בית אפרים קפג

היה ראוי לברך על אכילת מצה אלא שכבר מילא כו' וע"ז הקשה דא"כ כריכה ראשונה למה ולכן כתב דמצה שבאחרונה הוא זכר לפסח עצמו ואינה לשם חובת מצה כו' ע"ש ולפי"ז י"ל דלמסקנת הרא"ש שפיר י"ל דלא משגחינן על מה שכבר מילא אם אוכל עתה לשם חובה בכריכה ואע"ג דר"ח קאמר גבי מרור אחר שכבר מילא לא דמי דהתם אין הפרש בין אכילת מרור שכבר אכל בין מה שמברך עתה משא"כ בזה דהאכילה לחובה שמברך עליו כרוך עמה מרור וחרוסת ונראה בעליל דמעיקרא אכילת רשות והשתא חובה ל"ש בזה אחרי שמילא כרסו כו' ועיין בתוס' שם מ"ש שתלוי בשני הפירושים אליבא דר"ח ובדף קט"ו ד"ה מתקיף כתבו דתליא בפלוגתא דמצות צריכה כוונה ודבריהם צ"ע וגם נפלאתי על מ"ש אא"ז מהרש"א שם בתוספות דף ק"ך על מ"ש וכן צ"ל להלל כו' שהקשה כיון שזכר הכריכה להלל בסוף הסעודה למה אנו עושין בתחלת הסעודה כו' ולא הזכיר כלל מדברי הרא"ש בזה גם מ"ש ליישב כיון שאנו מסתפקין כו' אינו מובן כלל ותמוה מאד וקצרתי ועכ"פ לפי מ"ש דעת הרא"ש דבאכילת חובה וכגון ההיא דמצה עם מרור לא משגיחינן במה שכבר מילא כרסו כו' ולפי"ז הרי"ף דמיירי שאין לו רק כזית דמינטר משעת קצירה נהי דנימא דלמצוה מן המובחר הוא מ"מ כיון שאוכלו באחרונה לשם חובה ובכריכה שפיר מברך עליו השתא דבאכילה שאכל תחלה כיוון שלא לצאת גם כיון דבעי למיעבד מצוה מן המובחר לאכול לשם חובה השמור משעת קצירה אבל באמת א"צ לזה דהעיקר בדעת הרי"ף להצריך שימור משעת קצירה וכמ"ש הפר"ח אך אעפ"י שתירצנו דברי הט"ז בזה מ"מ הוא דוחק בדברי הרא"ש ומ"ש הוא ברור ונכון בס"ד: ואהאנן ביה אמינא להודיע לכ"ת מה שנבוכו רבים בפירוש דברי הפיוט ולשבת הגדול ולמה שאר ירקות כו' ואי אפשר לאכול ולשתות כאחת כו' שהוא תמוה וכ"א דורש ומגיה כפי רצונו והאמת הברור כך הוא שכצ"ל ולמה שאר ירקות באין תחלה לפטור חזרת של מצוה ברכה ראויה לה שאין לומר שתי ברכות באחת שתי' או אכילה ואי אפשר לאכול ולשנות באחת בשכבר כריסו מלא וכן בשתי מצות פוטרין מחלה לחלה על כי אין לשנות בשתי ברכות כו' ופירוש הדברים שאמר שאין לומר שתי ברכות באחת שתיה או אכילה הוא עפ"י הש"ס דפסחים דף ק"ב כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום ופריך ונמרינהו תרווייהו אחד כסא ומשני שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות וע"ש בתוס' ורא"ש לענין כוס של ברכת נשואין וס"ל להפייטן דגם טיבול הירקות תחלה הוא מהאי טעמא שלא יצטרך לברך על המרור שני ברכות כאחד (ובאמת שהתוס' בדף קט"ו השיגו עליו וכתבו וז"ל ורבינו יוסף טוב עלם כתב בסדרו למה שאר ירקות כו' וליתא) דהא משום היכרא באין ולא שייך כאן חבילות אלא בתרי מילי כו' וגם במ"ש לקמן שפוטרין מחלה לחלה כו' כו' ג"כ אין כן דעת התוספות בברכות דף ל"ט ע"ב ד"ה הכל מודים אך אח"כ כתבו בשם ר"י שהיה רגיל לברך על שתיהן כו' ע"ש י"ל כדברי הר"י וש"ע אך מלשון פוטרין לא משמע הכי) ושוב אמר ע"ז שע"כ צריך להקדים ירקות שא"א שיברך על המרור בפה"א ויאכל ואח"כ יברך על אכילת מרור ויאכל וז"ש לאכול ולשנות באחת ר"ל באותו מרור עצמו יאכל וישנה בו ע"ז אמר בשכבר כרסו מילא והיינו אתקפתי' דר"ח בדף קט"ו ושוב אמר וכן בשתי מצות פוטרין מחלה לחלה ר"ל שמברך על האחת המוציא ופוטר ומסלק עצמו מזו ונוטל האחרת לברך עליו על אכילת מצות על כי אין לשנות (צריך להיות נקוד הלמד בחירק ושין בשבא) בשני ברכות ר"ל שאין לברך שני ברכות על דבר אחד (כמש"ל מדברי התוספות בברכות ועיין בט"ז סימן תע"ה) לכן צריך לייחד לזה שני מצות ולברך על כ"א ברכה אחת כך הם בירורן של דברים ומצוה לתקן בסידורים ויוצר הרים יצילך מגזרים וקרנך ירום: דברי אוהבו הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה מז שאלה מחבירים מקשיבים הלום ראינו בחבורו בית אפרים על טרפות בהקדמתו לחלק שני העיר קצת דברים מהגהות וביאורים למג"א אגב גררא ודרך קצרה אורו עינינו כי טעמנו מעט הדבש אך אנן האידנא מצלינן אקצורי לבאר אותם באר היטב עד אשר יאותו לאורו קצרי יד השכל וילמדו תועים בינה והרבה יש לנו להרצות קמיה דמר ונפשינו בשאלתינו יאיר עינינו בתורתו ותהי משכורתו שלימה מעם ה': תשובה אהוביי ידידיי שאלתכם כהוגן ופרשת הכתב אשר אמרתם באזני שמח שמחוני כי באלה חפצתי שדים כי אינק לכל ריע ואח לי יונק שדי תבונתי ונמצאתי לאשר בקשוני אשווע ואומר הנני אמלא משאלותיכם ואעתיק מילים כאשר המה כתובים בקונטריסי יד אפרים ואף כי גם שם פעמים שבאו בקצרה כי כתבתים דרך לימודי ואין הזמן מוכשר לחזור עליהם ואני צריך להעתיקם כאשר המה אעפ"כ מתוכם ילמדו למד דעת מבינים ויהנו בו כדרך הנאתם זהו ביאורם ויהיו ניחותם לאורם ואעתיק מ"ש על דברי המג"א סימן רס"ו ס"ק ב' ולאכול מיד הקשה הרב ב"י הא קי"ל דאסור לאכול קודם ק"ש כו' ולא ראה מ"ש הרא"ש כו' ומה שאכל קודם ק"ש כו' והנה מ"ש ומה שאכל קודם ק"ש אין זה מדברי הרא"ש רק המג"א כותב כן לתרץ קושיית הב"י ור"ל דתירוץ הב"י שתירץ כיון שקרא ק"ש מבע"י כו' הוא נסתר מכח דברי הרא"ש דהא הרא"ש ס"ל דאף אליבא דרב דצלי של שבת בע"ש וס"ל כר' יהודה מ"מ קרא ק"ש אחר צ"ה ולא סמך גאולה לתפלה וא"כ מוכח דהרא"ש אינו מפרש שקרא ק"ש מבע"י רק אחר צ"ה לבד ולכך לא היה אפשר לו לסמוך גאולה לתפלה (ובאמת שזה צ"ע שא"צ לראיה ממ"ש שלא סמך גאולה לתפלה דבלא"ה לא שייך לומר כן במלתיה דרב דהב"י כ"כ אליבא דידן דמחמת ספיקא דפלוגתא אי פלג המנחה הוי לילה לגבי ק"ש אי לא אז כשרוצין להתפלל מבע"י קורין ג"כ מבע"י כדי לסמוך גאולה דמספיקא י"ל דשמא יוצאין בזה וחוזרין וקורין משתחשך לצאת ידי ק"ש אליבא דכ"ע משא"כ במלתא דרב לא שייך זה דממ"נ ודאי לא קרא רק פעם אחת לבד ולא שייך לומר שלכך אכל לפי שסמך על הקריאה מבע"י שאם רב סובר דיכול לקרות מבע"י בפשיטות מותר לאכול אח"כ ואם היה סובר דאין יוצאין מבע"י ודאי שלא היה קורא מבע"י קו' הב"י במקומה דעל מה סמך רב שאכל קודם ק"ש) וע"כ בכדי לתרץ הקושיא אליבא דרב צ"ל דמה שאכל היינו חצי שעה קודם זמנה וא"כ י"ל דגם הא"ח בהכי מיירי מ"ש לאכול מיד היינו ח"ש קודם זמנה כך הם דברי המג"א אך יש לתמוה דהיכן נזכר שרב אכל מיד דשמא באמת לא אכל רק אחר שקרא ק"ש דהא לא נזכר בש"ס רק רב צלי כו' והב"י כ"כ על דברי הא"ח שכתב ולאכול מיד ובאמת שכן מוכח לכאורה מהא דאמר שמואל התם מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס והרי שמואל סבר אין קידוש אלא במקום סעודה ומצאתי בביאורי הגאון מהר"א מווילנא שרמז לזה אך מ"מ אין קושיא שהקשה הב"י קושיא ע"ז דהא סעודה במקום קידוש די בכזית פת או עוד כוס יין ואילו לענין איסור אכילה קודם ק"ש היינו כביצה דוקא כמבואר בסי' רל"ב ורל"ה ע"ש ומכ"ש דעל רב לא קשיא כלל דרב ס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה וגם כי לא נזכר בש"ס שקידש רק רב צלי כו' וא"כ י"ל דרב צלי לבד אבל קידש ואכל משתחשך וקו' הב"י הוא על הפוסקים שכתבו לאכול מיד משמע אכילה כדרכו דהיינו סעודת שבת יכול לאכול מבע"י ע"ז הקשה דהא אסור קודם ק"ש וע"ז מתרץ כיון דיש פוסקים דנפקי בק"ש דיממא כו' ודברי המג"א צ"ע: ומ"ש המג"א ועכ"פ הנוהגים כו' לשון ועכ"פ צ"ע ועיין בתוספות שבת שהגי' ועל כן ולא נהירא וגם מה זה שהאריך בלשונו וכתב הנוהגים להתפלל כו' דהא מינייהו קעסיק ובפרי מגדים כתב דמיירי קודם פלג המנחה והוא תמוה ביותר דליכא למ"ד הכי ואמנם כוונת המג"א לאמתו הוא עפ"י מ"ש בס"ק א' בשם הטור שכתב הרי"ץ גאות במקום שנהגו כרבנן שאין מתפלל ערבית כ"א משחשכה כו' אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר עביד רשאי להקדים בע"ש משום מוסיפין מחול על קודש אע"פ שבחול עושה כרבנן ע"ש באורך וכלל הענין הוא דיש נוהגים כר"י וס"ל דמפלג המנחה הוי