בית אפרים קעה

עוד אחרת ותמהני שהעלים עיניו הטהורים ממ"ש המג"א דע"כ מוכח דמיירי לענין אותה עיסה עצמה שהרי חולק על רש"י ומ"ש שכן מבואר להדיא בקיצור פסקי הרא"ש ור"ל ממ"ש שם וז"ל וה"מ כשלא היה בכל העיסה שיעור אבל אם היה בכ"א שיעור חלה א"צ צירוף סל אלא הקפה בעלמא עכ"ל משמע מזה דמיירי בב' עיסות אבל ז"א דא"כ למה היה צריך הרא"ש בביצה לתרץ מה שנהגו בפסח לתת כל המצות בסל משום דנהגו למיפא קפיזא ת"ל משום דבעינן מוקף בב' עיסות שנילושה כ"א בפ"ע (ובסמ"ג הל' חלה באמת כתב תחלה הטעם משום דאופין קפיזא ואח"כ כתב אמנם כתב ר"י בר אלחנן כו' ע"ש ועיין בלשון סה"ת שהבאתי לעיל שכתב שנהגו לצרף אף כשיעור מטעם שהיה ב' עיסות) ובפסקי הרא"ש שם בביצה כתב ג"כ כהרא"ש אך נראה כוונת פסקי הרא"ש בפסחים דר"ל דוקא אם אין בעיסה כשיעור אבל אם יש בה כשיעור בשעת לישה אע"פ שחלקוה לכמה ככרות א"צ צירוף סל ומ"ש בכ"א כשיעור לאו דוקא נקט לומר דיצרפו העיסות זה לזה להפריש מא' על חברתה רק לענין עיסה אחת שיש בה כשיעור דמינה מיירי הרא"ש שם ומ"ש המג"א לתרץ דעכ"פ החלה עם מה שמפריש ממנה צריך שיהיה מן המוקף ג"כ צ"ע דמשמע דאין זה כוונת הרא"ש וגם הטור כתב יקרב כל הככרות יחד ויש לפרש דברי המג"א שלא בא לתרץ דברי הטור רק עביד דינא לנפשיה ובדעת התוס' והרא"ש נראה ברור דמ"ש בפסחים דהקפה בעינן היינו לענין חלת א"י ובביצה מיירי לענין חלת ח"ל ודברי הטור צ"ע: ויצא לנו ממה שכתבנו בנידון שאלתינו נראה דאם היו חלוקים לשני צבורים אע"פ שלקח מאחד שיהיה חלה על הכל צריך ליטול לכתחלה גם מצבור השני כיון שדעת הטור שצריך לקרב הככרות יחד ומ"מ אין לו לברך כיון שדעת רוב הפוסקים דלא בעי נגיעה לפטור מא' על חברתה ומכ"ש בחלת ח"ל ועוד כמה הלכתא גברתא דאיכא למשמע ממה דכתיבנא נתבאר בתשובה שבחלק יו"ד הל' חלה ושם יתבאר אי"ה גם כן ללמד זכות על המנהג שנוהגין לחלק המצות ונוטלין כ"א חלה בפ"ע וכן בע"ש יעו"ש והנה בימי חורפי בעת היה משכן כבוד דודי מ"ו הגאון המובהק מוהר"ר סענדר ז"ל פ"ק ראיתי בספרו הבהיר חידושי הלכות ופסקי דינים על מסכת ביצה והוא חבור נפלא מאד וראיתי שם מה שכת' בסוגיא זו דגלגל עיסה מעי"ט כו' ובדברי התוספות שם והוה קשיא לי על ענין אשר כתב שם וכתבתי לו ז"ל ולא נמצא אצלי העתקה רק מה שהשיב לי בקצרה כדרכו ז"ל ועריבים עלי דברי דודים ואעתיק אותם פה ככתבו וכלשונו רחימא דנפשא יתיב בתוונא דלבאי ה"ה אהו' בן אחי הרב כו' מוהרר א' זלמן נ"י קבלתי כתבך והנחתי בספר ושכחתי מקומו איה אבל ידעתי ענינו ואני כותב לך דעתי כאשר כתבתי בספרי והנה מתחלה רציתי לפרש