בית אפרים טז

העורות קודם כתיבה אפשר שגם רשב"א מודה שפסול כיון דבשעת כתיבה לא היה ספר אחד אך דז"א שהרי בגיטין פריך אהא דה"ז גיטך והנייר שלי וכו' דתיפוק ליה דס' אחד אמר רחמנא כו' ומאי קושי' שהרי תנאי זה אומר בשעת נתינה ובשעת כתיבה באמת כשר היה אלא ע"כ מאן דקפיד אס' אחד לאו אשעת כתיבה דוקא קפיד אלא גם בשעת נתינה בעי שיהיה ספר אחד ואפ"ה ס"ל לרשב"א דמדבק הקרעים אלמא דס"ל דלא בעינן ספר אחד וא"כ ה"ה במזוזה כה"ג כשר לדידיה. ומצאתי בפר"ח הל' גיטין סימן קכ"ה שכתב בשם מהר"א ששון בתשובה שמחלק דהא דספר אחד בעינן היינו דוקא בשעת כתיבה ונדחק ליישב הך דגיטין והפר"ח שם השיג עליו ע"ש ועכ"פ מוכח מזה דמזוזה פסולה על שני עורות אע"פ שתפרם דאם לא כן מה חילוק יש בין תפלין ומזוזות לספרים אף דאכתי איכא לדחויי דתפירה ודאי מהני וכתירוץ התו' בד"ה דלמא להשלים והיינו משום דתפירה הוי חיבור גמור ולא מיקרי ב' עורות כלל רק דבקו בדבק הוא דלא מהני ביה וכמ"ש במשנה למלך פרק י"ב מהל' ט"צ דאפשר דלא שייך חיבור אלא גבי בגדים שתפרם זה בזה דאז נחשב כל הבגדים אחד אבל גבי אבנים לא שייך חיבור והרי הוא כאלו אבני המוסגר בפ"ע כו' והתם נמי האבנים מדובקים ונתחברו אחד אל אחד בטיט וסיד ואפ"ה קאמר שחיבור כזה גרע מתפירה וה"נ דכוותה וכמ"ש הרב המשיב ג"כ שיש לחלק בכה"ג. וא"כ יש לומר החילוק בין תו"מ לספרים דבספרים שדבקן בדבק שרי משא"כ בתפלין ומזוזות ואע"ג דהרא"ש כתב בשם מהר"מ מרוטנבורק שאסור לעשות בספר תורה בדבק מ"מ יש לומר דהיינו דוקא כשהוא מדבק היריעה שנקרעה לשנים באורך הדף בדבק אין נכון לעשות כן כדקאמר טעמא לפי שמושך אילך ואילך ויתפרד משא"כ היכא שהוא חלוק לשנים ברוחב הדף כגון שכתב חצי הדף בעור אחד ואח"כ כתב חציה בעור אחד ודבקן יחד ואח"כ חיבר אותה היריעה בין היריעות בתפירה כדרכה א"כ לא שייך חששא זו שאע"פ שימשך אילך ואילך לא יקרע וכטלאי דמי משא"כ בתו"מ פסול כה"ג כגון שכתב שמע ביריעה א' וחזר וכתב והיה אם שמוע ביריעה אחרת וחיברם זל"ז בדבק פסול אבל בתפירה אה"נ דשרי אף בתו"מ דחיבור גמור הוא וכמ"ש התוס' בתירוץ הא': וגם לענ"ד לולי דברי התוס' היה אפשר לומר דהא דמשמע במנחות דכשר ע"י תפירה היינו היכא שמחבר שני החצאים באורך הדף כגון התם שנוטל פרשת שמע שבתורה או איזה שיטות משם ומחברם לפ' והיה של המזוזה משא"כ הירושלמי דקאמר דשני עורות פסול מיירי שכ' שמע ישראל ה' בחד דפא ובאידך אלקינו ה' אחד. וכן כל הדף היה ברחבו ואח"כ חיבר אותם בתפירה בכה"ג מכשיר בספרים ופוסל בתו"מ וטעמא משום דהתם כמות שהם חלוקים זה מזה לא סליק ענינא כהוגן הלכך לא מהני מה שהוא מחברם יחד משא"כ בזה שכל יריעת בפ"ע השיטות שבה מסודרים כדרכם וסליק להו ענינה רק מטעמא דב' וג' ספרים לזה מהני תפירה: והנה במרדכי כתב שה"ר אלחנן הביא ראיה לפירוש רש"י מהירושלמי דקאמר שהספרים נכתבים כו' וכן פי' אא"ז מהרש"א דברי התוס' שרצה לומר שיש ראיה מהירושלמי לשיטת רש"י ע"ש ועיינתי בירושלמי גופא וראיתי דמסיק שם דדף אחד בב' עורות אף בשאר ספרים אסור ובקרבן העדה שם הקשה מזה על מה שנוהגין לכתוב על הטלאי הא הוי כב' עורות. גם הקשה שם על התוספות שפירשו הירושלמי בלא תפר דהא מה דאמר בס"ת דאסור בתפר מיירי ע"ש והנה קושיא שניה על התוספות כבר כתבתי שיש ליישב דבדבק מיירי אך על הא דמתירין בטלאי קשיא ואפשר דהירושלמי מיירי בלא דבק כלל וכגון שכ' חצי הדף ביריעה א' וחצי השני ביריעה אחרת ולא דבקם זל"ז רק שצידי היריעות מחוברות להיריעות שלפניהם ואחריה בתפירה כדרכן ובכה"ג הוא דקאמר דאף בשאר ספרים אסור כיון שאין שני העורות מחוברים זל"ז לא בדבק ולא בתפירה משא"כ בטלאי כיון שמדובקת בה חד גופא הוא: והנה מ"ש לחלק בין תפר קודם כתיבה גם הב"ש באה"ע סימן ק"ל כתב לחלק בכך אך מ"ש שכן דעת התוספות בסוטה דף י"ח ואין ראיה מדיבוק שברי שופרות דניכר התוספת וכמ"ש התוס' לענ"ד מתוס' מוכח להיפוך שהרי מבואר שם שהתו' מדמים תפירת הגט לגלדי שבשופר דכמו בגט כיון שתפר אח"כ ואינו כן מתחלת ברייתו והתוס' ניכר בו פסול כמו כן גבי גלדי דשופר אע"פ שהוא מחובר בו בחוזק לא עדיף מתפירה שבגט כיון שאינו מתחלת ברייתו ותוספתו ניכר פסול וא"כ מה לי תפרו קודם כתיבה או אחר כתיבה דסוף סוף מקום חבורו ניכר שנוסף גם הוא עליו ולפיכך אינו חיבור וא"כ משמע דכל שהוא ע"י תפירה כחד חשיב ליה רק כיון שניכר הוא שנתחבר אח"כ ומה לי קודם כתיבה או אחר כתיבה ולשופר דמי שאעפ"כ שכבר נעשה חיבור אחד מ"מ פסול לתקוע בו משום שהתוספת ניכר וכמאן דמפרתי דמי וה"נ דכוותה ומ"ש התוס' בלשונם גט שכתבו על ב' דפין ותפרו לא באו אלא לאפוקי ב' דפין בקלף אחד דמינה מיירי התם לעיל ע"ש אבל אה"נ דאין חילוק בין קודם כתיבה או אח"כ. ואפשר שגם דבריהם מתפרשין שכותבין גט על שני דפין שתפרן יחד היינו קודם כתיבה ודברי הב"ש צע"ג. אך היכא שאין התוספת ניכר נראה מדברי התוס' דשפיר הוי חבור. ולענ"ד קצה ראיה ממה שכותבין גט על נייר פאפיר כמ"ש בהג"ה סי' קכ"ה וכן נוהגין. ולכאורה לפי מה שידוע ממלאכת הנייר שהוא נעשה מבלויי הסחבות ששורין אותן במים וכותשין אותם וא"כ נימא דלאו כגוף אחד חשיב. וכן בכתב על טס של זהב כו' והרי גם הוא עשוי מחלקים נפרדים שנתחברו יחד וע"כ לומר כיון שאין חיבורן ניכר ונראה כאלו היה כן מתחלת ברייתו שפיר דמי לכתוב עליו או