בית אפרים קעב

שנעשה בענין זה רק על אותה ענין עצמו שאסרתו התורה בעשה לפי שחסרו סימני טהרה על זה אנו לומדין הלאו בק"ו משא"כ כאן עינינו הרואות דמחמת הך עשה דכ"א צלי אש נאסר חי וחמי טבריא וצלי מחמת ד"א ואין בהם איסור לאו ללקות עליהם רק האוכל עובר בעשה לפי שאינו צלי אש וא"כ כי חדית לן רחמנא כשמבשלו ואוכלו לוקה ע"כ דלאו מטעמא שאינו צלי אש אתינן עלה דהא קמן דאיכא טובי שאסורין משום שאינם צלי אש ולא קפיד רחמנא ללקות עליו וע"כ שמעשה הבישול הוא איסור מחודש בפ"ע שהקפידה תורה ללקות עליו וכמו אוכל בב"ח ושא' איסורין שאסורי' בלאו ודין גרמא דמעשה הבישול וא"כ כשאנו באים ללמוד ק"ו ללקות על שאר משקין משום מעשה בישול שפיר הקשו התוס' דהא אין מזהירין מה"ד ואע"ג דגם בשאר משקין בלא הק"ו יש בו איסור כ"א צלי אש מ"מ מה יושיענו זה לענין שנאמר שילקה שבזה אנו צריכין לימוד ששם מבושל עליו שהוא איסור מחודש בפ"ע ואין לתלותו בעשה הבאה מחמת שאינה צלי אש שזה מיירי באין בו מעשה בישול וכיון שאין התחייבות הלאו על ענין עבירת העשה פשיטא שאין זה דומה לדברי ה"ה כלל ואמרינן ביה דאין מזהירין מה"ד אליבא דכ"ע. ובזה מדוייק לענ"ד דברי התוס' דאהא דמשני איכא בינייהו צלי קדר כתבו דא"צ ללקות אבל עשה דכ"א צלי אש אית בי' שהוא צלי מחמת ד"א וכן בשאר משקין כו' וע"ז הקשו והא אין מזהירין מה"ד והוא תמוה דאגופא דברייתא דקאמר שאר משקין מנין הו"ל לאקשויי דהא ע"כ ללקות מיירי ואין מזהירין ולפי מ"ש א"ש דשיטת התוס' דלאו דמבושל הוא ענין אחר מעשה כ"א צלי אש משא"כ לשיטת רש"י שם דלקי משום כ"א צלי אש והיינו דהלאו דאל תאכלו כו' אסיומא דקרא נמי קאי ולמאי דאמר התם י"ל דאנא ומבושל לא לקי אלא חדא אם כן ע"כ לומר דמה שפרטה תורה מבושל אע"ג דהוא בכלל כ"א צלי אש צ"ל דקרא אשמעינן דל"ת צלי אש לאו דוקא דה"ה בישול מועיל לו כמו צלי כדאמרינן בנדרים דצלי קרוי בישול דכתיב ויבשלו את הפסח וכן ובשלת ואכלת אם כן מה דקאמר צלי היינו לומר דצלי ג"כ טוב כמו בישול ולא קפיד כ"א אחי או צלי מחמת ד"א ולכן פרט הקרא שגם בישול אסור בלאו ולפי"ז י"ל דגם איסור הבישול אינו מטעם מחודש רק מאותו טעם עצמו שאינו צלי אש ולפי"ז שפיר יש ללמוד שאר משקין בק"ו דהא אף בלא הק"ו היה לוקה משום שאינו צלי אש רק דפריך שאר משקין מנין דהיינו לומר דאע"פ שבישול במים פרטה התורה לאיסור לומר שאין בו התועלת והתיקון של צלי שמא שאר משקין מועילין שיחשב הבישול בהם כמו צלי וע"ז שפיר יש ללמוד בק"ו ממים שאין מפיגין כו' ואפ"ה. אין חשובין כצלי אך זה א"ש בילפותא דמשקין מק"ו משא"כ במה דמשני איכא בינייהו צלי