בית אפרים קפו

אפילו שלא כדרך הנאתן וא"כ תיקשי מתני' לר"י אלא ש"מ דכדרך הנאתן הוא י"ל דלאו קושיא הוא דהתנא קמ"ל דהיוצא מן הזתים ומן הענבים חייבין עליו ולא הוי זיעה כמ"ש התוספות בפסחים ד"ה אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא דאי לאו קרא דפרי פרי מבכורים ה"א דגם תירוש ויצהר זיעה וכ"כ בחולין בהעור והרוטב דף קכ"ה ד"ה והדר מייתי כו' אבל אביי פריך שפיר דאי טעמא דתנא משום שלא כדרך הנאתן ה"ל לאשמועינן בפירא גופא והתם ל"ל דקמ"ל דתירוש ויצהר כדרך הנאתן הוא דפשיטא הוא דזהו עיקר הנאתן להוציא שמנן ויין אבל זיעה שפיר קמ"ל אבל שיחלוק אביי עם ר' זירא אם הוא דרך הנאתן אם לאו זה א"א בשום פנים שיחלקו בכך ופירוקא דאביי לא משמע כלל הכי אלא כדכתיבנא ובפ' חביות מסקינן דכולהו פירות לאו לסחיטה קיימי כ"א זתי' וענבים ודבר תורה אין חייבים כ"א על דריכתן ומקצת שאר פירות כגון תותים ורמונים אסרו רבנן משום זתים וענבים ושאר פירות מותרין אפילו לכתחלה כמבואר כ"ז בהלכות שבת בהרמב"ם ז"ל פ' כ"א והטור סימן ש"כ א"כ אין זה דרך הנאתן. והשתא א"ש נמי הא דמקשי התוס' פרק העור והרוטב דהכא מייתי לה מפרי פרי ובפסחים פשיט לה מהכא דשלא כדרך הנאתן מותר אלמא טעמא משום הכי הוא כו' ולמה הקשו מסוגיא דלא קיימא הכי ואיכא למדחי דלמא סוגיא דהכא אליבא דמסקנא דפסחים קיימי וה"ל להקשות מן המסקנא דהטעם משום זיעה כמו שהקשו בפסחים אלא ש"מ דדברי אביי אינו אלא דיחוי דליכא למפשט מינה אבל לפי האמת אפילו בלא טעמא דזיעה פטורין שאר פירות כיון דהלכתא כר"י: ועוד דהתנא קמ"ל דזיעה הוא דנ"מ לכמה דברים אחרים כגון לענין ברכות כדאיתא בכיצד מברכין וגם נ"מ דאפילו בשאר דברים שחייבים אפילו שלא כדרך הנאתן כגון כלאי הכרם אפ"ה בהא פטורין מטעם זיעה וכמ"ש הרמב"ם פ"י מהמ"א ועוד דקושיא מעיקרא ליתא דהתנא נקיט כללים בהך מתני' כדקתני התם דאין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזתים כו' ואין סופגין בערלה ואין משנין מבריתה בתרומה ומ"ש ואין מטמא משום משקה ואין מקריבין על המזבח אלא היוצא מן זתים וענבים ולכן נקטי' לדינא ביוצא מן הפרי דבפרי גופיה ל"ש האי כללא ואביי לא הקשה מעולם דלאשמועינן התנא בפירא גופא דודאי תנא כללי' נקיט ואתא אלא אביי קאמר בשלמא אי אשמועינן תנא כו' ר"ל אי הוה התנא קתני הכי הוי מצינן למידק אבל השתא דנקטיה תנא לדיניה במשקין איכא למימר טעמא אחרינה אבל הא לאו קושיא היא מעולם דלינקט התנ' בפירא גופיה כמ"ש דתנא כללי' נקט וא"כ למאי דקי"ל לפי הלכתא נוכל לומר שפיר דטעמיה משום שלא כדרך הנאתן ואין להקשות א"כ מנ"ל לתלמודא בכיצד מברכין דר"י פוטר במי פירות של תרומה משום זיעה ומייתי סייעתא למר בר ר"א דלמא משום שלא כ"ה הוא וליכא לאתויי ראיה ואף ע"ג דאפשר לומר דגם אי הטעם משום שלא כ"ה מ"מ לא מברכינן אלא שהכל כיון דלאו להכי קיימי כדאמרינן לענין קורא ושלקות כיון דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי מברכינן שהכל מ"מ למה נקט התלמוד טעמא דזיעה ה"ל למינקט האמת ובפרט למר בר ר"א דס"ל הכי כמ"ש לעיל י"ל דהתם ודאי מוכח שפיר דאי משום שכ"ה ה"ל לפלוגי בפירא גופא דהברייתא דהתם לא שייכי כל הני פירוקה ע"ש. ועוד י"ל דסבירא ליה לתלמודא דע"כ טעמא דרבי יהושע דפוטר משום זיעה דאי משום שכ"ה ה"ל לחייבי מדרבנן דשלא כ"ה אין לוקין עליו הא איסורא איכא כמש"ל דהא ר"א דמחייב ע"כ היינו מדרבנן דתרומת שאר פירות גופייהו מדרבנן כמ"ש רש"י בהדיא בהעור והרוטב ור"י דפטר היינו אפילו מדרבנן ואמאי פטר מדרבנן כיון דלאו זיעה הוא ה"ל כגוף הפרי וה"ל לחיובי מדרבנן לפחות וכדקי"ל בכל איסורין אפילו איסורי דרבנן לא שרי באכילה דע"כ לא התיר הרמב"ם אלא לרפואה אפילו בדבר שאין בו סכנה אבל באכילה בלא רפואה אין לנו אפילו שלא כ"ה אלא ע"כ זיעה הוא וכיון דזיעה הוא לא גזרו חכמים באיסור דרבנן כמ"ש לקמן אי"ה וא"כ זכינו לדין דהכא ליכא חמץ אלא מדרבנן ואין לחלק דגבי חמץ שאני כיון דכתיב נפש לרבות את השותה כדאמרינן בהעור והרוטב וכדאמרינן התם המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת וכיון דריבתה תורה גם שתי' אם כן ה"ה למשקין היוצא מן החמץ דדוקא במידי דכתיב אכילה לא מחייב כ"א כ"ה אבל במידי דלא כתיב אכילה דוקא חייב בכל כמו כלאים הכרם כיון דלא כתיב בהו אכילה חייב בכל דזה אינו דבהמחהו וגמעו שאני שהמחה גוף החמץ אלא שאכלו דרך שתי' וס"ד אכילה כתיב להכי אתי נפש אבל משקין היוצא מהן מסקינן התם אליבא דר"י דאין חייב אלא היוצא מן הזתים ולא בשאר פירות ואם כן גם בחמץ הוי הכי דלא הוי המשקה כמותו כיון דשלא כ"ה הוא דהיכי תיסיק אדעתין דשתי' דאתי מרבויא יהיה חמור ממה דכתיב בקרא בהדיא ול"ד לכ"ה דהתם לא כתיב אכילה. ועוד דמה לי אכילה או שתי' וכי היכי דלשון אכילה משמע כדרך הנאתן דוקא ה"ה שתיה תדע שהרי אמרינן התם דילפינן טבל וחדש וכלאים מתרומה וחד מהנך או בכורים וחד מהנך משמע דבכורים וחד מהנך שניהם שוים כמו שאוכיח לקמן וכיון דבכורים אין מביאין משקין אלא מזתים וענבים ולא משאר פירות ה"ה בחד מהנך לא הוי משקין כמותן כאינך פירות וא"כ ל"מ לפירש"י דפי' דאתי מבכורים וחמץ אם כן גם גבי חמץ לא הוי משקין שלו כמותו כיון דחמץ ל"ש כי אם בשאר פירות שהם חמשה מינים אלא אפילו לפי פי' התוס' דלא קאי אחמץ מכל מקום משמע דחמץ שוה להנך דכל הסוגיא דהתם משמע דכולן שוין ואין לומר עוד דכיון דרבתה תורה דרך שתיה ודרך שתיה לעולם לאו דרך הנאתן הוא אפילו אם שותה המיחוי וא"כ ה"ה למשקין היוצאין כיון דרבתה תורה שלא כ"ה דז"א דא"כ גבי חלב דמרבינן התם נמי מנפש דרך שתיה ליחייב אפילו שכ"ה ובפסחים אמרינן בהדיא דגבי חלב פטור שכ"ה אלא ש"מ שתיית המחוי לאו שלא כ"ה הוא דרגילי אינשי דעבדי הכי אלא דס"ד למיפטריה משום דאכילה כתיב קמ"ל נפש אבל לעולם כ"ה הוא והא דאמרינן התם דטבל וחדש כו' משקין היוצא מהן כמותן אע"ג דחדש ל"ש כ"א בחמשת המינין ואפ"ה אמרינן דמשקין כמותן צ"ל ע"כ דמשקין כמותן פירושו המחוי שלהם כמותן דומיא דהמחה את החמץ דאלת"ה יש תימא גדולה דהא אמרינן דגמרינן לה מתרומה או בכורים וחד מהנך וגבי תרומה ובכורים ל"ה משקין אלו כמותן אפילו אם נאמר דגבי חמץ ונבילה וחלב דאתרבו מנפש הוו משקין היוצאין בלא מיחוי נמי כמותן מכל מקום היכא נפקא להו מתרווייהו כיון דמחדא מינייהו ליכא למגמר דהא אית ליה פירכא כדאיתא התם וצריך למיגמר גם מתרומה או בכורים וא"כ היכי נימא תרומה תוכיח דהא גבי תרומה לא הוי כמותן ואפילו נאמר דאהקדש לבד קאמר התם דאתו מתרווייהו אבל חדש כיון דאיסור הבא מאליו גמרינן מחמץ וחלב ונבלה ושרצים כדס"ד התם מעיקרא מכל מקום התנא דתני כולהו בחדא שיטתה דחדש ושביעית וכלאים והקדש כולן משקין היוצאין מהן כמותן משמע מה דאיתא בחדש איתא נמי בהקדש והא ליתא דהקדש אתי מתרומה או בכורים ול"ה כמותן אלא בזתים וענבים ודוחק לומר דהאי ברייתא אתיא כר' אליעזר דס"ל גם בתרומה ובכורים דכל המשקין כמותן דפשיטא דל"ה שתיק תלמודא לאוקמה כר"א כדפריך התם והא דתנן אין מביאין בכורים כו' מני ר"י הוא והא דתנן אין סופגין מני ר"י ה"נ הו"ל למימר הא ברייתא מני ר"א אלא ש"מ דהאי משקין היוצא מהן פי' מיחוי שלהם וכמ"ש רש"י חדש קודם שקרב העומר ועשה שכר מן השעורים ושכר וגם השעורים נמחה במים וכן משמע מדברי התוס' ז"ל בברכות ד"ה זיעה בעלמא דבשכר יש כזית בא"פ ואף ע"ג דכתבו שאין בו ממש שעורים כ"א טעמו היינו שאין השעורים עצמן שם אלא שנמחה מהם ואין השעורים בעין דכה"ג קרי בגמרא טעמו ולא ממשו כדפירש"י בע"ז דף ס"ז טעמו ולא ממשו כגון חלב שנפל לקדרה או חלב שנפל ונימוח שאין ממשו בעין וכמו שאכתוב לקמן בעזה"י אלא שמצאתי בתוס' בחולין ד"ה היכא דלאו איסור הבא מאליו שכתב בשם הר' שמואל ז"ל לחלק בין משקין היוצא מהן לחמץ שהמחהו דהתם הוא גוף החמץ אבל משקה דברייתא זו אין זה גוף הפרי א"כ מוכח דמשקין דקתני בברייתא זו אין פירושן מיחוי שלהם. לכן צריך לפרש בע"א דאע"ג דאין משקין היוצא מן שאר פירות הוי משקין היינו מן התורה אבל מדרבנן גזרו על משקי' דשאר פירות וכמו שאכתוב לקמן אי"ה ואי אכילה הוי דוקא בכל איסורין לא הוי גזרי רבנן בשתי' דשתי' ואכילה תרי מילי וליכא למיגזר הא אטו הא אבל כיון דאשכחן דרבי קרא דרך שתיה בגוף האיסור גזרו רבנן אפילו בשתית משקין היוצא מהן ולכך