דתוס' מיירי ביש בכ"א שיעור חלה ואפ"ה אוכל והולך ומה שמשייר מצרף בכלי ונוטל מאחד על כולם אף על מה שנאכל וכתבתי דנראה דהמרדכי חולק מדלא הביא תקנה זו וכעת כתבת שגם מהר"מ שיף כתב כן ולפי דעתי זה כוונת הסמ"ק שכתב ומיהו לפי שחשש לסברת המרדכי ושוב מצאתי כעת שגם הפר"ח כתב שהמרדכי חולק זה פשוט אח"ז כתבתי דאפשר דאף תוספות מודו בשני עיסות שכ"א יש בו שיעור חלה ולפי שלענ"ד דבזה הסברא נותנת כדעת המרדכי דלא מהני מאחד על חבירו שנאכל מקצתו קודם שנצטרף רק דתוספות מיירי במצות שדרך לאפותן קפיזא ולכך מהני מאחד על חבירו ואף על פי כן בעינן שישייר מכל אחד אף שכבר נצטרפו מכל מקום בעינן הקפה בשעת קריאת שם גם כן כיון שהיה עיסה בפ"ע ואכלה כבר (ואף דיש לפרש טעם התוספות משום דחיישינן שמא נצטרפו מקצתן ומקצתן לא נצטרפו ובי"ט א"א לצרפן כמבואר בפר"ח הוא פשט רחוק בדעת התוס') שוב מצאתי דבריו ואוכלם והיה בפי כדבש למתוק והנה מה שהביא ראיה מתוספות דנדה אין ראיה כלל דתוספות לא נחתי להכי כלל רק דלקריאת שם בעינן נגיעה אף בליכא שיעור חלה רק ע"י צירוף ומסה"ת פשיטא דאין ראיה דכוונתו דנוהגין לצרף אף ביש שיעור חלה ואדרבא במרדכי פרק א"ע ובהגמ"י הלכות חלה מבואר בשם סה"ת להיפך דאין ללוש מצות רק שלא יהא בהם שיעור חלה וגם הראיה מסמ"ג נדחית במ"ש דברי דודך הק' אלכסנדר ע"כ דבריו הקדושים ז"ל ולפי שאין בידי מה שכתבתי אז אי אפשר לי לישא וליתן במ"ש הוא ז"ל ואומר די במה שכתבתי בענין זה: ובענין השאלה אם יש ליטול מצה שלימה או די בפרוסה הנה מהרש"ל בספר חכמת שלמה וכן בתשובותיו סימן נ"ח כתב שצריך להפריש עוגה שלימה ולא פרוסה ובחק יעקב כתב שלא נהגו כן ועיין בכל בו שכתב בהלכות חלה שיבצע אחת מהם וגם הב"ח כתב דביו"ד סי' שכ"ד לא משמע כן ועיין בתשובת רש"ל שהביא מדברי הטור ביו"ד ומיישב דבריו בדוחק וגם הוא קצת כהלכתא בלא טעמא דמה"ת יצטרך להפריש עוגה שלימה דוקא ומ"ש מהרש"ל שם הטעם מאחר שבלא"ה אינו עושה המצוה כהלכתה אלא ע"י צירוף אם לא שרוצה להפריז על המצוה ולהפריש מכל אחת ואחת שאינה צריכה לצירוף שהוא יותר מתוקן מכולם כו' ע"ש גם זה הוא תמוה דמה מעליותא של מצה שלימה שיתוקן עי"ז מה שמפריש ע"י צירוף סל ואף שנראה דמיירי ביש בעיסה שיעור חלה והיה יכול להפריש מן העיסה והוא לא הפריש וחלקן ועתה מצרפם ע"י סל מכל מקום מה תיקון יש ע"י הפרשת מצה שלימה לזה שלא הפריש מן העיסה ומפריש ע"י סל ודבריו הקדושים שגבו ממני אך ראייתו שם מדברי רש"י והתוספות בפסחים דף מ"ו דאמרינן שם דר"א סבר אמרינן הואיל אע"ג דסופו להפריש אחת מהם לחלה והתוס' הקשו כיון דאם