בית אפרים קפח

לטעם דזיעה שרי כאן מדאורייתא לפחות כיון דעיקר ראייתו הוא דזיעה ע"י אש חשיב משקה ונהי דהוי משקה הא משקה עצמה דה' מינין אינה אלא זיעה ול"ד לנדון דהריב"ש דהתם איי"נ קאי וא"כ אי חשיב משקה הוי כיי"נ ויין הוי משקה גמור לא זיעה משא"כ משקין דשאר מינין אינו אלא זיעה בעלמא ואפשר דלהאי טעמא אם עבר עליו הפסח שרי אפילו מדרבנן דבזיעה לא גזרו באיסור דרבנן כמ"ש לעיל וכיון דחמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא דרבנן לא גזרו בזיעה וגרע טפי מע"י תערובות דאע"ג דנתערב גוף החמץ אפ"ה לא גזרו וכ"ש בזה שאין כאן האיסור עצמו כ"א הזיעה דנפק מיניה ולא מיקרי בעין ושרי אבל לטעמא דשלא כ"ה נראה דאסור דרבנן כיון דהוי כגוף האיסור (ע"כ נמצא בתשובה כת"י הגאון ז"ל וכפי הנראה חסר קצת מסיום התשובה ולתשובה זו רמז בשו"ת פני יהושע חלק א"ח סוף סימן י"ג ע"ש ולפי שרבים אומרים מי יתן ונזכה לאורו אמרתי להעתיקה פה לזכות הרבים ונשמת הגאון ז"ל וגם כי כתבתי ג"כ בסוגיא דהמחהו וגמעו לא העמדתי פה בשביל כבודו של הגאון ז"ל ובמקום אחר אכתוב מה שהעליתי בזה) הנלענ"ד כתבתי יושע בלא"א מוהרר יוסף חונה בק"ק קראקא יע"א: שאלה מט שאלה זה היום אשר קוינו מצאנו ראינו אור כי יהל זה ספר כתב איש ריב"י רבינו הגדול הגאון האמיתי מוה"ר יחזקאל סג"ל לנדא זלה"ה חיבור תשובותיו נודע ביהודה מהדור' תנינא ושם ראיתי שכתב על דברי התוספות בפסחים דף ל"ח ד"ה חלות תודה כו' דאי הוקדשו ת"ל דבעינן מצתכם וז"ל ואני תמה איך גדולים חקרי לב כרבותינו בעלי התוספות שכחו דברי עצמם בשני מקומות. האחד בביצה דף כ"א ד"ה אבל נו"נ והשני בב"ק דף י"ב בד"ה ומחיים כו' שכתבו דחלק בעלים הוי ממון בעלים לקדש בו אשה ולכל דבר ודוקא לענין שחיטתן ביו"ט דעיקר השחיטה בשביל גבוה כו' וא"כ למה לא יוכלו הבעלים לצאת בחלות תודה הרי אין לכהנים אלא ד' חלות כו' עכ"ל הגאון ז"ל וקשיא לי עלה דלפי המבואר בדברי התוספות הא דחלק הבעלים הוי ממונו היינו אליבא דריה"ג אבל רבנן דפליגי עליה סברי דאף חלק הבעלים הוי ממון גבוה ואם כן על כל פנים הו"ל לש"ס לאקשויי ות"ל דבעינן מצתכם ולשנויי סבר לה כריה"ג כמו דמקשה ות"ל מלחם עוני כו' סבר לה כר"ע ומזה הוכיחו התוספות דע"כ בלא הוקדשו מיירי: תשובה הן אמת שמדברי התוספות דביצה מבואר שלא נאמרו הדברים אלא לריה"ג אבל מדברי התוספות דב"ק משמע לכאורה דבחלק הבעלים לכ"ע הוי ממון בעלים שכתבו וז"ל וכן משמע דהמקדש בחלקו בחלק כהנים מיירי דלשון המקדש בחלקו לא שייך אלא בחלק כהנים כו' וקראי נמי דמייתי בקידושין אמתני' וזה יהיה לך מקדשי הקדשים כו' לא כתיב אלא בכהנים כו' עכ"ל וא"כ כיון דקראי לא מוכחי כ"א בחלק כהנים ממילא בחלק בעלים הוית לן למימר דהוי ממונן כמו לריה"ג אבל באמת ז"א כיון דכתבו התוספות שבחלק הכהנים. גם ריה"ג מודה אם כן ע"כ פלוגתא דריה"ג ורבנן בחלק הבעלים הוא ורבנן דפליגי עליה דריה"ג אף בחלק הבעלים סבירא להו דהוי ממון גבוה וכן מוכח בכל דוכתא דמוקי כריה"ג אף לענין חלק הבעלים מכלל דרבנן אף בחלק הבעלים פליגי וכן מבואר מדברי התוספות בב"ק בהא דאמר רבא תודה שהזיקה גובה מבשרה כו' דע"כ אתי כריה"ג ע"ש ולפי זה צריך ליישב דברי התוספות דב"ק דמשמע מדבריהם דמצד הסברא הוי חלק הבעלים ממון בעלים שלא כתבו כן אלא אליביה דריה"ג דקרא דומעלה מעל מרבה דחלק בעלים מחיים הוי ממון בעלים וע"ז שפיר כתבו דגם לאחר שחיטה הוי בחלק הבעלים כמו מחיים ופשיטא דהוי ממונו לכל דבר כו' דכיון דמחיים הוי ממון דידיה אין חל עליו מחמת שחיטה להיות ממון גבוה רק בחלק הכהן הבא לזכות במה שאינו שלו אמרינן דמשל גבוה זכה משא"כ לרבנן דלית להו קרא ומעלה מעל על מחיים אז אמרינן דבין חלק כהנים בין חלק בעלים הוי ממון גבוה ומ"ש התוס' דקראי דקידושין בחלק כהנים מיירי התם נמי למאי דמוקמינן כריה"ג הוא וילפינן חלק בעלים מומעלה דהוי ממון בעלים ואתו הנך קראי לאורוי בחלק כהנים אבל מאן דלא ס"ל דרשא דריה"ג אף בחלק בעלים ס"ל דהוי ממון גבוה (וקצת צ"ע לפי מ"ש התוספות דלשון המקדש בחלקו משמע חלק כהנים דוקא אם כן אפכא הו"ל לדיוקי לימא מתני' ריה"ג היא דאי רבנן מאי אריא בחלקו אפילו בעלים שקידשו בחלקם נמי ואפשר דכיון דש"ס דקידושין לא נחית לפלוגי בין חלק בעלים לכהנים אף דלפי המסקנא דב"ק מפלגינן בהכי לא חש לדיוקי הכי כיון דלאו עיקר דוכתיה הוא וצ"ע) ואמנם כן הוא דמ"ש התוספות דחלק בעלים מ"ב הוא אינו רק לריה"ג ל"צ לתרוצי קושית הגאון ז"ל משום דה"ל לש"ס לאקשויי ות"ל משום מצתכם ועיילינן בה ברווחא דהא דאמרינן התם ות"ל מלחם עוני מי שנאכל באנינות והוא דעת ריה"ג התם ומשני סבר לה כר"ע דאמר עני כתיב ואם כן שפיר כתבו התוס' דת"ל דבעינן מצתכם דא"ל דאתי כריה"ג ז"א דע"כ לא אתי כריה"ג דלדידיה בלא"ה לא יצא משום לחם עוני מי שנאכל באנינות ודוחק לומר דסבר כוותי' בחדא ופליג עליה בחדא: ובאמת לפי קושיית הגאון ז"ל על התוס' ע"כ צ"ל דרבה ורב יוסף בעי לאוקמי אף לריה"ג וכן הנך ברייתות דמייתי הש"ס כריה"ג מתניא ולפי"ז מה שמבואר מדבריו דמקשה הכי לשיטת התוס' בב"ק דס"ל לחלק לריה"ג בין חלק כהנים לחלק בעלים ומשמע דהש"ס דס"ל דאף בחלק הבעלים הוי ממון גבוה לאחר שחיטה לק"מ ובאמת אף לשיטת רש"י תיקשי דהא בקדושין אמרינן דר"י ס"ל דאף המקדש בחלקו דהיינו חלק כהנים בין בק"ק בין בק"ק קידש משום דכתיב וזה יהיה לך לך לכל צורכך ופשיטא דלדידיה בלחמי תודה קרינן ביה מצתכם ולא מיבעיא לרב דסבר עדיין הוא מחלוקת אלא אפילו לר"י דאמר התם נמנו וגמרו כו' מצינן למימר דסוגיא דפסחים אתיא אליבא דר"י ומקמיה דהדר ביה ולדידיה צ"ל הא דחלות תודה ורקיקי נזיר אין יוצאין מקרא דושמרתם כו' ואפשר לומר לפי מה דאמרינן התם זאת אומרת חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון ומבואר בתוס' שם דלר"י ור"ש אין נזירות בבמה ולא אתיא אלא כר"מ דס"ל בזבחים דיש נזירות בבמה ור"מ ס"ל בקידושין דהמקדש בחלקו אף בקק"ל אינה מקודשת וא"כ תו הו"מ למימר מדכתיב מצתכם וא"ש לשיטת רש"י אך לשיטת התוס' שפיר קשיא ליה להגאון ז"ל דאף דאתי כר"מ מ"מ י"ל דר"מ מודה לריה"ג בחלק הבעלים דהוי ממונו: ולפי מ"ש א"ש הא דאמרינן בדף י"ד ועוד אמר ר"י שני חלות תודה כו' דתני' אין מביאין תודה בחג המצות כו' ולכאורה קשה לפי מה דס"ד דרב אחא ב"י בפסחים דף כ"ט דר"י סבירא ליה למילף שאור דאכילה משאור דראיה ומותר לאכול של גבוה אם כן לדידיה פשיטא שמביאין תודה בי"ד שהרי מותר לאכול אף חמץ שבה בחג המצות ולפי מה שכתבתי א"ש דר"י לטעמיה דס"ל דהוי דידיה דכתיב לך לכל צרכיך ואף לר"י דאמר נמנו וגמרו י"ל דההוא אתי כר"י קודם דהדר ביה ולשיטת התוספות בלא"ה א"ש אף לר' יוחנן דהתם בחלק כהנים מיירי ומכל מקום אין מביאין תודה בחג המצות משום חלק הבעלים שאסור באכילה ולכך כ"ע בי"ג מייתי להו: ובעיקר קושיית הגאון ז"ל היה אפשר לומר דאף שהתוס' בב"ק ס"ל דחלק בעלים הוי ממונן אף לאחר שחיטה ראה זה מצאתי ברשב"א קידושין הביא בשם התוס' דלמסקנא נמי סבירא ליה לריה"ג בחלק בעלים דהוי ממונו דוקא מחיים אבל לאחר שחיטה לא ונקט בחלקו דמשמע לאחר שחיטה מלתא פסיקתא בין בחלק כהנים בין בחלק בעלים (וכ"כ הריטב"א אלא שלא הזכיר בשם התוס') וכן בשיטה מקובצת בבא קמא בשם הר"ר ישעיה שכתב בשם הר"י דמפרש ומחיים מי אמר בבכור דחזי להקרבה כו' מבואר דלא ס"ל כפירוש התוס' דהש"ס מחלק בין חלק כהנים כו' ודברי התוס' בפסחים הם דברי הר"י ע"ש וכן בספר הישר לר"ת שנדפס מחדש בסימן תס"ד שאני מתנות כהונה כו' וכי קאמר ריה"ג ממון בעלים בשלמים ותודה ע"ש וכן מצינו כמה פעמים בתוס' שיטות מחולפים מר מתרץ לטעמיה ומר לטעמיה והתו' בפסחים סברי כמסקנ' דקידושין