בית אפרים יח

בית חמישי ה"ז מוסיף גורע ומבטל מצות תפילין שבראשו כו': ולכאורה קשה דאכתי אמאי לא משכחת לה בציצית שלבש אותם בכשרות ואחר כך חזר והוסיף שם עוד ציצית אחרים וגורע המצוה וכדאיתא בא"ח סימן יו"ד בהטיל ציצית על ציצית דוקא בחתך את הראשונות כשרות האחרונות. והב"י שם כתב דמדברי רש"י משמע דאף אי לא פסקינהו לבתראי כשרה בקמאי. אבל הרא"ש כתב בלשון רש"י אי פסקינהו לקמאי משמע דדוקא פסקינהו לקמאי מכשיר לבתראי כו' ועיין במג"א סוף ס"ק ט' ובאלי' זוטא דכוונתו לאפוקי אי לא פסיק כלל דפסול וכן פסק רמ"א בהג"ה שקודם שחתך הראשונות כשר בכל ענין וזה תימא שהוא נגד דברי הש"ס דסנהדרין הנ"ל דהא לא מצי לאשכוחי רק בתפילין ואם איתא דבהטיל למוטלת פסול אם כן בציצית נמי משכחת לה. וראיתי בתוספות במנחות דף ל"ח ד"ה התכלת שכתבו וז"ל מיהא בסוף סנהדרין משמע דאם הוסיף חוטין בכרך אחד פסול כו' והא דלא מוקי בהטיל למוטלת משום דדלמא לא מפסיל בכך אף על גב דעובר בב"ת אם נתכוין להוסיף ואם לא נתכוין להוסיף שרי כו' עכ"ל הרי שהתו' הרגישו בקושי' זו דהוי מצי לאוקמי בהטיל למוטלת ותירצו דמ"מ אין נפסל ואם כן קשה להפוסקים הנ"ל דפסלי בכה"ג וצריך לדחוק בכוונתם שאין פוסלין ממש רק דכל כמה דלא חתך עובר בב"ת והיינו פסולו שהרי אסור ללבשו כך שלא יעבור בב"ת. וצ"ע שאין זה במשמע מדבריהם ויותר אני תמה על הב"ח שהאריך בזה ומסיים בה דבכרך אחד יכול להוסיף כמה אבל בשני כרכים אי לא פסיק חד פסול כמ"ש התוספות והרא"ש ריש פרק התכלת כו' דאיכא ב"ת והיינו הך דהנחנקין דאם הוסיף בחוטין פסול וכ"כ המרדכי כו' עכ"ל. ולפי ענ"ד דבריו תמוהים והביא ראיה לסתור שאף על פי שהתוספות והרא"ש בתחלת דבריהם כתבו להתיר בהוסיף בכרך אחד חזרו והביאו מהך דהנחנקין דאם הוסיף חוטין בכרך אחד פסול מדאמרינן גרוע ועומד הוא ובהטיל למוטלת כתבו שם דכשר מדלא מוקי בכה"ג אלא דעובר בב"ת ואף אם נדחוק בכוונתו מ"ש אי לא פסיק חד פסול היינו נמי משום ב"ת וכמ"ש בדברי הפוסקים דלעיל מכל מקום מה שכתב הב"ח והיינו הך דהנחנקין דאם הוסיף בחוטין פסול וכ"כ הב"ח שם קודם לזה הוא תמוה דהתם מיירי בכרך הרבה חוטין כאחד משא"כ בהטיל למוטלת לא מיירי מינה ומוכח דאינו נפסל וגם בב"ת אין מוכרח משם שעובר אדרבא אי הוי אמרינן דגם בב"ת אינו עובר הוי ניחא טפי אלא שהתוספ' הוכרחו לומר שמכל מקום עובר בב"ת היכי שמכוין להוסיף כיון דלהדיא אמר רבא שם במנחות דף מ' השתא בב"ת קאי כו' וע"כ הוצרכו התוס' לומר באמת שעובר עליו בב"ת אלא שאינו נפסל עכ"פ וא"כ אם כוונתו לומר דבהטיל למוטלת פסול משום דעובר