בית אפרים קצג

התחילו כל בני ח"ל לסמוך על חשבונם ואין בני א"י שולחים שלוחים כלל א"כ מה לי א"י מה לי ח"ל דהכל על חשבון אחד אנו סומכין לזה אמר משום דשלחו מתם כו' ולכן האידנא בתר דשלחו מתם ס"ל להרמב"ם דאין לו להתנות מטעם שכתב ה"ה ואע"ג דביצה מותרת היינו מטעם שכתב הד"מ בא"ח סי' תקכ"ח והלח"מ ועובדא דרב אשי ורבינא הוי קודם דשלחו מתם ועדיין לא פסקו ביאת השלוחים מא"י ונהוג ברוב המקומות שני ימים משום ספק קביעות א"י והי' מועיל תנאי כדרבא כנלענ"ד וצ"ע ליישב שאר לשון הרמב"ם באותו פרק דמשמע דיציאת השלוחין לא היה אלא בזמן הראיה לבד גם צ"ע דהרמב"ם סוף הל' עירובין כתב בסתם דמניח עירובי חצירות על תנאי ולא הזכיר דבזה"ז אין מועיל וכמ"ש בהל' יו"ט וצ"ל שסמך על מ"ש בהל' יו"ט וצ"ע: דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות יו"ט שאלה נב מי ששכח להטביל כלי חרס קודם יו"ט והוא צריך אליה בי"ט מה דינו אם רשאי להטבילו בי"ט או לא: תשובה כדי לברר הדין צריך אני לברר סוגיית הש"ס בביצה דף י"ח דאמרינן חל להיות י"ט אחר השבת כו' וב"ה אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת ואמרינן עלה דכ"ע מיהת כלי בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד"א ברשות הרבים כו' רב יוסף אמר גזירה משום סחיטה כו' רב ביבי אמר גזירה שמא ישהה תניא כוותיה דרב ביבי כלי שנטמא מעי"ט כו' רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי והנה הרמב"ם פרק כ"ג מהל' שבת כ' הטעם מפני שנראה כמתקן כלי ובפ"ד מהל' יו"ט כ' טעמו דרב ביבי משום שמא ישהה וכבר תמה עליו אא"ז מהרש"א וכל האחרונים מפרשי הרמב"ם וכן יש כאן תימא בדברי הרא"ש שכתב על הרי"ף שכתב טעמא דר"י שמא יסחוט וטעמא דרב שמא ישהה וכו' דלהך טעמא היה מותר להטביל כ"ח ביו"ט אלא דהעיקר כטעם רבה וכן רבא בתראה הוא ולהנך טעמא אסור להטביל כ"ח ותמה הש"ס דהא גם לטעם רב שייך שמא ישהה ויבא לידי תקלה שישתמש בלא טבילה וכן שייך גזירה דסחיטה וכן נתקשה בזה בשו"ת שאגת אריה ריש הל' שבת. ולפענ"ד נראה דדברי הרא"ש הם נכונים ע"פ מ"ש הר"ן שם דלא דמי להא דאמרינן קערות שאכל בהם שחרית מדיחן כו' דהתם לא שייך למיגזר משום כלים דבני סחיטה דאין הדחה אלא בכוסות כו' ע"ש: ולפי"ז שפיר קאמר הרא"ש דלטעם ר"י מותר להטביל כ"ח בי"ט דהא טבילה דכ"ח לא שייך אלא בכלים דלאו בני סחיטה נינהו וליכא האידנא טבילת כלים דבני סחיטה דהא טומאה וטהרה אין נוהג בינינו וא"כ לא שייך למיגזר כמו גבי הדחה וא"ל דטבילה שאני דשם טבילה חד הוא ובזמן המקדש גזרו על כל מיני טבילה אף בהנך דלא שייך בהו סחיטה וכגון טבילת כ"ח וכוסות טמאים אטו בגדים טמאים דבני סחיטה נינהו והשתא אע"ג דליכא טומאה וטהרה ולא שייך למיגזר מ"מ לא בטלה הגזירה וכמו דאמרינן בדבר הנאסר במנין ואע"ג דהטעם בטל לא בטלה הגזירה. נלענ"ד דהכא אין לנו לומר כן דמבואר ביו"ד סי' קט"ז בשם הסמ"ק דבזה"ז דלא שכיחי נחשים כ"כ אין לאסור משום גילוי וא"ל דהוי דבר שבמנין משום דגם בשעת הגזירה לא גזרו אלא על מקום שהנחשים מצוים ע"ש וה"נ י"ל דלא גזרו אלא במקומות דשייך שם טומאה וטהרה וגם דהא פסקינן דנדה מערמת וטובלת בבגדיה אף לרב יוסף מתוך שלא התרתה אלא ע"י מלבוש דכירה היא וכן התירו בוולד הטומאה וביו"ט א"כ חזינן היכא דליכא הך גזירה דסחיטה לא גזרו אף בזמניהם וא"כ בזה"ז דלא שייך בגדים דבני סחיטה יש להתיר: ומ"ש עוד דהא לטעם רב ביבי גם בכאן יש לאסור משום שמא ישהה ויבא לידי תקלה להשתמש בלא טבילה. נלענ"ד דהא ליתא דע"כ לא קאמר רב ביבי לחוש