קדר ושם אפס מקום לומר דשמא הצלי קדר מתקן כמו צלי שהרי צלי באמת הוא ומתיבת אש ממעטינן ליה דהו"ל צלי מחמת ד"א ואם כן אם איתא לשיטת רש"י דעל כ"א צלי אש לקי מאי איכא בינייהו דקאמר דהא לכ"ע לאו צלי אש הוא רק מחמת ד"א ולקי עליה וע"כ דכ"א צלי אש אינו רק עשה וא"ב אי לקי עליה ואם כן ממילא דגם בשאר משקין אינו רק עשה ולכך לא הו"מ התוספות לאקשויי אגופא דברייתא דהוי אמרינן דכ"א צלי אש נמי לקי ושפיר ילפינן שאר משקין מק"ו שאין להם דין תיקון צלי משא"כ השתא דקאמר א"ב צלי קדר שע"כ פירושו לענין ללקות דאף ע"ג דהוה צלי מחמת ד"א סבירא להו לרבנן דלא לקי דמה שנתמעט אינו רק עשה ואינו בכלל רישא דקרא דלא תאכלו ומינה דגם בשאר משקין בלא הק"ו אינו רק עשה וא"כ קשיא להו מה ס"ד למילף מק"ו ללקות דהא אין מזהירין מה"ד ועשה דכ"א צלי אש לא מצטרף בהדיה כלל כיון שחיוב בישול הוא מחמת מעשה הבישול ולא מחמת קפידת העשה על דבר שאינו צלי אש רק כה"ג אין העשה מסייע לק"ו כלל וכמש"ל והדברים ברורים לענ"ד: שאלה מד במצות שאופין לצורך פסח ועושין עיסות פחות משיעור חלה ואח"כ נתחייבו בחלה ע"י צירוף הסל ובשעת הפרשת החלה לא היו כל המצות יחד נוגעין זה בזה רק היו חלוקין לשני צבורין אם פוטר מה שהפריש מצבור אחד על הכל או לא וגם אם בא להפריש מצבור השני אם רשאי להפריש בברכה וגם לברר אם צריך ליטול מצה שלימה לשם חלה או די בפרוסה לבד ועוד כמה דינים שיתבארו מתוך התשובה: תשובה בכדי לברר ענין זה צריכין אנו לעמוד על כל שיטה ושיטה בענין זה כי הרבה שיטות נמצא בזה בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל שנו חכמים בלשון המשנה פ"ב דחלה העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו ר"א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה והנה הר"ש שם האריך והעולה מדבריו שיש ג' שיטות שיטה א' דאע"ג דמהני סל לענין להצטרף לחייב בחלה היכי דלש פחות מכשיעור מ"מ לענין מוקף לא מהני צירוף סל בלא נגיעה והשיטה הב' דאפי' לענין חיוב לא מצטרף אא"כ נגע והשיטה הג' דאף לענין מוקף מועיל צירוף סל בלא נגיעה בדבר שאין מקפיד על תערובתו ובפ"ג דמעשר שני מבואר מדבריו דאף סל לא צריך בזה ויבואר אי"ה ומדברי ספר התרומה למדתי שמתחלה היה דעתו שצריך מוקף ונגיעה בשעת קריאת שם דהיינו שהחלה תהיה נוגעת להעיסה שהיא ניטל עליה וההיא דפ' כשם מפרש שיש הרבה עיסה בטהורה ולא יפריש רק קצת ממנה וכמ"ש התו' בנדה דף ז' ואח"כ כתב דצירוף סל היינו להתחייב העיסה בחלה כשאין בכ"א כשיעור אבל לענין חשיבות מוקף צריך נגיעה או נשיקה כולם יחד ומייתי ראיה מההיא דפרק כשם והיינו כשיטה א' דהר"ש ושוב כתב דיכול להיות שאפי' בשעת קריאת שם יועיל צירוף סל לפטור מאחת את עיסה אחרת וההיא דפרק כשם מפני שמקפיד על תערובותו והיינו כשיטה הג' דהר"ש ואח"כ כתב דלענין לפטור מאחת על חברתה מועיל צירוף סל אבל אם אין בהם כשיעור אין מתחייבין בצירוף סל עד שיהא שם נגיעה או נשיכה והיינו דלא כחד מהנך שיטות דאע"ג דהר"ש בשיטה ב' סובר דלהתחייב בעינן נגיעה מכל מקום י"ל שכ"כ בתורת אפילו דאף להתחייב בעינן נגיעה ומכ"ש לענין מוקף דבעינן ולעולם סבירא ליה דלענין מוקף חמיר טפי מלענין חיוב ומסקנת סה"ת דלענין חיוב חמיר דבעינן נגיעה או נשיכה משא"כ לענין מוקף די בצירוף סל אלא דסבירא ליה דמ"מ בעינן שתהא החלה נוגעת להעיסה שמפריש ממנה ומהאי טעמא כתב באותן מצות שאין בהם כשיעור שצריך לצרפם ע"י נגיעה או נשיכה ומ"מ אע"פ שנתחייבו ע"י צירוף כלי ונגיעה מכל מקום בשעת קריאת שם צריך שיגעו המצות כולן יחד ואין הצירוף מועיל כ"א לומר שעי"ז באו ודאי לידי חיוב חלה ור"ל דבזה אינו מועיל שיקח פרוסה ממצה אחת או ליקח פרוסה ממצה שנוגעת בחברתה ואין המצות כולם נוגעים יחד כיון שאין כאן שיעור חלה רק בכל המצות כולן ואנן בעינן שהחלה שמפריש תהיה נוגעת להעיסה שיש בה שיעור חלה הלכך בעינן שיגעו כולם זה בזה משא"כ בשני עיסות שבכ"א יש בה כשיעור אף ע"פ שאין העיסות נוגעות זו בזו מכל מקום יכול להפריש מהאחת על שתיהן רק שצריך שהחלה שמפריש תהיה נוגעת לעיסה אחת ודי בזה כיון שיש בהעיסה האחת לבד שיעור חלה ונפטרו שניהם ע"י צירוף הסל בלא נגיעה ואח"כ כתב שיש להסתפק היכא שיש בכ"א כשיעור דדלמא לא צריך צירוף סל אלא אפילו בקרקע סגי ובלבד שיגעו זה בזה שפיר פוטרת אחת חברתה וע"ז כתב דמ"מ שמא לא מדדה יפה ואין שיעור בכל אחד טוב ונכון ליתן כולם בכלי דצריך צירוף כלי לפטור אחת חברתה ואח"כ כתב דקשה למה צריך ליתנם בכלי אחד הא קי"ל חלת ח"ל כו' ובזה"ז רגילות הוא לתת כל המצות במחבת אפ"פ שיש בכ"א כשיעור וכתב לחלק דדוקא היכא דהעיסה נילושה כולה יחד אוכל והולך אבל כדי לפטור מאחת על הרבה מצות צריך צירוף כלי וגם שמא נוגעת כולם יחד עכ"ל והעתקתי המורם מדבריו בקצרה לפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם והנה מ"ש דגם שמא נגיעת כולם צ"ע דהרי מסיק לעיל דלפטור מאחת על חברתה לא בעי נגיעה וצ"ל דאו קאמר ור"ל או נגיעת יחד כולם אבל הלשון לא משמע כן ואפשר דכונתו כמ"ש מתחלה דיש חשש שמא לא מדדו יפה ולא היה כשיעור ומה"ט בעי צירוף כלי וגם שמא נגעה גם כן וכהאי לישנא כתב לעיל מיניה אם עושה מצות הרבה טוב לעשות פחות מכשיעור ואי משום חלה מצרפן בכלי וגם