בב"ת לא הו"ל למימר והיינו הך דהנחנקין דהא לא מיירי התם מזה רק לענין חוטין בכרך אחד ודעת התוס' והרא"ש שם דבסנהדרין מיירי ביהיב ביה טפי מתמניא ובמרדכי שם משמע דמתיר אף בחוטין הרבה רק מאותו המין דוקא ובסנהדרין מיירי דיהיב ביה ממין אחר וכן כתוב בחידושי הר"ן ועיין בב"ח סימן י"א מ"ש בשם הסמ"ג בהלכות שופר בשם ר"י שאסור להוסיף על החוטין והניח בצ"ע מ"ש הרא"ש והטור בשמו דשרי עד ט"ז חוטין ולפי ענ"ד יש לומר בכוונת הסמ"ג שכתב וזה לשונו אבל הציצית בכרך אחד אם יתן יותר משמונה חוטין יעבור בב"ת ונראה שר"ל כמו שכתבו התוספות והרא"ש דהיינו שמונה חוטים גדולים שהם ט"ז כפולים ואין כאן סתירה ועיין בתוספות דר"ה דף כ"ח מ"ש שם וצ"ע לפי זה אם נתן כמה חוטין בציצית כו' ע"ש ודעת הסמ"ג לחלק בין לולב דאין צריך אגד אך דאכתי קשה מה דמשמע מדברי הסמ"ג בהלכות שופר דווקא ציצית בכרך אחד עובר בב"ת משמע דבהטיל למוטלת שאינו בכרך אחד אינו עובר בב"ת ואמרינן האי לחודא קאי וצ"ע דהא להדיא אמר רבא השתא בב"ת עובר כו' הרי שעובר אף בקאי לחודי' וצ"ל דשאני התם שהוא מתכוין להדיא להוסיף לא שייך למימר לחודיה קאי לפוטרו מב"ת וזה כוונת התוס' מה שכתבו דלא נפסל ומכל מקום ב"ת איכא אי מכוון ובהא מיירי רבא: ועכ"פ יצא לנו מזה דזימנין דהוספה זו גורמת שעובר ע"י זה בכ"ת אבל מ"מ לא מיקרי מוסיף זה גורע וכגון בהטיל למוטלת שעובר בב"ת ומ"מ אינו נפסל ולכאורה צריך טעם לזה דממ"נ אי אמרינן ביה האי לחודיה קאי אם כן בב"ת נמי יעבור וכדמשמע מדברי הסמ"ג דכל דאיכא למימר האי לחודיה קאי אף בב"ת לא עבר ואף ע"ג דקא מכווין לאוסופי דהא בלולב אי א"צ אגד אמרינן האי לחודיה קאי אע"ג שמתכוין להוסיף וכן בציצית וע"כ לומר דע"כ לא אמרינן האי לחודיה קאי אלא אי א"צ אגד או בציצית א"א קשר עליון לאו דאורייתא משא"כ אם קשר העליון דאורייתא אם כן אף שקשר כל ציצית בפ"ע מ"מ הרי שניהם נקשרים בבגד אחד וכיון שהקשירה שקשר הציצית הם בחיבור גמור לבגד לא שייך לחודיה קאי ולפי זה קשה מ"ט באמת אינו נפסל כמו אם כרך הרבה חוטין למ"ד קשר עליון דאורייתא או בלולב ותפילין דאמרינן גרוע ועומד הוא וצריך לומר דבשלמא אם כרך מתחלה הרבה חוטין או עביד ה' בתים שפיר אמרינן גרוע ועומד הוא כיון שלא היתה לו שעת הכושר מעולם משא"כ היכא שעשה מתחלה ציצית כשרים או ד' בתים והניח בתוכם ד' פרשיות כשרים אף על פי שחזר והוסיף אחר כך ציצית או בית בתפילין מ"מ מאחר שהוכשר איך יחזור ויפסל על ידי מה שהוסיף אחר כך ולא יצא מכשרותו הראשון אלא שעובר בב"ת והלכך שפיר פריך הש"ס אי דעבד ד' בתים כו' דלא