי שעתא וא"כ יוה"כ קדים ולא חייל שבת עליה ואף דתוס' יוה"כ אינו רק איסור דאורייתא ולא כרת כבר כ' התוס' בשבועות לחד תירוצה בכה"ג אין אחע"א ע"ש אך י"ל כיון דהכא קיימינן אליבא דר"ע ובר"ה דף ט' מבואר דאליבא דר"ע גם תוספות שבת דאוריית' ועיין בתוס' שם אך עדיין י"ל דיוה"כ קדים דלפי מה דקיימינן השתא אין מועיל מה דבהדדי קאתי רק שהאחד יהיה כולל או מוסיף. ולפי"ז בהגיע ע"ש ועיה"כ בזמן התוספות אז יוה"כ נאסר באכילה ובמלאכה והוי כולל והוא חל בתוספות ואיסור שבת אכתי לא חייל שאין מוסיף באיסור סקילה שהרי על תוספות שבת אינו חייב סקילה וגם אין כאן כולל דמחמר דלר"ע דמחמר חייב חטאת פשיטא דגם ביה"כ נוהג מחמר כמש"ל והלכך אף דלכשתחשך שפיר אתא איסור שבת וחייל משום דאז מוסיף באיסור סקילה מכל מקום יוה"כ דקדים לחייל תו לא פקע למאי דאפכן ואליבא דריה"ג ולא קאמר למאי דס"ד ואליבא משום דאליבא דר"ע צ"ל הא דאמר אינו חייב אלא אחת היינו דשגג ביוה"כ והזיד בשבת דהא יוה"כ קדים אבל לריה"ג מצינן למימר דמחמר אין נוהג ביוה"כ ולכן בעת תוספות שבת תרווייהו כהדדי נינהו דיוה"כ הוי כולל באיסור אכילה ושבת כולל באיסור מחמר ולכן דוקא בשגג בשבת משום דשבת עדיפא דקביעי וקיימא כדאמר אביי בטעמא. (ולפי זה מוכח מכאן דאיסור מחמר הוא אפילו בתוספות שבת וקצת צ"ע בפרק מי שהחשיך ואי הוה אמרינן דאין נוהג בתוספות הוי א"ש מ"ש האחרונים בשם רש"ל שהקשה ל"ל קרא בתוספות שבת דהוא ק"ו מי"ט ולפמ"ש יש לומר דנ"מ לענין מחמר ושביתה למ"ד דבי"ט אינו נוהג. וצ"ע כעת בדין זה): ובחידושי כ' ליישב מה דשלח ר"י בר גיורא למאי דאפכן ואליבא דריה"ג דוקא ולא לפי מה דס"ד ואליבא דר"ע ע"פ מה שהקשו התוס' שם דהא הזיד בשבת לר"ע נמי פטור דלאו שב מידיעתו הוא ותירצו דיוה"כ חמיר ליה שהוא יום מחילה וסליחה. ומלבד מה שיש לדקדק על סברתם דמה בכך שהיה שב מחמת אימת ד"א אנן שב מידיעתו בעינן אך בלא"ה קשה דהא בדף ה' אמרינן פלוגתא דר"ע ור"ש ות"ק ס"ל פרט למומר והרמב"ם בהל' שגגות פסק כוותיה דת"ק והמשנה למלך שם כ' דלשיטת התוספות אפילו שב בתשובה לא מהני ע"ש ולת"ק פשיטא דלא מהני אם היה שב מידיעתו שהוא יום מחילה וסליחה כיון דעכ"פ הוא מומר מחמת שהזיד בשבת ודוחק לומר דהא אתי' כר"ש לכן נ"ל ליישב לשיטת התוספות דבשבת דף ע' אמרינן ורבנן שגגה במאי ר"ש אמר עד שישגוג בלאו וכרת. ולפי"ז שפיר י"ל דהזיד בשבת בלאו בלבד ואם כן הוי שפיר שב מידיעתו על יוה"כ שהוא כרת אך י"ל דהתוספות מקשין שפיר דהא הכא קיימינן אליבא דר"י ור"י סבירא ליה התם כיון ששגג בכ' אף ע"פ שהזיד בלאו אם כן הא דאמרינן הזיד בשבת היינו סקילה וכרת ולכך פטור על שבת וממילא דאינו שב מידיעתו על יוה"כ אך י"ל דהתוספות כתבו שם בשבת דר"י ס"ל אף ע"פ שהזיד בלאו משום דיליף הא דאין חייבים חטאת רק על דבר שזדונו כרת מדמתני ליה ריב"ל לבריה תורה א' הוקשה כל התורה לע"א והתם לא כתב לאו אבל לרבי דיליף דחיוב חטאת על דבר שזדונו כרת מג"ש דעליה גם ר"י מודה דבעינן שישגוג בלאו וכרת א"כ שפיר י"ל דהא דשלח ר"י היינו אליבא דרבי דיליף מעלי' ובעינן שישגוג בלאו וכרת ומיירי הכא שהזיד בשבת בלאו בלבד ושפיר הוי שב מידיעתו לגבי יוה"כ. ולפי זה א"ש הא דשלח ליה למאי דאפכן ואליבא דריה"ג דלדידיה שפיר יש לומר דסבר כרבי דיליף מעליו אבל לר"ע לא מצי למימר הכי דמבואר שם בשבת דרבנן דילפי מתורה אחת הוא ר"ע דפליג אמונבז וכ"כ התוספות שם וכיון דיליף מתורה אחת סבירא ליה לר' יוחנן אליביה דשגג בכרת אף ע"פ שהזיד בלאו אם כן אם הזיד בשבת בלא"ה פטור על יוה"כ אף אם איסור חל איסור משום דאינו שב מידיעתו כיון שע"כ מזיד בסקילה ולכך שלח למאי דאפכן דשפיר מיירי לריה"ג בהזיד בלאו לבד והוי שב מידיעתו על יוה"כ ואשמועינן דאפ"ה פטור דאין