בית אפרים קצא

מותר לאפות אף שסופו ליטול אחד על כולן וטרח בדבר שאינו ראוי לאכילה מכל מקום מותר מטעמא דרשב"א דהא יכול לאכול כל חדא: ובהכי מתיישב לענ"ד מ"ש התוס' שם בד"ה הואיל כו' ור"י מקשה דהא כי נמי בצע מכל חדא אסור לאפות דהוי כמו חצי' של נכרי כו' ולכאורה דקושייתו קאי על פי' הרשב"א דלעיל מיניה ולכאורה אש"ס גופה קשה דהא לקמן אמרינן דרבה ור"ח במחלוקת ר"א ור"י דר"א סבר אמרינן הואיל כו' וע"כ היינו הואיל ואי בצע כו' כמ"ש רש"י שם (וכ"כ הר"י לעיל שהקשה בלא הואיל דכל חדא כו' יכול לעשות ע"י הטלה לצונן א"כ תיקשי ליה דאף אי בצע מכל חדא אסור דה"ל כחצי' של עכו"ם ולפי מ"ש י"ל דבלא דברי הרשב"א על הש"ס גופה לא הוי מצי להקשות דהוה מפרשינן איפכא דמתניתין דמתיר לאפות היינו אי בצע מכל חדא ואי משום דהוי כחציה של עכו"ם מ"מ מותר מטעם הואיל דאי בעי בצע מאחת על כולן וזה שרי מטעם ממלאה אשה התנור פת שנאפה יפה דהא יכול לאכול זה או זה ובזה מדוקדק טפי לשון הש"ס דקאמר ע"כ לא קאמר ר"א דאמרינן הואיל אלא דבעידנא דעיילא כו' משמע דאף בכה"ג מטעם הואיל הוא דשרי ורש"י פירש דבאמת ההיתר הוא בלא הואיל דבכל חדא איכא למימר זו לא תהא לחלה והוא דחוק דהלשון משמע דמטעם הואיל אתינן עלה ולפי מ"ש ניחא דהכא מיירי דבצע מכל חדא וההיתר ע"י הואיל אי בעי היה נוטל מאחת על כולן ושפיר מהני הך הואיל שאז היה יכול ליטול או זה או זה ושרי מטעם דרשב"א משא"כ הואיל ומיקלעי אורחים שהוא מחוסר מעשה דהא אכתי לא זימנן ועיין לקמן דף ס"ד דבמחוסר מעשה גם רבה מודה אלא דס"ל דוקא מחוסר מעשה גדול כגון מילה ע"ש ור"פ דדחי דאין הוכחה מר"א ס"ל דאף הואיל דאורחים הוה מחוסר מעשה קצת ודוקא הואיל דבעידנא דעיילא כו' דלא מחוסר מעשה כלל ורב שישא בריה דר"א דחי להיפך דע"כ לא קאמר ר"י דלא אמרינן הואיל אלא משום דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחים. וא"כ אף כשהיה רוצה ליטול אחד על כולן דיכול לאכול זה בלא זה מ"מ סבירא ליה דאין להתיר מטעמא דרשב"א רק מטעם ב' שכתבו התוס' דאי מקלעי אורחים וכאן דלא חזי כלל אין להתיר אף נוטל מא' על כולן מטעם זה ומכ"ש דאין להתיר בצע מכל חדא מטעם הואיל אך כ"ז אם נפרש דמיירי פלוגתייהו בבצע חדא וההיתר משום הואיל דאי בעי מאחת על כולן משא"כ נפרש כרשב"א דנוטל מא' על כולן מיירי א"כ קשה ל"ל הואיל כלל דהא מותר מחמת דרשב"א דהא בנוטל א' על כולן יכול לאכול או זה או זה וכמו שהקשו התוס' לעיל וצ"ל כתירוץ ר"י דדוקא בתנור אבל ע"ג גחלים לא וא"כ שפיר מקשה ר"י דהא הוי כמו עיסה שחצי' של נכרי כו' והוא דבר נאה ומתקבל בפירוש דברי התוס' וא"ש מה שיש לדקדק על תירוץ ר"י דמיירי באפי' ע"ג גחלים דהא בש"ס קאמר לישנא דבעידנא דעיילא לתנורא משמע דבנאפה בתנור מיירי ולפי מ"ש י"ל דר"י מפרש כן לפי הס"ד וכפי' הרשב"א אבל בסוף הסוגיא מתפרש כמ"ש דמוקי לה בבצע מכל חדא דאין בידו לאכול כולו ובכה"ג לא מהני התירא דרשב"א כמ"ש התוס' בביצה וממילא דשפיר מיירי בנאפה בתנור וכמ"ש והוא נכון לענ"ד ועיין בדברי רש"ל בחכמת שלמה ובתשובה שהוכיח מדברי התוס' אלו דמצרף בסל צריך או שיהיה נוטל א' על כולן או יבצע מכל חדא ולא שיבצע מאחת פרוסה ויפריש על כולם ובתשובה אחת כתבתי שלענ"ד אין הכרח מזה וכתבתי לפרש דעת התוס' ועיין ביו"ד סי' שכ"ג בש"ך ס"ק ה' ובט"ז סימן שכ"ד ס"ק ט"ו מ"ש שם על דברי תשו' מהרי"ו בעיסה שנתבשלה טרם שהורמה חלתה ואי"ה יתבאר מזה בחלק יו"ד ואין פנאי להאריך כעת: דברי חותנך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה נא אמר אפרים זה לא כביר נדפס בשם הגאון החסיד מוה' זלמן זללה"ה מק"ק ווילנא יע"א דברים נפלאים נושאים חן בעיני כל רואיהם ונתתי פני לעיין קצת בדבריו ז"ל בכדי ליישב דברי הראשונים ממה שהקשה עליהם כאשר אמרו חז"ל אם הראשונים כו' ופן ישכחו ממני הדברים אשר ראו עיני אמרתי לרשום אותם בספר זכרון לפני מה שעלה בידי דרך העברה ולעת הפנאי אשימה עיני עליהם היעמדו דברי אם לא את זה חזיתי בספר המכונה תולדות אדם בחלק ב' דף א' תמה על רש"י והרד"ק בפירוש הכתוב ביחזקאל וכל ברכים תלכנה מים דהו"ל לפרושי עפ"י האמור בסוטה ומים שותתין על ברכיו חוזר ופירש"י מ"ח מפני היראה הרי שע"י חרדה מקלח מ"ר ע"ש באורך ולענ"ד אין משם ראיה שיבא הטלת מים מחמת חרדה רק עיקרא דמלתא נקט ומים שותתין שמחמת חרדה נעדר ממנו כח הקילוח למרחוק רק המים שותתין ויורדין דכה"ג אשכחן בחולין דף ל"ח כאן בשותית כאן במתרזת ופירוש בערוך דכשהוא בלא כח אז היא שותתית ועיין בברכות דף כ"ב היה עומד בתפילה ומים שותתין על ברכיו היינו שלפי שהוא מעציר עצמו מחמת התפילה אין המים מזנקין רק שותתין עיין בנדה דף נ"ט ע"ב אמר שמואל במזנקת ופירש"י במקלחת כיון דנפק בקילוח כי אורחיה כו' אבל שותתת איידי דאוקמה נפשה הוא אבל מ"מ אין הכרח שתהא החרדה גורמת להטיל מים רק דכשהוא בא לידי הטלת מים אין יורדין בגבורה ומקלחין כדרכן רק שותתין ועיין בספרי הובא בילקוט שופטים שם איתא ומים יורדין בין ברכיו וטפי הוי מסתבר לפרושי בש"ס שם ומים שותתין על ברכיו דהיינו שהוא מזיע מאימת החרבות וע"ד הכתוב וכל ברכים וקצת יש ראיה דע"י חרדה מיהר הצועה