בצע מכל חדא שרי בלא הואיל היאך שרי למעבד לכתחלה ע"י הואיל ותירצו שלא הטריחוהו חכמים לבצוע מכל אחת ואחת ואם נימא דע"י צירוף סל נמי שרי להפריש פרורה הדרא קושיא לדוכתא היאך התירו ע"י הואיל דהא אפשר ע"י שיבצע מאחת על כולן דזה מותר כיון שחציה של ישראל דיאכל ממנה עצמה וא"צ להואיל בזה ולכאורה הוא הוכחה גדולה וצריכה לפנים ובכדי ליישב ראיה זו נלענ"ד דודאי גם רש"י והתוספות מודים דגם בהפרשה ע"י צירוף סל מהני פרוסה כמ"ש הכל בו וכן משמע מהטור וגם מסתימת הפוסקים אך רש"י והתוס' סוברים דמחמת יו"ט אסור לטרוח בדבר שאינו ראוי לאכילה ע"ד שאח"כ יתקן אותו שיהיה ראוי לאכילה ולא דמי לשחיטה אף ע"פ שצריך תיקון מליחה ובישול או צלי וכיוצא בזה בלישה שצריך אפיה וכה"ג משום שהתיקון יהיה באותו דבר עצמו ועיין שם בתוספות מ"ש לענין שתי לחם שאין חסרון בגופו וצריך תיקונו ע"י הכבשים כו' ולכן קמח של טבל לתרומה ומעשרות שאינו רוצה להפריש מן זה הטבל עצמו רק שיפרוש ע"ז ממקום אחר למ"ד דלא סבירא ליה הואיל אסור כיון דהשתא מיהא טרח בדבר שאינו ראוי לאכילה ועיין בשו"ת שב יעקב שאוסר לשחוט בהמה של נכרי אעפ"י שהישראל יקנה ממנה ובשו"ת נ"ב חולק וכתבתי במקום אחר ומהאי טעמא לא אמרינן נמי הכי בעיסה טמאה שיכול לאפות ע"י שיאפה אח"כ מעיסה טהורה ויפריש ע"ז משום דכל שהתיקון בא אח"כ ממקום אחר אינו מועיל לחשוב זה מלאכת אוכל נפש למפרע כיון דהשתא לא חזי רק מטעם הואיל יש להתיר לכן אי בצע מכל חדא שפיר דמי כיון שהתיקון הוא מיניה וביה ואף שהעיסה חציו לגבוה התירו משום תיקון חלה כמ"ש התוס' לקמן משא"כ כשיבצע מאחת על כולן שכ"א לעצמה לא היה ראוי לאכילה בלי תיקון ממקום אחר אסור וזה נראה בכוונת התוס' במ"ש כיון דסופו ליטול אחת על כולן נמצא טרח בדבר שאין ראוי לאכילה כו' נראה דאחת לאו דוקא אלא ה"ה כשלוקח מאחת נמי אסור דמ"ש ונמצא טרח כו' לא קאי על אותה שמפריש דוקא כ"א על כל הני שנאפו ולא ניטל מהם חלה מיניה וביה כ"א מעוגה אחרת עליהם והיינו דדייקי לישנא אחת על כולן והו"ל למימר כיון שסופו ליטול אחת לחלה נמצא שטרח וכו' והך על כולם הוא למותר ולפי מ"ש א"ש: אך לענ"ד גם לפי דברי מהרש"ל היינו דוקא בחלת א"י אבל בחלת ח"ל אין צירוף סל קולא דהא באמת קי"ל אוכל והולך כו' ואם כן שפיר דמי אף בפרוסה לכ"ע וגם הא דמייתי הרש"ל מהתוספות והרש"י היינו למאי דסבירא ליה השתא דאף ביש שיעור חלה צריך צירוף סל וכן דעת רש"ל כמ"ש שם בסוף התשובה אבל לפי מ"ש התוס' בתר הכי וכן דעת כמה פוסקים דבזה א"צ צירוף סל רק הקפה בעלמא א"כ נראה שא"צ מצה שלימה ובפרוסה סגי דהא רש"ל שם