שמא ישהה אלא דוקא בכלים טמאים דאף קודם טבילה ראוי להשתמש בהן חולין וא"כ אינו בהול עליו כ"כ להטבילו בחול ואי שרית ליה להטבילו בי"ט ישהנו וישתמש בו חולין עד יו"ט ואתו לידי תקלה אבל בכלים חדשים דקודם טבילה לא חזי למידי לא שייך למיגזר שמא ישהה דודאי ימהר להטבילו תיכף שיבא לידו כדי שיוכל להשתמש בו ומכ"ש לפי הפירוש שכתבו כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול עיין בר"ן ושיטה מקובצת א"נ בטבילת כ"ח לא שייך זה. וגם יש לומר דמבואר ביו"ד סימן ס"ט דאין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה דלא ליתי לידי תקלה והוקשו האחרונים ע"ז מהא דקי"ל בתרנגולת ספק טריפה יכול להשהות כ"א יום ותי' הרבה נאמרו בזה והנכון כמ"ש הכריתי דשאני התם דבדיל מיניה כיון דאסור לגמרי לא גזרינן דלמא אתי לידי תקלה משא"כ בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דשרי לצלי עכ"פ ולא בדיל מיניה גזרינן וא"כ החילוק מבואר דדוקא בההיא דטבילת כלים טמאים דשרי להשתמש בו חולין ולא בדיל מיניה גזר רב ביבי אבל בכ"ח דבדיל מיניה לא אתי לידי תקלה והיינו דלא אישתמיט שום פוסק בשום דוכתא למכתב דאסור להשהות כלים בלא טבילה וכן עמא דבר שאין נזהרים בזה: ועפי"ז יש לומר דהא ודאי ידע המקשן וכולהו אמוראי נמי סבירא להו דיש לאסור בשבת משום דמחזי כמתקן כלי כמ"ש הפ"י ג"כ דהא תנא ליה במס' שבת גבי אין מעשרין אלא דבאמת דביו"ט לא שייך זה דהא מכשירי אוכל נפש נינהו וקי"ל כר' יהודה ואע"ג דאפשר לעשותו מערב יו"ט ובכה"ג מודה ר' יהודה ז"א דהא באמת הא ודאי דאף בשבת עצמה באמת לית בה איסורא דלאו מלאכה הוא וכמו אדם דשרי דנראה כמיקר רק בכלים אמרינן מפני הרואים שיסברו דהאי הוה כמתקן וכ"ז בשבת אבל ביו"ט לא שייך זה דהרואה יסבור שנטמא ביו"ט ודוחק לומר דכיון דטומאה ביו"ט לא שכיחי ודאי ידע שנטמא קודם יו"ט אין סברא לומר כן והוי מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט ובכה"ג אסרינן בשבת רק דרבא סבר דגזרינן יו"ט אטו שבת ורבה ושאר אמוראי סברי דדוקא היכא דאיכא למיחוש שיעשה איסור דאורייתא בשבת שייך למיגזר הא לא"ה לא ובאמת לפי מ"ש בסולת למנחה בכלל ד' בשם בנו לתרץ דהיכא שנודע שחל עליו האיסור לא חיישינן לתקלה בזמן מועט א"כ לא היה לנו לגזור בכאן דלמא אתי לידי תקלה אף שישהנו זמן מועט ועכצ"ל דדוקא להשהותו כ"א יום עד אחר גמר טעינה ראשונה הוי זמן מועט אבל ביו"ט איכא למיחוש פן תטמא הכלי זמן רב קודם יו"ט וישהנו עד יו"ט ואתי לידי תקלה ולפי זה לענין שבת דהוא זמן מועט שוב ליכא למיגזר שמא ישהה דאף אם ישהה עד השבת לא אתי לידי תקלה בזמן מועט והך טעמא דרב ביבי לא קאי אלא איו"ט וכמ"ש בברייתא וא"כ שפיר כתב הרמב"ם בהלכות שבת הטעם משום מתקן כלי דשמא ישהה לא שייך בזמן מועט ההוא וממילא שפיר כתב בהלכות יו"ט לאסור משום שמא ישהה אע"ג דאין לאסרו מטעם מתקן כנ"ל מ"מ כיון דבשבת אסור לטבול ממילא אם ירצה להשהותו עד יום פנוי ישהנו עד יו"ט וזימנין דצריך להשהותו זמן מרובה ואתי לידי תקלה ועוד הארכתי בזה ביו"ד בענין שהיה כ"א יום וכאן קצרתי: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות יום הכפורים שאלה נג שאלה יוה"כ שאסור בכל מלאכה שאסורה בשבת אם נוהג ביוה"כ איסור מחמר אחר בהמתו ושביתת עבד ובהמה כיון שאינם נכללין בשבת בכלל מלאכה רק פרט לך הכתוב לאו בפ"ע על מחמר ועשה על שביתת בהמה ועבד לדעת הפוסקים דביו"ט אין איסור שביתת בהמתו דלדבריהם יש לומר שגם יוה"כ קל הוא בזה מאיסור שבת ואין איסור מחמר ושביתה נוהג בו