להפתח ממגילה דף ט"ו ותתחלחל המלכה א"ר ירמיה שהוצרכה לנקבים וגם למ"ד שפרסה נדה אמרינן בנדה דבעתותא מרפיא אך מ"מ אין מקום קושיא על רש"י והרד"ק דלישנא דקרא דקאמר וכל ברכים תלכנה מבואר שהברכים הם המוליכין המים דאל"כ הו"ל ועל כל ברכים ילך המים או ומכל ברכים ילך כו' ולשון תלכנה מורה להדיא דקאי על הברכים עצמם: עוד ראיתי שעמד על דברי רש"י ותוס' בר"ה דף י"ח דמברכות דף מ"ח מוכח דאביי ורבא בני גילי דהדדי הוו בימי חורפי עמדתי ג"כ ע"ז ושוב מצאתי בסדר הדורות שעמד בזה והאריך הרבה אך אומר אני דהא דהגאון ז"ל דקטנותא היא שהרי כפי המבואר בספור תהלות הגאון ז"ל היה ספר בה"ג שגור על פיו ובבה"ג הנוסחא אביי ורבא בר חנן הוי יתבו קמיה דרבה א"כ לק"מ ומצאתי בס' מחזיק ברכה סי' קצ"ט שכתב כן בשם המאירי כת"י כנוסחת בה"ג ועיי"ש שעל קושיא זו עמד ג"כ בספר מקראי קודש: עוד שם בענין מ"ש על לשון הר"ן לא ישהה בין אכילה לחברתה בכא"פ באמת לשון הר"ן הוא לשון הש"ס בפסחים דף קי"ד ע"ב ואחר לשון זה נמשכו הטור והש"ע סימן תע"ה וכן הוא בלשון התוספות דכריתות דף י"ד ע"ב אם הפסיק בין אכילה לאכילה כו' ויפה כתב המג"א והפר"ח שאין הלשון מדוקדק ומ"ש ראיה מהך דעשרת ימים שבין ר"ה כו' ודאי דאיכא דלא דייק ונקט כי הך לישנא וכה"ג אשכחן בסוטה דף יו"ד אמר ר"ש החסיד בין כתיפיו של שמשון ששים אמה דכתיב וישם על כתפיו ופי' רש"י כשיעור כתפיו אלמא דלישנא דבין כתפיו כולל גם הכתפיים עצמם דהא בקרא על כתפיו כתיב ועיין בזבחים דף נ"ד אמרי ניתתי בי' קליל דכתיב ובין כתפיו שכן ופירוש רש"י ולא כתיב ראשו ובפשיטות מצינן לפרושי דהכתפיים הם גבוהים מן בין הכתפיים וקרא בין כתפיו קאמר אלא משום דהך לישנא איכא לפרושי שכולל גם הכתפיים אך אעפ"י דלפעמים לא דק ואקרי וכתב כה"ג ועד"ז הוא ג"כ לשון הברייתא דפסחים ג"כ אבל מ"מ במקום שאין הכרח אין להוציא הדבר מפשוטן דאם לאו שמצינו בש"ס ששיעור כבא"פ הוא מתחלת אכילה ראשונה כו' היינו מפרשין בין אכילה לחברתה כפשוטו דהיינו בין סוף אכילה זו להתחלת אכילה זו וכדאמרינן כה"ג בברכות כמה ישהה בין תפלה לתפלה כדי שתתחונן כו' ופשיטא שאין שיעור התפלה עצמה בזה הכלל וכן בעירובין ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט ובחגיגה בין רקיע לרקיע וכהנה רבות עצמו מספר ובלשון הפוסקים שהיה בין בשר לגבינה כללו של דבר שפשיטות הלשון אינו בא לכלול הענין רק לפעמים לא דק בלישנא כאשר כתבתי וכן בהא דפסחים פרק תמיד נשחט בין אצל לאצל טעין ארבע מאה גמלי כו' משמע קצת דגם תיבה אצל בכלל והוא ג"כ שלא