בית אפרים קפה

עז שרי לחלוב תוך הקדירה כמו שנתבאר א"כ גם כאן שרי בכל ענין עכ"ל הד"מ (המג"א קיצר בהעתקת לשון הד"מ ועיקר כוונתו שצריך עיון על מה שכתב הד"מ דלדידן שרי בכל ענין שבאמת ז"א) ובאמת ז"א וצ"ל שחזר בו כו' כצ"ל במג"א. וכוונתו דבהג"א ריש פ"ק דביצה ובספ"ק דביצה מבואר ג"כ דאם אינו עומדת לאכילה אסור וכמ"ש הב"י בשם הג"א וצ"ע על הד"מ שכתב דלמאי דנקטינן דבכל עז שרי לחלוב לקדירה (והיינו משום דהד"מ מפרש מ"ש הב"י כיון דרבנן הוא יש לפסוק כמקילין קאי אדלעיל להתיר אף בעז העומדת לחליבה אף בישראל ע"ש בד"מ הארוך ד' פיורדא) גם כאן שרי בכל ענין וע"ז כתב המג"א שזה אינו דבאמת גם הרשב"א והרמב"ן גופם אין דעתם להתיר כ"א בעומדת לאכילה דוקא ולכן כתב שרמ"א חזר בו וכתב שנהגו בו איסור ואין לשנות ומ"מ היינו דוקא בעומדת לחליבה אבל בעומדת לאכילה שפיר שרי ע"י עכו"ם מטעם שכתב הרשב"א כיון שישראל מותר לחלוב לאוכלין ומ"ש המג"א סוף ס"ק זה וז"ל ואם עכו"ם היה חולב לקדרה ריקנית אסור בו ביום נלענ"ד דקאי אדלעיל מניה שכתב בבהמת ישראל ואינו עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין תליא בפלוגתא דסימן תצ"ה י"ל דשם פליגי אם מוקצה אסור ביו"ט אך זה דוקא בחולב לתוך אוכלין דכאוכל דמי ואין עליו רק דין מוקצה משא"כ בחולב לקדירה ריקנית דהו"ל נולד ובנולד קי"ל בסימן תצ"ה לאיסור והמשך דבריו כך הם דאם אינה עומדת לאכילה וחולב לאוכלין תליא בפלוגתא דמוקצה בי"ט ובבהמת עכו"ם דלא שייך מוקצה שרי ומ"מ לחלוב לקדירה ריקנית אסור בכל ענין ר"ל דהא אם יחלוב הו"ל נולד ויהיה החלב אסור לאוכלו ביו"ט ושוב אסור לישראל לחלוב דהו"ל מלאכה שלא לצורך וע"ז כתב דאם העכו"ם חולב לקדירה ריקנית אסור בו ביום ר"ל באינה עומדת לאכילה דאז אסור משום נולד כיון שהישראל לא היה אפשר לו לחלוב אף לתוך אוכלין ושוב נדפסו חבורים הג"ה על הש"ע א"ח והגיהו בענין אחר וכבודם במקומם מונח שכתבו כן בדרך לימודם ואיידי דטרידי בגרסייהו אגב שיטפא רהיט להו ואין ספק דאי הוו חזו להנך מילי דברירי דכתיבנא הוו הדרו בהו ורע עלי המעשה אשר עשו מדפיסי מגינים מחדש שסילקו את הנוסחא הישינה וסידרו החדשה ומעתה אין כל בריה מרגשת אם היה כאן נוסחא אחרינא שידע להתבונן בה וע"ז הזהירו הקדמונים והחמירו בה הרבה הלא היא כתובה על ספר הישר לר"ת ז"ל בהקדמתו ובחידושי הרמב"ן לב"ב פרק ומקרוב נדפס ספר מחצית השקל והרגיש קצת בעוות הזה אבל גם הוא לא עמד על הג"ה האמיתית וגם מ"ש לפרש מ"ש המג"א וצ"ע על הד"מ כו' לא נכון עמו ע"ש והדברים ברורים כאשר כתבתי בעזה"י ואני נותן הודאה על חלקי שזכיתי לגלות אמתת דברי המג"א וכהנה רבות עמדי הג"ה וביאורים משמחי לב ומאירות עינים בעזר בורא ארץ ושמים: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה מח הועתק מתשובות כת"י הגאון בעל מג"ש ופ"י ז"ל שאלה יין שרף שעושין במדינות אלו מן שיפון ומשבולת שועל ומחמיצין אותן תחלה ואח"כ מבשלין אותה ביורה ועולה ההבל עד שהיורה מזעת ויוצאת הזיעה דרך הסמפונות וחוזרין ונותנין זיעה זו ביורה וחוזרת היורה ומזעת ויוצאת זיעה זו דרך הסמפונות וזהו היין שרף ששותין בארצות אלו אם יש בזה חשש חימוץ או לאו: תשובה אם באנו להתיר מטעם דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן בכיצד מברכין דף ל"ח גבי דובשא דתמרי ובפסחים דף כ"ד גבי אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזתים וענבים בלבד וקאמר אביי טעמא משום זיעה הנה כבר קדמוני גדול בדורו הריב"ש ז"ל שכתב בסי' רנ"ה דיין שרף שעושין מיין נסך לאו זיעה הוא דהזיעה היוצאת מן המשקין החמין הרי הוא כמשקין עצמן גם אין להתיר מטעם שהחמץ משתנה טעמו ומראיתו והלך טעמו וריחו וממשו כמ"ש הריב"ש גבי יין נסך הכי נמי נודע כי מה שנשאר מן הדגן אינו ראוי למאכל אדם כי אם נותנין אותם לחזירים והוי כאפר בעלמא כדמשמע באותה תשובה דהוי כאפר וע"כ לא אסר הריב"ש אלא ביי"נ דהוי כע"ז וע"ז שנשרפה אפרה אסור כדאיתא בסוף תמורה והביאה הרב הנ"ל אבל חמץ דר' יודא דס"ל דבשריפה אפרו מותר כדכייל בתמורה דכל הנשרפין אפרו מותר ואנן נהגינן כר' יודא לשורפו דז"א דאנן נהגינן לחומרא כר' יודא אבל לא לעשות מעשה להקל נגד רוב הפוסקים כמ"ש הרא"ש ז"ל דהגאונים והרבה פוסקים פסקו כרבנן וה"ל נקברין ואפרן אסור כמ"ש הרא"ש גם אין להתיר מטעם דחרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אפילו לאחר זמנו חדא דהא כתבו הפוסקים דדוקא שנפסל מלאכול לכלב ובנ"ד לא נפסל מלאכול לכלב דהא נותנין אותן לפני חזירים כמ"ש ועוד דהא כתב הרא"ש דחרכו קודם זמנו אסור באכילה ולא שרי כ"א בהנאה וכן פסק הב"י ז"ל בש"ע שלו שהרי לא כתב אלא מותר לקיימו ולא כתב שמותר באכילה ולשונו הוא לשון הטור והטור ז"ל כתב דמותר לקיימו ולענין אכילה פליגי א"כ הב"י שכתב מותר לקיימו משמע דסתם דבאכילה אסור ופשוט הוא וראיה מפסחים דף כ"ד אבל מה שנ"ל להתיר מדאורייתא לפחות הוא מסוגיא דפסחים דף כ"ד דגרסינן התם אמר ר' אבהו אר"י כל האסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך אכילתן למעוטי מאי אר"ש ב"א למעוטי אוכל חלב חי איכא דאמרי אר"א אר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן כו' עד א"ר זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזתים וענבים בלבד מ"ט לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן א"ל אביי בשלמא אי אשמעינן פירא גופא דלא קאכיל לה דרך הנאתה שפיר אלא הכא משום דזיעה בעלמא היא א"כ מוכח בגמרא דהמשקין היוצאין משאר פירות לאו דרך הנאתן הוא וא"כ ה"נ נהי לאו זיעה היא אלא משקה מ"מ שרי מדאורייתא לפחות ואע"ג דדחי לה אביי היינו דליכא למשמע מינה דטעמא הוא משום דלאו דרך הנאתן אלא משום זיעה וליכא למידק מינה דאין חייבים על כל אסורין אלא דרך הנאתן אבל בהא לא אשכחן דפליג דזהו לאו דרך הנאתן וכבר כתבו הפוסקים דכל טצדקי דאפשר למיעבד לומר שלא נחלקו תנאי ואמוראי בהא עבדינן וא"כ כיון דקי"ל כר"י דאין חייבים אלא דרך הנאתן כדמוכח מדברי הרי"ף ז"ל שהביא עובדא דמר בר רב אשי דשייף לברתיה בגוהרקא דערלה ואיכא תרי לישנא ל"ק משום דאישת' צמירתא כשעת הסכנה דמיה ולישנא בתרא משום דהוי שלא כדרך הנאתן והדבר ידוע דהרב בכ"מ פוסק כלישנ' בתר' וכמ"ש אאא בא"ע סימן י"ז ובכמה דוכתי ואפשר דבהא הלכתא כתרווייהו לישני דהא אמרינן בע"ז דף כ"ה דהאי אישתא צמירתה כמכה של חלל דמיא ומחללין עליה את השבת והביאו הרב פ' ח' שרצים א"כ אם מחללין עליה את השבת כ"ש שאר איסורין דשרי גם כל"ב הלכתא הכי דהא הביא אח"כ מימרא דאביי הכל מודים דכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן משמע דס"ל דבשאר איסורין לא לקי אלא כדרך הנאתן וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל דשקיל וטרי בלישנא בתרא ומשמע דמסיק הכי וברור הוא בעיני כך דאי ס"ד דמספקא להו א"כ פשיטא דלחומרא נקטינן דאיסורא דאורייתא הוא וה"ל להשמיט לישנא בתרא גם מימרא דאביי לגמרי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא פי"ד מהל' מ"א והטי"ד סימן קנ"ה וכ"כ הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם שער הסכנה והוליד ממנו תולדה דבאיסורין של דבריהם כגון חמץ שעבר עליו הפסח אפילו כדרך הנאתן מותר להתרפאות שלא במקום סכנה כי היכא דשרי איסור דאורייתא שלא כדרך הנאתן אע"ג דאסור מדבריהם והביא דבריו הר"ן ז"ל וא"כ כיון דמוכח דשלא כדרך הנאתן אין לוקין א"כ אין אסור כ"א מדבריהם וכמש"ל בשם הרמב"ן וכ"כ הר"ן בהדיא וכיון דכל משקין של שאר פירות הוו שלא כדרך הנאתן א"כ נ"ד נהי דלאו זיעה הוא אלא משקה כמ"ש הריב"ש מ"מ אינה אסור כ"א מדרבנן. ואין להקשות דע"כ א"א לומר דלכ"ע הוי משקה דשאר פירות שלא כדרך הנאתן ואם כן למה לא התיר התנא כ"א משום זיעה ולא משום שלא כדרך הנאתן מדלא אשמועינן תנא בפרי גופא והוי בלאו הכי שרי אלא ש"מ דס"ל לתנא דכל האסורין אסורין