אפשר דשאני הא דודאי הוי חיבור גמור וכחד חשיב ובזה יש ליישב מ"ש הח"מ סימן קכ"ד לא ידעתי מה אפילו וכי גרע פאפיר מעלה של זית. ולפמ"ש יש קצת רבותא בנייר פאפיר טפי מעלה של זית: ודאתאן עלה בנ"ד שהוא מחבר הבתים של התפלין ע"י תפירה לכאורה י"ל כיון דמשמע מדברי התוס' דתפירה חשוב חיבור אי לאו משום שהתוס' ניכר בו לא חשיב חיבור ולפ"ז בבתי התפלין כיון דבאמת לטטפת בעינן שיהיה ארבעה רק דמ"מ צריך שיהיה חיבור אחד להם משום דזכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות א"כ כל שתפרן יחד הוי חיבור לענין זה שיהיה נקרא זכרון אחד לכולם ואע"פ שהתוס' ניכר בו לא איכפת לן בהכי שהרי אף אם הם מעור אחד ממש דינא הוא שיהיו מחולקים לארבעה בתים רק דזכרון אחד בעי ולענין זה התפר מחברן אבל מקום יש לפרש דברי התוס' במ"ש ודומה לגט כו' שר"ל כמו בגט שהתפירה לאו חיבור הוא כמו כן בהא דגלדי ודבוק שברים נמי לאו חיבור הוא אף ע"ג דבגלדי חיבור גמור הוא דרך גידולו מ"מ הואיל ותוספתו ניכר לתפירה דמי דמיקרי ב' וג' ספרים אע"פ שתפר יחד. ולפ"ז גבי תפירה לאו משום שהתוספת ניכר אתינן עלה רק מטעם דתפירה לאו חיבור הוא א"כ גם לענין בתי התפלין ב' וג' זכרונות נינהו ופסולין: והנה הב"ש שם הקשה דהא לר"י צריך לדבק משום דבעינן אות אחד מבפנים ואפ"ה ס"ל דדבק עכ"פ מהני וע"כ לומר דכגוף אחד הוא. ולענ"ד אין זה מוכרח ולדבריו תקשי טפי דא"כ לשיטת רש"י דס"ל דאף בב' דפין בעור אחד ב' וג' ספרים מיקרי א"כ מה מועיל הדבוק כיון שיש ריווח בין פרשה לפרשה ב' ספרים מיקרי וא"כ הוי ב' אותות ואפילו אם כתבן בעור אחד ממש איכא לאקשויי כה"ג דהא הריווח שבין פרשה לפרשה מחלקם וע"כ לומר דז"א כיון דבאמת בבית אחד הם רק דמ"מ בעינן והיה לך לאות ופירשו לך המשמש בהם וניכר ממשן של הד' אגרות כ"א לבדה הוי ב' אותות ע"ש וא"כ כל שדבק יחד הרי שם אותותם אות אחת אף לעצמו שהרי אין ניכר ממשן של כ"א מהאגרות בפ"ע שהרי עכ"פ דבוקים הם יחד אבל מ"מ שיועיל הדיבוק שיעשה את עצמות העור כגוף אחד שיהא עליו שם ספר אחד לא מהני רק דבשל יד לא בעינן ספר אחד רק אות אחד בעינן והאיכא כיון שמדובקים יחד: אמנם כן היה נלענ"ד דלשיטות רש"י מסתברא שתועיל התפירה לענין הבתים שהרי רש"י מפרש הא דמזוזה כתבה על שני דפין היינו שני עמודים בעור אחד וכן פרש"י בסוטה ואפ"ה אמרינן בש"ס דמיקרי ב' וג' ספרים כיון שיש חילוק ביניהם ואע"פ שהם מגוויל אחד. ולפ"ז קשה דהיאך קאמר גבי בתי התפלין יכול וכו' בד' בתים בד' עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך כו' הא כיצד כותבין על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד