בית אפרים קצ

הורוויץ נ"י הלום ראיתי מה שכתבת בסוגיא דביצה דף ך' בהא דעיסה חציה של נכרי כו' דאף לפי מ"ש הפ"י דלישה אסורה אע"ג דחד טרחא מ"מ גרע ממלאה קדרה' בשר דמכל מקום א"א לפרש קושית הש"ס מלישה דא"כ מאי משני הואיל ואפשר לפייסן דהא גבי ממלאה כו' חזי כולה וא"צ פיוס כלל ואפ"ה אסור משום טרחא שלא לצורך כו' והנה כדברים האלה מבואר בב"י סוף סימן תקי"ב שהקשה דאפילו אית ליה נבלה אמאי שרי כיון שהכלבים אוכלים ממנה נמצא שא"צ כולה לאדם ותירץ בשם הירושלמי דאתיא כרשב"א כו' ע"ש מבואר דאם קושית הש"ס מאפיה א"ש משום דאיכא סברת רשב"א דנאפה יפה אבל אם הקושיא מלישה דאין כאן סברת רשב"א דנאפה יפה קושית הב"י במקומו דמאי משני הואיל ואפשר לפייסן כו' ודברי הד"מ שם שכתב דכשאפשר לפייסן אף בב' תנורים שרי הוא תמוה ומ"ש שם דבאפשר לפייסן הוי ככולו של ישראל ולא עשה כלום לכלבים תמהני דהא לא עדיף ממלאה תנור כו' דלא שרי אלא משום דנאפה יפה אף שכולו של ישראל ועיין במג"א שהסכים לדברי הב"י וכ"כ בשם היש"ש וגם דבהך דממלאה קדרה שאין האשה צריכה רק לחתיכה אחת לא שרינן אלא בטרחא קלה או בממלאה תנור משום דנאפה יפה וזולת זה אף שכולו של ישראל אסור וה"נ גבי רועים ודאי יש בעיסה זו די סיפוק הרועים והותר לצורך הכלבים ובודאי שהרועים א"צ חלק הכלבים ודי להם בשלהם לבד לאכול לשבעה ואם כן מה בכך דאפשר לפייס הכלבים בנבלה הא בתנור אי לאו משום נאפה יפה לא שרינן ואם הקושית מאפי' גם כאן שייך נאפית יפה משא"כ אם הקושי' מלישה לא הוי משני מידי: אך בגוף הענין שכתב הפ"י לאסור הלישה וז"ל מיהו לכל המשניות שלנו גרסינן בהא דעיסת כלבים ונעשית בי"ט ובסיפא נמי אין נעשית א"כ האי לישנא משמע דאפילו לישה נמי אסורה כיון דאב מלאכה הוא אע"ג דחד טרחא הוא כו' ואם כן לפ"ז א"ש לשון המשניות ונעשית ביו"ט ובסיפא אין נעשית ביו"ט ואפילו לישה בכלל ע"ש והדבר תמוה דהא סיפא דקתני בה ואין נעשית מיירי באין הרועים אוכלים ממנה והוא לצורך כלבים בלבד ופשיטא דגם הלישה אסורה אבל היכא שהרועים אוכלים ממנה שפיר מצינן למימר דאף בלא טעמא דאפשר לפייסן שפיר דמי ללוש ביחד דחד טרחא הוא וה"ה בעיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל שהלישה מותרת דחד טרחא הוא והא דפריך מרישא לאו מלישה פריך אלא מאפיה דודאי גם האפי' בכלל מה שאמר ונעשית בי"ט ובמחכ"ת של הגאון ז"ל כי רב הוא אגב שיטפ' רהיט לי' גמ' ומייתי ראיה מאין הרועים אוכלין על הרועים אוכלין וגם מ"ש בפ"י שם לחלק בין הא דממלאה אשה קדרה משום שהשבח ניכר יותר בתבשיל והא דממלא נחתום לפי שאינו מלאכה גמורה ע"ש לענ"ד החילוקים הם דחוקים מאד אך לדינא נלענ"ד שהדין דין אמת כמ"ש הפ"י לאסור הלישה ולא מטעמיה וראייתו שלענ"ד ממקומו הוא מוכרח שהרי גבי עגל דמותר לשחטו ביו"ט יהיב ביה טעמא משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה אלמא דאי לא"ה היה אסור אע"ג דחד טרחא הוא ול"ד לממלאה בשר דהתם כל חדא חזי' ליה משא"כ בקמח שחצי' של עכו"ם ולש יחד שע"כ בשעת לישה טרח בחלק של עכו"ם וחלק של ישראל כאחד ולא שייך בזה כל חדא חזי ליה כיון דכולה חדא עיסה הוא ואין מועיל לענין זה חד טרחא רק אם א"א לטרוח בזה לבד בלא חלק העכו"ם כגון בעגל דא"א לכזית כו' משא"כ באפשר למפלג כיון דע"כ טרח נמי בחלק האסור אסור הוא וכה"ג אמרינן בפסחים דף מ"ח אמר ר"פ ע"כ לא אמר התם דאמרינן הואיל אלא התם דבעידנא דעיילא לתנורא כל חדא חזיה ליה כו' וזה נראה כוונת התוספות בביצה שכתבו לחלק דכאן הרשות בידו לאכול או זה או זה ר"ל שאף ע"פ שא"צ אלא לככר אחד מכל מקום כל ככר בפ"ע י"ל שזהו שאוכל ממנו היום משא"כ בחצי' של נכרי שבכל ככר וככר שהוא אופה חלק הנכרי מעורב בו ואסור ולפ"ז הדבר ברור שגם הלישה אסורה מה"ט דהא דחד טרחא מותר היינו היכא דעל כל דטרח ביה מצינן למימר שטרח בהיתר משא"כ בחצי' של נכרי ולפי"ז כיון דמר"ח מוכח דסבירא ליה דלישה אסורא דדוקא בעגל מתיר משום שא"א לכזית כו' שפיר קשיא ליה מעיסת כלבים דקתני בזמן שהרועים אוכלים נעשית ביו"ט דהיינו שגם הלישה מותרת והשתא שפיר משני הואיל ואפשר לפייסן כו' וא"כ שוב כל חדא חזי' ליה ובכה"ג שפיר הלישה מותרת דכל חד טרחא ושייך כל חדא חזי' ליה שרי כמו ממלאה אשה קדרה כו' ולא דמי לחציה של עכו"ם דע"כ בשעת טרחתו טרח גם בשביל עכו"ם ובכה"ג אסור היכא דאפשר למפלג וא"ש דברי ר"ח דדוקא עגל אבל בעיסה ללוש לא וכללא דמלתא היכא דחד טרחא הוא בעינן או דאפשר למפלג או דכל חדא חזי' ליה כגון בכלבים דאפשר לפייסן הא לא"ה אסור והוא ברור ונכון: וראיתי בשער המלך נראה מדבריו שמפרש חילוק התוס' דבהך דרשב"א אין קפידא איזה פת יקח לאכול משא"כ בחצי' של נכרי קפיד ולענ"ד ז"א דאם היו חולקים ככר נגד ככר י"ל דגם העכו"ם לא קפיד איזו ככר יקח ועיין בש"ע א"ח סימן ת"ק לענין שני בהמות של עכו"ם ושל ישראל והם שוות אך התוס' מחלקים ע"ד שכתבתי דבההיא דרשב"א כיון שעל ככר שנותן לאפות בתנור י"ל שזה הככר יאכל היום שמי ימחה בידו מהני בה נמי טעמא דהיתרא דרשב"א שהפת נאפה יפה אבל בחצי' של עכו"ם לא מבעיא אם עושה רק ככר אחד ואופה אותו דודאי טרח בשל עכו"ם ביו"ט ואסור אלא אפילו אופה כמה ככרות מ"מ כיון שאם ירצה יקח מחצה מכל ככר ונמצא שבכל ככר וככר הוא טורח בשל נכרי ואסור מ"מ שפיר פריך מעיסת כלבים אע"ג דהתם הרשות בידו על כל ככר ויש להתיר האפי' מ"מ הלישה יש לאסור דלא שייך דכל חדא חזיה ליה וכן באפיה אם אופה ככר אחד לרועים ולכלבים יחד יש לאסור לר"ח דדוקא בעגל משום דאין כזית בשר שרי הא לא"ה אסור כיון שיש בכלל טרחא זו בשביל עכו"ם וא"כ איך קתני נעשית ביו"ט דהלישה מותרת ובזה מיושב מה שהקשה בשער המלך שם וכן הקשה מהר"ם שיף דלפי מה שחילקו התוס' מאי פריך מהך ברייתא דרועים ולפי מ"ש מיושב היטב דלהך חילוקא שהרשות בידו לאכול או זה או זה לק"מ כמ"ש דמלישה פריך ולהך חילוקא שכתבו משום הואיל נראה נמי דא"ש דלכאורה צ"ע על מה שפסק הרמב"ם דמבשל לכלבים אינו לוקה משום הואיל ולכאורה מנ"ל הא דהא פלוגתייהו דרבה ור"ח אינו אלא באופה מיו"ט לחול די"ל דלמא מקלעי אורחים ויצטרך היום לתת להם משא"כ במבשל מעיקרא לצורך הכלבים שמזונתן עליו דמה"ט ס"ל לר"ע דאפילו נפש בהמה במשמע זו מנין לנו שנאמר הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים יתן לפניהם כיון דהשתא צריכא לדידיה שמחויב לזון אותם וצ"ל דכיון דמסקינן דאפשר לפייסן בנבלה שפיר אמרינן הואיל ואף לפי מ"ש התוס' דתרי הואיל לא אמרינן מ"מ י"ל דאינו לוקה היכא דאית ליה נבלה לדידיה (ולכך לא נקטו פלוגתייהו באופה לכלבים דלא פסיקא ליה דדוקא באית ליה נבילה משא"כ במבשל לחול ועיין בפ"י שכתב ובעיסת נכרים משכחת לה באוכלין האסורין כו' וקצרתי) דכיון דאפשר לפייסן או הואיל ואפשר לפייסן שוב שפיר אמרינן הואיל ומיקלעי אורחים וזהו למסקנא משא"כ המקשה דלא אסיק אדעתיה הך דאפשר לפייסן א"כ ליכא הואיל בזה כיון דמזונתן עליו וחיובא רמי עליה ליתן להם וכחצי' של עכו"ם דמי ועכ"פ יצא לנו ממה שכתבנו דלענין דינא הלישה בחצי' של עכו"ם אסורה ביו"ט וכדברי הפ"י ז"ל ועיין במ"ש הפ"י דף כ"ג לחלק בין לישה לאפות ובין לישה לבשל והדברים צ"ע: ובמה דכתיבנא יש ליישב מה דמקשין העולם דברי התוס' אהדדי דלפי מ"ש בביצה לחלק דהא דרשב"א היינו כשהרשות בידו לאכול או זה או זה ובפסחים דף מ"ו גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה הקשו דהא קי"ל כרשב"א ממלאה אשה כו' מפני שנאפה יפה ולפי דבריהם בביצה מאי קושיא דהא כאן אין יכול לאכול רק מקצתו וכחצי' של עכו"ם דמי דלא מהני הך דנאפית יפה להתירה ונראה דא"ש לפי מ"ש התוס' שם בסוגי' דאי בצע מכל חדא שרי אע"ג דהוי כחצי' של עכו"ם משום תיקון חלה רק היכא שנוטל מא' על כולן צ"ל הואיל ואי בצע מכל חדא ע"ש וא"כ שפיר קשיא להו דלענין שיטול מאחד על כולו שוב יש לנו להתיר מטעמא דרשב"א דהא באמת כולו שלו הוא והוא יכול לאכול זה כמו זה ולהפריש האחרת והיינו כדאמרינן לקמן דבעידנא דעיילי לתנורא כל חדא חזיה ליה וא"כ שפיר יהא