בית אפרים קעג

שמא נגיעת כולם יחד אלא דלפי"ז לא היה צריך לחלק בין עיסה שנילושה יחד דהא בפשיטות י"ל הא דרגילות לתת המצות במחבת הוא מחשש זה שמא לא מדדה יפה וכמ"ש באמת הסמ"ג בהל' חלה מתחלה וכ"כ הרא"ש בפ"ק דביצה דלכך נהוג עלמא לצרפן משום דאופין קפיזא כו' ובסימני סה"ת שם סי' פ"ג כתב סתמא דצרוף מ"מ יעשה כדי לפטור מא' על חברתה ולא הזכיר נגיעה משום דלענין מוקף א"צ וכמ"ש שם מקודם ע"ש: ובהגהות מיימוני דשייכי להלכות זרעים העתיק קיצור פסקי סה"ת וכתב וז"ל בפרק אלו עוברין פוסק שמואל כר"א כו' והיינו דוקא לחומר שאין בכ"א כשיעור כו' אבל להיות חשוב מוקף לא לכך יזהר הרוצה ליקח חלה ואין בכ"א כשיעור צריכין ליגע הככרות כו' אבל אם יש בכ"א כו' א"צ נגיעה כו' והוא תימא שהדברים סותרים זא"ז תכ"ד ובאמת קיצר במקום שהאריך בסה"ת שמתחלה רצה לומר כן דלענין חיוב סגי בצירוף סל לחוד משא"כ לענין מוקף ושוב אח"כ היפך הדברים כמ"ש אח"כ בהגמי"י דלענין חיוב צריך נגיעה ולא לענין מוקף: ואמנם לענין מוקף מבואר מסה"ת דעכ"פ בעינן צירוף כלי או שמא אף בקרקע בלא כלי סגי ובלבד שיגעו זה בזה ואע"ג דמתחלה מייתי שם בשם ריצב"א שיש בירושלמי פרק כ"ש (ט"ס וצ"ל אלו עוברין) וישליכנה לאויר הבית אויר הבית מצרף לחלה ואין קרקע הבית מצרף לחלה ומשני דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין מצרף כו' משמע דבית דוקא קאמר (ור"ל כלפי מ"ש תחלה להגיה בירושלמי דחלה במקום תיבת הבית צ"ל הכלי ע"ז כתב דמהך ירושלמי מוכח דבית דוקא קאמר) שאויר הבית מצרפה כשמשליכה כו' מכל מקום נראה דר"ל דאם החלה הוא באויר הבית היא מצטרפת ולא כשהיה בקרקע וכדקאמר ואין קרקע הבית מצרף לחלה (ובירושלמי שלפנינו הגירסא מצרף לחמץ וגם ליתא להך שינויי' דבר שהוא מקפיד כו' וזה גרם להגאון בעל קרבן העדה שפירש בו מה שפירש ע"ש) וכן סיים שם דכשיש לכ"א כשיעור די בצירוף כלי או השלכה לאויר הבית וכן בסמ"ג הלכות חלה כתב בשם ריצב"א דטבלא שיש לה לבזבז אף בגדושה מצרף והטעם משום דהוא כאויר הבית ומייתי שם דברי הירושלמי כפי הגרסא שכתב בסה"ת ע"ש שכתב שבמסכת חלה יש מגיהין הכלי מצרף כמ"ש סה"ת מתחלה ועכ"פ כשהם בקרקע בלא כלי ס"ל לסה"ת דנגיעה בעי: אך הרא"ש בהלכות חלה סובר גם כן דלענין חיוב כשאין בכ"א שיעור חלה בעי נגיעה משא"כ כשיש שיעור חלה דלא בעינן הקפה בעלמא ודאי במה שהם סמיכות זו לזו בפנינו והוא מדברי הר"ש בשיטה הג' שכתב דלא בעינן כלי בדבר שאין מקפיד על תערובתו כו' והרא"ש בפירושו למעשר שני מסיים שם דבירושלמי פרק א"ע קאמר דאפילו אויר הבית מצרף לחלה משמע דלא מחלק בין אויר הבית לקרקע הבית וגם הר"ש פ"ג דמ"ש כתב ג"כ דלדבר שאין מקפיד על תערובתו אף בלא כלי מועיל כדאמר בירושלמי ר"י בעי ויפרידנה לאויר הבית כו' וקאמר התם דאויר הבית מצרף לחלה כו' נראה גם כן דלא מחלק בין אויר הבית לקרקע הבית ודוחק לומר שמ"ש אף בלא צירוף כלי מועיל היינו ע"י השלכה לאויר הבית וע"ש ברש"י דמתרץ מ"ט במנחה בעינן שלא יהיה בב' כלים וכתב דשאני מנחה דבקידוש כלי תליא מלתא חשיבי כלים לאפסוקי ובהכי ניחא ג"כ מה דקשה לכאורה אהא דמיבעיא ליה בטבלה שאין לה לבזבז דהא בחגיגה דף כ"ד אמרינן מדאורייתא אין לו תוך אינו מצטרף אלמא כל היכא דמתרבי כלי תוך בעינן וכן הקשה הגאון בעל שאגת אריה בספר טורי אבן בחגיגה שם ולפי דברי הר"ש ז"ל דשאני קדשים דתלי בקידוש כלי לכך בעינן תוך משא"כ בזה דאפילו אויר הבית מצטרף י"ל דאם מונחים בטבלא אף ע"פ שאין שם לבזבז לא גרע מאויר הבית וכמ"ש הסמ"ג היכא דיש לה לבזבז בשם הריצב"א דאפילו בגדושה מצרף אף עפ"י שבמנחות גודשא לא מקדש ע"ש והב"י ביו"ד סי' שכ"ה הביא דברי הסמ"ג בזה אך בש"ע שם השמיטו ובאמת שמ"ש בשם ריצב"א צ"ע דשם קאי לענין אם מצות פחותות מכשיעור שמצרפן להתחייב בחלה שהרי כתב דע"כ לא מיבעיא ליה אלא באין לה לבזבז כו' וכן מבואר עוד דקאי אמ"ש שם מקודם דנוהגין להניח המצות בכלי א' להצטרף לחיוב חלה ע"ש וכן מבואר מדברי הב"י ואם כן איך קאמר הטעם משום דהוי כאויר הבית שמצטרף הא לא מצרף אלא לענין מוקף דוקא דלא בעינן נגיעה ואם כן אפשר דגם כלי לא בעינן ולענין מוקף אפשר דסגי אף באין לה לבזבז אבל להצטרף לחיוב כיון דבעינן סל ונגיעה פשיטא דאין אויר הבית מועיל ולפי זה אפשר דאף ביש לבזבז כל שהמצה למעלה בשפת הכלי בגודשא אין מצרף ופשוט דהך ירושלמי לענין מוקף הוא וכמבואר מדברי הר"ש וסה"ת שהבאתי וצ"ע: והנה ראיית הר"ש והרא"ש הוא מהירושלמי דקאמר ה' שקין בגורן תורם ומעשר מזה על זה אלא דהר"ש במסכת מ"ש כתב דיש לחלק בין עיסה לשאר דברים דבעיסה נגיעה דוקא בעינן למחשב מוקף אמנם אח"כ כתב א"נ הכל שוה והתם טהורה וטמאה מקפיד על תערובתן כו' ונראה מדברי הרשב"א שהר"ש תופס תירוץ בתרא עיקר אך צ"ע דבסוף פ"א דחלה גבי שאין ניטלת אלא מן המוקף פירש עיסה בנגיעה ושאר דברים בלא נגיעה אלא שיהיו במקום אחד כדפרשינן בפ"ג דמ"ש וא"כ משמע מדבריו דתופס תירוץ קמא עיקר וצ"ע: ועכ"פ למדנו מדברי סה"ת דבמצות קטנות צריך שיגעו כל המצות יחד בשעת קריאת שם וז"ל שם אבל נגיעה בעי לכל הפחות עם צירוף כלי ואז יתחייבו ויפריש עליה חלה בודאי ויברך עליה ואע"פ שכבר נתחייבו ע"י צירוף כלי וע"י שנגעו יחד תחלה מ"מ בשעת קריאת שם צריך שיגעו כל המצות יחד כדי להפריש מן המוקף ולא יועיל צירוף כלי כ"א כדי להפריש חלה בלא ספק שע"י צירוף כלי נתחייבו כולן עכ"ל וסוף דבריו צ"ע דהא צירוף לחוד אין מועיל בלא נגיעה ואדרבה לענין לפטור מא' על חברתה בצירוף סגי וצ"ל דכוונתו שצירוף כלי עם הנגיעה שהיה מקודם לא יועיל כ"א להפריש בלא ספק דע"י צירוף כלי ור"ל עם הנגיעה נתחייבו כולן ור"ל דאין זה מועיל רק לענין שכבר נתחייב עי"ז אבל מכל מקום כיון שכבר ביאר בתחלה דבעינן מוקף בשעת קריאת שם חלה והאי מוקף היינו נגיעה הלכך בעינן שבשעת קריאת שם יהיו גם כן נוגעים זב"ז ואע"ג דאם יש בכ"א מהמצות כשיעור א"צ שיהיו נוגעין זו בזו ודי כשמקיף ומגיע העיסה שמפריש אל אחד מהמצות בשעת קריאת שם שאני התם שיש שיעור חלה בזו לבד משא"כ כשאין שיעור חלה כ"א בצירוף כולם אז צריך שיגעו יחד בשעת קריאת שם: ובשבולי הלקט סי' סמ"ך ראיתי שהעתיק דברי סה"ת בלשון זה ולא יועיל צירוף כלי כ"א לפטור מאחת על חברתה שע"י צירוף כלי כולם נתחייבו אבל החלה עצמה צריכה נגיעה כדי להפריש חלה בלא ספק וזה הלשון מגומגם גם כן והיה נ"ל להגיה כלשון שלפנינו ולא יועיל צירוף כ"א כדי להפריש כו' אבל החלה עצמה צריכה נגיעה ואיך שיהיה מבואר שדעתו של סה"ת דצריך מוקף בשעת קריאת שם הילכך צריך שיגעו יחד בשעת קריאת שם ואמנם נראה דכל זה בחלת א"י משא"כ בחלת ח"ל דקי"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש הרי דלא בעינן מוקף בשעת קריאת שם וכמ"ש לבסוף בעיסה שנילושה כולה יחד אוכל הכל לבד מעט שישאיר לבסוף ויקרא לו שם חלה שא"צ מוקף בתרומת ח"ל אם כן שוב א"צ שתהא החלה נוגעת בעיסה שמפריש ממנה כשהיה בה לבדה כשיעור וגם נראה היכא שלא היה בהם כשיעור ונתחייבו ע"י צירוף סל ונגיעה דהוי כנילושה כולה כאחת וכשמפריש מאחת מהנה על כולם סגי אע"פ שאין נוגעים יחד בשעת ק"ש כיון שחיובם לא היה כ"א ע"י צירוף וכ"כ בסימני סה"ת אם הם גדולים כשיעור בכל א' א"צ רק לתתם בכלי בלא נגיעה ומכל מקום המעט עיסה שיקרא לה שם חלה יגע אל אחת מעיסות גדולות בשעת ק"ש או שמא לדידן דהוי חלת ח"ל דקי"ל אוכל והולך א"צ מוקף בשעת ק"ש אך צירוף מ"מ יעשה כדי לפטור מאחת על חברתה ור"ל דהעיסות עצמם צריך לצרפם בכלי כדי שיוכל לפטור מזע"ז כיון שכ"א נילושה בפ"ע לא הקילו אף בחלת ח"ל הרי מבואר כשיש כשיעור בעיסה א"צ נגיעת החלה כלל בשעת קריאת שם וא"כ גם באין כשיעור ונתחייבו ע"י צירוף סל ונגיעה אף באין נוגעין אח"כ בשעת קריאת השם די בזה דהא ע"י הצירוף נתחייבו ממילא שהם כעיסה אחת וא"כ יכול להפריש