מצי מוקי בכה"ג שהיה עור מחובר תלוי ועומד ועשה ממנו בית ה' או שתפר בית ה' אם נימא דתפירה הוי חיבור דז"א דבכה"ג אף עפ"י שעובר בב"ת מ"מ לא נפסל מהכשירו כמ"ש התוספות לענין הטיל למוטלת ואין זה מוסיף גורע וע"כ דמעיקרא עביד ה' בתים ובכה"ג באמת מפסיל כיון שלא הוכשר מעולם אם כן גרוע ועומד הוא ולכך הוצרך לומר דאף על גב דהוכשר פ"א מ"מ נפסל משום דר"ז דאמר בית החיצון שא"ר את האויר פסול והא דאיצטרך הש"ס למימר היכא דאנח חמישי לגבייהו האי לחודיה קאי ולא קאמר רבותא טפי דאף עפ"י שהוא מחובר לו מ"מ אין נפסל לאחר הכשירו נראה לפי ענ"ד דאה"נ קאמר דכיון שכבר הוכשר אף על פי שחזר והוסיף עליו אמרינן גביה דלחודיה קאי ואינו פוסל וכן נראה מדברי רש"י והשתא א"ש נמי מה שנדחקו התוספות והר"ן והראב"ד בהלכות ממרים דהא גבי לולב נמי משכחת לה שמתחלה אגד ג' מינים בכשרות ואח"כ חזר והוסיף עליהם ולפי מ"ש ז"א דכיון שהוכשר אף ע"פ שהוסיף ואגד עליו לחודיה קאי שאין הפסול מצטרף לכשר לפוסלו: ופקחתי עיני ומצאתי שהרמב"ם פ"א מהלכות ציצית הלכה ט"ו גבי הטיל ציצית על ציצית כתב לפסול כשלא חתך ואם נתכוין להוסיף פסול אף על פי שחתך והראב"ד השיג עליו וס"ל דמחמת ב"ת אין נפסל כלל ומבואר מדבריו דאף בלא חתך ס"ל להכשיר ומוכיח כן מההיא דסנהדרין דאמרינן האי לחודיה כו' ע"ש במה שסיים וכתב וכן עיקר דהאי לחודיה קיימי כו' והמגדול עוז שם כתב וז"ל ור"י השיב בתשובה דעת אחרת בחילוק שאם נעשית המצוה כהלכתה ואחר כך הוסיף עליו בכוונה המוסיף עובר אבל המצוה לא מפסלה אבל אם לכתחלה כיון ועשאה בתוספת איהו מעבר קא עבר ומצוה גופה מפסלה ויש לו על מה שיסמוך כמו שרשום בפרק הנחלקין בשיטת התוספות עכ"ל ונראה כוונתו שרוצה ליישב בזה קושית התוספות הנ"ל כמ"ש ושמחתי שכוונתי לדעת הגאון ר"י בעל התוספות זלה"ה בזה תהלה לאל יתברך: ובסמ"ג ל"ת שס"ד כתב וזה לשונו השיב ר"י בר שמואל בתשובה א' על ענין שאומר שם בפרק הנחנקין עד דאיכא תורה ויורוך כו' ואם מתחלת עשיית המצוה עושה בה יתור ותוספת לא היה כאן תורה מעולם אבל אם המצוה בהכשירה והוא מוסיף עליה דבר הפוסלה כגון שמוסיף על ד' טוטפת של תפילין טוטפת חמישית הרי שהיתה כאן המצוה בהכשירה והוא מקלקלה על ידי שאינו משמרה כמו שהורו לו חכמים עכ"ל ונראה לפי ענ"ד שהיא אותה התשובה עצמה שהביא המ"ע אלא שקיצר בלשונו ולא ביאר דהתוספת אחר כך מדבר הפוסלה אינו אלא בתפילין דווקא שהוסיף טוטפת ה' ומטעמא דר"ז הא לא"ה אין נפסל מחמת התוספת שהוסיף אח"כ ומסתמא תשובת ר"י ז"ל באה בארוכה והעתיקו ממנו מילין כי אם דבר הצריך לענינו: