בית אפרים יז

וקשה דמה הועילו חכמים בתקנתם כיון שמ"מ הבתים נפרדים שנים ושלשה זכרונות מיקרי אלא ע"כ דדוקא לענין ספר אחד הוא דאמרינן הכי כיון דמ"מ חלוקים הם זה מזה ע"י מקום חלק שביניהם כב' וג' ספרים דמי והתורה הקפידה שלא יהיה רק ספר אחד משא"כ הא כל כמה דמחבר אהדדי זכרון אחד מיקרי והשתא דאתינן להכי דאף מה שנקרא ב' וג' ספרים מ"מ לענין זכרון אחד מיקרי אם כן שפיר אית לן למימר נמי דתפירה ג"כ חיבור גמור הוא לענין זה שיחשב זכרון אחד דמה לי שהוא מחובר מעיקרו או ע"י תפירה כיון שהוא חשיב כגוף אחד לענין טומאה כמ"ש בפרק ממסכת כלים ופסקה הרמב"ם בהל' כלים סוף פ"י וכן לענין שבת ושאר דברים כדאיתא בסוף כלאים עשה ב' ראשים לצד א' כו' א"כ שפיר מיקרי זכרון אחד וא"כ אף לפמ"ש לעיל שלכאורה יש להוכיח מהירושלמי דבמזוזה אין מועיל תפירה יש לומר דווקא מזוזה וכה"ג מידי דתליא בספר אחד משא"כ לענין זכרון אחד שפיר מיקרי אף על ידי תפירה: איברא דאיכא לדחויי ולמימר דטעמא דרש"י דב' עמודים בעור אחד פסול היינו משום דכל עמוד מיקרי ספר בפני עצמו והוי ספרים וא"כ כיון דמשמע מהירושלמי דמזוזה בב' עורות פסולה היינו אף לאחר תפירה ואף על פי שאין שם ריווח כלל דהיינו שהם עמוד אחד וכדקאמר התם דף אחד בב' עורות וכו' ואפ"ה פסול ע"כ לומר שהתפירה אינו חיבור כלל אם כן גם זכרון אחד לא מיקרי דאין לחלק ביניהם. ונראה להביא קצת סיוע לשיטת רש"י דכל עמוד מיקרי ספר לעצמו שהרי באמת קי"ל בשל ראש ד' פרשיות בעינן מדכתיב לטטפת כו' ואפ"ה אמרינן שאם כתב הד' פרשיות בעור אחד יצא ואפילו ריווח ביניהם א"צ לחכמים וקשה למה הא אף ע"פ שהם בד' בתים מ"מ כיון שהפרשיות הם לאחדים ועיקר לטטפת אפרשיות קאי דבתים גופייהו אינם בכלל זכרון כלל רק מחיצות לתוכן עשויות אלא ע"כ כיון שנותן ביניהם חוט או משיחה וגם ע"כ יש ריוח קצת כדי שיוכל להכניס לתוך הבתים עיין בב"י ומעדני מלך שפיר הוי כל פרשה כספר לעצמו וטטפת קרינן ביה דהיינו ד' ומכל מקום זכרון אחד הוא כיון שהבתים עצמם מעור אחד ועכ"פ משמע מזה כרש"י דכל שהם בב' עמודים ב' ספרים קרינן בהו וטעמא דשל יד לא איכפת לן כלל שיהיה ספרים טפי רק ר' יהודה ס"ל דמטעם שיהיה לו אות אחד צריך לדבק דאז לא ניכר לו ממשן של הד' וחוזר בו אחר כך והודה שאין צריך ועיין ברש"י במגלה דף ח' ע"ב משמע דתפירה מועיל במזוזה עיין שם בד"ה לתופרה בגידין ויש לדחות דהתם מיירי ביש קרע באמצע הקלף ומ"מ הוא מעורה היטב וקאמר שאם בא לתופרה יתפור בגידין וצריך עיון: ולכאורה יש להביא ראיה מדאמרינן ביבמות פרק מ"ח אמר רב אי לאו דחזינא לחביבי דחוף כו' וכתב הנימוקי יוסף שם שהרבה מן הפרשנים כתבו דמנעל הוא מב' וג' חתיכות והסנדל כולו מחתיכה אחת כו' וכתב שם שהסנדל שהיו נוהגין חכמי נרבונא היה כולו מעור אחד כו' ע"ש ולכאורה נראה שהטעם משום דנעל אחד אמר רחמנא ותפירה לאו חיבור הוא: אך באמת הריטב"א גופיה שם חולק על זה ואע"פ שכתב ולמעשה יש לחוש כבר כתב הב"י דגם למעשה אין לחוש וכ"כ רמ"א סי' קס"ט ועוד דהא אמרינן בש"ס טעמא דאין חולצין במנעל משום מנעל המרופט ועיין בב"י דפירושו דבמנעל שהוא עשוי מב' וג' חתיכות איכא למיחוש שמא יקרע ואין הטעם כלל משום דמנעל אחד אמר רחמנא ומכל מקום נראה שאין מזה ראיה דתפירה חיבור גמור הוא ולענין גט נמי אם תפרו ספר אחד מיקרי די"ל דשאני הכא שדרכו של נעל בכך להיות מחובר מב' וג' חתיכות והלכך אף שתאמר דתפירה לאו כחד משוי ליה לא שייך למעוטי מדקאמר קרא נעל למימרא דנעל אחד דווקא ולא ב' וג' נעלים משום דכל חתיכה לעצמו לא יצדק עליו שם נעל כלל וכשהוא מחובר יחדיו הן על ידי תפירה או מעור אחד בתולדה נעל מיקרי משא"כ לענין גט וכה"ג אם נימא דהתפירה לאו חיבור גמור הוא להיות נקרא ספר אחד אם כן ממעט מולא ב' וג' ספרים וכן לענין זכרון אחד כו' כל בית לעצמו נקרא זכרון ומכל מקום צ"ע מהא דדיבק שופרות דפסול משום דשופר אחד אמר רחמנא והרי כל שבר בפ"ע אין שם שופר עליו ואפ"ה פסלינן משום דהוי כג' שופרות ומ"מ יש לומר דנעל שאני כיון שדרכו להתחבר על ידי תפירה נעל אחד קרינן ביה (ועיין בב"י סימן קס"ט שהביא דברי הנ"י בשם הריטב"א לענין רצועות המנעל וכעת צ"ע. ועוד נראה לי דבהדיא אשכחן שלא היו נוהגין שיהיו הרצועות מגוף המנעל מדאמרינן קטרינן ביה מותנא כו' ובאמת משם ראיה רק לענין רצועות שקושרי' בו. וטפי הוי ליה לאתויי מהא דשבת דף קי"ב גבי אביי איפסיק ליה רצועה כו' דמבואר שם דשפיר דמי שיהיו הרצועות מחוברים על ידי תפירה ולכן נראה ודאי כמ"ש הריטב"א דחכמי נרבונא לחומרא יתירה בעלמא עבדי הכי) ועיין ביש"ש יבמות פמ"ח סימן ז' שכתב בשם מהר"י ברונא דמוכח בגמרא בכמה דוכתא דכל דבר שנתחבר על ידי תפירה לא שייך ביה מנעל דמנעל לפי שהכל חשוב מנעל אחד ואפילו בגד מחובר לעור כדלקמן כ"ש עור לעור כו' עיין שם. וקצת יש לעיין במ"ש רש"י והרא"ש וטור וש"ע בשני מנעלים זה ע"ג זה וחלץ שניהם כשר ממ"ש התוספות בסוטה דף י"ח בנותן שני גיטין יש מקום לפסול משום ספר אחד כו' ומהא דשלחו שני גיטין ונתערבו או מסיפא דההוא ה' שכתבו כלל כו' וכן מהא דאמרינן בסוטה מחק ב' מגילות לכוס אחד ליכא לאקשויי דשאני התם שהשני אינו לשמה וכניורא בעלמא הוא וכ"כ הגאון בעל שאגת אריה ז"ל בטורי אבן במסכת ראש השנה וכן ראיתי סברא זו בסדר גיטין כ"י להגאון מוהר"א מרגליות. ושם הגהות אא"ז רמ"א ז"ל כתב ג"כ סברא זו וז"ל ולי הצעיר משה כו' נ"ל ב' טעמים שלא ליתן ב' גיטין בבת אחת כו' והב' מהא דאיתא בתוספות מסכת סוטה דהמגרש בב' גיטין הגט פסול משום דספר אחד אמר רחמנא אף על גב די"ל דהתם מיירי כשמגרש בב' גיטין כשרים אבל כשנותנין ב' גיטין מספק אם כן אינו רק גט אחד כשר והשני הוא כחרס הנשבר ולא נקרא ספר כלל וכלל מכל מקום יש לחוש דלפעמים כ"א מהגיטין הוא כשר אלא שנותנין ב' לחומרא בעלמא ואם כן יש כאן פסול מדאוריית' עכ"ל ועיין בתשובתו סימן פ"ד ובספר גט פשוט כתב גם כן סברא זו בסימן קכ"ב וקשיא ליה על הרמ"א ובאמת דעתו כמ"ש בהג"ה כת"י דלעיל וקצת צ"ע דהא אהא דבין שיטה לשיטה מהו אמרינן דת"ל משום דספר אחד אמר רחמנא כו' אע"ג דכל שיטה לעצמו פסול מ"מ מיקרי ספר והוה ב' וג' ספרים ואם היה לענין ב' גיטין אף ע"פ שאחד פסול אך באמת יש לחלק בדבר ולפי שאינו מענינינו ראיתי לקצר: ולכאורה יש להביא ראיה דתפירה לאו חיבור הוא מדאמרינן בסנהדרין דף פ"ח. א"ה תפילין נמי אי דעביד ארבע בתי כו' הא אמר ר"ז בית חיצון שא"ר את האויר פסול והשתא תיקשי ולמה לי דר"ז דבלא"ה נמי שפיר מצי לשנויי דעביד ארבע בתי ואייתא ביתא אחרינא ותפר גבייהו וכיון דתפירה חיבור גמור הוא לא שייך למימר גבי האי לחודיה קאי רק הרי הוא חיבור גמור אף להכשיר לענין שיחשב עור אחד אלא ע"כ דהתפירה אינה חשובה חיבור גמור והלכך תוספת החמישי שהוסיף ע"י תפירה אינו פוסל ואי לאו דר"ז הוי אמרינן האי לחודיה קאי רק משום הא דר"ז שא"ר את האויר הוא נפסל וכמדומה שכזה שמעתי מחכם אחד שנתעורר בזה. אך דלפי זה אכתי תיקשי דאפילו אי תפירה לאו חיבור הוא אכחי משכחת לה שנשאר עדיין מעור הבתים הכשרים עצמם קצת מן העור תלוי ועומד ועשאה בדפוס וקבעה מכוון לבית חמישי דהשתא הוסיף וגרע וביטל מצותו וכדאמרינן דה' בתי גרוע ועומד הוא אף ע"ג דאכתי לא הוי קים ליה הא דר"ז הוי ס"ל להמקשן דפסול בכה"ג וע"כ שהפסול הוא משום דכתיב לטטפת ד' ולא ה' ולא דמי לציצית דהתם אי קשר עליון לאו דאורייתא אם כן אף עבוד הכי מעיקרא אמרינן ביה הלח"ק וכן גבי לולב אי אין צריך אגד משא"כ בזה דאי עביד מעיקרא ודאי פסול ואם כן מה בכך שהיה מתחלה ד' בתים כיון שחזר והוסיף מאותו העור עצמו ודאי נפסל כדמעיקרא דד' אמר רחמנא ולא ה' אם כן הא דר"ז למה ליה כלל: וכדי ליישב זה אמינא לבאר ג"כ מה שהקשו התוספות בד"ה אי ס"ל כו' ומיהא תימא אמאי לא משכחת לה לולב לר"י שאגד ג' מינים בפ"ע דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהם מן אחר דהוי ליה מוסיף גורע ויש לומר כיון דקודם נטילתן נפסל גרוע ועומד הוא אבל תפילין אם הניחו בראשו בכשרות ואנח גבייהו